בנק ישראל קובע: או שאתה בנק - או שאתה לא קיים

ההוראה של הבנק, שלפיה חברות אשראי חוץ בנקאי לא יוכלו לגייס הון באמצעות גיוס של איגרות חוב, חוסמת בפועל את צמיחת חברות אלה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

ההערכה רווחת היא שנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מיסמסה את תוכניתו של שר האוצר החדש, משה כחלון — כאשר החליטו בפגישה ביניהם על העברת סוגיית הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים לבחינתה של ועדה. ועדה נשמעת כמו שם קוד ל"דחיית ההחלטה לפרק זמן בלתי ידוע" — להלן, מסמוס.

לא ברור כיצד יוכל כחלון, שהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים היא אחד הדגלים החשובים שלו, לעמוד בבושה שיגרום לו מסמוס מצד בנק ישראל. אבל אם נניח את שיקולי האגו בצד — ספק אם לכחלון יש סיבה גדולה מדי להצטער כרגע. זאת משום שבעיות היעדר התחרות על האשראי הצרכני הן עמוקות הרבה יותר מאשר המבנה של חברות האשראי.

לפי בנק ישראל - אין בעיה כלל. בדו"ח הבנק ל–2014 פורסמו נתונים חדשים ומפתיעים, שלפיהם האשראי לעסקים גדולים במשק פחת במהלך 2013 ב–5.3%. בה בעת גדל האשראי לעסקים בינוניים ב–4.3%, והאשראי לעסקים קטנים גדל ב–9%. אם בנק ישראל צודק בנתוניו המפתיעים, שפורסמו לראשונה בדו"ח האחרון, הרי שיש מקום לאופטימיות בנוגע לאשראי לעסקים קטנים ולאשראי הצרכני.

קרנית פלוגצילום: אמיל סלמן

הנתונים מלמדים כי הבנקים מסיטים אשראי מהעסקים הגדולים לעסקים הבינוניים והקטנים, וכי מצוקת האשראי של האחרונים קטנה בעקבות כך. גם ארגון העצמאים להב מאשר כי מצוקת האשראי נמצאת כנראה במגמת שיפור. במקביל, גם האשראי הצרכני גדל בשנים האחרונות בקצב מהיר.

לפיכך, גידול היצע האשראי לעסקים בינוניים־קטנים ולמשקי הבית הוא עובדה — עוד לפני שהפרדנו את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. זוהי כבר התפתחות מבורכת, אך לא מספיקה לנוכח החשד בנוגע לתנאי האשראי הלא־תחרותיים.

קשה להתווכח על היעדר התחרות. היקף האשראי הצרכני בישראל הוא מהנמוכים בעולם בהשוואה לתוצר, והוא גם חריג במקור האחד והיחיד שלו — הבנקים. ניתוח שערך הצוות הבין־משרדי, שעוסק בצורך להקים מערך דירוג אשראי בישראל, מלמד כי ב–2014 קיבל הציבור אשראי צרכני של 435 מיליארד שקל. מתוכם, 395 מיליארד שקל (91%) ניתנו על ידי הבנקים, כמעט תמיד על ידי בנק־האם של הלקוח. עוד 12 מיליארד (2.7% בלבד) ניתנו על ידי חברות כרטיסי האשראי — שנמצאות, כידוע, בבעלות הבנקים. גופים שאינם בנקאיים העמידו לציבור אשראי של 19 מיליארד שקל — 4.5% בלבד מהאשראי. העובדה שהציבור, וכמוהו גם העסקים הקטנים, שבוי בידי הבנקים, אינה יכולה לעמוד במחלוקת.

הריבית הופחתה - הבנקים פיצו את עצמם על ידי הגדלת המרווחים

השאלה המציקה ביותר היא איזה מחיר משלמים העסקים הקטנים והציבור על היותם שבויים בידי הבנקים. בסוגייה זו, בנק ישראל כבר מקמץ בנתונים. פרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, מבקר את הבנק המרכזי על כך שאינו בודק ואינו מפרסם את מרווחי האשראי בישראל, בחלוקה לפי מגזרים — עסקים גדולים מול עסקים קטנים.

בנק ישראל אמנם טוען בדו"ח השנתי שלו כי מרווח האשראי הכולל לא השתנה, בעקבות הפחתת הריבית לאפס. אבל מדובר במרווח הכולל — בלי חלוקה למגזרים. בנוסף, גם ממצא זה מוטל בספק. בכירים בבנקים אישרו, בתגובה לשאלת TheMarker, כי הפחתת הריבית לאפס — וכתוצאה ממנה פגיעה במרווח הרווח של הבנקים בפקדונות של משקי הבית (כאשר הריבית שהבנק מקבל היא אפסית, כבר אין לו רווח מכך שהוא פוגע בלקוחות הקטנים באמצעות תשלום של ריבית אפסית על הפקדונות שלהם) — הובילה אותם לפצות את עצמם באמצעות הגדלת המרווחים באשראי.

כלומר — הבנקים מודים שהם ייקרו את ריבית האשראי. בתקופתנו, המשמעות היא שהבנקים הפחיתו את ריבית האשראי פחות מכפי שהיה מתבקש. אמנם ריבית האשראי העסקי ירדה — אבל לא במידה שהיא היתה אמורה לרדת.

בהיעדר נתונים מבנק ישראל, אנו יכולים רק לנחש מה באמת קרה למרווחי האשראי של העסקים הבינוניים והקטנים. על כך יש להוסיף עוד נקודה שאינה ברורה: תנאי האשראי. סוד גלוי הוא שעסק קטן לא יכול לקבל אשראי מבלי להעמיד ביטחונות גדולים, לרבות ערבויות אישיות. הצורך לשעבד את בית ההורים, למשל, כדי לזכות בכסף הנדרש בשביל לפתוח מסעדה או חנות קטנה, מהווה את אחד המחסומים הקשים ביותר בפני יזמים קטנים.

החשש שהסתבכות כלכלית של הילד תוביל לכך שהוריו יישארו ללא בית מרתיע רבים. למעשה, מדובר במשוכה שעומדת בניגוד גמור להיגיון הבסיסי של חוק החברות בעולם, עקרון החברה בערבון מוגבל. כל חברה חדשה שקמה נהנית מהגנת בע"מ, מאחר שהמחוקק הבין שבלי ההגנה הזו פשוט לא יקומו חברות חדשות. אבל ההגנה הזאת קיימת רק עבור העסקים הגדולים. עסקים קטנים נאלצים להתקיים בלעדיה.

פרופ' אקשטיין מצביע על כך שההסתמכות על ערבות אישית נפוצה יותר בישראל מאשר במדינות אחרות (אם כי אין על כך נתונים רשמיים), וזאת בהיעדר הכלי המרכזי שיכול לסייע לבנקים ולאחרים להעמיד אשראי: דירוג אשראי אישי. בנקים בעולם יכולים להעמיד אשראי על סמך דירוג האשראי של הלווה. בישראל אין דירוג אשראי אישי, ולכן מלבד הבנק של אותו לווה — אשר מכיר את הלווה ויכול להעריך את הסיכון שלו — אף ספק אשראי אחר אינו יכול להעמיד לו אשראי בתנאים תחרותיים, והוא גם יגבה ממנו ריביות גבוהות וגם ידרוש ערבויות אישיות.

לקוח לא מוכר לבנק משלם 4% ריבית יותר מלקוח מוכר

לפי הערכה של אחד מספקי האשראי הקטנים בישראל, שהושמעה בדיוני הצוות הבין־משרדי, היעדר דירוג אשראי מביא להתייקרות של 4% בריבית — לקוח לא מוכר לבנק יידרש לשלם ריבית גבוהה ב–4% מזו שישלם לקוח מוכר. אם היה בישראל דירוג אשראי, לקוח לא מוכר היה נדרש לריבית זהה כמו לקוח מוכר. אם כן, דירוג האשראי — ולא מספר ספקי האשראי לבדו — הוא הבסיס לתחרות על המחירים (ריביות) ועל תנאי האשראי הצרכני והאשראי לעסקים קטנים. לכן, הפרדת חברות כרטיסי האשראי מבנקים מבלי לדאוג לכך שיהיה בישראל דירוג אשראי פתוח לכולם, לא תביא לשיפור במחירי האשראי הצרכני ובתנאיו.

עם זאת, גם סוגיית מספר ספקי האשראי היא בעייתית מאוד: תוספת של ארבע חברות כרטיסי אשראי לספקים הקיימים במשק היא אכן חשובה, אבל רחוקה מלהספיק. כדי שתהיה תחרות אשראי אמיתית, נדרשים עשרות ספקי אשראי — ויש כבר לא מעט מועמדים מתאימים לכך במשק.

הסיבה שחברות נוספות לא מצטרפות לתחרות על אספקת אשראי היא חסמי כניסה קשים במיוחד, שאותם חייבים להסיר: דירוג האשראי, מערכת שתספק שירותי מיחשוב בעלות סבירה וכן מערכת שתרגיע את חששם של הלקוחות מפני עזיבת הבנקים המוכרים ומעבר לבנקים חדשים. לשם כך נבחנת בימים אלה אפשרות של מתן ביטוח מטעם המדינה לפקדונות בבנקים חדשים — ביטוח שיינתן דווקא לבנקים חדשים וצעירים ולא לבנקים הקיימים, כדי להסיר את חששות הציבור מפני מעבר אליהם.

בסופו של דבר, ספקי אשראי חדשים — גם אם הם חברות כרטיסי אשראי שהופרדו מהבנקים — לא יוכלו להתחרות ולהעמיד אשראי לציבור אם לא יתנו להם לצמוח. השבוע נפל דבר בתחום זה, כאשר בנק ישראל הורה על ביטול הנפקת איגרות החוב להמרה של חברת האחים נאווי. האחים נאווי היא חברת אשראי חוץ־בנקאי, כלומר חברה שאינה בנק ושעוסקת בהעמדת אשראי לציבור. הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים נועדה לפתוח את שוק האשראי החוץ־בנקאי לתחרות — כדי שיהיו לנו ספקי אשראי גדולים וחזקים, שאינם חלק מקבוצת הריכוז של הבנקים. כדי שזה יקרה, בנק ישראל צריך לאפשר לספקי האשראי החוץ־בנקאי להתקיים.

אך הוא לא עושה זאת. ההוראה של בנק ישראל, המתבססת על פרשנות שנויה במחלוקת לחוק הבנקאות, יצרה מציאות חדשה במדינת ישראל: או שאתה בנק — או שאתה לא קיים. משמע, בנק ישראל מפרש את חוק הבנקאות כך שרק לבנקים מותר לגייס איגרות חוב מהציבור — ומי שאינו בנק מוגבל בגיוס הון בדרך של גיוס אשראי מהבנקים (כלומר, המתחרים תלויים בטוב לבם של הבנקים כלפיהם) או של הנפקת מניות לציבור.

ההוראה של הבנק, שלפיה חברות אשראי חוץ־בנקאי לא יוכלו לגייס הון באמצעות גיוס של איגרות חוב, חוסמת בפועל את צמיחת חברות אלה. הדרך הנגישה ביותר לגייס הון היא באמצעות הנפקה של אג"ח, ואם זו נאסרת — הרי שהחברות הללו לא יוכלו לגדול ובהכרח לא יוכלו להעמיד מספיק אשראי לציבור.

מבחינה זו, ההפרדה של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים היא חסרת תוחלת - כי ברגע שהן לא יהיו תאגיד בנקאי, החברות הללו לא יוכלו עוד להגדיל את ההון שלהן ולהתחרות בבנקים באמצעות הגדלת האשראי שהן מעמידות לציבור. במלים פשוטות: התחרות החוץ־בנקאית תחוסל.

אפשר לתמוה אם הפרשנות הדווקנית של בנק ישראל לחוק הבנקאות, שאסרה על האחים נאווי לגייס איגרות החוב, נבעה מניסוח לקוי של החוק, או שמא מדובר בעוד ניסיון נואל של בנק ישראל לחסום את התחרות מול הבנקים. בכל מקרה, טוב עשתה מפלגת כולנו של כחלון, כאשר העלתה כבר השבוע את מהלך החקיקה הראשון שלה - הצעת חוק הראשונה של חבר הכנסת הטרי אלי כהן — לשנות את ניסוח החוק, כך שחברות אשראי חוץ־בנקאי יוכלו לגייס איגרות חוב. בלי תיקון החקיקה הזה, ובלי תיקון חוק נתוני אשראי, אין כל טעם בהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

Doctor illustration.

סוף לחותמת גומי של רופאים: אישורי מחלה יעברו לקופות החולים

סוכני הכאוס שיתוף

זה לא התחיל בבחירות: סוכני הכאוס שסללו את הדרך להפיכה המשטרית