מילטון פרידמן - הכלכלן בעל היד האחת

התיאוריה הכלכלית כיום גם קוראת תיגר על ההנחה הבסיסית של פרידמן בדבר רציונליות מושלמת של הפרטים במשק. אך לא ניתן לזנוח את כל משנתו הכלכלית


איתן ששינסקי
איתן ששינסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

איתן ששינסקי
איתן ששינסקי

לפני ארבע שנים (28.8.2002) פירסמתי במוסף הספרים של "הארץ" מאמר תחת הכותרת "כלכלה ביד אחת", לרגל הופעת תרגום חדש בעברית של ספרו של מילטון פרידמן "קפיטליזם וחירות". הכותרת נלקחה מאמרתו של נשיא ארה"ב טרומן, שדרש שיביאו בפניו "כלכלן בעל יד אחת", שכן כל הכלכלנים שהוא מכיר אומרים: "...On the one hand... but on the other hand". ציטטתי את קנת ארו (גם הוא חתן פרס נובל) שאמר שפרידמן, יותר מכל אחד אחר, קיים את בקשת טרומן. ואמנם, בשם עקרונות הליברליזם פרידמן טען בלהט וללא סייג בשבחי השוק.

לגבי מונופולים, בעיקר טבעיים (תשתיות), פרידמן טען (ללא בסיס עובדתי) שבין שלוש האלטרנטיבות - בעלות ממשלתית, בעלות פרטית עם פיקוח ובעלות פרטית ללא פיקוח - יש להעדיף את האחרונה. אמנם יש כיום הכרה בעיוותים שיוצרות רשויות הפיקוח, אבל הנטייה היא דווקא לנסות לשפר ולחזק את אמצעי הפיקוח, ולא לבטלם (ראה אצלנו עמלות הבנקים והטלפונים הסלולריים, וכן זכיונות הכבלים ותחנות הרדיו האזוריות). פרידמן תמך בביטול של מונופולים מוסדיים, גם אלו שהוקמו על ידי המדינה להשגת מטרה ציבורית ראויה ללא עוררין, כמו רשות הגנים הציבוריים בארה"ב. מאידך, פרידמן צדק בהתנגדותו לפיקוח על שכר דירה (בארה"ב), וזה אמנם בוטל.

הצעתו של פרידמן לבטל לחלוטין (או להפריט) את קצבאות הביטוח הלאומי לא התקבלה, אם כי יש נטייה לשלב פנסיות פרטיות (חובה) עם ממלכתיות במטרה למזער את בעיות הגירעון הנובע מהזדקנות האוכלוסייה. המדינה שהיתה "יותר שיקגו משיקגו", צ'ילה, עוברת בימים אלה רפורמה פנסיונית שמחזירה את קצבאות הזיקנה הממלכתיות שבוטלו ב-81'. הצעתו של פרידמן לעבור מגיוס חובה לצבא מקצועי התקבלה בארה"ב ובחלק ניכר מהמערב ופועלת בהצלחה מסוימת. ואולם בארה"ב נשמע באחרונה הטיעון שצבא מגויס הוא גורם המרסן את הממשל ביציאה למלחמות, שלא קיים כיום בגלל ההרכב הסוציו-אקונומי של צבא ארה"ב.

יש הצעות של פרידמן, כמו "שיטת השוברים" בחינוך (בחירת בית ספר על ידי ההורים ותשלום שכר לימוד כנגד שובר הניתן על ידי הממשלה), החלפת מערכת הסעד במס הכנסה שלילי או משטר של שערי חליפין ניידים (במקום שערים קבועים לתקופות ארוכות כפי שהעדיף קיינס), שיש הכרה במעלותיהן, אולם הפשטנות היתרה היא בעוכריהן.

כשאנו קוראים שעליית ההכנסות הריאליות בארה"ב בין 1990 ל-2004 היתה 2% לגבי תשעת העשירונים העליונים, 57% אצל המאיון העליון ו-85 אחוז אצל האלפיון העליון, ברור שמתעוררים ספקות לגבי תקפות מודל "היד הנעלמה", שעליו מבוססת משנתו של פרידמן. בהקשר זה ראוי לזכור שפרידמן התנגד נחרצות גם למס ירושה (בעוד שעשירים מופלגים כמו ביל גייטס וג'ורג' סורוס יצאו בפומבי להגנתו).

התיאוריה הכלכלית כיום גם קוראת תיגר על ההנחה הבסיסית של פרידמן (ושל כל הכלכלנים עד כה) בדבר רציונליות מושלמת של הפרטים במשק, אולם המחקר באילו תחומים צריך לערוך רוויזיה עדיין בעיצומו, ויש להיזהר שלא "לשפוך את התינוק עם המים". לכלכלנים, מילטון פרידמן ייזכר כאינטלקטואל מזהיר שחידד מושגים רבים, בעיקר את מושג "ההכנסה הפרמננטית", שעליו קיבל פרס נובל. הוא הצליח כאידיאולוג, וכך ייזכר בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית, אבל הרבה פחות כמתווה מדיניות.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה (בגמלאות) באוניברסיטה העברית בירושלים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"