"בונוס" מיוחד: כך גובות החברות מחירי עתק עבור ביטוח החיים שלכם

בעקבות העלייה בתוחלת החיים, הורה המפקח על הביטוח לקרנות הפנסיה להוזיל את ביטוח החיים ■ לעומתן, 
חברות הביטוח גובות עבורו פרמיה יקרה מהנדרש לפי לוחות התמותה המעודכנים - וצוברות הון על חשבון המבוטחים

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

בצעד נועז, המפקח על הביטוח במשרד האוצר, עודד שריג, ביטל לפני כשנה את הבטחת תוחלת החיים בביטוחי המנהלים. שריג נימק את החלטתו בסיכון ליציבות חברות הביטוח. הוא הציג גרפים שלפיהם תוחלת החיים עולה בקצב מסחרר - למעשה, בקצב שמצליח להפתיע את החזאים מחדש בכל פעם.

לכן, הביטוח שהציעו חברות הביטוח, שבו הבטיחו למבוטח צעיר בן 30 מה תהיה תוחלת החיים שלפיה תשולם קצבת הפנסיה שלו גם בהגיעו לגיל 80, הוא פשוט ביטוח מסוכן מדי. הראיה לכך היא שאף חברת ביטוח אחרת בעולם, מחוץ לחברות הביטוח הישראליות, לא מציעה ביטוח תוחלת חיים לתקופות ארוכות כל כך.

כתבות נוספות ב-TheMarker

"את מכתב ההמלצה תקבלי אצלי בבית בערב": מחצית מהרופאות וחמישית מהרופאים הוטרדו מינית

הוזמנתם לחתונה? הכירו את האפליקציה שהופכת אורחים לצלמי אירועים

יש היגיון רב בהחלטת המפקח, וללא ספק התארכות תוחלת החיים עלולה לסבך את חברות הביטוח בהבטחות ביטוחיות שיתקשו לעמוד בהן. אלא שלהבטחות האלה יש גם צד שני, שנשכח משום מה: התארכות תוחלת החיים משמעה שיותר אנשים חיים חיים ארוכים, ולכן פחות אנשים מתים בגיל צעיר. כשם שחברות הביטוח מבטחות מפני התארכות תוחלת החיים, הן מבטחות גם מפני מוות בגיל צעיר. לביטוח הזה קוראים ביטוח חיים, והוא חלק בלתי נפרד מכל ביטוח מנהלים.

המבוטח רוכש ביטוח חיים, שישולם למשפחתו ‏(בדרך כלל לאלמנה ולילדים‏) במקרה של מוות פתאומי שלו, כדי שלמשפחה יהיה ממה לחיות לאחר מות המפרנס הראשי. ההיגיון הצרוף גורס שאם תוחלת החיים מתארכת במידה כזאת שמסכנת את היציבות של חברות הביטוח, הרי שבאותה עת הסיכון מפני מוות מוקדם צריך היה לפחות בשיעור ניכר ובכך לשפר מאוד את יציבות חברות הביטוח.

בקרנות הפנסיה זהו אכן המצב - בשנה החולפת הוזל ביטוח החיים ‏(בגילים מסוימים‏) שנמכר במסגרת קרנות הפנסיה, וזאת בעקבות הוראה ישירה של הפיקוח על הביטוח. לעומת זאת, בביטוחי המנהלים הנמכרים בידי חברות הביטוח המפקח לא התערב. חברות הביטוח ממשיכות לגבות פרמיות על ביטוחי החיים כאילו תוחלת החיים כאן היא עדיין מה שהיתה לפני שנים ארוכות - כלומר, הן גובות פרמיה יקרה בהרבה מהנדרש לפי לוחות התמותה המעודכנים.

לא קשה להיווכח בכך. חברת הייעוץ הפנסיוני גונן את גלזנר ערכה בעבורנו השוואה של פרמיית ביטוח החיים הנגבית בקרנות הפנסיה לעומת הפרמיה הנגבית בביטוחי המנהלים. ישנם הבדלים מסוימים בביטוח החיים הנמכר בשני המוצרים - קרן הפנסיה משלמת קצבה לאלמנה לכל חייה, בעוד ביטוח המנהלים משלם סכום חד־פעמי לאלמנה, וכד' - אבל באופן עקרוני זהו אותו מוצר, והוא בר־השוואה.

ההשוואה של גונן את גלזנר העלתה פערי מחיר אסטרונומיים, של מאות עד אלפי אחוזים. גבר בן 30 ישלם בקרן הפנסיה 1.8 שקלים בחודש בעבור ביטוח חיים של 100 אלף שקל, לעומת מחיר של עד 8.7 שקלים ‏(לא מעשן‏) או 12.3 שקל ‏(מעשן‏) שישלם בעבור אותו הביטוח בחברות הביטוח. בסך הכל, פערי המחיר אצל גברים הם 240%–410% לרעת חברות הביטוח, ואצל הנשים - פערי המחיר נעו בין 320% ל–3,161%. זהו הפער שבין 0.22 שקלים לחודש שתשלם אשה בת 25 לקרן הפנסיה שלה - ל–10.5 שקלים שהיא תיאלץ לשלם בחלק מחברות הביטוח.

חברות הביטוח, יש לציין, אינן מכחישות זאת. פנינו לשתי חברות הביטוח הגדולות, כלל ומגדל, ושתיהן אישרו שאכן קיימים פערי מחיר גדולים. באחת משתי החברות אפילו תיקנו עבורנו את המספרים שחושבו בגונן את גלזנר: לפי אותה חברת ביטוח פערי המחיר נעים בקרב הגברים בין 210% ל–322%, ובקרב הנשים בין 328% ל–758%. ספק אם התיקון הזה משנה במשהו את התמונה: המחיר שמשלמים המבוטחים בביטוחי המנהלים עבור ביטוח החיים שלהם גובל בעושק.

עודד שריג, המפקח על הביטוח

לצד ההודאה כי המחיר שבו הן מוכרות את ביטוחי החיים הוא אכן אסטרונומי, יש לחברות הביטוח שלל תירוצים וצידוקים. למשל, זה שהביטוח שלהן משולם כסכום הוני, ולא כקצבה, ולכן הוא פטור ממס. או שאצלן הביטוח מובטח מראש, בעוד שבקרן הפנסיה יש תקופת ניסיון ‏(אכשרה‏) של חמש שנים. ובכלל, אצלן יש חוזה ביטוח מחייב, שלא ניתן לסטות ממנו, בעוד שבקרנות הפנסיה הכל נזיל, ובכל רגע המפקח יכול להורות להן לשנות תנאים.

זה בדיוק מה שקרה בשנה החולפת - המפקח הורה לקרנות הפנסיה לשנות תנאים, לטובת המבוטחים. אצל חברות הביטוח, לעומת זאת, בגלל קיומו של חוזה מחייב, המפקח לא התערב והשאיר את התעריפים האסטרונומיים על כנם. חוזה מחייב, כלומר, הוא לא תמיד יתרון, כשם שתקופת האכשרה בקרנות הפנסיה היא לאו דווקא חיסרון. בגונן את גלזנר, למשל, טוענים כי אנשים חולים, או מי שיש להם עיסוק מסוכן או מקצוע מסוכן - תקופת האכשרה של קרן הפנסיה היא הסיכוי הכמעט יחיד שלהם לקבל ביטוח חיים כלשהו. במרבית המקרים חברת הביטוח פשוט תסרב למכור להם ביטוח כזה.

המצב שנוצר הוא שהמבוטחים בביטוחי מנהלים, לכל דורותיהם, אמנם נהנים מביטוח מפני התארכות תוחלת החיים שלהם - אבל בה בשעה משלמים מחירי עתק לחברת הביטוח עבור ביטוח חיים, הנמכר להם בכוונת מכוון לפי לוחות תמותה מיושנים. בפועל, המבוטחים משלמים מחיר שאינו כלכלי, ושתורם תרומה משמעותית לרווחי חברות הביטוח, לצבירת רזרבות ולהגדלת היציבות שלהן.

המפקח, שכל כך טרוד מיציבות חברות הביטוח, היה נועז דיו כדי להתערב בחוזי הביטוח ולאסור על חברות הביטוח להמשיך למכור ביטוח תוחלת חיים. אותו מפקח לא היה נועז דיו להתערב במצב ההפוך, כשחברות הביטוח צוברות רזרבות סמויות על חשבון המבוטחים, באמצעות מכירת ביטוחי חיים במחירים מופקעים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב

משבר בשווקים

לראשונה: מדד קריטי של שוק האג"ח העולמי מאותת על משבר