האוזר: "הקפיטליזם אינו הבעיה - אלא הקפיטליסטים המנצלים אותו לרעה"

"התופעה שחלק מהקפיטליסטים אינם הוגנים, ואינם 'סוציאליסטים' דיים, מטרידה. ניתן אולי לשער שאפשר היה לוותר על חלק מהרגולציה לו היו בשוק ההון יותר 'סוציו־קפיטליסטים' שהם קפיטליסטים בעלי מודעות חברתית הרואים לנגד עיניהם גם את הצורך בצמצום פערים חברתיים" - כך אמר יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר בוועידת הפיננסים של TheMarker הנערכת היום (ג') בתל אביב.

בנאומו הדגיש האוזר כי השיטה הקפיטליסטית אינה בעייתית, אלא דווקא "התנהגות הקפיטליסטים", המחייבת להטיל רגולציה לטובת שמירת האינטרסים של הציבור. "התנהלות לא אחראית שאינה לטובת כלל המשקיעים - דוגמת מינוף מוגזם, חלוקת דיווידנדים מוגזמת, שכר שאינו קשור לביצועי החברה - היא זו שגרמה יותר מכל לצורך להסדיר את הפעילות של הגופים המפוקחים בחוק", הדגיש.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

האוזר ציטט מספרו של פרופ' לואיג'י זינגלס "Saving capitalism from capitalists" ואמר: "אני מקבל את הטענה של זינגלס שהבעיה היא לא השיטה הקפיטליסטית שדוגלת בשווקים חופשיים אלא הקפיטליסטים עצמם. השאלה 'האם זה סופו של הקפיטליזם' אינה צריכה להישאל ובמקומה עלינו לשאול – מה צריך להיות טיבו של הקפיטליזם?

"במקום לחפש 'קפיטליזם חדש', לבחון איפה הבעיה ולחפש פתרונות מתאימים, לאו דווקא אלה מתחת לפנס. ריבוי הדוגמאות בדבר אי שוויון כלכלי, כמו פערי שכר, ריכוזיות כבדה שגורמת להתנהלות שממקסמת תועלתם של בעלי שליטה ולא טובתם של כלל בעלי המניות, היא בעייתית, ומכאן הצורך ברגולציה שמגנה על המשקיעים. הבעיה איננה השיטה הקפיטליסטית אלא של הקפיטליסטים המנצלים אותה לרעה".

אי השוויון מעודד הרגולציה

האוזר טען שהצורך ברגולציה בישראל מתחדד על רקע אי השוויון, שגבוה מזה של כל מדינות OECD. "עשירונים גבוהים נהנים מהצמיחה יותר מעשירונים התחתונים. זה מסביר גידול של 40% ברמת אי השוויון בישראל ב–15 השנים האחרונות, שהוא גבוה מרוב מדינות ה–OECD. זו הוכחה לכך שהעושר לא באמת מחלחל מטה לשכבות הנמוכות בחברה - בניגוד גמור לסברות אחרות שטענו אחרת לגמרי.

"ההנאה הדיפרנציאלית מהצמיחה של המשק הכלכלי לטובתם של העשירונים העליונים, ולרעתם של העשירונים התחתונים, פוגעת בזמן הארוך בצמיחה, בשוק ההון ובמרקם החברתי. אי שוויון הוא, בין השאר, פערי שכר גבוהים מדי. הרגולציה לגבי שכר נבעה יותר מכל מן ההגזמה בתשלומי השכר הגבוהים שאינם פונקציה של ביצועי החברה".

מלבד בעיית האי השוויון ופערי השכר, האוזר מתאר את בעיית הריכוזיות כדוגמא נוספת לצורך ברגולציה. "ריכוזיות משקית (מספר משפחות השולטות בכלכלה – ע"א) מאיימת על המשק בשל מינוף מוגזם וריכוזי, היקפי אשראי גדולים, פעילות מונופוליסטית ואיום על התחרות. ריכוז שליטה מאיים גם על הממשל התאגידי בחברות הציבוריות והוא מתעצם נוכח תופעת הפירמידות, הפער בין זכויות בהצבעה לבין הזכויות בהון ופוטנציאל ניגודי עניינים. כל אלה מחריפים את בעיית אי השוויון. אני מצפה שבעקבות יישומו של חוק הריכוזיות היקף התופעות הללו יצומצם באופן משמעותי".

גם עודף רגולציה הוא תופעה שלילית

מנגד האוזר טען, שחשוב שלא להביא לעודף רגולציה הפוגעת ביתרונות השוק. "ישראל נמצאת במקום הראשון בין מדינות ה–OECD במדד החומרה והעומס של הרגולציה הממשלתית על המגזר העסקי, ועדיין יש הטוענים שיש מקום לעוד רגולציה. אנחנו סטארט־אפ ניישן אבל במקום גבוה מאוד בין מדינות ה–OECD בחסמים ממשלתיים ליזמות. זה גורם לחברות טכנולוגיה ישראליות להעדיף להימכר או להירשם למסחר בחו"ל. ועוד תופעה מעניינת, למשקיעים מוסדיים יש כסף להשקעות בישראל אך הוא מופנה לחו"ל.

"הדוגמאות הללו ממחישות את הצורך במציאת שיווי משקל חדש. ככל שזה נוגע למורכבות של הממשק בין כלכלה, משפט, מוסר, קפיטליזם או סוציאליזם, בעולם הפחות נאיבי, יש צורך להכיר במורכבות הזו ולשנות תפישה ראשית אצל החברות, היזמים ובעלי השליטה: הם צריכים להבין שבעלי מניות מיעוט הם שותפים, דירקטורים צריכים להפגין עצמאות, חברות נדרשות להפחית מינופים, לחלק דיווידנדים מרווחים כלכליים ולא ממניפולציות חשבונאיות, לקשור שכר לתוצאות עסקיות וכן הלאה.

"שנית, גם הציבור והתקשורת צריכים לשנות תפישה: די לפופוליזם, די לדה־לגיטמציה של יזמים מצליחים. הצלחה עסקית היא לטובת כלל המשק. שלישית, רגולציה חסרה בעייתית למשקיעים. רגולציה עודפת מעיקה על הפעילות העסקית של החברות; ואילו הממשלה והכנסת מחויבות לאזן את גל הרגולציה בהקלות שמשמעותן הוזלה בעלויות הפיקוח לגופים המפוקחים מבלי לפגוע בהגנה על המשקיעים.

"הממצאים האמפיריים בספרות הכלכלית מעידים שבמדינות עם רגולציה איכותית ומערכות חוקים מתקדמות שדואגות להגן על המשקיעים יש שוקי מניות טובים יותר, יותר חברות ציבוריות, יותר הנפקות של חברות חדשות ושוקי חוב גדולים יותר מאשר במדינות שאינן דואגות להגן על המשקיעים. לכל אלה תרומה מובהקת לצמיחה כלכלית. העדויות האמפיריות מעידות גם שרגולציה מקטינה את האי שוויון הכלכלי.

"לכן, אנחנו זקוקים לרגולציה חזקה ואכיפה חכמה, מידתית, שמתמקדת במהות ולא דווקנות משפטית, מוכוונת צמיחה בתעשייה ובכלכלה הישראלית. בין השאר, הרגולציה צריכה להיות מבוססת אסטרטגיה לטווח ארוך שתכליתה הפיכת שוק ההון והבורסה בישראל למרכז פיננסי בינלאומי.

"על רקע זה נראה לי שהאתגר הרגולטורי בעת הזו הוא מציאת נקודת שיווי משקל חדשה בין הרצון להגן על המשקיעים לבין הרצון לא לפגוע בסקטור העסקי. תנאי לכל אלה הוא קיומם של 'סוציו־קפיטליסטים', שהם קפיטליסטים בעלי מודעות חברתית הרואים לנגד עיניהם גם את הצורך בצמצום פערים חברתיים. כך נוכל לחזור אולי לעולם האוטופי של האזרח אדם סמית".