מלחמת שני העולמות

המגזר השלישי

אלי הורביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אלי הורביץ

>> בעולם המודרני התקדמות נמדדת על פי אינדיקטורים כלכליים. כדי לדעת אם חברה מצליחה מסתכלים על השורה התחתונה, רווח, הפסד, הוצאות, הכנסות, תזרים, חובות ונכסים. כדי לקבוע אם מדינה משגשגת, בוחנים את התוצר שלה - הגירעון, החוב, שער המטבע. אין ספק שהמדידה הכלכלית הכרחית, אבל האם היא מספיקה כדי לדעת אם חברה יציבה, בריאה, ורחמנא ליצלן, צודקת ומאושרת?

כאשר ה-OECD בוחן את מועמדותה של ישראל להצטרף לשורותיו, הוא בוחן הישגים כלכליים, אבל לא רק אותם. הארגון העיר וביקש לבדוק גם כיצד ישראל מתמודדת עם פערים חברתיים וכיצד היא נערכת לטיפול בפסולת ובזיהום. כאשר משקיעים מתלבטים אם להשקיע בחברה, חלקם בוחנים ומשקללים גם נתונים על יחסה לעובדיה וללקוחותיה, ואת מידת עמידתה בתקינה ירוקה.

העולם הישן נחלק לשני מחנות, אלה המאמינים בפיתוח ובצמיחה, ואלה החותרים לשימור ולצדק חברתי. הם נאבקו זה בזה ושניהם הפסידו. החסידים העיוורים של הפיתוח נפלו אל תהום המשבר הכלכלי, והנאמנים הסגפנים של שימור הטבע והצדק החברתי, מצאו עצמם מוגפים בשמורות מגודרות בשולי החברה. אבל כיום, כאשר מתחילים להציב ערכים כלכליים, חברתיים וסביבתיים בשורה אחת, מתחיל הדיאלוג האמיתי ביניהם.

הציפייה היתה שבין המדדים הללו יהיו יחסים הפוכים וסותרים. ככל שהרווח הכלכלי יעלה, כך יחמיר הנזק החברתי והסביבתי, וככל שהתרומה לחברה ולסביבה תגבר, כך הרווחים יצטמצמו. היעדר אפשרות לקיימות כלכלית של שירות חברתי הוא ההצדקה לקיומו הנפרד של מגזר העמותות, והוא ההיגיון שמאחורי תמריצי המס והסבסוד הניתנים לו. אלא שכיום יש משקיעים שמוכנים לספוג רווח נמוך על השקעה עסקית, ובלבד שהשקעתם תישא גם פירות חברתיים וסביבתיים. כדי לעודדם להשקיע, בארה"ב ובבריטניה ניתן להקים גוף היברידי, שהוא חצי חברה עסקית וחצי עמותה.

ואולם יותר מעניינים מכך הם המקרים שבהם שלוש השורות התחתונות תומכות זו בזו. למשל, תחום היעילות האנרגטית בתאגידים, בחברות מסחריות ובבתי השקעות. החברות הבינו שאם הן יצמצמו את צריכת האנרגיה ופליטת הזיהום תוך ניצול יעיל יותר של חומרי גלם, הן יפחיתו את ההוצאות השוטפות שלהן. לא זו בלבד, אלא שהן יוכלו לשווק מוצר ידידותי לסביבה ובכך לשפר את המותג ולהגביר מכירות. מנושא שולי שהוטל על עובד ותיק ומיותר, נהפך התחום לנושא ליבה באחריות מנהלים מוכשרים הנהנים מתקציבים נדיבים.

בעידן שבו חברות עסקיות מצרפות לשורה הפיננסית גם שורה חברתית וסביבתית, ושבו עמותות מפתחות מיומנות ניהולית ופיננסית ומייצרות הכנסות, ההבדלים בין המגזרים מתעמעמים והולכים. בשורה התחתונה - אם זה יקדם צמיחה, יצמצם פערים וישמור על הסביבה, מה רע בכך?

הכותב הוא המשנה למנכ"ל קרן רוטשילד (יד הנדיב)

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ריטייל גנגסטר

מפורסם יותר מנשיא ארה"ב: הסיפור על הנוכל שהבריח לישראל 60 מיליון דולר

קיסריה מימין, וג'סר א-זרקא משמאל

"גם מאנדרומדה ביפו ברחו - והיום הלוואי שיכולתי לקנות שם דירה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי