בליץ דיקטטורי מול ממשלה רופסת

איך כותבים 100 רפורמות מבניות, מסובכות, חוצות משק והרואיות על עמוד אחד? כך מנהל קובי הבר את המו"מ שלו עם השרים והח"כים - ומי שבאמת מפעיל אותם

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיא רולניק
גיא רולניק

כיצד מכניסים יותר מ-100 רפורמות כלכליות, מבניות, מסובכות, חוצות משק, הרואיות ודרמטיות לעמוד אחד?

בתוכן העניינים הפותח את חוברת הרפורמות התקציביות שפורסמה השבוע והונחה על שולחן הממשלה מופיעה משמאל לכל רפורמה, בכל משרד ובכל ענף, הפניה לעמוד אחד בלבד - עמוד 3. לכאורה טעות הקלדה של פקיד או פקידה במשרד האוצר, אבל הטעות הזאת לא מקרית אלא אינדיקטיווית וסימפטומטית:

התהליך שבו מתבצעות הרפורמות החשובות ביותר במשק הישראלי הוא בליץ דיקטטורי אלים ומהיר שממחיש בצורה הטובה ביותר את אובדן המשילות במדינת ישראל.

הנה תרשים התהליך בקווים כלליים: אנשי אגף התקציבים (להלן "הקובי הברים", על שמו של ראש אגף התקציבים הנוכחי) יוזמים שורה של רפורמות מבניות, דרמטיות יותר או פחות, בכל תחומי המשק: אנרגיה, מים, סלולר, טלוויזיה, אינטרנט, עסקים קטנים, סחר חוץ, תעסוקה, חינוך, מכרזים, מועצות דתיות, קופות חולים, תאונות דרכים, ביטוחי בריאות, שיכון ובינוי, שלטון מקומי, פנים, תחבורה, חקלאות, איכות סביבה, ביטחון ועוד עשרות רבות של תחומים.

חלק מהרפורמות האלה נעשות תוך תיאום ומחשבה משותפת עם משרדי הממשלה או הגופים הרלוונטיים לנושא, אבל רובן משקפות את היוזמה, העמדה והתפישה של הקובי הברים - לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות עם השרים והגורמים הרלוונטיים.

בשלב הזה יש לסמן "וי" מהיר מאוד על גורם מפריע בדרך לאישור הרפורמות ויישומן: ממשלת ישראל. כמה ימים לפני ישיבת הממשלה המאשרת את תקציב המדינה מוגשת החוברת, שמחזיקה בין 150 ל-250 עמודים עם תמצית של כל השינויים המבניים: עמוד עד שלושה עמודים לכל רפורמה.

ביום ראשון הקרוב תתכנס ישיבת הממשלה לדיון שבו אמורים להיות מאושרים תקציב המדינה ל-2008 יחד עם 150 רפורמות מבניות.

זה לא יהיה דיון, כמובן, אלא סחר-מכר בין הקובי הברים לבין השרים. כל שר, לפי מידת כישוריו, ייאבק על התקציבים שלו ועל הרפורמות שלו, כאשר אנשי ההברים מניפים מעליו את חרב הקיצוצים בתקציבו.

חלק מהרפורמות הדרמטיות, שהאוצר החליט מראש שהן רק "עזים", ייצאו תוך קול פעייה חלוש; צפירי העזים, הרפורמות הטריות, ייצאו ראשונות עם מבט מושפל, ואחריהן בסך יצעדו שעירי העזים, הרפורמות הקשישות, שכבר ידעו את לשכת ראש הממשלה, וייצאו בשקט ובצייתנות תוך ידיעה שאולי יחזרו לישיבת הממשלה בשנה הבאה.

בסוף הדיון, בשעות הקטנות של הלילה, יסמנו לעצמם הקובי הברים "וי" על הממשלה שאותה דרסו באלגנטיות, וידהרו ממשרד ראש הממשלה אל משכן הכנסת.

עכשיו מתחילה ההצגה האמיתית: כאשר מגיעים ההברים לכנסת, הם מוצאים מולם שלושה יריבים: שרי הממשלה, אלה שלכאורה אישרו את הרפורמות, אך למעשה רובם מתנגדים להן - בעיקר לאלה הנוגעות למשרדים שלהם; חברי כנסת שהואיל והשרים שלהם לא מחויבים לרפורמות, הם בוודאי לא רואים עצמם מחויבים למשהו חוץ מלעצמם - ואחרונים אחרונים חביבים הם הבוריס קרסנים - אלה שלעתים קרובות מפעילים את השרים וחברי הכנסת.

הבוריס קרסנים הם הלוביסטים: האנשים שבאמצעותם מנסים ולעתים גם מצליחים כל בעלי האינטרסים הכלכליים לדחוף, לעצור, לשנות או לדחות עד אין קץ רפורמות כלכליות.

בוריס קרסני עצמו הוא אחד הלוביסטים הוותיקים ביותר בשוק הזה - אבל הוא רק שם קוד: יש עשרות לוביסטים פעילים בשוק הרפורמות המבניות, שחלקם כלל אינם נתפשים כלוביסטים אלא כעורכי דין מכובדים או אנשי עסקים ידועים, אף שזה תפקידם האמיתי.

קרסני עצמו כבר מזמן לא מופיע בכנסת: יש לו אנשים רבים שרצים בשטח בעוד הוא עצמו סוגר את רוב העסקות במשרדו בתל אביב.

ההכרעה אילו רפורמות מבניות יאושרו בסופו של דבר ואיך הן ייראו נופלת בקרב הכל בכל המתנהל בוועדות הכנסת: שם מתגלה בפעם השנייה היעדר המשילות במדינת ישראל: זהו הרגע שבו מתברר שלשרי הממשלה ולחברי הכנסת מהקואליציה יש עמדות הפוכות משל משרד האוצר, שחברי הכנסת הם לעתים בורים מוחלטים בתחום שבו הם אמורים לקבל החלטות, ושהיחידים שיודעים לתמרן בתוך המערכת הזאת הם הלוביסטים שמאחוריהם עומדים אנשי עסקים או גופים כלכליים גדולים.

הקובי הברים לעולם לא ינהלו משא ומתן ישיר עם הבוריס קרסנים, כמובן: השרים, חברי הכנסת וחברי המרכז הם אלה שיעשו זאת בפועל. התוצאה היא שבסופו של יום - רוב הרפורמות המבניות במשק הן לא תוצאה של דיון דמוקרטי, מקצועי ופתוח, אלא בעיקר של המלחמה בין ההברים לקרסנים.

קשה גם לעתים לדעת מי יצא כשידו על העליונה, מאחר שהצדדים מקפידים לערפל את עמדותיהם האמיתיות, כך שברוב המקרים שניהם מכריזים על ניצחון.

כן, לא נכחד - החלופה המעשית ביותר לבליץ הדיקטטורי השנתי של אנשי אגף התקציבים היא עצירתן של רוב הרפורמות במשק. חלק מהשינויים הכלכליים החשובים ביותר שהיו במשק בעשרים השנים האחרונות נולדו באותם בליצים אלימים, אנטי-דמוקרטיים.

מה הפלא, הרי שרי ממשלה רואים עצמם לעתים קרובות כיושבי ראש הוועד של הגופים הכלכליים אשר נמצאים בשליטתם העקיפה, ואילו חברי הכנסת מתקשים ברובם לראות או להבין תהליכים כלכליים ארוכי טווח.

השרים וחברי הכנסת, שצריכים לשרת חברי מרכז, חברים ומקורבים פוליטיים, הם גם הרבה יותר לחיצים מפקידי האוצר אשר אינם עומדים לבחירה.

ואולם השיטה שבה מסכימות ממשלות ישראל לדורותיהן לאמץ, לגבש ולאשר רפורמות מבניות במשק הישראלי מבטיחה את המשך הניוון והעדר המשילות במדינת ישראל: היא אולי נותנת הכשר דה-פקטו למדיניות חסרת אחריות, רשלנית וצינית של השרים וחברי הכנסת.

שהרי אם רוב הרפורמות הן של קומץ פקידים מוכשרים במשרד האוצר, אזי לממשלה, לשרים, לחברי הכנסת ולכל מאות הגופים הציבוריים אשר אמורים ליישם את הרפורמות אין שום הרגשת בעלות או שותפות בהן.

מהירות היישום של הרפורמות האלה וההצלחה שלהן נפגעות ברוב המקרים מהתהליך המעוות שבו הן מגובשות ומאושרות: כל בליץ דיקטטורי שנתי של ההברים מבטיח יותר כוח לקרסנים בשנה הבאה, ומגדיל את הסיכויים למצוא ממשלה וכנסת יותר ציניות, מסוכסכות ובלתי מושלות - בשנה הבאה.

חדשות טובות: חפציבה קרסה

הסיפורים של אלפי משפחות שרכשו מחברת הבנייה חפציבה דירות "על הנייר" ועכשיו יספגו הפסדים כלכליים כבדים הם קשים מאוד. הנפילה מכה בשכבות החלשות ביותר ובמקום הכואב ביותר.

אבל תהיה זו טעות אם ממשלת ישראל על זרועותיה השונות תשתמש בכספי משלם המסים כדי להתערב בקריסתה של החברה, משום שקריסות של חברות הן חלק בלתי נפרד והכרחי משוק כלכלי יעיל. מקום שבו חברות לא נופלות ואין שכר ועונש הוא מקום שבו אין מצוינות אלא בינוניות, והוא מקום שבו השחקנים חושפים את עצמם ואת הלקוחות שלהם לסיכונים גדלים והולכים מבלי להפנים אותם - מבלי לחשוש מאפשרות של נפילה.

תפקידן של הממשלה ורשויותיה עכשיו הוא לוודא שעם הנוכלים והרשלנים שלקחו חלק בפרשת קריסתה של החברה ימוצה עכשיו הדין - כדי שהתמריץ של הבאים אחריהם לגנוב או להתרשל יירד משמעותית.

אשר לשוק ההון הישראלי, אשר העמיד לחפציבה הלוואות בסכום של 300 מיליון שקל, קריסתה של החברה היא בשורה טובה: זו היתה קריאת השכמה חשובה, שהזכירה בעיצומו של גל גיוסי הון חסר תקדים את הסיכון בשוק איגרות החוב, ואת העובדה שהאנשים המנהלים את כספנו לא דרשו מרוב המנפיקים את ההנחה המתאימה - המשקפת את הסיכון הכרוך בהשקעה.

יהיו עוד הרבה חפציבות בשוק ההון הישראלי: חברות שישלמו למשקיעים רק חלק קטן מהכסף שהן גייסו מהציבור. זהו חלק אינטגרלי וחיוני משוק הון משוכלל במשק תחרותי ופתוח.

מה שחשוב הוא שכל השחקנים בשוק ההון יקדימו להפנים ולתמחר את הסיכונים בשוק, כדי למנוע התנפחות של בועה פיננסית שהיא לעתים קרובות שם קוד להעברת עושר ענקית ומסודרת מהרבה אנשים מהמעמד הבינוני והנמוך למעט אנשים מהאלפיון העליון.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה