פאנל TheMarker: "לא כדאי לחכות עם מכירת חברות; זה שוק של רוכשים"

ראיון ארבעה מנהלי מיזוגים ורכישות ושני בעלי חברות שעברו תהליך של רכישה או מכירה; איך מנצחים את הסטטיסטיקה ומבצעים מיזוגים מוצלחים?

המשבר הכלכלי והחשש ממחנק אשראי עתידי מביאים חברות רבות בשוק ההון הישראלי למעין חשבון נפש בנוגע לעתידן. הטריגר לכך הוא בדרך כלל חובות שעל החברה להחזיר.

ואולם לא רק המצב הכלכלי מביא את הנהלות להציע החברות למכירה או למיזוג. בחברות משפחתיות, למשל, אחד הפתרונות כאשר אין דור המשך שיכול להוביל את החברה הוא להכניס שותף מנהל.

אספנו ארבעה בנקאי השקעות המתמחים במיזוגים ורכישות - מעוז פרנקו מדיסקונט שוקי הון, עודד טל מלאומי פרטנרס, רועי דוד מפועלים שוקי הון ואביבית פלג מבית ההשקעות ינאי פלג - וכן שני בעלי חברות שמצאו את עצמם בצד הקונה ובצד המוכר, חזי מאור מפוליכד ואלי ברמלי מברם תעשיות, כדי להבין את ההליך המורכב של מיזוגים ורכישות, ולברר מתי הוא מתקיים וכיצד אמורה חברה לזהות את העיתוי שבו כדאי להתמזג או להירכש.

עודד טל, רועי דוד, מעוז פרנקו, אביבית פלג, אלי ברמלי וחזי מאור

מתי חברה צריכה להירכש או להתמזג?

דוד: "בעצם, אין כזה דבר מיזוג. זו תמיד רכישה. ההתלבטות היא בין הכנסת שותף מיעוט או מכירה. השיקולים שיש להביא בחשבון הם מהי המטרה, כלומר האם החברה צריכה כסף, ואז השותף יכול להיות שותף פיננסי בלבד, או כמו בחברות משפחתיות אולי אין דור המשך, ואז יש צורך בשותף שינהל את החברה כדי למנוע בעיות בתוך המשפחה".

טל: "השאלה היא למה מוכרים, כמה מוכרים, למי מוכרים וכמה כסף נכנס פנימה. השוק הישראלי מאופיין בכך שזהו שוק של משפחות. אם העסק רוצה לעבור לשלב הבא, ללכת מעבר לעסק משפחתי, זה מצריך הכנסת שותף מתוחכם".

פרנקו: "כשמדובר בחברה רגילה השאלה היא איפה היא נמצאת במהלך חייה, לפעמים כדי לגדול צריך לרכוש. לעומת זאת, בחברה משפחתית יש לפעמים רצון לפרק את החבילה בצורה מסודרת, ואז זה הזמן להכנסת שותף או למכירה".

פלג: "אני מסכימה שמיזוג הוא רכישה לכל דבר. בתנאי שוק קשים עדיף להוביל מהלך של מיזוג כדי ליצור יתרון יחסי ויתרון תחרותי כך שנתח השוק גדל. בחברה משפחתית המכירה בדרך כלל היא כאשר אין דור המשך, ואז ראש המשפחה, ובדרך כלל מי שהקים את החברה, רוצה להכניס שותף".

מיזוגים ורכישות בשנה האחרונה

מאור: "חלק מהמיזוגים והרכישות מונעים מאסטרטגיה של צמיחה. אנחנו בפוליכד בדקנו לאחר הרה-ארגון הפנימי מהם האפיקים שדרכם אנחנו יכולים לצמוח. בנינו אסטרטגיה של רכישות, סרקנו במשך שנה וחצי את המתחרים - עד שמצאנו את המתחרה המתאים לרכישה שיאפשר לנו לגדול ולצמוח".

ברמלי: "אנחנו הכנסנו שותף (פוליכד - א"ש) כאשר היה לנו רצון לגדול ולצמוח - כשהיינו צריכים לצאת החוצה לחו"ל".

מתי הגעתם למסקנה שאתם רוצים למכור את ברם תעשיות?

ברמלי: "אני הגעתי לעסק המשפחתי שאבא שלי הקים לפני 40 שנה בסוף 2005. החברה היא חברת אחזקות העוסקת בתחום של מוצרי פלסטיק לתעשייה ולבית. יש לנו מפעל בשדרות, והקמנו מפעל גם בצרפת. בסביבות 2001 הקמתי חברה בת שייצרה מוצרי צריכה וייצאה לחו"ל, והתחלנו לעבוד עם חברת Target. ב-2004 ראינו שאנחנו צריכים השקעות גדולות מאוד, ואם נמשיך בקצב הפיתוח הקיים לא נוכל להגיע לאן שאנחנו רוצים.

"אני דווקא חיפשתי משקיע, אך שנפגשתי עם רונן צניר מאי.בי.אי הוא שיכנע אותי שעדיף ללכת להנפקה. בהתחלה זה נשמע לי לא לעניין, אבל נשאבתי פנימה. בסוף 2005 ביצענו הנפקה. בשביל אבי זאת היתה מלה זרה, שכן הוא איש שפועל בצד התעשייתי נטו. הוא שאל אותי 'מה זה?'

"במבט לאחור אני ממש לא מצטער על ההנפקה, אף שכיום הרגולציה מקשה עלינו שכן אנחנו חברה קטנה, ומעמיסים עלינו עלויות גבוהות מאוד בשל הרגולציה. ההנפקה אז היתה בשווי של 70 מיליון שקל, ועד היום חילקנו דיווידנד של כ-20 מיליון שקל. הסחירות במניה כיום נמוכה מאוד, וההון העצמי של החברה הוא כ-40-45 מיליון שקל. המכירות של החברה לפני ההנפקה היו 50 מיליון שקל.

"הנפקנו גם אג"ח וגם מניות, ובכספי ההנפקה השתמשנו לפיתוח מוצרים, שכן בעולם שלנו אם לא משקיעים בטכנולוגיה הכי מתקדמת אי אפשר לשרוד בתחרות העזה עם סין. אנחנו מחויבים להשקיע בציוד עם עלות גבוהה, ולכן היינו צריכים את ההון. כיום לדעתי אנחנו מוכנים לקפיצת מדרגה נוספת. הכסף של האג"ח תמיד נמצא בצד, ולכן גם בשעות משבר, האג"ח שלנו לא עברו להיסחר בתשואות גבוהות מאוד".

אי אפשר להיצמד לכללי האצבע

מתי צריך להגיד שזהו, שהגיע הזמן לפרק את החברה?

פרנקו: "בחברות משפחתיות - אם אין דור המשך. בחברות הנשלטות על ידי חברות אחזקה, כאשר המנהלים הגיעו למסקנה כי הציפו מקסימום ערך בחברה המוחזקת. זה כדוגמה חברה יזמית העוסקת בנדל"ן שקונה את הקרקע, פועלת לשיפור התב"ע ובונה בניין. לאחר ההשבחה היא מגיעה למסקנה שעדיף למכור את הבניין בשביל לקחת את הכסף ולנסות לייצר השבחה נוספת בעסקת נדל"ן אחרת, ובאמצעות עסקת המכירה היא מעבירה את הסיכון. הקונה צריך לדעת לקנות טוב, ולהבין אם הוא מסוגל להביא לעסקה יכולת פיננסית או טקטיקה ואסטרטגיה שיכולות להזניק את החברה קדימה".

המשקיע הידוע וורן באפט טוען שהוא לא מכיר משהו שקנה בזול - שהוא קונה חברות שייצרו לו ערך לאורך שנים. מתי אתה יודע שקנית במחיר הנכון?

טל: "לא אחת שאלו אותנו אם לא שילמנו מחיר גבוה בעבור העסקה, אך צריך להבין שהקונה קובע את המחיר ואת השווי לפי הסינרגיה שאותה הוא יכול לייצר מהעסקה".

פלג: "אני רוצה לחזק את טל. מחיר הוא דבר יחסי בין קונה לקונה. שווי העסקה קובע את המחיר, והשווי הוא הערך שנוצר לך מהעסקה. כך למשל השווי של כלל תעשיות אינו אותו דבר לויולה כמו למשפחת לבנת, ולכן גם ייקבע מחיר שונה בהתמחרות בין הצדדים".

מה שאתם טוענים למעשה הוא שלא ניתן להעריך אם עסקה היא טובה?

פלג: "יש כללי אצבע להערכת שווי של חברה, אך השאלה לדעתי צריכה להיות מה נתנה החברה הנרכשת לרוכשת. לא כמה עלתה לה העסקה אלא מה היא יודעת לעשות עם החברה שהיא קונה. לכן אי אפשר ללכת רק לפי כללי האצבע, יש ערכים נוספים שצריך לבחון בקביעת טיב העסקה".

דוד: "הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו בוחנים עסקה זה לקבוע טווח מחירים שבו יהיה שווה לנו למכור את החברה, אבל בסופו של יום מי שקובע את המחיר הוא הקונה. ואכן, ברוזטה גרין (חברת ביומד שהונפקה לפני כשנה - א"ש) הפער בין ההצעות הראשוניות להצעות האחרונות היה של 30% בגלל שהיו כמה מתעניינים. אבל יש לא מעט עסקות המתבצעות מול רוכש יחיד, וזה שאנחנו חושבים שמחיר מסוים אמור להיות איקס לא אומר שנקבל אותו".

טל: "יש הבדל בין מחיר לשווי. לפעמים השווי גבוה יותר מהמחיר כי הוא משקף תמורה לחברה שלא ניתן לכמת אותה במחיר".

דוד: "כאשר בוחנים עסקות מיזוג ורכישה יש לבצע הפרדה בין סוג המשקיע לעסק שנמכר. יש מצבים שמשפחה תגיד שמיצתה את הפעילות בתחום שלה והיא מעוניינת להיכנס לתחומים אחרים, ולכן היא מכניסה משקיע בשביל שתוכל להיכנס לתחום אחר ולפזר סיכונים. ניתן לראות זאת גם במיזוגים ורכישות של הקיבוצים שרוצים לפזר סיכון".

מאור: "לדעתי, בעסקות של חברות פרטיות אף אחד לא מבין איך נקבע המחיר. הנוסחאות המתמטיות לא עובדות. כשבאנו לבצע את עסקת אמרז אמרתי למוכר: 'אני הקונה היחיד שלך, זה המחיר' - ופועלים שוקי הון שהיו נציגי המוכרים נתנו לי גיבוי מלא. לצערי הרב אני מוצא הרבה מקרים שבהם מי שמוכר עושה את השיקול שלי כרוכש ולא את החישוב שלו כמוכר, והרבה מהם נמצאים במצב של חוסר הבנה שבסופו של יום תמיד הרוכש הוא זה שלוקח את הסיכון העתידי, וחייב לראות שנשאר שומן בשבילו לעתיד כך שיראה רווחים. אם המוכר לא יבין את זה, העסקה תתפוצץ.

"מהניסיון שלי כיום אני מסתכל על הרוכש. אם אני מזהה אותו כאחד שייכנס לשיקולים לא לו, אני אסתלק מהעסקה. בהערת אגב אוסיף כי כשהתחלתי את ההליך של רכישת חברות הסתייגתי מבנקי השקעות, וכיום אני חושב בדיוק להפך".

"לנצל את הגאות"

מהו התפקיד של בנקאי ההשקעות?

מאור: "בעיני התפקיד של בנקאי השקעות הוא קריטי. כאשר בעל עסק משפחתי רוצה למכור את העסק שלו, לרוב אין לו שמץ של מושג מה לעשות. הוא מתחיל לקרוא עיתונים, לשאול חברים, מצב שמכניס אותו למעגל שממנו הוא לא יוצא".

טל: "התפקיד של בנק ההשקעות זה להסביר למוכר את ההליך, לבחון את האסטרטגיה. צריך לדעתי גם לעשות אבחנה בין מתווך לבנק השקעות. מתווך מציע אותך לכלל הקונים שהוא מכיר, בין אם זה מתאים להם ובין אם לאו, ובנק השקעות עובד בצורה יותר מקצוענית - הוא צריך להבין מי המתאים ביותר לקנות אותך, לזהות אותי כרוכש ולהגיד למוכר 'זה הרוכש שלך, אל תסתובב מסביב כי חבל לך על הזמן'".

מאור: "תהליכי תמחור מבריחים אנשים כמוני. בנק ההשקעות צריך לעשות הכל כי למוכר לרוב אין הבנה במושגים שידברו אתו עליהם, אלא אם כן מדובר במוכר סדרתי או חברת אחזקות. כשמדובר במוכר שהוא משפחה, צריך לזהות את הרוכש הכי טוב ולאפשר לצדדים לסגור את העסקה בכמה ימים. מי שביזבז הרבה משאבים ניהוליים בדרך לדעתי לא יצליח לעשות את העסקה. כיום כקונה, אם אין בנק השקעות לרוכש אני לא נכנס לתמונה. בסופו של יום, כמה שהבנק ישקיע לפני הצגת העסקה בהבנת העסקה ובנתונים שאותם יציג, העסקה תיסגר בפחות זמן".

פרנקו: "לפעמים קיימת בעיה שחברות משפחתיות מפחדות להציג את הנתונים, שכן לרוב זה יהיה המתחרה שיקנה אותם, ואם העסקה תיכשל אז הם בסיכון גבוה. תפקידו של בנק ההשקעות לגשר על מצב זה, להפיג את החששות, לדעת איך לחשוף את הנתונים כך שמצד אחד הקונה יוכל לבסס הצעה שהוא לא יתחרט עליה לאחר הגילוי הנאות, והמוכר לא יתחרט על הגילוי כאשר העסקה לא תצא לפועל.

אין ספק שבנקאי השקעות מקצועי אמור להכין רשימה קצרה של רוכשים פוטנציאליים ולהביא את הרוכשים המתאימים, כי זה שוק בעייתי. יש המון גופים שיש להם רצון, אבל הם לא באמת יכולים לבצע את העסקה".

דוד: "לדעתי צריך לשמור על תחרות בשביל למקסם את הערך עבור המוכר. כשאתה בא לגוף שיכול לקחת את העסקה, צריך לבדוק שהצדדים לא טועים, ואם באמת הקונה יכול לייצר סינרגיה עם החברה הנרכשת. אל למוכר לטעות ולחשוב שהוא צריך לקחת את כל השומנים אליו. היתה לי עסקה של חברה משפחתית שפוצצתי כי בעל הבית, שהוא בחור לא צעיר, הולך לעבור מסכת ייסורים בשלוש השנים הקרובות שבהן הוא יישאר בחברה".

ברמלי: "בנקאי השקעות זו מלה גדולה. אביבית נכנסה למפעל וראתה שיש הרבה פסיכולוגיה - על אף שאנחנו ציבוריים אנחנו עדיין חברה משפחתית, והחשיבות של אביבית כבנקאי היתה גדולה מאוד. אנחנו חברה עם צוות ניהולי לא גדול, ולכן המעורבות שלה בכל הליך הרכישה על ידי פוליכד היתה חשובה מאוד".

בתקופה הקרובה, מציינים משתתפי הפאנל, לא מעט חברות עשויות למצוא את עצמן על המדף. הסיבה העיקרית לכך היא מסקנות ועדת הריכוזיות לגבי הצורך בהפרדה בין אחזקות ריאליות לאחזקות פיננסיות. "במצב כזה", מזהיר דוד, "חברות שמעוניינות לבצע אקזיט צריכות לנצל את הגאות בשוק עד הסוף, כי יהיו הרבה נכסים לקנייה אך לא בטוח שיהיו קונים".

מי צריך לחפש את העסקה, בעל החברה או בנקאי ההשקעות?

דוד: "לדעתי יש הבדל בין מתווך לבנקאי השקעות. מתווך זו לא מלה גסה - לא תמיד צריך צוות של פועלים שוקי הון שיבדקו את החברה מכל היבט שלה - אבל כשצריך לבדוק איפה הערך המוסף בחברות משפחתיות זהו תהליך ארוך, וצריך להכין אותו ולהעביר אותו לצד המוכר, גם מבחינה פסיכולוגית. לרוב בעסקים המשפחתיים לא יודעים מהי רכישה. עד היום הם ניהלו חברה, הביאו אותה להצלחות אדירות אבל לא מבינים מה זה מכפיל רווח או EBITDA. לעומת זאת, כשייצגנו את קרן KCPS שמכרו את דנאל, הם הבינו את השפה, ולכן העניין בהליך היה למקסם ערך במחיר הכי גבוה".

פלג: "כשמוכרים חברה משפחתית צריך להסביר לאיזה הליך הולכים. צריך לרתום את בני המשפחה ולהבין שיש לפחות מישהו אחד שמנהל את הפרויקט.

"צריך ללמד אותם מונחים מתחום ההשקעות ולהכין אותם לעולם המושגים שהמשקיע בא ממנו כשהוא מדבר אתם. כשליווינו את יואב גולן, איש עסקים שמנהל עסקים פרטיים ואחד מיבואני העץ הכי גדולים לישראל, גם הוא היה צריך ללמוד מושגים בתחום שוק ההון. היה צריך להסביר לו למשל למה פימי וכתר רוצות לראות EBITDA מסוים".

מאור: "משתמע מהדברים שנאמרו שהמוטיבציה של רוכש היא רק פיננסית, וזה ממש לא כך. יש שיקולים שמתאימים לחברות מסוימות בתחום הפיננסי. לנו יש גם שיקולים אחרים כגון להרחיב את קו המוצרים. הרבה פעמים אנחנו יודעים לכמת את הערך המוסף, מה שמישהו מהצד שלא מכיר את החברה שלנו כמונו לא יידע להעריך אותו. אני חושב שכתר אלופת העולם בביצוע השקעות מהסוג הזה - קונים חברה בגלל ערוצי ההפצה שלה, ומריצים את כל המוצרים של החברה באמצעות ערוצי ההפצה שנוספו".

הכל יכול להתפורר

לפי מחקרים, 85% מעסקות המיזוגים והרכישות נכשלות. למה?

טל: "הנתון שהצגת הוא סטטיסטיקה של חברות ציבוריות. בעולם החברות הפרטיות המספרים קצת שונים. מתי חברות מבצעות רכישות? כשהן הגיעו למיצוי אורגני, ואז יש לחץ מההנהלה להצמיח את העסק. לעתים יש הערכה גבוהה מדי של הסינרגיה שתצא לחברה מהעסקה, אך המנהלים שוכחים את ההוצאות שהן חלק בלתי נפרד מהמיזוג".

פלג: "רוב המיזוגים נכשלים בגלל ההיבט הניהולי. מיזוגים ורכישות זה תוכנית של אגו, לפעמים הרוכש רואה שהמתחרה קנה ואז הוא גם רוצה לקנות. אנחנו ליווינו משקיע שכל מה שעניין אותו בגיל 60 זה שיכירו אותו, ולכן הוא ביצע את העסקה. התפקיד שלי במקרה כזה הוא לתת לו את מה שהוא רוצה ולהעביר אותו מאחורי הבמה לקדמת הבמה".

דוד: "צריך להבין שהנתון הזה מתייחס לחברות ציבוריות. אנחנו רואים מהשטח נתונים אחרים, ולכן המספר מטעה לדעתי. אנחנו גם לא יכולים לדעת מה היה קורה אם לא היינו מבצעים את הרכישה או המיזוג, ואם המצב לא היה יותר גרוע. בחברות פרטיות הסטטיסטיקה היא שהרבה יותר חברות מצליחות עם המיזוגים והרכישות מאשר לא מצליחות".

פרנקו: "אני לא רוצה להתווכח על הסטטיסטיקה - אין ספק שיש מיזוגים שנכשלים. זה חוסר תכנון של שלב קדימה. אנשים שמבינים לוקחים ייעוץ מעמיק לפני העסקה. צריך לזכור שהרבה מאוד אנשים נעלמים במיזוג ויש המון קשיים, ואם לא בונים נכון אז הכל יכול להתפורר. השאלה היא מהי ההגדרה של האי הצלחה".

האם לבנקאי השקעות יש אחריות על העסקה לאחר הביצוע? הוא בכלל צריך להזדהות איתה?

פלג: "אם אני לא הייתי מזדהה עם מה שאלי ברמלי עושה, לא הייתי יכולה לייצג אותו. אם אני עשיתי את העסקה לאבי ורטהיים, אני מרגישה אחריות על זה שהעסקה היתה לורטהיים".

טל: "אנחנו בסופו של יום כאן כדי לעשות כסף. דמי הצלחה אצלנו הם ביצוע העסקה. תהיה עסקה אם המוכר והקונה ירגישו שהם עושים עסקה טובה. לכן תיאום הציפיות מאוד חשוב - יש הרבה אנשים בישראל שחושבים שהמחיר של החברה שלהם מנופח, ואם אני לא אצליח להביא אותו למחיר סביר, אני משקיע הרבה זמן בעסקה שאני לא יודע אם אני בכלל אעשה את העסקה בסוף".

נוכח כל ההגבלות שצפויות לנבוע ממסקנות ועדת הריכוזיות, האם אתה מתכוננים לזה ומסמנים חברות?

פרנקו: "אין בנק השקעות בישראל שלא מיפה את כל השוק - מי יצטרך למכור מה ולהחזיק נקודת אחיזה. כולם יודעים מיהם החשודים המיידיים. חלקם לא עובדים עם בנקאי השקעות. עם זאת, כשאתה מדבר על ריכוזיות יש בעיה במשק, ורוב העסקות יהיו של גורמי חוץ".

טל: "יש הרבה קרנות שמבקרות, אבל יש מרחק בין לרחרח לבין לעשות עסקה. כשמסתכלים על ישראל מסתכלים על המצב הקיים, וכל מה שקשור לישראל הוא ייחודי. אני חושב שיהיו עסקות עם הזרים, אבל צריך להיזהר מאופטימיות יתר כי המשבר העמוק באירופה מייצר שם הזדמנויות גדולות".

דוד: "יצא לי לטוס לניו יורק וישב לידי יובל שטייניץ. אמרתי לו, הכל טוב ויפה, אבל מאיפה יגיעו הקונים? הוא לא ענה. הנכונות של הזרים להיכנס לזירה המקומית היא לא גבוהה. חוץ משני הבנקים הגדולים כל הבנקים למכירה. קרן לא יכולה לקנות בנקים, ראינו את זה בעבר. מי יקנה? הכל למכירה, אין נכס בארץ שאינו למכירה".

פלג: "המדינה היא לא פרו-זרים. קארפור היתה פה ובדקה את הרגולציה, והחליטה לא להיכנס".

מאור: "יש הרבה חברות של עשרות מיליוני שקלים שרוצות למכור. אני הייתי ממליץ להן לא לחכות, כי מסקנות ועדת הריכוזיות ילחצו את מחיר החברות הגדולות מטה, והלחץ יגיע גם לקטנות. השוק הולך להיות שוק של רוכשים, ויהיו מעט רוכשים. לרוכשים הייתי אומר שעליהם לזהות את המתחרים שלהם על העסקה, לדעת את היכולות שלהם ואת המוכנות שלהם לבצע עסקה. לדעת מראש זה מוסיף המון כוח למשא ומתן, וצריך גם להתמקד בליצור יחסים עם מי שרוצה למכור, כי הוא יצטרך להחליט למי למכור, ואם יחליט למכור לך השגת יתרון".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?

גיף

סיוט בחופשה: 7 תחנות במסלול הייסורים שצפוי לכם בקיץ 2022

נורמן מילנר. "אני לא אומר שקפיטליזם היא השיטה הכי טובה"

"יש בשוק הזה הזדמנות שלא ראינו עשורים"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

מנכ"ל ובעלי בן אנד ג'ריס ישראל, אבי זינגר

"עשה את עסקת חייו": כך הצליח אבי זינגר לרכוש את בן אנד ג'ריס במחיר זעום

מנכ"ל מטא מארק צוקרברג. עידכן את העובדים כי יצטרכו לעמוד ביעדים אינטנסיביים יותר עם משאבים פחותים

צמצומים, ביטול מוצרים ופניית פרסה בפיד: הצרות של מטא רק מתחילות