בנק ישראל היזהר - הדפסת כסף עלולה להקצין את האי שוויון

הנגידה שוקלת רכישת אג"ח ממשלתיות ■ הבעיה - התוכנית עלולה להיטיב עם בעלי הנכסים

איתן אבריאל
איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתן אבריאל
איתן אבריאל

הנה זה בא: מישהו בשוק ההון התחיל להריץ את הרעיון שכבר בקרוב, אולי אפילו בהודעת הריבית שתימסר לציבור מחר אחר הצהריים, בנק ישראל ירמוז על רעיונות להרחבה כמותית בסגנון ישראלי, כלומר, רכישת איגרות חוב ממשלתיות על ידי הבנק המרכזי.

אפשר לראות את הרמזים מכמה כיוונים. בסוף השבוע שעבר נרשמו ביקושים ערים לאיגרות חוב ממשלתיות, דווקא ביום מסחר שבו איגרות החוב הממשלתיות בעולם דווקא ירדו. התוצאה היתה שאחת התופעות המוזרות של שוק ההון הישראלי בחודשים האחרונים החריפה עוד יותר: איגרות החוב השקליות לעשר שנים של ממשלת ישראל יפתחו הבוקר את המסחר בתשואה של 2.10%, בעוד איגרות החוב הדולריות של ממשלת ארה"ב לאותו פרק זמן זולות משמעותית ומספקות כיום תשואה של 2.27% - גבוהה ב–0.17% מזו של הישראליות.

רואים את זה בתקשורת. "גלובס" הודיע לקוראיו ביום חמישי, בכותרת הראשית ובאותיות גדולות, שנגידת בנק ישראל מתלבטת אם לפתוח גם היא בתוכנית לרכישת אג"חים, כפי שנעשה בארה"ב. סמיכות האירועים אפילו הביאה כמה סוחרים לשאול: האם בנק ישראל מבקש לרמוז משהו לשוק? בבנק ישראל, כצפוי, סירבו להתייחס לסוגיה. יומיים לפני הודעת הריבית לא תקבלו מאתנו דבר, אפילו לא רמז דק – זו היתה תגובתו.

צילום: אייל טואג

כלל לא בטוח שהחלטה כזו מתבשלת בבנק ישראל. מצבה הכלכלי של ישראל שונה מזה של אירופה, ואילו ארה"ב צפויה לסיים את הדפסת הדולרים שלה בחודש הקרוב. לא נתפלא אם התנהגות השווקים בשבוע שעבר היא עוד מקרה של מניפולציה של אווירה לצורכי רווח מהיר: קונים אג"חים, מפיצים שמועה שבנק ישראל עומד להיכנס לשוק ולהקפיץ את המחירים, ממתינים שעוד משקיעים יצטרפו למגמה - ואז מממשים רווחים בין שמתברר שיש רגליים לשמועה ובין שלא.

נהנים מביטחון או נסוגים לאחור

אבל לפני שנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מקבלת החלטה על הדפסת כסף - בסופו של דבר רכישה של איגרות חוב מהשוק, אם תהיה, תתבצע על ידי יצירת כסף חדש יש מאין - ראוי שהיא תשאל את עצמה מה הדפסה כזו עושה לאי שוויון, שהוא הדבר העיקרי שמטריד בימים אלה את תושבי מדינת ישראל.

אסור לטעות: כפי שכתב גיא רולניק ביום שישי האחרון ב- Markerweek, מה שמעיק על רוב תושבי ישראל אינו המחיר של המילקי או הפנטזיה של העתקת מגורים לברלין, אלא התובנה שמדינת ישראל נהפכה לפלוטוקרטיה. פלוטוקרטיה היא מקום שבו או שאתה שייך למיעוט של מסודרים החיים על חשבון שאר הציבור, או שאתה נידון לחיים של קשיים כלכליים, מאבק יום־יומי לגמור את החודש וחרדות בלתי פוסקות לגורל עתידך המקצועי ולעתיד ילדיך.

פלוטוקרטיה מתסכלת בגלל האי שוויון שהיא יוצרת: רוב הציבור מוכן לקבל מצב כלכלי נתון, אך הוא מתקשה להתמודד עם מציאות שבה 10%–15% מהציבור נהנים מביטחון כלכלי, קביעות, ועליה מתמדת בשווי הנכסים שלהם - ואילו כל השאר עומדים במקום או נסוגים לאחור. הרמה המוחלטת של ההכנסה פחות חשובה: הרי אם יבוא מנהיג שייקח חצי מהכסף של העשירים ויחלק אותו לכל השאר, מצבם של 90% אמנם ישתפר מעט, אך לא באופן דרמטי, פשוט כי תרגיל כזה לא מייצר מספיק כסף כדי שיסדר את כולם.

במדינה מתוקנת, הממשלה היא זו שצריכה להידרש לסוגיית האי שוויון, באמצעות המנגנון הדמוקרטי שבו רוב הציבור שולח לכנסת אנשים שאמורים לפעול למענו. אבל ממשלת ישראל אינה מתפקדת, וזה לא צריך להפתיע אף אחד. פוליטיקאים נאמנים קודם כל לבעלי הכוח שיכולים לסייע להם להתקדם ולהיבחר מחדש, ולא לציבור הבוחרים.

ההוכחות בשטח: הממשלה הנוכחית לא עשתה כמעט דבר משמעותי, ובוודאי שהיא לא טיפלה בשורה הארוכה של נושאים שיוצרים את האי שוויון: יוקר המחיה, מחירי המזון, מחירי הנדל"ן, מחירי המכוניות, או הבזבוז של כספי ציבור והמשך זרימתם למי שכבר יש להם הרבה. היא גם לא הגבילה את כוחן של קבוצות הפלוטוקרטים השולטות בכספי התקציב הציבורי, ולא הגנה על הארנק של הציבור כאשר הוא ניגש לרכוש את המוצרים והשירותים שכל אזרח במדינה מערבית במאה ה–21 חושב שמגיע לו. הרי תקציב 2015 הוא העתק של תקציב 2014 עם תוספת לביטחון ודחיית כל האתגרים והקשיים ל–2016, לפתחה של ממשלה חדשה ושרים אחרים.

אבל לעומת הממשלה שלא עושה כלום חוץ מלספק תגובות למשברים נקודתיים, בנק ישראל דווקא נאלץ לקבל החלטות בעלות משמעות: הוא הוריד את הריבית לאפס, ועתה הוא עשוי - אולי - גם לרכוש איגרות חוב. איך המדיניות הזו תשפיע על האי שוויון?

אם תשאלו את נגידת בנק ישראל, היא תסביר שמהות המדיניות שלה היא בדיוק לעזור לחלשים וכך להקטין את האי שוויון. היא תסביר שהמטרה היא לסייע למפעלים שמתקשים, וכך למנוע או לצמצם אירועים כמו סגירתו של מפעל מגבות ערד. היא תסביר שעליית הדולר מצילה את גורלם של מפעלי יצוא, בעיקר הפחות חזקים שבהם, מפעלים שביגוד להיי־טק מעסיקים הרבה עובדים דווקא באזורי הפריפריה. אנחנו גם מוכנים להמר ולקבוע שבחודשים הקרובים קרנית פלוג תדבר הרבה יותר על האי שוויון, ועל המשבר שהוא יוצר בכלכלה ובחברה של ישראל.

זהו לא הימור נועז מדי. לפני שבוע הפתיעה נגידת הבנק המרכזי האמריקאי, ג'נט ילן, בנאום שהיה ממוקד כולו באי שוויון - נושא חדש עבור נגידים של בנקים מרכזיים. אלה הרי אינם פוליטיקאים, הם לא צריכים להיבחר, ולכן הם היו פטורים בעבר מעיסוק בנושאים שנתפסו על ידי כלכלנים כפופוליסטיים. בנאום, ילן הציגה שורה של מספרים שכל אחד מהם נראה כאילו יצא מפיו של מנהיג אוקיופיי וול סטריט.

ההיגיון הכלכלי מתהפך

הנה כמה ציטוטים קצרים מדבריה, שאותם בחרו להדגיש עורכי "וול סטריט ג'ורנל": "האי שוויון בהכנסות ובנכסים קרוב לרמתו הגבוהה במאה השנים האחרונות, הוא גבוה מהממוצע במהלך תקופה זו והוא גבוה יותר ביחס לרוב ההיסטוריה האמריקאית"; "לאחר התאמה לאינפלציה, ההכנסה הממוצעת של 5% העשירים ביותר עלתה ב–38% מ–1989 עד 2013, בעוד ההכנסה של שאר 95% עלתה בפחות מ–10%"; "ההתפלגות של הנכסים אי שוויונית אפילו יותר. 5% העשירים החזיקו ב–54% מכל העושר ב–1989, וחלקם עלה ל–63% ב–2013". והציטוט האחרון: "ל–50% ממשקי הבית העשירים היה פחות מ–1% מכלל העושר ב–2013. השווי של 50% מהנמוכים, כ–62 מיליון משקי בית, היה בממוצע 11 אלף דולר ב–2013. רבע מהם דיווחו על ערך אפסי, ו–11 אלף דולר הללו נמוכים במחצית ביחס לממוצע ב–1989".

עם נתונים והצהרות שכאלה, אפשר היה לחשוב שנגידת הבנק המרכזי האמריקאי תדבר גם על המדיניות שארה"ב יכולה לנקוט כדי לשנות את המגמות, אבל היא לא עשתה זאת. היא כנראה יודעת מדוע, כי ההשלכות של המדיניות שלה על מגמות האי שוויון הן לכל הפחות לא חד משמעיות.

כך, על פי מחקרים, העלאת הריבית מחריפה את האי שוויון בעוד הפחתת הריבית מקטינה אותו, תוצאה צפויה שאכן נמדדה בארה"ב ב–1980–2010. אלא שכאשר משק נמצא במשבר והריבית מגיעה לאפס, ההיגיון לעתים מתהפך - והאי שוויון עלול לעלות. את הסיבה הכלכלית אפשר להבין כך: המשק היה צריך לעבור לריבית שלילית כדי לטפל באי שוויון, אך הדבר בלתי אפשרי - וחלק אחר של התופעה מקבל את ההובלה. החלק הזה הוא ההבדל בין ההכנסות שנובעות מעבודה להכנסות שנובעות מהון: הריבית האפסית והדפסת והכספים מנפחות את שווי תיקי ניירות הערך והנדל"ן שנמצאים בידי בעלי היכולת, בעוד אזרחים שאין להם נכסים כאלה ורוב הכנסתם מבוססת על שכר עבודה עומדים במקום במקרה הטוב או נסוגים במקרה הגרוע. התוצאה, כפי שנצפתה בחמש השנים שעברו מאז שהעולם החל להיחלץ ממשבר 2008, היא שוב גידול באי שוויון.

צילום: מרק ישראל סלם

שהפוליטיקאים לא יחשבו רק על עצמם

קרנית פלוג צריכה, לכן, להיזהר לפני שהיא מצטרפת לנגידים שהשיקו תוכנית לרכישת איגרות חוב והדפסת כספים. הניסיון מראה שהתוצאות של תוכניות אלה היו עליות במחירי איגרות חוב, עליות במחירי המניות, ועלויות גם במחירים של נכסים מסוכנים אחרים כמו נדל"ן ואשראי באיכות נמוכה. בדרך, השווקים גם התמכרו להדפסת הכספים ולאשראי הזמין והזול, וכפי שראינו רק לפני שבועיים קשה מאוד להם להיגמל מההרגלים הללו. אין כיום איש שאינו חושב שכאבי הגמילה הללו יהיו הסיפור המרכזי שיכתיב את המגמות בשווקי ההון במהלך השנה הקרובה.

בשוק מדוכא ובמחירים נמוכים, למשל לאחר מפולת או משבר פיננסי, יש בכך הגיון - ולו רק כדי לעודד את היצרים הצרכניים של הציבור. זו מדיניות שמיועדת לשכנע בעלי מפעלים ועסקים שלא לשבת על המזומן בבנק, אלא להשקיע אותו בפעילות כלכלית. אבל במציאות הישראלית איגרות החוב כבר במחירי שיא, המניות במחירי שיא, הנדל"ן קובע שיאים חדשים מדי חודש, ובעלי עסקים משיקים פרויקטים רק לאחר שהשתכנעו שיוכלו לייצר מהם רווח מונופוליסטי, או שהם משקיעים את עודפי המזומנים שלהם בבורסה, למשל ברכישת המניות של עצמם. כל הסימנים מראים שתוכנית כזו עלולה להיטיב פעם נוספת בעיקר עם בעלי הנכסים, להחריף עוד יותר את האי שוויון בישראל - ולהשיג תוצאה הפוכה ממה שהנגידה מקווה.

במיוחד, נגידת בנק ישראל צריכה להזכיר לעצמה מדי בוקר שהדיון על ההשלכות הכלכליות של האי שוויון הסתיים: לכולם ברור שהצטברות הון בידי מעטים גורמת לירידה מצרפית בצריכה ובפעילות הכלכלית, ואילו הכוח שצוברים המעטים והמשפיעים מפריע לביצוע רפורמות ולניסיונות לצמצם חובות היכן שהם גבוהים מדי. וכל זה עוד לפני שנאמרה מלה אחת על הפגיעה בסולידריות החברתית והקיטוב בין הקבוצות השונות, ועל היעילות של המנגנון הפוליטי. נכון הוא שבנק ישראל לבדו לא יכול לטפל באי שוויון אבל הוא צריך להיזהר מלהחריף אותו, ואילו בתפקידו כיועץ הכלכלי הראשי של הממשלה עליו ללחוץ על הדרג הפוליטי להפסיק לחשוב רק על עצמו – וזה נכון שבעתיים ערב בחירות.

צילום: אי־פי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ריטייל גנגסטר

מפורסם יותר מנשיא ארה"ב: הסיפור על הנוכל שהבריח לישראל 60 מיליון דולר

קיסריה מימין, וג'סר א-זרקא משמאל

"גם מאנדרומדה ביפו ברחו - והיום הלוואי שיכולתי לקנות שם דירה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי