מוטי בן משה ממשיך להתמקד בעסקים במצוקה - ומסתמן כ"יקיר הנושים"

ארבעה חודשים עברו מאז עזב מוטי בן משה את אי.די.בי פיתוח עם הפסד עצום של כ-550 מיליון שקל שרשם בתוך שנה וחצי. בן משה - שעשה את הונו, בין השאר, בעסקי האנרגיה, הקמעונות והתקשורת בגרמניה ובבריטניה - יצא מאי.די.בי, לאחר שנקלע לסיטואציה מביכה מבחינתו - חוסר תקשורת עם שותפו לשעבר בחברה, אדוארדו אלשטיין, שלא איפשרה לו לנקוט צעדים עסקיים שמצא לנכון לקדם.

בן משה החליט לבצע "Stop Loss"; לעומתו, שותפו לשעבר אלשטיין ממשיך להזרים לאי.די.בי סכומים עצומים שכבר הגיעו ליותר מ-1.5 מיליארד שקל, על אף שלא ראה עדיין רווח מהשקעה זו. הנהנים היחידים, בינתיים, מההזרמות הכספית של בן משה ואלשטיין הם בעלי האג"ח.

ואולם על אף שספג הפסד כספי כבד ופגיעה לא מבוטלת במוניטין, בן משה אינו מתכוון להתרחק משוק ההון הישראלי. השבוע התברר כי בן משה עדיין נחוש להשתלט על עסקים גדולים בישראל והוא מביא עמו מקורות נזילים עצומים בהיקפים שבעיני רבים אנשים נתפשים דמיוניים.

בן משה ממשיך להתמקד דווקא בעסקים במצוקה. השבוע הציע הצעה נדיבה - שנראית על פניה לא כדאית מבחינה כלכלית - לרכישת השליטה באלון רבוע כחול (כ-72.7%) מקבוצת אלון, הנמצאת בשליטת שרגא בירן, דודי ויסמן וארגון הקניות של הקיבוצים, ולא מן הנמנע שינסה להשתלט גם על רשת קמעונות המזון מגה.

אחרי שמגה הועברה לנאמנים, נותרה אלון רבוע כחול עם אחזקה בשני נכסים - רבוע כחול נדל"ן (כ-54%), הנכס האיכותי ביותר שנותר לחברה, הנסחרת לפי שווי שוק של כ-1.5 מיליארד שקל, וחברת הדלק והקמעונות דור אלון (כ-63%), הנסחרת לפי שווי שוק של כ-520 מיליון שקל. אלון רבוע כחול נסחרת לפי שווי שוק של כ-100 מיליון שקל, וחובותיה לבעלי האג"ח ולבנקים מסתכמים בכ-900 מיליון שקל.

בשלב זה, בן משה מציע להזרים מיידית לאלון רבוע כחול 400 מיליון שקל ו-300 מיליון שקל נוספים בשני תשלומים של 150 מיליון שקל ולשלם לקבוצת אלון בעבור מניות אלון רבוע כחול כ–115 מיליון שקל. ההצעה של בן משה, הכוללת כמה תנאים מתלים, גרמה לגינדי החזקות לשפר באופן משמעותי את הצעתה ב-100 מיליון שקל לעומת הצעתו של בן משה. גינדי החזקות גם קיבלה מכתב נוחות לצורך העסקה מבנק לאומי, אבל לא ברור אם החברה אכן מסוגלת לסגור עסקה כה גדולה בלי שהדבר יפגע ביכולתה הפיננסית.

השתלשלות העניינים באלון רבוע כחול מזכירה את הסדר החוב באי.די.בי בסוף 2013. בן משה חבר בדקה ה-90 לאלשטיין, והשניים הציעו הצעה גבוהה באופן משמעותי משווייה של אי.די.בי פיתוח, במטרה לגבור על הקבוצה שהרכיב נוחי דנקנר, לשעבר בעל שליטה באי.די.בי.

"אם השוק היה מבין כל מה שאני עושה, אנשים אחרים היו עושים את זה גם", אמר בן משה בראיון שהעניק ל-"MarkerWeek", לאחר שהשתלט על אי.די.בי. באותה העת בן משה - שכבר הפסיד על השקעתו באי.די.בי מאות מיליוני שקלים - הדף טענות על כך ששילם מחיר גבוה על אי.די.בי, באומרו: "החישוב שאתם עושים הוא טכני ומתאים למשקיע פיננסי.

"באתי לאי.די.בי לזמן ארוך. אני מתכוון להישאר בה ב-20–30 השנים הבאות ואולי להעביר אותה בעתיד לילדיי. השווי שאני רואה בה גבוה הרבה יותר מהשווי שלפיו רכשתי אותה, או מהשווי שבו היא נסחרת בשוק. כמעט כל החברות שהיא מחזיקה כיום שוות יותר מכפי שהן נסחרות בשוק. הבעיה היא שאי.די.בי בנויה כיום כפירמידה על פירמידה והיא ממונפת מאוד. מצב המינוף ישתנה ויירד".

בכל הנוגע ליכולות הניהול בשוק ההון הישראלי, לבן משה, שמעדיף לנהל את עסקיו ללא שותפים, יש אפס קבלות, ובעיני רבים בישראל הוא חידה. ואולם כשהופיע בפני דירקטוריון אלון רבוע כחול וציין כי עסקיו בחו"ל סיימו את 2015 עם רווח של כ-200 מיליון יורו - ניתן היה להבין עד כמה כיסיו של בן משה עמוקים.

מה שקורה באלון רבוע כחול, ממחיש פעם נוספת את העובדה שכשישנה תחרות והתמחרות על חברה, והאגו מדבר, הנהנים הגדולים הם בדרך כלל הנושים, שכן בן משה מסתמן כ"יקיר" בעלי האג"ח והבנקים. "יקיר" כזה מחפש בימים אלה, ללא הצלחה, גם בנק לאומי עבור חברת הנדל"ן כלכלית ירושלים.