לשרוף כספי משקיעים ולצאת מזה בקלות: "מול עינינו מתבצעת גניבה, העלמת הון במאות מיליונים"

חשיפה: תמלילי שיחות שהוגשו לבית המשפט בין יובל רן, שברח לחו"ל כשמאחוריו משקיעים נזעמים, לבין כרמלה וילנסקי־מימון, פרודתו של קובי מימון, שותפו לשעבר של רן בחברת קווי אשראי ואויבו המר כיום ■ מימון בתגובה: "שקרים הזויים ומגמתיים"

שוקי שדה
שוקי שדה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שוקי שדה
שוקי שדה

במאי האחרון התקשר יובל רן, מי שהיה מלך חברות הבועה בשנות ה–90, ממקום מושבו ביוסטון אל כרמלה וילנסקי־מימון, פרודתו של קובי מימון, שותפו לשעבר בחברת קווי אשראי ואויבו המר כיום. לאחר כמה דקות של העלאת זיכרונות על דברים שאירעו בשנות ה–90, הפעם האחרונה שבה השניים היו בקשר, הם הגיעו לביזנס. "את יודעת בוודאות שהוא הבעלים?", שאל רן. "כן", ענתה וילנסקי־מימון.

רן התייחס לשאלת בעלותו של מימון בתאגיד חברות הנפט אקויטל־ישראמקו, שבעבר היו חלק מקבוצת קווי אשראי - שאלה שמהווה עד היום את אחת החידות הלא פתורות של שוק ההון. זאת, על אף שבאופן רשמי רשום חיים צוף, חברו הקרוב של מימון, כבעלים של החברות. צוף אף טען בעבר בראיון 
ל–Markerweek ש"קובי מימון הוא רק שכיר".

השבוע הגיש יובל רן התנגדות להסכם הפשרה בתיק קווי אשראי, בצירוף תצהיר מפורט. בנספחי התצהיר נמצאות הקלטות של שיחות בינו לבין וילנסקי־מימון, שקטעים מהן מובאים כאן.

בחודשים האחרונים נמצאים מימון ופרודתו בסכסוך. באחרונה פנתה וילנסקי־מימון אל בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקבל חומרים הנמצאים בתיק הפירוק של חברת קווי אשראי. היא מבקשת לקבל לידיה תצהירים ועדויות של רן, מימון וצוף, כמו גם את הסכם הפשרה שאליו הגיעו באחרונה מפרקי קווי אשראי עם צוף ומימון, שלפיו הם ישלמו 60 מיליון שקל לקופת הפירוק ובכך ייסגר התיק.

ב–2010 פתחה רשות המסים בחקירה בעניינו של מימון, בחשד כי הוא בעל השליטה האמיתי בקבוצת אקויטל־ישראמקו. זמן קצר לאחר החקירה ההיא הודיע מימון כי הוא מתפטר מתפקידיו בחברות הציבוריות ועוזב את ישראל.

קובי מימוןצילום: מוטי קמחי

החקירה הופסקה לאחר שדוד ואנונו, שניהל את החקירה ברשות המסים, נעצר. כיום, לאחר הרשעתו בעבירה של קבלת שוחד, הוא מרצה את עונשו בבית הסוהר. ואולם, באחרונה חודשה החקירה כנגד מימון. בנוסף לחשד המרכזי, הרשות חושדת גם כי מימון רקח מראש מזימה, שמכונה על ידי גורמים המכירים אותה "תוכנית ההתנתקות". לפי תכנית זו, מימון עזב את ישראל ב–2010 כדי לשהות בחו"ל כמה שנים, שבסופן יקבל מעמד של תושב זר, ולאחר מכן יחזור לארץ כדי לקנות מצוף את הבעלות בחברות הנפט והגז. זאת, עם כסף שהרוויח כביכול בחו"ל, ולכן אינו צריך לשלם עליו מס בישראל.

נוסף על כך, חושדת הרשות כי מימון מחזיק, באמצעות תושבים זרים הקשורים עמו, בחברות פרטיות בישראל שמנהלות עסקים בהיקפים משמעותיים. כמו כן חושדת הרשות שמימון מחזיק באמצעות אחרים בקרקעות באזור פתח תקוה, חדרה וכפר שמריהו. החקירה לא מסתפקת בגבולות ישראל, אלא מתייחסת גם לשאלת מעשיו בחו"ל של מימון, שמתגורר כיום בגרמניה. מלבד רשות המסים, נמצא מימון גם תחת חקירה של רשות ניירות ערך. לשתי החקירות מונה פרקליט מלווה מטעם הפרקליטות.

בין מאי לאוקטובר ניהלו רן ופרודתו של מימון עשרות שיחות. "עצם יצירת הקשר אתך. מבחינתי, זה צעד שממנו אין חזור", אומרת וילנסקי־מימון לרן באחת השיחות. "...אתה מבחינתו השטן שגרם לו לעזוב את הארץ ועשה לו את כל הבלגן עם מס הכנסה".

אתמול אישר השופט איתן אורנשטיין את הפשרה שאליה הגיע מימון עם מפרקי חברת קווי אשראי, פשרה שאושרה באסיפת מחזיקי האג"ח של החברה. ואולם, לדברי רן, הוא מתכוון לערער על ההחלטה. רן עצמו הוא זה שהביא לתפנית בתיק זה, כאשר ב–2010 מסר מידע חדש בתיק למפרק קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון.

בין היתר טען רן שההשתלטות על קווי אשראי נעשתה באמצעות כספי שוחד ששילמו מימון וצוף, טענה שהשניים הכחישו. יובל מבקש בבקשה שמימון וצוף ישלמו 500 מיליון שקל לקופת החברה, ומצהיר שהוא לא רוצה את הכסף לעצמו, אלא דורש שיועבר לקרן לתמלוגי הגז של ישראל. לטענת רן, עד שחבר למפרקים הסכימו מימון וצוף לפשרה של 50 אלף דולר בלבד. גם הפשרה הנוכחית, הוא טוען, היא גזלה, מכיוון שהיא לא מגיעה אפילו ל–5% מסכום התביעה המקורי.

"החלטתי לסייע למפרקים לא נבעה מכך שאני צדיק, רחוק מכך", כותב רן בהתנגדות, "אלא מתוך ההכרה שאין סליחה ואין מחילה על האופן שנהגו בי ובאחרים וכי הגיעה העת שהאחראים האמיתיים למה שקרה בהתמוטטות קווי אשראי ייתנו את הדין... הרכוש שנבזז הוא בגובה של מיליארדי שקלים, וייתכן שבית המשפט אף ימצא שראוי להורות על חקירה, לאור האמור בתצהירי".

יובל רן מבעלי קבוצת קווי אשראיצילום: שרון בכר הירש

רן מוסיף בתצהירו שרוב בעלי האג"ח כיום אינם מחזיקי האיגרות המקוריים, אלא אנשי קש של מימון וצוף, שקנו אותן בתקופה האחרונה על פי הוראות של מימון וצוף.

"כולם שפוטים שלו"

רן, על אף עזרתו הרבה למפרקים בשנים האחרונות לחשוף את האמת בפרשת חברות הנפט וקווי אשראי, אכן אינו צדיק. בצעירותו נחשב רן, 53, לגאון פיננסי ואת ראשית הקריירה עשה בבנק ישראל. בסוף שנות ה–80 הוא החל לעסוק בהלוואות שוק אפור ובתחילת שנות ה–90 הקים את קווי אשראי, שהורכבה מאוסף של חברות שהתמחו בעסקי מימון והלוואות בשוק האפור. הוא גייס בבורסה עשרות מיליוני שקלים, שאותם הזרים לשוק האפור והרוויח מהפרשי הריבית. באמצע שנות ה–90 כונה "מלך הבועה", משום שעסק בהנפקת חברות חדשות בבורסה מבלי שתהיה להן פעילות ממשית.

בשלב מסוים שלטה קווי אשראי ב–100 חברות שעסקו בתחומים שונים, מהן שמונה חברות בורסאיות - פעילות שהוערכה אז בהיקף של כ–100 מיליון דולר. באוגוסט 1995 רכש רן את חברות הנפט מידי ג'ו אלמליח, וקובי מימון חבר אליו בעסקה. אלא שבערך באותה תקופה נקלעו עסקי ההלוואות והמימון לקשיים.

החברה מכרה נכסים רבים, ההפסדים תפחו, ובתחילת 1997 נאמדו ב–140 מיליון שקל. באפריל 1997 עזב רן לפתע להולנד, כמה ימים אחרי תביעת חוב מצד בנק לאומי בסך 3.4 מיליון שקל. בנקים נוספים הצטרפו לתביעות נגדו, והחובות הצטברו למאות מיליוני שקלים.

לטענת רן, בשנתיים האחרונות לפעילותה קווי אשראי נשלטה על ידי מימון וצוף, והם גם אלה שעודדו אותו לעזוב את ישראל. ואולם לפחות עד 2009 התגורר רן ביוסטון, כשהוא למעשה חלק מקבוצת מימון־צוף, שאצלה הועסק. עם זאת, רן זוכה לשבחים מצד המפרקים. באסיפת הנושיםה אחרונה שאישרה את ההסדר אמר עו"ד יצחק מירון: "משלב מסוים רן סייע בצורה בלתי רגילה לעבודתנו, שיתף אתנו פעולה בהרבה מאוד נושאים... לא היה מצב שתפסנו אותו שהוא שיקר לנו, והרבה מהמידע שהוא נתן לנו סייע ועזר... הרבה אנשים חושבים שהבטחנו לו משהו. הוא לא ביקש שום הבטחה מהמפרקים. הוא לא קיבל שום הבטחה מהמפרקים".

הסכסוך בין מימון לפרודתו קשור באופן הדוק לפשרה שהושגה בתיק קווי אשראי. ההסכם כולל התחייבות של מפרקי קווי אשראי לא להעביר מידע אודות מימון וצוף לצד ג', ובייחוד לא לווילנסקי־מימון, פרט שמציינת וילנסקי־מימון בבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי.

בשיחות שהתקיימו ביניהם דיברו השניים על שאלת הבעלות על החברה. רן: "מה שאת צריכה לעשות זה להוכיח שזה הכל שלו ושכולם אנשי קש שלו - חיים, גיל הוד (בכיר בקבוצת מימון־צוף, ש"ש), כולם שפוטים שלו. בזה נגמר הסיפור". וילנסקי־מימון: "אני יכולה להוכיח את זה. בדברים הבסיסיים, היום־יומיים. זה שהולכים לחיים וחיים בא, ונסענו לחופשות, אתה מבין - זה לא יחסי עובד־מעביד". רן: "את רואה את הדינמיקה ביניהם, את רואה שכל החלטה שמתקבלת היא למעשה החלטה של קובי". וילנסקי־מימון: "זה ברור". רן: "זה ברור, אבל צריך להגיד. את צריכה להגיד את האמת פה". וילנסקי־מימון: "אני אומרת את האמת פה, אני לא חכמה בשביל לשקר".

ובשיחה אחרת: רן: "חיים יכול להגיד לך שהיום יום שלישי, וזה לא משנה. אם קובי יגיד יום רביעי, אז היום יום רביעי". וילנסקי־מימון: "נכון". רן: "אני לא מבין איך מישהו יכול לחשוב שקובי הוא לא הבעלים". וילנסקי־מימון: "ברור".

"הוא בא ואמר: אתה צריך לעזוב את הארץ"

תאגיד אקויטל־ישראמקו כולל שש חברות ישראליות הנסחרות בבורסה בשווי של מיליארדי שקלים, ואחזקות הכוללות גם שליטה ב–28% מקידוח תמר ששוויו כ–35 מיליארד שקל. מלבד זאת, עסקי הקבוצה כוללים את חברת נצבא שבבעלותה נדל"ן ברחבי הארץ, אזור התעשייה איירפורט סיטי ליד נתב"ג ונדל"ן ומלונות בהולנד ובגרמניה. השליטה בתאגידי הנפט והגז קיבלה משמעות רבה בינואר 2009, בעקבות הגילוי של מאגר הגז תמר. אלא שכבר כעשור לפני כן רדפה את מימון וצוף פרשה מהעבר, שהמשיכה להתקיים בזכות עקשנותם של מפרקי קווי אשראי - עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ'.

השניים טענו בתביעת הפירוק, שהוגשה בספטמבר 2004, שחברות האנרגיה והנפט שהיו תחת קווי אשראי עברו לשליטתם של צוף ומימון בדרך לא כשרה לפני כ–15 שנה. טענות אלה קיבלו חיזוק משמעותי כאשר רן פנה למפרקים לפני כשלוש שנים, והעביר להם פרטי מידע חדשים על מה שקרה בימים שבהם השליטה בחברות הנפט עברה למימון וצוף. בין היתר אמר רן למפרקים שצוף ומימון העבירו לו מתחת לשולחן 3 מיליון דולר תמורת השליטה שלהם בחברה, סכום שמהווה בעצם שוחד. את הטענה הזו, שהועלתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי מפרקי קווי אשראי, הכחישו מימון וצוף בתוקף.

הוויכוח בין הצדדים מתנקז לשאלה מה באמת קרה בין יוני 1995 לאוקטובר 1997, תקופה שבה רובר ארנקס, אז גיסו של מימון, הגדיל את אחזקותיו בתאגידי הנפט מ–5% ל–40%. אחד האירועים המשמעותיים ביותר בתקופה זו התרחש ממש בסמוך לקריסת חברת קווי אשראי, אז נמכרה האחזקה של קווי אשראי בחברות הנפט והגז לידי צוף. בדיעבד, אחזקות אלה היו יכולות לפתור חלק ניכר מבעיות החזר החוב לנושים הרבים של החברה.

השאלה המרכזית היא מי שלט בקווי אשראי במועד המכירה: אם היה זה רן או שאולי היו אלה מימון וצוף, כפי שטוענים המפרקים ורן. אם תאושר הפשרה באופן סופי ומוחלט שאלה זו כלל לא תגיע לבירור משפטי, לאכזבתו הרבה של רן, המעוניין בין השאר לנקות את שמו כמי שברח מישראל והשאיר נושים נזעמים.

בתצהיר שהגיש לבית המשפט מגולל רן את פרשת קווי אשראי מנקודת מבטו, תוך שהוא חושף פרטים חדשים על פעילותם של מימון וצוף כאנשי עסקים. לטענתו, מימון וצוף ניצלו את המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה קווי אשראי בימים שבהם הוא היה בעל השליטה, ולמעשו השתלטו על ניהול החברה, תוך הפעלת לחצים מחד גיסא ופיזור הבטחות שווא מאידך גיסא. לפי גרסת רן, מימון היה זה שעודד אותו לעזוב לחו"ל, תחילה להולנד ולאחר מכן ליוסטון, באומרו שתוך שנה או שנתיים תגיע קווי אשראי להסדר עם נושיה - "תספורת" שתשביע את רצון כל הצדדים - והוא יוכל לחזור לישראל.

בתצהיר, כמו גם בשיחות שלו עם וילנסקי־מימון, מדגיש רן כמה פעמים שמאבקו הוא לא למען הכסף, אלא כדי להביא לעשיית צדק. "כסף, בשבילי, אני לא רוצה", הוא מסביר לוילנסקי־מימון באחת השיחות. "תשמעי, הבן אדם הזה (מימון, ש"ש) גרם לי לקבל כמה החלטות בחיים שלי, שגויות, שאני עד היום משלם את זה. לא רוצה את זה. אבל מה, אני רוצה שיבינו מאיפה הדג משתין. ואנשים מתחילים להבין את זה".

בשיחה אחרת משחזרים השניים את התקופה שלאחר עזיבתו של רן את ישראל. וילנסקי־מימון: "היית לחוץ אז, היית בהיסטריה, בחרדות. אני זוכרת את התקופה. אני זוכרת אותך אז... הם שמו אותך בפינה הכי רחוקה בגלובוס". רן: "את זוכרת שאת באת אתו (עם מימון, ש"ש), באתם אלינו הביתה לרמת אביב. הוא אמר - אתה צריך לעזוב את הארץ, לא קרה כלום. ואז נסעתי להולנד, אחרי חודש אמרו לי, יאללה, סע ליוסטון. בדיעבד הבנתי שזה מתוכנן. אז לא הבנתי כלום, הייתי ילד בן 34. הגעת ליוסטון, יש לי 5,000 דולר בכיס, אשה ושלושה ילדים. אני מצלצל לבן אדם, את אומרת לי הוא בשירותים, הוא לא יכול לדבר אתך. מה בשירותים? עכשיו, כל דקה, אני לא אשכח את זה, כל דקה עולה 4 דולר, ואין לי דולר. אני מצלצל ואת אומרת לי הוא בשירותים, ואני שומע אותו. את מבינה? פה זה התחיל".

בתצהיר תוקף רן בחריפות את מימון. "התנהלותו של קובי מימון מול הרשויות היא פלילית וחסרת מעצורים", הוא כותב בתצהיר. "מול עינינו מתבצעת גניבה, העלמת הון במאות מיליונים, העלמת מס בסכומים דמיוניים". בין השאר, מתייחס רן לכך שבבעלות מימון וצוף לא מעט חברות אוף־שור, שדרכן הם שולטים בנכסים בישראל ובחו"ל. צוף, לדוגמה, שולט בתאגיד אקויטל־ישראמקו מהיותו הבעלים של חברת יונייטד קינגסווי, חברת אוף־שור הרשומה באיי הבתולה הבריטיים.

לטענת רן בתצהיר, השימוש של מימון וצוף בחברות אוף־שור אינו מקרי. "הם הסבירו לי את היתרונות הגדולים מבחינתם, בכך שאף אחד לא יכול לדעת שהם הבעלים של חברות אלה", הוא כותב בתצהיר, "הדבר מאפשר להם גמישות רבה מאוד... רישום הנכסים על שם חברות שכאלה מונע את הצורך בתשלום מס על רווחיהן וחשוב יותר - מונע מעקב, דיווח, הסבר ותשלום מס על המקורות להשקעות אלה על ידי הבעלים האמיתיים, מימון וצוף. כך הם נהגו גם לגבי רכישת 50% ממניות השליטה בתאגידי הנפט".

מתמונות בסין לדירות 
בכפר שמריהו

רן חוזר בתצהיר אל ראשית הקריירה של מימון וצוף כאנשי עסקים, כאשר עסקו בהלוואות בשוק האפור ובמכירת תמונות שמן. עסקי התמונות שלהם היו חובקי עולם - הם קנו העתקים זולים של תמונות שמן בסין ומכרו אותם ביוקר, תחילה בהולנד, שם נמצא עד היום המפעל המרכזי של עסקי התמונות, ואחר כך בישראל, באירופה ובארה"ב. בסין הם העסיקו אלפי מעתיקי תמונות מקומיים, ובמדינות המערב הם העסיקו ישראלים אחרי צבא, שלא מעט מהם עבדו ללא רישיון.

חברת התמונות של השניים נקראה ורנו, וכך היא נקראת עד היום. לאחר שעזב את ישראל עבד רן במשך זמן קצר בחברת ורנו בהולנד. לאחר מכן עבר ליוסטון, שם עבד תחילה באחת מחברות הנפט האמריקאיות של מימון וצוף, ולאחר מכן בעסקי התמונות. במקביל, פתח חנות רהיטים משלו.

לטענת רן בתצהיר, מימון וצוף לא שילמו על רווחיהם ממכירת התמונות לרשויות המס בהולנד, והצטבר בידם כסף רב במזומן. הפתרון שנמצא הוא הפקדת הכסף בבנק FIBI בשוויץ, בחשבונות של חברות אוף־שור שונות שמימון וצוף פתחו. הכסף הופקד על ידי בלדרים ישראלים המקורבים למימון, ולעתים גם על ידי הבכירים ביותר בארגון, כמו גיל הוד או חיים צוף.

"אירחתי לגיל חברה בשתיים מהנסיעות האלה בזמן שהותי בהולנד ב–1997. בכל נסיעה כזו הופקדו כחצי מיליון דולר במטבעות מקומיים", כותב רן בתצהירו. "כפי שלמדתי בדיעבד, במשך השנים, ארגון צוף ומימון פיתח ושיכלל רשת שכללה הלבנת הון, התחמקות ממסים בכל המדינות שבהם פעלו, קבלת החזרי מע"מ מזויפים, עקיצת ספקים, עסקות בעלי עניין לא מדווחות בחברות הציבוריות, סחר במידע פנים, שימוש באנשי וחבורת קש והעסקת וניצול עובדים זרים בלתי חוקיים".

