"ראוי לגנאי מסע הלחצים וההפחדות נגד ששינסקי"

מכובדי,

ועדת ששינסקי מטפלת באחד הנושאים המקרו-כלכליים והמקרו-חברתיים החשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל. אין ספק, שתגליות הגז הקיימות, והתגליות אפשריות בעתיד, הן משאב הטבע הגדול ביותר והמשמעותי ביותר של עם ישראל. בתגליות אלו טמונה בשורה חשובה ותקווה גדולה לאזרחי מדינת ישראל. קשה ממש להפריז, בחשיבותן של תגליות אלו לגבי עתידנו, לגבי יכולתנו להמשיך ולממן את הגנתנו, ולגבי יכולתנו לדאוג בעתיד הלא רחוק לחינוך והשכלה ברמות הגבוהות ביותר לבנינו ולבנותינו.

לפיכך, אני רוצה בראש ובראשונה להודות לששת חברי ועדת ששינסקי, ובמיוחד ליושב ראש פרופ' איתן ששינסקי, על התגייסותם למשימה החשובה של בחינת המדיניות הפיסקלית של ישראל בנושא הגז והנפט. מדובר בועדה מקצועית לעילא ולעילא, שבראשה עומד פרופסור בעל שם עולמי בתחום המיסוי והמימון הציבורי, וכן נציגים בכירים ביותר של שלושה משרדי ממשלה, מומחים איש איש בתחומו: מר שאול צמח וד"ר יעקב מימרן ממשרד התשתיות; פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה; מר יהודה נסרדישי וד"ר אודי ניסן ממשרד האוצר; וכן המשנה ליועמ"ש עו"ד אבי ליכט המשמש כמשקיף; ועמית פרידמן מבנק ישראל המשמש כמשקיף בפועל. עוד אני מבקש לציין את אנשי הצוות העושים במלאכה ימים כלילות: שאול מרידור, אודי אדירי, אודי רמר, נעמה קאופמן, אלון פדן ומוריס דורפמן.

אני רוצה לשבח את הועדה לא רק על העבודה המקצועית והמסורה - כי-אם גם על עמידה מופתית בלחצים לא קלים שהופעלו כלפיה ממש מיום הקמתה; במיוחד ראוי לגנאי מסע הלחצים וההפחדות שכוון אישית נגד יושב ראש הועדה פרופ' ששינסקי ובני משפחתו. תודה לך איתן על שעמדת בלחצים - אני יודע שזה היה לא קל, אבל לא נשברת. אני מודה לך בשם ממשלת ישראל על התנדבותך והתגייסותך למשימה לאומית חשובה זו. בנקודה זו ברצוני להדגיש, שתקציר המנהלים המוגש לי היום וטיוטת הדו"ח המלאה שתפורסם באתר האינטרנט עד ליום ראשון, הינם בגדר טיוטה לא סופית שעוד יתכנו בה שינויים לאחר שלב השימוע השני שיתקיים בשבועות הקרובים.

גבירותי ורבותי,

ההנחיות בעל-פה ובכתב לועדת ששינסקי היו ברורות. עליכם לבחון את המדיניות הפיסקלית, את משטר המיסים והתמלוגים, לגבי אוצרות הגז והנפט של מדינת ישראל -- לאור הסטנדרטים המקובלים בעולם המערבי הנאור. עליכם לשלב בין הדאגה המתחייבת לרווחיותם של היזמים והמשקיעים, לבין הדאגה המתחייבת לאינטרסים הכלכלים והחברתיים של העם ושל המדינה. כשר האוצר אני עומד על זכותם של המשקיעים והיזמים להרוויח וליהנות מפירות השקעותיהם, על פי הסטנדרטים המקובלים בעולם המפותח. פעולתם של משקיעים ויזמים, הפועלים בין השאר ממטרות רווח, הינה חיונית להתפתחות המשק והכלכלה. אבל באותה מידה, וגם כאן כשר האוצר, אני חייב לעמוד בתוקף גם על זכותה של מדינת ישראל, ועל זכותם של אזרחי ישראל, ליהנות גם הם מאוצרות הטבע של המדינה, וגם כאן על-פי אמות המידה המקובלות בעולם המפותח. הועדה נתבקשה למעשה לערוך סטנדרטיזציה ונורמליזציה של נושא מיסוי הגז והנפט בישראל ביחס למקובל בעולם הרחב. אני רוצה להדגיש, כי עיני אינה צרה באותם אנשים אמידים, בעלי חברות, שעושרם מגיע לעיתים לכדי פי אלף או אפילו פי רבבה מרכושם של בני תמותה רגילים כמוני; אבל דאגתנו הכנה לאינטרסים הכלכליים של אותם אישים וחברות אינה יכולה להתעלם מהאינטרסים הכלכליים והחברתיים של העם כולו.

קשה לעיתים לתפוש את סדרי הגודל שבהם מדובר. האם חשבתם, למשל, מה יכולה להיות משמעותם של עשרות מיליארדי שקלים שיתווספו בעשרים השנים הקרובות לטובת, למשל, תחום החינוך -- מיליארדים שיושקעו בשיפור מערכת בתי הספר ומערכות ההשכלה הגבוהה בישראל, ובמימון תשתיות מדע, טכנולוגיה, והון אנושי ברמה הגבוהה ביותר האפשרית? האם חשבתם מה יכולות להיות ההשלכות הלאומיות, הכלכליות, והחברתיות (למשל בתחום צמצום פערים על-ידי שיפור החינוך) בעקבות אותן השקעות? השקעות אותן ניתן לממן באמצעות רמת מיסים ותמלוגים הגיונית וסבירה על-פי הסטנדרטים המקובלים במדינות דמוקרטיות מתקדמות ומפותחות כמונו בעולם הרחב?

זמן קצר לאחר כניסתי לתפקידי כשר האוצר, נדהמתי לשמוע כי חלקה של מדינת ישראל בתגליות הגז והנפט שבשטחה הוא מהנמוכים בעולם כולו. לאחר כמה חודשים של לימוד ראשוני של הנושא ביחד עם יועציי במשרד האוצר וגם עם אנשי אקדמיה, החלטתי שהנושא המורכב והכבד הזה, על השלכותיו ההיסטוריות, מחייב את הקמתה של ועדת מומחים מקצועית שתייעץ לי, ולאחר מכן לממשלה ולכנסת, בעניין. כמו כן, נדהמתי לשמוע שמשטר המיסים והתמלוגים בנושא נשאר מקובע ללא שינוי במהלך 60 השנים האחרונות. מוזר פשוט לחשוב, שחוק תגליות הגז והנפט שונה לאחרונה בשנת 52', דהיינו - לפני התחלת החיפושים והתגליות המשמעותיות של גז ונפט בישראל, ואפילו לפני משבר האנרגיה ההיסטורי של שנות ה-70. הופתעתי לגלות שברוב מדינות העולם המערבי השתנו מאז שנות החמישים חוקי המס בתחומי הגז והנפט פעמים רבות, כולל בשני העשורים האחרונים, בעוד שבישראל לא קרה דבר, מלבד שני נסיונות נפל בין השנים 2001-2003, נסיונות אשר הוכנעו תוך חודשים מספר על ידי הלחצים האדירים שהופעלו על ידי גורמים אינטרסנטים בארץ ובחו"ל. כשר האוצר, הייתי מועל בתפקידי אילו הייתי שומע לעצות שקיבלתי שלא לעסוק בנושא בגלל הלחצים הצפויים, ולהשאיר את המטלה לבאים אחרי.

הגיע הזמן בו מדינת ישראל, האזרחים, הכנסת, והממשלה, חייבים להכריע: האם אנו מדינה מודרנית, הדואגת לאזרחיה ושייכת להם, או שמא אנו מדינה שההפחדות והאיומים של בעלי אינטרסים מונעים ממנה מלהידמות - הן במשטר המיסים והתמלוגים על תחומי הגז והנפט, והן בנושאים אחרים -- למדינות המפותחות של ארגון ה-OECD אליו התקבלנו לאחרונה.

אני שב ומודה לועדת ששינסקי על עבודתה המקצועית והמסורה, ואני בטוח שמדינת ישראל ואזרחיה יזכו לבנות ולהיבנות מהמלצותיה"