הין בשפל: סיפור של פערי ריבית

כלכלת יפאן השנייה בגודלה בעולם. העודף במאזן סחרה כ-10 מיליארד דולר בחודש. עתודות המטבע שלה מסתכמות בכ-900 מיליארד דולר. חרף כל אלה, קרב מדד הין המשוקלל (הנגזר משערו של הין מול סל מטבעות מובילים) לשפל בן כ-20 שנה: 102.6 נקודות, ב-0.4 נקודות בלבד מעל לתחתית שכרה באוקטובר 1985.

ריבית הבסיס הינית, ששאפה ל-0% לאורך כשש שנים (עד יולי השנה), עומדת כעת על 0.25% וצפויה, לדעת אנליסטים, להיות מקובעת ברמה זו לפרק זמן ארוך - בהתחשב בקצב ההתאוששות המקרטע בכלכלת יפאן ובשיעור האינפלציה הרדוד, 0.2% בשנה, שאינו מחייב אימוץ מדיניות מוניטרית מצרה.

לצורך השוואה, ריבית הבסיס האמריקאית עומדת כעת על 5.25%, ריבית הבסיס היורואית על 3% (ועוד ידה נטויה, כלפי מעלה), הליש"טית על 4.75%, הפרנקית על 1.75% והניו-זילנדית על 7.25%.

פערי הריבית הרחבים מפתים חוסכים ומשקיעים יפאנים להדיר רגליהם מאפיקים נקובי-ין ולנתב נתחים נכבדים מחסכונותיהם לעבר שדות זרים. סך השקעותיהן של קרנות נאמנות יפאניות באפיקים נקובי מטבעות זרים נאמד בחודש שעבר ב-19.5 מיליארד דולר.

במקביל, מדרבנים פערי הריבית האנטי-יניים ישויות זרות הזקוקות לאשראים ללוות ינים זולים ולהמירם לאלתר למטבעות מקומיים. תופעה זו מוכרת היטב ללווים ישראלים. לווים/מהמרים אלה מעריכים כי כל עוד אין מתייקרת ריבית הבסיס הינית, זעום הסיכון להתייקרות הין בחיי ההלוואה (התייקרות העלולה לאיין את זולות הריבית).

לחולשת הין תורמת, בין השאר, גם פעילות ספקולטיווית ענפה של מהמרי-מטבע נחושים, הרואים בין טרף קל. בבורסת המטבעות בשיקגו עלה באחרונה בתוך שבועיים מספר עומדות המכר בחסר שחנכו פעילים, החותרים להיבנות משחיקתו של המטבע היפאני, מ-69 אלף ל-91 אלף חוזים, בשווי של כ-10 מיליארד דולר (כשכל חוזה חובק 125 מיליון ין).

בשוך המסחר בארה"ב ביום שישי נסחר הדולר האמריקאי ב-118.20 ין, והיורו האירופי ב-149.90 ין.

הקיווי: חסון אך לא חסין

מאז יולי השנה התייקר הדולר הניו-זילנדי ("קיווי" בעגת סוחרי מטבע) בכ-10% מול הדולר האמריקאי, ושוויו נע כעת סביב 67 סנט/ארה"ב.

התעצמותו של המטבע הניו-זילנדי מוסברת בפערים הניכרים החוצצים בין התשואות הגבוהות נקובות הקיווי לתשואות הנחותות נקובות אפיקי השקעה מטבעיים אחרים (ראו לעיל). פערים אלה נגזרים ממדיניות מוניטרית מצרה שנוקט הבנק המרכזי הניו-זילנדי, שהזניק את ריבית הבסיס הקיווית ל-7.25%.

כרגיל בנסיבות כאלה, מעודד פער ריביות כה תלול ישויות זרות, בהן יפאניות, לגייס הלוואות במטבעות מקומיים, בעלות נמוכה יחסית, ולהמיר את הלוואותיהן לאפיקי-חיסכון והשקעה נקובי דולר ניו-זילנדי.

התלות הגוברת של ניו זילנד בכסף חם והפכפך, הנודד בתזזיתיות ממרכז פיננסי למשנהו, היא מקור לא אכזב לחששות, בהתחשב בכך:

* שהגירעון במאזן סחרה, 961 מיליון קיווי באוגוסט, היתמר ברבע השני של השנה ל-9.7% מתוצרה המקומי הגולמי - שיעור הגבוה אף משיעור גירעון-סחרה של ארה"ב ביחס לתמ"גה.

* שהכנסותיה של ניו-זילנד מהשקעות-חוץ נופלות הרבה מעלות הריבית שגובים השקעות או פיקדונות של זרים הנוהרים לעברה.