על הכחשה והדחקה

השיטות שבהן משתמשים האמריקאים זה שנים למדידת אינפלציה, צמיחה ותעסוקה, גורמות להם לחשוב שהמצב טוב מכפי שהוא באמת. בחודשים האחרונים, הם עוברים תהליך של התפכחות

דורון צור
דורון צור
דורון צור
דורון צור

Denial is not only a river in Africa.

את משחק המלים הזה באנגלית קראתי לא מזמן אצל פרשן שדן במצב הכלכלה האמריקאית. כוונתו היתה כי אחת הבעיות של הכלכלה שם נובעת מכך שרבים בארה"ב סובלים מקיומו של מנגנון הגנה פסיכולוגי הנקרא "הכחשה" (Denial - שנשמע באנגלית כמו שמו של נהר הנילוס).

לצד ההכחשה, פועל מנגנון הגנה נוסף: הדחקה. גם מנגנון זה נועד לסייע לנו להתמודד עם חרדות או איומים, אבל באופן שונה. במקום להתמודד עם העובדות הקשות בטענה כי הן אינן נכונות, אנו פשוט מתעלמים מהן ודוחקים אותן לתת-מודע.

זה המקום שבו אני רוצה להתנצל מראש בפני הקוראים שמבינים קצת בפסיכולוגיה. אני יודע שמדובר בתיאור שטחי של שני מנגנונים כה חשובים בנפש האדם. אני מודה שידיעותי בפסיכולוגיה מתבססות על מעט ידע כללי, קצת קריאה בוויקיפדיה (מקור בעל חסרונות ידועים) וצפייה אקראית בפרקים של "בטיפול". אני מוכן להיות הראשון שידביק לניתוח שלי את תג המחיר "פסיכולוגיה בגרוש".

אבל האירועים האחרונים בכלכלה האמריקאית - ובעיקר כפי שהם מוצגים בשיח הציבורי הפנימי בארה"ב - מציגים תמונה ברורה. לא צריך להיות מומחה גדול לפסיכולוגיה כדי לזהות בהן את טביעות אצבעותיהן של שתי הגבירות המכובדות: "הכחשה" ו"הדחקה".

זה זמן ניתן לראות שוני גדול בין האופן שבו העולם מתייחס לכלכלה האמריקאית לבין האופן שבו תופשים אותה האמריקאים עצמם. למשל, הפרשנים והכתבים במגזינים הכלכליים שאינם אמריקאים, כמו "אקונומיסט" ו"פייננשל טיימס", ציירו את הכלכלה האמריקאית במשקפיים ורודים הרבה פחות מאשר הפרשנים בעיתונים אמריקאיים, כמו "ביזנסוויק" או "וול סטריט ג'ורנל". פערים דומים עולים גם בין האופן שבו מתבטאים קובעי מדיניות מחוץ לארה"ב, כמו נגידי בנקים או שרי אוצר אירופים, לעומת עמיתיהם בארה"ב.

החשבונאות היצירתית של האמריקאים

כמות המנגנונים הייחודיים לארה"ב, שתוצאתם היא הצגה של העובדות באופן חיובי יותר מכפי שהן באמת, עשויה להפתיע את כל מי שעקב אחר הכלכלה במדינה בשנים האחרונות. הנה כמה דוגמאות מתחומים כלכליים שונים, שתוצאתן אחת - הן מייפות את התמונה הסופית.

אינפלציה. בכל העולם, וגם אצלנו, מתייחסים לשינוי במדד המחירים לצרכן כאינדיקטור לאינפלציה. האינפלציה משקפת את הירידה בכוח הקנייה של הצרכן. לעומת זאת, בארה"ב מתייחסים למדד הליבה - ללא אנרגיה ומזון.

אלא שהצרכן הממוצע מוציא לא מעט על אנרגיה ומזון, והביקוש למוצרים כאלה קשיח יחסית. לכן, כשמחירי המזון והאנרגיה עולים באופן עקבי, לצרכן נותר פחות כסף לדברים אחרים. במצב כזה סביר שמחירי מוצרים אחרים בסל הצריכה לא יעלה כלל.

כך ייתכן מצב שבו סל הצריכה הכולל של הצרכן התייקר, אבל מדידה שמוגבלת רק למוצרים שלא התייקרו, או התייקרו בשיעור נמוך יחסית, תוביל למסקנה כאילו "אין אינפלציה". זאת על אף שכוח הקנייה של הצרכן נשחק קשות.

צמיחת התוצר. בארה"ב מקובלת שיטת מדידה סטטיסטית שונה מאשר במדינות אחרות. יש בה שימוש נרחב במה שמכונה "מקדם הדונסיטי". על פי מקדם זה, שיפור במפרט הטכני של מוצר מסוים - כמו עלייה בגודל הזיכרון במחשב - מביא לעלייה בערכו, ובכך תורם לעלייה בתוצר.

כלכלנים אירופים טוענים לא אחת כי צמיחת התוצר האטית יותר באירופה לעומת ארה"ב נובעת משיטות המדידה השונות. לטענתם, אילו היו מיישמים אותה גישה גם באירופה, פערי הצמיחה בתוצר היו מצטמצמים או נעלמים. כלכלנים אמריקאים מתבשמים לעתים מהצמיחה הגבוהה לעומת מדינות אירופה. ואולם העוצמה של היורו מול הדולר בשנים האחרונות מראה תמונה קצת שונה.

שמירה על המטבע. שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון, אומר בכל הזדמנות כי הממשל בארה"ב מעודד מדיניות של "דולר חזק". אך בפועל, כל המהלכים שמבצעים הממשל והבנק המרכזי מחלישים את הדולר.

דו"חות תעסוקה. דוחו"ת התעסוקה החודשיים הם אינדיקטור חשוב בעיני משקיעים רבים. בדו"חות האמריקאיים יש שימוש נרחב במודל שנקרא "לידה/מוות של עסקים". במודל הזה מעריכים על סמך אומדן, שמקורותיו לא ברורים, כמה משרות נוצרו כתוצאה מ"לידת עסקים" חדשים שעדיין לא נרשמו. לעתים האומדן הזה מביא לאבסורד. למשל, בדיווח האחרון נמסר על עלייה בכמות המועסקים במגזר הפיננסי. כשמתבוננים במציאות האמיתית במגזר הפיננסי בארה"ב כיום, זה נשמע כמו בדיחה גרועה. אפשר להיות בטוחים שמשרות חדשות לא נוצרו שם.

דיווחים כספיים. חברות אמריקאיות רבות נוהגות לפרסם נתונים כספיים שאינם מבוססי GAAP (ראשי תיבות של "עקרונות חשבונאיים מקובלים"). שיטת הדיווח הזו נפוצה בארה"ב יותר מאשר כל בורסה אחרת, כולל בישראל (למעט חברות ישראליות שרשומות גם בארה"ב). התופעה הזו יוצרת תחושה כי רווחיות החברות האמריקאיות גבוהה מכפי שהיא באמת.

משקפיים ורודים מדי

אלה רק כמה דוגמאות, אבל הרעיון הבסיסי פשוט. לאזרחי ארה"ב - וחשוב יותר, לקובעי המדיניות - היו בשנים האחרונות בעיות בתפישת המציאות. הם התבוננו בה דרך משקפיים ורודים מדי, והתעלמו, בכוונה או באופן לא מודע, מכל סימן לכך שמשהו לא בסדר. לפיכך, אירועי החודשים האחרונים מהווים קריאת השכמה ברורה. גם אם תתעלם מהמציאות, או תכחיש אותה, סופה לטפוח על פניך.

אפשר, כמובן, להמשיך למדוד אינפלציה בלי מוצרי אנרגיה ומזון. אבל, בסופו של דבר, הירידה בכוח הקנייה של הצרכנים תביא לצמצום הצריכה ולירידה במכירות וברווח של רשתות השיווק. זה מה שקורה כיום.

אפשר לומר כי הכלכלה והתוצר צומחים מכיוון שכך מראה מדידה סטטיסטית כלשהי. אבל דיווחי החברות התעשייתיות מלמדים שכמעט כולן רואות האטה ברורה בשוק המקומי, לעומת פריחה בחו"ל.

המשבר הפיננסי, הנפילות בנדל"ן, הירידה בדולר והעלייה במחירי חומרי הגלם והאנרגיה נובעים מאותו מקור בדיוק. אין ויכוח כי ארה"ב היא מדינה עשירה, עם יכולות אדירות בתחומים רבים. אבל היא עשירה הרבה פחות מכפי שנדמה לאזרחיה ולמנהיגיה. היא אינה יכולה להרשות לעצמה את אורח החיים הבזבזני שאותו אימצה וקידשה, ובמקביל להתיימר להיות השוטר הטוב של העולם. זו המציאות שאליה ארה"ב צריכה להתרגל, ושאליה התכחשה עד עתה.

קוראים רבים שואלים אותי מה יש לי נגד ארה"ב ומה מקור הביקורת שלי על כלכלתה ועל אורח חייה. קורא אחד אפילו העלה השערה (לא נכונה, לשמחתי) כי מקור הביקורת הוא בסירובה של המעצמה הגדולה בעולם לתת לי ויזה.

ההסבר פשוט יותר: מקור הביקורת שלי הוא בהתבוננות ובניתוח כלכלי. פער בין המציאות לאופן שבו היא נתפשת יוצר בכלכלה, כמו בתחומים אחרים, השלכות שליליות חמורות ברגע שבו המציאות נחשפת. זה מה שקורה כיום בכלכלת ארה"ב. קוראים לכך התפכחות, וזהו תהליך שאזרחי ארה"ב ומנהיגיה צריכים לעבור.

ומכאן לחדשות הטובות. אין שום אפשרות להתמודד עם בעיות ולפתור אותן כל עוד אתה מכחיש את קיומן. אלא שבשבועות האחרונים נראה כי אנו חוזים בסופו של שלב ההכחשה. זה לקח זמן, אבל סוף סוף מתחילים לשמוע כי פרשנים ומקבלי החלטות (או מקבלי החלטות שנהפכו לפרשנים, כמו יו"ר הפד לשעבר, אלן גרינספאן) מגלים הכרה אמיתית בבעיות. התובנה שכך אי אפשר להמשיך מחלחלת גם לדעת הקהל.

השינוי אינו צפוי בן לילה. מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט. זה יקרה רק אם אזרחי ארה"ב יכירו בעובדה שהפער האדיר ברמת החיים בינם לבין שאר תושבי הכדור חייב להצטמצם, ואחרי שהממשלה האמריקאית תכיר בעובדה שכוחה הגיאו-פוליטי מוגבל. לאחר שתהליך ההתפכחות הזה יסתיים, תצא לבסוף ארה"ב עם כלכלה בריאה יותר.

הכותב הוא מנכ"ל קומפס קרנות נאמנות

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

עמדתי בשקט ליד הלוח וחיכיתי, ביקשתי שקט, ואז הרמתי את הקול. כך נראה הרגע בו הבנתי שאני צריך לקחת הפסקה מהוראה

אורית פנחס וטלי שילון. "אנחנו משלמות 16 אלף שקל, אבל זה שכר רעב"

"יש מיליון דירות שצריכות להיבנות ואין מי שיתכנן אותן - הצעירים רואים שבהיי-טק אפשר להתחיל עם משכורות של 30 אלף שקל בחודש ועוזבים"

ח"כ בנימין נתניהו. הסקרים נראים אופטימיים מתמיד מבחינת נתניהו

עדיין יש סיכוי טוב שנתניהו יגיע לאגף 10 בכלא מעשיהו - והוא יודע את זה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

משרדי גוגל במנהטן. מי שלא יסדיר את התשלום הזה עד 1 באוגוסט – חשבונו יושעה

"מאלצים אותנו לשלם אחרי שכבר התמכרנו": התכסיס של גוגל מכה שנית

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?