מדיניותו הכלכלית של סטנלי פישר אפקטיבית

>> על רקע היחלשותו המתחדשת של הדולר, שב נחמיה שטרסלר ומבקר את מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל ("קשה לרדת מנמר דוהר", TheMarker, 28.9). אכן, כשמשווים בצורה הפשטנית ביותר את שערי החליפין כיום ולפני התחלת התערבות הנגיד, קל לקבוע כי מדיניות רכישות המט"ח אינה אפקטיבית, שכן יחס המטבעות כיום מתקרב לזה שהיה במארס 2008, עת החלה ההתערבות. עם זאת, בין התאריכים האלה התרחש הסיפור כולו.

הקשר בין שער החליפין והיכולת של היצוא הישראלי להתחרות בעולם ידועה. בניגוד לגוש האירופי או האמריקאי, ישראל אינה יכולה לסחור במטבע מקומי עם שכנותיה ועתידה הכלכלי, החברתי והתעסוקתי טמון ביכולת למכור ביעילות לשווקים שמעבר לים. כשהחל המטבע המקומי להתחזק במהירות לפני כשלוש שנים, עד לשיא של קרוב ל-30%, נפגעו באופן אנוש כושר התחרות של היצוא והיכולת של התעשייה המקומית להתחרות ביבוא זול. הסכנה למגזר העסקי ולמשק כולו היתה משמעותית: אובדן שווקים, צמצום מהיר של הפעילות, ירידה בתקבולי המסים, גירעון תקציבי גדל, גלי פיטורים גדולים ומיתון עמוק וארוך.

לא כך היה. במארס 2008 החל נגיד בנק ישראל לרכוש דולרים ולהאט את התנועות החדות בשערי המטבע, שכיום ידוע שהסיבה לחלקן, אם לא לרובן, היא פעילות ספקולטיבית. שער החליפין התייצב ובמציאות זו פרץ המשבר העולמי, מחנק האשראי שבא בעקבותיו והירידה החדה בביקושים העולמיים - ומכל אלה מתעלם שטרסלר.

השנה צפוי היצוא לצמוח בכ-20%. המשק, בעקבותיו, יצמח בכ-4% ושיעור האבטלה יירד לכ-6%. הפרדיגמות הכלכליות המאובקות, לפיהן שער החליפין משמש כבלם זעזועים ולכן יש להניח לו לפעול בחופשיות, עוברות התאמות במציאות הכלכלית החדשה. מדינות רבות מכירות בחשיבות היצוא ומנסות להחליש את המטבע המקומי, בין אם באמצעות הצפת השוק באג"ח זול (ארה"ב), באמצעות קיבוע של שער החליפין (סין) או באמצעות רכישות מט"ח (יפן ואחרות). גם הבנקים המרכזיים של אירופה מאותתים כי כוונותיהם דומות.

כאשר נגיד בנק ישראל שב ומקבל הערכה בינלאומית, ניצב המגזר העסקי כולו ולוחץ גם הוא את ידו בחום, בביטחון ובגאווה על כך כי בזמנים כל כך קשים, יש הנהגה כלכלית חזקה בישראל.

הכותב הוא סמנכ"ל וראש אגף כלכלה ורגולציה בהתאחדות התעשיינים