כעת אפשר לדרוש ביצועים, תפוקות ואחריות אישית

>> דו"ח השכר בשירות המדינה ל-2008, שפורסם באחרונה על ידי הממונה על השכר באוצר, עבר השנה בשקט שלא כמו בעבר.

ייתכן גם כי הציבור החל להפנים את התובנה העולמית כי ניהול ענייני המדינה הוא נושא רציני ואין להעמידו במצבי "תת תזונה" קבועים - ברמת התקציבים וברמת שכר העובדים. גם רשימת 1,144 העובדים בשירות הממשלתי ו-90 עובדים במערכת הביטחון המשתכרים יותר מ-30 אלף שקל בחודש לא גרמה לציבור אי נוחות או ביקורת.

מעבר לעובדות באשר לשיאני השכר בשירות הממשלתי, עלינו לזכור כי נתונים שפורסמו באחרונה על ידי הלמ"ס ובנק ישראל מצביעים על היפוך במגמה הלאומית - ממוצע השכר במגזר הציבורי שווה ואף עולה במעט על ממוצע השכר במגזר העסקי. שתי מסקנות עיקריות נובעות מכך: ראשית, אם המגזר הציבורי רוצה להמשיך ולשמר מצב זה, עליו לפעול לעידוד וחיזוק המגזר העסקי הפועל בשוק תחרותי ונתון להשפעות גלובליות; שנית, דווקא בהסכמה הציבורית לרמות השכר במגזר הציבורי קיים פוטנציאל להתפתחות דרישה לאחריות אישית ומערכתית של משרתי ציבור לאיכות הביצוע והתפוקות של תפקידיהם. השירות הציבורי לא יוכל עוד לנמק ביצועים נמוכים בתת-תגמול על פעילותו. עלינו גם לזכור כי רוב המגזר הציבורי נהנה מקביעות המבטאת יציבות תעסוקתית - כך שהעובדים אינם נמצאים תחת איום על מקום עבודתם או על שכרם ותנאיהם ביחס לאיכות ביצועיהם.

בשעה שבמגזר העסקי רק פירמות מצליחות משמרות עובדים או מרחיבות את מספרם ומבטאות את ההצלחה ברמת השכר, מצב זה אינו קיים במגזר הציבורי, שבו רמות השכר הן רוחביות ונקבעות בהסכמים כוללים ואין בינם לבין ביצועים ותפוקות כל קשר. לפי נתוני השכר בשירות הציבורי, אין ספק כי הציבור זכאי לקבל את הרמה הגבוהה ביותר של האיכות הניהולית והשירותים הנדרשים מהמערכת. אין זו מערכת במצוקה שעובדיה מתוסכלים על רקע פערי השכר בינם לבין המגזר הפרטי. במצב זה זכותנו לדרוש תמורה מלאה לכספינו.

הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל