גברים לבנים-אשכנזים - הפריפריה לא הוזמנה לכנס קיסריה

למרות שלל הכוונות הטובות, אי אפשר היה שלא להיווכח בחד-גוניות של משתתפי הכנס

ערן אזרן
ערן אזרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ערן אזרן
ערן אזרן

בימים רביעי וחמישי בשבוע שעבר התכנסו אנשי ממשל ובכירי האקדמיה בישראל למרתון דיונים בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה - או בשם המוכר יותר שלו, "כנס קיסריה". לאחר שבמהלך השנים נדד הכנס מקיסריה, דרך ראשון לציון ונצרת, לים המלח - השנה נאלצו המשתתפים להדרים עד לעיר אילת.

למרות שלל הכוונות הטובות, אי אפשר היה שלא להיווכח בחד-גוניות הבולטת של משתתפי הכנס. ייצוגיות לא היתה שם. הרוב המוחלט ממשתתפיו, כך לפחות ממראית עין, היו גברים לבנים-אשכנזים. נשים כמעט שלא היו, ומזרחים מעטים בלבד. ערבים היו כמה, ואתיופים בכלל לא. גם חרדים לא נכחו בכנס. נראה כי מדובר בבעיה מהותית לכנס שנערך תחת הכותרת ה"כלכלית-חברתית".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

שכר הדירה גבוה, שכר הלימוד חונק: אז מה רוצים הסטודנטים הישראלים?

לפיד: "היום מתחיל הצעד הראשון בניתוק הפוליטיקה מהחברות הממשלתיות"

צילום: יוסי זמיר

הדיונים התמקדו ב"פריפריה" (שחזרה שוב ושוב), אבל הפריפריה לא הוזמנה. כשהיא הופיעה - היתה בשוליים בלבד, בדרך כלל כמגיבה. מנהלת בית ספר מלוד אמרה בלהט: "ישראל רצתה להצטרף ל-OECD, אבל יש תלמידים שעדיין רוצים להצטרף לישראל" וזכתה לתרועות הקהל. התברר שכאשר הפריפריה מדברת - יש לה לא מעט דברים להגיד, וכנראה דברי טעם.

אל החד-גוניות הצועקת של המשתתפים הצטרפה תחושת הניכור מהמקום. מהמטוס עוברים בהסעה אל המלון; בערב מסתפקים ב"ערב גאלה" וקוקטייל למוזמנים - ולא יוצאים אל העיר. למחרת שוב דיונים, ומשם אל האוטובוס ולמעלה אל נתב"ג. אילת היתה רק פנטסיה, רחוקה כמעט כמו הפריפריה. שלא לדבר על הזרות בין משתתפי הכנס לבין אורחי המלון. היה קל מאוד לזהות מי לכאן ומי לכאן.

המילה דיסוננס היא המתאימה לתיאור הבעייתיות של עריכת כנס "חברתי" באולמותיו המפוארים של מלון הילטון מלכת שבא באילת. הפער המובנה שבין דיון על אי-שוויון ועוני לבין ארוחת "אכול כפי יכולתך" - לא נראה שהטריד את המשתתפים. המיקום הנוצץ, הטיסה, החדרים המפוארים, כל אלה היו תפאורה גרועה. מצפה רמון, למשל, היתה יכולה להיות אלטרנטיבה אידיאלית לכנס דו-יומי בסוגיות כלכליות-חברתיות.

אי אפשר היה שלא להשתחרר מהרגשת הסיטואציה הקולוניאליסטית. זה היה שיח של השליט על הנשלט, שיח של המרכז על הפריפריה, שיח של העשיר על העני, אם תרצו - שיח של הלבן על שאר הצבעים. כיום כבר אפשר לבקר את הלגיטימיות של שיח כזה וגם את המלצותיו. השיח הוא הבעיה – ולא הפיתרון. הוא מכיל את כל הכשלים שיצרו אותו, ולכן ההמלצות שלו מוגבלות.

"זה היה כנס של הממסד, וצריך לראות אותו ככזה", ייעץ לי אחד מחברי הכנסת שנכח בכנס. "מעניין לראות את הדברים כשיח של אנשי הכלכלה ושל הפקידות על החברה", הוסיף. ואכן, אי אפשר שלא להתרשם שלמרות הכוונות המצוינות, האנשים המוכשרים, והמוחות המבריקים – ישראל האמיתית לא הגיעה לאילת. האוויר הדלוח של אילת נראה רחוק מתמיד משאר חלקי המדינה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

שדות חקלאיים הוד השרון

"חשבתי שעשיתי את עסקת חיי. היום אני מבין שניצלו את התמימות ואת חוסר הידע שלי"

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב