ברונים שודדים: אנשים שמתעשרים מהר על חשבון הציבור

ברונים שודדים.

כינוי שהתחדש בתחילת המאה ה-20 בעקבות התעצמותם של כמה תעשיינים אמריקאים - בהם ג'ון ד. רוקפלר ואנדרו קרנגי. הכינוי מתייחס לטייקונים שהשיגו את הונם בדרכים לא כשרות.

במקור כונו כך אצילים פיאודליים שחיו בגרמניה של המאה ה-12. אצילים אלה, שהתגוררו על שפת נהר הריין, נהגו לגבות מסים מופקעים מספינות המסחר שהפליגו בו. כך הם יכלו להתעשר מבלי לייצר בעצם שום דבר מועיל לסביבתם.

ואולם הוויכוח סביב פעילותם של הברונים השודדים נמשך עמוק לתוך המאה ה-20. ישנם היסטוריונים הטוענים שתעשיינים מסוגו של רוקפלר פעלו באופן חוקי לגמרי, וכי הם ידעו לעבוד בצורה מאורגנת ומסודרת ורתמו את המהפכה התעשייתית להצלחתם הכלכלית האישית, ובכך הצליחו בעצם הברונים לעצב את כלכלת ארה"ב ולהפוך אותה לאומה התעשייתית החזקה והעשירה בעולם. אחרים טוענים שתהליכי המהפכה התעשייתית היו מתקיימים ממילא, כחלק מהתפתחות טבעית, גם ללא הופעתם של הברונים השודדים.

בעשורים האחרונים הושמע הכינוי "ברונים שודדים" לא פעם ביחס לאנשים שמתעשרים במהירות על חשבון הציבור הרחב. הביטוי הושמע למשל בנוגע לאוליגרכים ברוסיה, שידעו לנצל את קשריהם במסדרונות הממשל הסובייטי הקורס כדי להשתלט על אוצרות המדינה.

גם הבנקאים העשירים של וול סטריט זכו בשנים האחרונות לתדמית של ברונים שודדים. האישומים נגד בכירי בנק ההשקעות גולדמן סאקס בגין שיווק ניירות ערך מגובי משכנתאות תוך יצירת הימור נגדי עליהם, הם סוג של אישוש לתדמית הלא מחמיאה הזו שדבקה באנשי וול סטריט בעקבות המשבר העולמי ושגרמה לכינוי הזה להישמע לא-פעם כשדנים בפועלם.