מה לעשות 
עם הבנקים?

איך מקדמים תחרות בשוק הבנקאי תוך שמירה על היציבות הבנקאית? הנה אופציה שעדיין לא הונחה על השולחן, וכדאי לשקול אותה ברצינות - לפרק, לפרק, לפרק

עידו באום
עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו באום
עידו באום

שר האוצר, משה כחלון, ונגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מינו בשבוע שעבר ועדה בראשות מי שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, כדי לבחון כיצד להגביר את התחרות בשוק האשראי הבנקאי והפיננסי. היעד העיקרי של הוועדה הוא הבנקים הגדולים, בעיקר לאומי והפועלים - שני ענקים עם הכנסות שנתיות של מיליארדי שקלים ושליטה בפיקדונות וחסכונות של כמעט טריליון שקל, ויש מי שטוען שהם פשוט גדולים על המשק.

אין מחלוקת על כך ששוק הבנקאות בישראל מתאפיין במבנה אוליגופולי, שבו קיימים מעט שחקנים השולטים במרבית שוק האשראי, ואין ביניהם תחרות משוכללת, ובוודאי אין תחרות אופטימלית. גם אם מתקיימת תחרות בין הבנקים, הרי שלאחר חלוקת השוק של הלווים הגדולים ביניהם, אין להם תמריץ לתת אשראי בתנאים טובים ליזמים בינוניים וקטנים המנסים להתחרות בלווים הגדולים במשק.

ניסיונות לאתגר את שלטון הבנקים בכלים של חוק ההגבלים העסקיים לא עלו יפה. הצעד מרחיק הלכת ביותר שנעשה בהקשר זה היה ההכרזה המינהלית של הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, ב–2009 על תיאום עמלות בין הבנקים, הכרזה שהובילה להתדיינויות משפטיות ממושכות והסתיימה בפשרה ב–2014, שבה שילמו חמשת הבנקים הגדולים 70 מיליון שקל בתמורה לכך שהממונה הנוכחי, דיויד גילה, יירד להם מהגב, והקביעה המינהלית תבוטל. הממונים לדורותיהם ניגפו כזבובים בפני הבנקים, לפחות בניסיון להביא לשינוי מבני בשוק.

שר האוצר, משה כחלון, ונגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג

אכן, אין סיכוי לנצח את הבנקים בבית משפט באופן שישנה סדרי בראשית בשוק האשראי - לא בבית משפט ישראלי. מי שיכולה לבנקים היא מערכת אכיפת החוק האמריקאית, שעליה אין לבנקים מנופי לחץ פוליטי. לאומי הגיע לפשרה עם מערכת החוק האמריקאית ונחלץ מאישומים על סיוע בהעלמת מסים של אזרחים אמריקאים בהסדר מינהלי שעלותו לבנק הגיעה לכ-2 מיליארד שקל.

הפועלים יצטרך גם הוא להגיע לפשרה בסכום נמוך יותר. בעתיד הקרוב אמורה פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), ליאת בן ארי־שווקי, להמליץ ליועץ המשפטי לממשלה כיצד על מערכת החוק בישראל להתייחס לפרשה, ובכלל זה לאחריותם האישית של נושאי המשרה שעמדו בראשות הבנקים באותה תקופה, כמו איתן רף וגליה מאור.

הוועדה בראשות שטרום התבקשה לדון בתוך 100 ימים בשלל הצעות קיימות וחדשות שמטרתן - לקדם שוק אשראי תחרותי יותר, אשראי צרכני, אשראי חוץ־בנקאי, הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, נגישות לנתוני אשראי ועוד. הדגל האדום שיניפו הבנקים יהיה החשש מפני יציבות המערכת הפיננסית בישראל - זו המנטרה שכל נגידי הבנקים בעולם ממלמלים השכם והערב.

איך מקדמים תחרות בשוק הבנקאי תוך שמירה על היציבות הבנקאית? הנה אופציה שעדיין לא הונחה על השולחן, וכדאי לשקול אותה ברצינות - לפרק, לפרק, לפרק.

ב–2011 דנה ועדת הריכוזיות בבעיית הפירמידות התאגידיות בישראל. חברי הוועדה הסכימו אז כי קיימת בישראל תופעה חריגה של פירמידות תאגידיות עם מספר שכבות רב במיוחד וריכוז בעייתי של עוצמה כלכלית, באופן שפוגע בתחרות ובציבור; תופעה זו, אגב, קשורה קשר הדוק גם לריכוזיות בשוק הבנקאי (עובדה שגם עליה עמדה ועדת הריכוזיות, כאשר המליצה להפריד בין אחזקות בגופים ריאליים לאחזקות בגופים פיננסיים).

מה שמעניין הוא התהליך שעברה ועדת הריכוזיות. בדו"ח הביניים הציעה הוועדה שינויי חקיקה בתחום הממשל התאגידי שנועדו לגרום לכך שלבעלי השליטה לא יהיה כדאי להתנהל באמצעות פירמידות תאגידיות.

דו"ח הביניים נתקל בהתנגדות לוביסטית עצומה. לכן, הוועדה זנחה את המלצות הביניים ובחרה בפתרון האפקטיבי ביותר והפשוט ביותר - פירוק הפירמידות.

ומדוע לא בשוק הבנקאי? אם הבנקים הגדולים - גדולים מדי, חזקים מדי ומעטים מדי מכדי לייצר תחרות אמיתית, אולי צריך לפרק אותם. כך נהגו בארה"ב, כאשר חברת הטלפוניה בל הפכה לגדולה מדי - פירקו אותה לחברות טלפוניה קטנות. פיצול הבנקים בישראל יכול להיות על בסיס גיאוגרפי. למשל את לאומי אפשר לפרק ללאומי צפון ולאומי דרום, אבל שניהם יורשו להציע אשראי בכל המדינה באמצעות האינטרנט, וכך יתחרו זה בזה. אפשר גם לחשוב על פירוק בדרכים אחרות.

לבנק ישראל אין סיבה להתנגד לפירוק. פירוק הבנקים הגדולים בצורה נכונה לא יפגע ביציבותם. בנקים קטנים יציבים לא פחות מבנקים גדולים, ואולי אפילו יותר מהם. המשברים הכלכליים בשנים האחרונות מוכיחים שדווקא בנקים גדולים עלולים לגרום לעצמם להיקלע לסיכון יציבות בידיעה שגודלם וההשלכות הכלל־משקיות של התמוטטותם יגרמו למדינה לחלצם בכל משבר. הגודל הוא חיסרון, ולא יתרון.

אפשר, כמובן, לטעון שבנקים קטנים לא יוכלו ליטול על עצמם פרויקטים פיננסיים מונומנטליים - כמו מימון הקמת רכבת תחתית בתל אביב, מתקני התפלה לאומיים או הפקת גז טבעי - אבל זהו טיעון חלש. לא רק בנקים גדולים יכולים לספק את צורכי האשראי העסקי של המשק - גם בנקים בינוניים מסוגלים להוביל קונסורציום פיננסי. מלבד זאת, המממנים יכולים להיות גם בנקים בינלאומיים - אין חשש ששחקנים גדולים במשק לא ימצאו מימון הולם אי שם על פני הגלובוס.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

יאיר לפידות

"ל-95% מהציבור אין מספיק הון עצמי כדי לרכוש דירה בישראל"

ראם רייזנר ומשפחתו

"עברנו לאחד המקומות היפים בארץ — ולרגע לא הסתכלנו לאחור"