ההון השחור, לפי התצהיר, נצבר לא רק בהולנד אלא גם במדינות השכנות, שגם בהן שיגשגה רשת הפצת התמונות של ורנו. גם לכסף המזומן הזה היה צריך למצוא פתרון, וזאת הסיבה שמימון החל לקנות נדל"ן בישראל. לפי התצהיר, "החל בסוף שנות ה–80 או תחילת ה–90, ועם הצטברות הכספים השחורים בהולנד ובמדינות השכנות, החל מימון לרכוש קרקעות חקלאיות בישראל, כאשר הוא התנה את רכישת האדמות בתשלום משמעותי במזומן... ככל הידוע לי, הוא התמקד באזור פתח תקוה וחדרה, היות שלטענתו הוא היה מקורב לשלטונות ולרשויות התכנון בערים אלה" . לטענת רן בתצהיר, הבעלות על קרקעות אלה נרשמה תחילה על ידי מימון, אולם לאחר מכן הועברה לחברות אוף־שור שמאחוריהן עמדו מימון וצוף.

עניין רכישת הקרקעות עולה גם בשיחות בין רן לבין פרודתו של מימון. "כל העסקות שהוד עשה מול ישרמאקו, כל הקרקעות בפתח תקוה, יש לך זיכרון על זה?", שואל אותה רן ."בטח, ברור", היא משיבה.

לפי התצהיר, לקניית הקרקעות בתחילת שנות ה–90 יש קשר לסיפור ההשתלטות על קווי אשראי. רן מודה בתצהיר שהוא בעצם איפשר לצוף ומימון להשתלט על החברה. לפי גרסה זו, מימון שכנע את יובל להיות שותף בעל 50% בחברת קווי אשראי, לאחר לחץ כבד שהפעיל באמצעות תביעה נגזרת שהגיש נגד החברה. השניים הגיעו לפשרה בבית המשפט, ולאחר מכן להסכם על שותפות ביניהם שרן מכנה "הסכם כפוי".

בפגישה שנערכה בבית קפה בהרצליה פיתוח העלה מימון בפני רן הצעה שלפיה הוא יקנה 50% ממניות קווי אשראי תמורת 10 מיליון דולר. לטענת רן, למימון היו שני תנאים לביצוע העסקה: "הראשון, שהמניות הנרכשות לא יירשמו על שמו. והשני, שקווי אשראי תקבל 5 מיליון דולר מאיש הקש המיועד (רובר ארקנס) ושהתשלום הנוסף, כך התנה, ישולם לבעלי השליטה בקווי אשראי, במזומן, בשחור, כך שלא הוא ולא בעלי השליטה בקווי אשראי ידווחו עליו (בדיעבד הבנתי שכך מלבין ארגון מימון־צוף הון, וכל זאת בהתאם לרכישת הקרקעות והלבנת רווחי עסקי התמונות המזויפות)... מבחינת מימון היתרון היה כפול - הלבנת הון ולקיחת בעלי העניין בקווי אשראי כ'שבויים', לאחר שיתופם כצד בעסקה בלתי חוקית", כותב רן בתצהיר.

לטענתו, עוד לפני שהספיק להשיב על הצעת מימון כבר חיכתה לו הפתעה. "בערב הגיעו אל בניין המגורים שבו גרתי מימון והוד... הם ביקשו ממני לרדת למטה ושם, בלובי של הבניין, הם מסרו לידי שקית אשפה שחורה. הם לא אמרו לי מה יש בשקית, הם אמרו שהם עושים את זה כדי להראות רצינות. עליתי לדירה וגיליתי שבשקית יש 250 אלף דולר במזומן... מימון היה ער לקשיי הנזילות של קווי אשראי וללחצים הכלכליים של קווי אשראי באותה העת (שנגרמו, ברובם, כתוצאה מתביעתו)... הוא העריך, ובצדק, שלא נעמוד בפיתוי. לקחנו את הכסף. בדיעבד, לקיחת הכסף נהפכה למהלך של אל־חזור, כי מאותו הרגע היינו כבולים לעסקה", כותב רן בתצהיר.

לאחר מכן הוא מוסיף עוד פרט קטן. לדבריו, מאוחר יותר נודע לו שמימון השיג את הכסף שהועבר בשקית הזבל על ידי מכירת קרקע ליד חדרה באותו היום, במזומן, דרך אחד מאנשי הקש שלו. אפיזודה זו עולה גם בשיחות בין וילנסקי־מימון לרן. אז מתברר שפרודתו של מימון מכירה היטב את תרבות המזומן. כך זה נשמע: רן: "תראי, כשהם באו לקנות ממני את העסק הם זרקו לי שקית זבל של 250 אלף דולר למטה, בלובי של הבניין. הוא והוד באו עם סובארו, אמרו 'יאללה שיהיה במזל'. לא ניירות, לא כלום, ככה הם תופסים אנשים. את ראית כספים מזומנים?" וילנסקי־מימון: "ברור שראיתי, כל החיים שלי זה מזומן".

בתצהיר טוען רן בנוסף שמימון לא שילם לרשויות המס כספים הקשורים לבעלותו על שני בתים בכפר שמריהו. הבית הראשון היה בעבר ביתו של המסעדן "ציון הקטן", והוא עוקל לטובת צוף ומימון בתחילת שנות ה–90, כאשר המסעדן לא החזיר להם חובות על הלוואות שוק אפור שלקח. לפי התצהיר, הבית רשום על שם נורגט אנרפרייז, חברת אוף־שור פנמית הרשומה גם בהולנד, על שמו של צוף.

בתחילת שנות ה–90 עזבו בני הזוג מימון את ישראל והשכירו את הבית לשגריר הודו, עד שחזרו להתגורר בווילה זו ב–2000. לטענת רן, ההכנסות מהשכרת הווילה מעולם לא הוצהרו למס הכנסה, כמו גם עצם הבעלות על הנכס.

באפריל 2008 קנה מימון בית נוסף בכפר שמריהו, בעלות של 2.5 מיליון דולר, ורשם אותו על שם שלושת ילדיו. לצורך רכישת הבית לקח משכנתא בגובה של 100% מבנק לאומי, ואת הערבויות למשכנתא העניקה חברה זרה. לטענת רן בתצהיר, מנגנון זו נפוץ במקרים של הלבנת הון. ב–2010 פרע מימון את ההלוואה הזו בטענה שקיבל בונוס מחברה בחו"ל. רן, שמטיל ספק בתצהיר באמיתותו של בונוס זה, טוען שמימון לא שילם מסים על הסכום שהועבר לפירעון המשכנתא.

מחיים צוף וקובי מימון נמסר בתגובה: "הטענות שיובל רן מעלה כיום כנגדנו הן טענות שקריות, כוזבות והזויות, מכף רגל ועד ראש. רן התוודע לפשרה שנרקמה בתיק הפירוק של קווי אשראי ואושרה על ידי 100% מהנושים של קווי אשראי, והחליט שזו הזדמנות מתאימה לנסות ולסחוט כספים לעצמו. הוא דרש לקבל לעצמו כספים ו/או טובות הנאה, ואיים - בלשון ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים - שאם לא ייענו דרישותיו הוא יפרסם כנגדנו טענות שקריות שישחירו את פנינו, ויחבלו בהסכם הפשרה שנחתם עם מפרקי קווי אשראי.

"משעה שצוף סירב להיכנע לדרישה פעל רן כפי שפעל, והגיש את אוסף השקרים ההזויים לבית המשפט. מטרתו היחידה של רן היא להפיץ שקרים כדי לנקום במי שסירב להיכנע לדרישותיו. זאת גם הסיבה לכך שעיקר כזביו של רן הפליגו למחוזות שאינם קשורים כלל לתיק קווי אשראי שבו הוא הגיש את ההתנגדות. במסמכים אלה הציג רן עצמו כמי שגנב כספים מקווי אשראי. רן חופשי להעביר את הטענות הכוזבות שלו כנגד צוף ומימון לבדיקה של רשויות החוק בישראל. פרסום השקרים הבוטים על ידי רן ועוזריו הוא מעשה נפשע וחמור מאין כמותו, שעליו הוא ייתן את הדין".

מבנק לאומי נמסר בתגובה: "מפאת סודיות בנקאית, איננו מוסרים פרטים על לקוחותינו".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש

אם אחת הסיבות לתוספות השכר המתכוננות למגזר הציבורי היא העלייה החדה בשכר בהיי־טק, הגיע הרגע להכניס להסכמי השכר במגזר הציבורי עוד אלמנטים היי־טקיים

העובדים שהמשכורות שלהם זינקו - ומה אפשר ללמוד מהסכמי השכר בהיי-טק

סופיה, בירת בולגריה. לגור באחת הערים העתיקות באירופה עבור 3,200 שקל בחודש

עשר ערים בעולם שאפשר לחיות בהן בפחות מ-4,000 שקל בחודש – כולל שכר דירה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אישה בטלפון

מטעינים את הטלפון כשהסוללה כמעט גמורה? תשכחו מהלוואה

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות