מנכ"ל פסגות: בשנים הקרובות יותר כסף ילך להשקעה בשוק המניות והציבור ברובו ינוע לשם באמצעות קרנות הנאמנות

חברת הקרנות פסגות מבנק לאומי בולטת בשנה האחרונה בגיוסי הכספים מול קרנות בנקאיות אחרות; זה גם מה שהביא את קרן יורק האמריקאית להעריך אותה בשווי גבוה; מנכ"ל פסגות רועי ורמוס: הגודל שלנו לא צריך לפגוע בתשואות, אפילו להיפך; גופים קטנים לא מסוגלים להשקיע את המשאבים שיש לנו

גינזבורג עמי
עמי גינזבורג
גינזבורג עמי
עמי גינזבורג

משהו קרה בחודשים האחרונים לקרנות הנאמנות שמנהלים הבנקים הגדולים. מיליארדי שקלים בורחים החוצה מדי חודש מהקרנות שלהם, לשמחתם הגדולה של חברות הברוקרים הפרטיות שקולטות חלק נכבד מהכספים הללו.

לתנועה הכמעט חד סטרית הזו יש סיבות רבות, שרובן קשורות לרפורמות המתחוללות בשוק ההון הישראלי בשלוש השנים האחרונות. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל. ובמקרה של קרנות הנאמנות הבנקאיות בולטת היום במיוחד קבוצת הקרנות של פסגות מבנק לאומי שהפכה לחברת ניהול הקרנות המובילה והגדולה בישראל ובחודשים האחרונים אף מגדילה את הפער מהקבוצות המתחרות בה.

בית ההשקעות פסגות-אופק, שבמסגרתו מנוהלות הקרנות של פסגות, נמכר לפני כשלושה חודשים לקרן יורק האמריקאית תמורת 1.3 מיליארד שקל. בעת המכירה עמד היקף הנכסים שניהלו הקרנות של פסגות על כ-19.4 מיליארד שקל. נכון לתחילת פברואר מנהלת פסגות כ-19.3 מיליארד שקל. היכולת של פסגות לשמור על היקף הכספים המנוהלים אצלה בולטת בהשוואה לקבוצות הקרנות הגדולות כמו פ.ק.ן ולהק (מבנק פועלים) ופיא (לאומי) שספגו פדיונות של מיליארדים. מפ.ק.ן לבדה יצאו יותר מ-3 מיליארד שקל.

יש יותר מתשובה אחת לשאלה כיצד הצליחה פסגות להגיע למעמד מוביל בין חברות הקרנות. אבל הסיבה העיקרית היא, כך נראה, הזיהוי המוקדם של מנהלי פסגות את המגמות שאליהם הולך הציבור - כלומר לאן הוא מפנה את הכסף שלו. כיום מדובר על הקמה וניהול קרנות המתמחות בשוקי המניות בחו"ל. הזיהוי המוקדם, יחד עם הטיפול המוקפד במדיניות ההשקעות של הקרנות בישראל ובחו"ל, סייע לקרנות של פסגות להשיג ללקוחותיה גם תשואות מרשימות. התשואות הללו הן המנוע לזרימה של כספי הציבור לפסגות.

בינואר לבדו גייסה פסגות ב-3 קרנות נפרדות המתמחות בחו"ל כ-650 מיליון שקל. הקרן המובילה של הקבוצה, פסגות מניות חו"ל, גייסה 350 מיליון שקל; פסגות יפן גייסה כ-200 מיליון שקל; וקרן פסגות שווקים מתעוררים גייסה כ-100 מיליון שקל.

הקרדיט על ההצלחה של פסגות-אופק מגיע בעיקר לשני אנשים - גבי רביד המנכ"לית של בית ההשקעות ורועי ורמוס (35) שהתמנה למנכ"ל קרנות הנאמנות לפני כשלוש שנים. ורמוס גאה מאוד בעובדה שחלק משמעותי מהגיוסים של פסגות מגיעים מלקוחות של בנקים המתחרים בלאומי. "ב-2005 פסגות גייסה 2.4 מיליארד שקל, כאשר כמחצית מהסכום הגיע מחוץ ללאומי", אומר ורמוס.

עוד יותר מכך גאה ורמוס להציג את הביצועים הנאים בקרנות של פסגות, במיוחד בקרנות המניות המשקיעות בחו"ל. כך למשל קרן פסגות מניות חו"ל, המנהלת כיום נכסים בהיקף של כ-1.8 מיליארד שקל ייצרה למשקיעים בה בשנים 2005-2003 תשואה דולרית של 126.6% - כ-31.4% בממוצע לשנה. הקרן הצליחה לייצר תשוארה גבוהה יותר מזו שהשיגו באותה תקופה מדדים מובילים של מניות בחו"ל.

ורמוס מציב מול תשואת הקרן את מדד מורגן סטנלי העולמי - שהשיג באותן שנים תשואה מצטברת של 20.1%) 73.4% לשנה); את מדד S&P500 האמריקאי - שהשיג תשואה דולרית של 14.4%) 49.7% לשנה); ואת מדד ניקיי היפני - שנתן למשקיעים בו תשואה דולרית של 24.7%) 94% לשנה).

קרן פסגות יפן, שהושקה באוגוסט 2004, רשמה מאז הקמתה תשואה של 54% - מזה 41% ב-12 החודשים האחרונים; קרן פסגות סין ומזרח אסיה, שהחלה לפעול בסוף 2003, הניבה למשקיעים בה ב-12 החודשים האחרונים תשואה של 33%; וקרן פסגות שווקים מתעוררים הניבה לחוסכים בה תשואה של 38% ב-12 חודשים. אפילו קרן אירופה, שמשקיעה בחלק של העולם שצומח קצת פחות מאשר שוקי המזרח, הניבה למחזיקי היחידות שלה 37% ב-12 החודשים האחרונים.

התשואות של פסגות מסייעות לורמוס בקמפיין הפרסומי שקשה לפספס בטלוויזיה ובכמעט כל אמצעי תקשורת קיים. פסגות מנסה למתג את עצמה כחברת הקרנות הגדולה והמובילה בישראל. פסגות גם מארגנת כנסים ליועצי ההשקעות בכל הבנקים שבהם היא מספרת ומציגה את מרכולתה. התוצאה של כל אלו נמצאת בינתיים בנתונים שמלמדים כי הנאמנות אצל לקוחותיה של פסגות נמצאת במגמת עלייה.

למה להשקיע בחו"ל

ורמוס, כמו רביד, מאמין גדול בשוק המניות. הוא מאמין במיוחד בהשקעות לטווח הארוך והוא מעדיף השקעה במניות של חברות קטנות ובינוניות, שלאורך זמן מאפשרת להשיג תשואה עודפת.

במצגת שהכינו בפסגות ליועצי השקעות בבנקים מוצג גרף ששווה יותר מאלף מילים. הגרף מראה מה קרה לדולר בודד שהושקע בשוק המניות האמריקאי ב-1925, ארבע שנים לפני תחילת השפל הכלכלי הגדול.

דולר בודד שהושקע בשוק בנכסים סולידיים יחסית כמו אג"ח לטווח ארוך תפח במרוצת השנים עד ל-66 דולר. משקיע מעט יותר נועז שפיזר את הדולר הבודד בין מניות של חברות גדולות הצמיח את השקעתו עד היום ל-2,500 דולר. לעומת זאת, חוסך שהעז להשקיע את כספו במניות של חברות קטנות, היה רואה כיצד שווי הדולר שלו צומח בתוך 80 שנה והופך ל-13 אלף דולר. 80 שנה הם כמובן זמן ארוך מכדי להמתין עד שהכסף יצמח, אבל גם בפרקי זמן קצרים יותר של 10 או 15 שנים, פערי התשואה לטובת האפיקים המסוכנים יותר נשארת דומה.

"השוק הישראלי נמצא היום בנקודה של חוסר שיווי משקל", אומר ורמוס. "ישנה השקעת חסר של ציבור החוסכים בשוק המניות. אם בארה"ב כ-55% מנכסי הציבור מושקעים במניות, בישראל השיעור עומד על 15% בלבד. לפני שנה שיעור ההשקעה במניות עמד על 9% בלבד.

"כמעט כל הגידול שחל בשנה האחרונה בהשקעה במניות הלך להשקעה בשוקי המניות בחו"ל", מדגיש ורמוס. "בתמונה הגדולה של שוק ההון, אנחנו רואים שבשנים הקרובות יותר ויותר כסף ילך להשקעה בשוק המניות, כאשר הציבור ברובו ינוע לשם באמצעות קרנות הנאמנות".

ורמוס מזהה כמה סיבות שדוחפות את מגמת יציאת הכספים הגדולה לחו"ל: הסיבה הראשונה היא סביבת הריבית הנמוכה שקיימת בישראל בשנה האחרונה. הסיבה השנייה היא ביטול אפליית המיסוי שהיתה קיימת שנים במשק הישראלי לטובת ניירות ערך ישראלים; האפליה הזו הסתיימה בתחילת 2005 בעקבות הרפורמה במס.

סיבה שלישית חשובה היא הקפיצה שנרשמה בשווקים המתעוררים, בעיקר במדינות באזור דרום מזרח אסיה. אחרי שנים שבהם נקלעו כלכלות אסיה למשברים שונים, שהבולט בהם היה משבר המטבעות של 98', נראה שמשקי האזור עלו על פסי צמיחה עקביים ורציפים כשהם סוגרים במהירות פערים מול משקי המערב.

"גם בישראל וגם בחו"ל פסגות נוקטת באסטרטגיה של Picking Stock - בחירה של מניות בודדות על בסיס כלכלי", אומר ורמוס. "אנחנו חסידים של השקעות ערך ומעדיפים חברות שלא סובלות מעודף סיקור אנליטי מסוג של Sell Side. אנחנו חושבים שההזדמנויות בעולם ובישראל נמצאות במניות הקטנות. ביפן למשל אנחנו לא משקיעים במניות הניקיי - המדד של החברות הגדולות ביפן. אנחנו מעדיפים מניות שנצאות מחוצה לו".

מה דעתך על רמת המחירים של המניות בישראל?

"אנחנו מבחינים בין תמחור לבין הפרמטרים הכלכליים של החברות. אני חושב שלמרות העליות שנרשמו במרבית שוקי המניות, במקרים לא מעטים השיפור ברווחי החברות היה מהיר מהעלייה במחירי המניות. מסיבה זו גם היום אנחנו מוצאים הרבה מניות אטרקטיוויות.

"מניות ענף הבנקאות בישראל עלו בשנה האחרונה ב-40%-30%, ועדיין הן נסחרות ברמת מכפילי רווח שנמוכים מ-10. מכפילי ההון של חלק מהבנקים אומנם נראים גבוהים כרגע, אבל אחרי שהם יכירו ברווחי ההון ממימושי ההחזקות הרבים שביצעו, הם יחזרו לרמה של 1.5-1. כאשר הבנקים מראים רווחים שנותנים תשואה להון של כ-15% בשנה, מחירי המניות שלהם עדיין אטרקטיווים".

ומה יקרה שאחרי שהבנקים ימכרו את קופות הגמל וקרנות הנאמנות? הרי הרווחים השוטפים שלהם ייפגעו.

"אני לא בטוח. עשיתי חישוב של עמלות ההפצה שהבנקים יקבלו על הקרנות והקופות שהם מכרו ושהם ימכרו, ומהחישוב עולה שהרווחיות כמעט ולא תיפגע. צריך לזכור שכיום הבנקים מפיצים את הקרנות של הברוקרים הפרטיים ולא מקבלים על כך שום תשלום".

איפה עוד אתם רואים הזדמנויות במניות הישראליות?

"ברשימת מניות היתר אנחנו מזהים הרבה הזדמנויות וחברות שנסחרות במכפילים מעניינים. בסך הכל השוק נמצא במגמה חיובית; אני לא מדבר על השבוע או השבועיים הקרובים שבהם אולי יהיה מימוש אלא על הטווח הבינוני והארוך.

למה העדפתם להוציא קרן כללית לשווקים מתעוררים ולא קרנות מתמחות לכל שוק בנפרד?

"המטרה של הקרן היא לתת ללקוח פיזור בכמה שווקים וכמה מדינות. בצורה הזו אנחנו לא פוגעים בפוטנציאל התשואה, אבל מקטינים את הסיכון שיש בהשקעה בשוק מתעורר ספציפי. זו האחריות שאנחנו חשים שיש לנו כלפי ציבור המשקיעים שאת כספו אנחנו מנהלים".

להכות את הבנצ'מארק

הברוקרים הישראליים הקטנים מצליחים להתחרות יפה מול הבנקים הגדולים בכל הקשור לתשואות שהם משיגים. האם גוף גדול שמנהל כספים זה יתרון או חיסרון?

"הגודל לא צריך לפגוע בתשואות. אנחנו רואים בגודל דווקא את היתרון. אנחנו משקיעים הרבה משאבים במחקר עצמאי, או בתשלום לגופי ייעוץ שאנחנו עובדים איתם. גופים קטנים לא מסוגלים להשקיע את המשאבים שיש לנו.

"זכות הקיום של מנהל קרן נאמנות היא להכות את הבנצ'מארק - להשיג תשואה גבוהה יותר מהמדד מולו הוא מתמודד. אחרת אין למנהל הקרנות זכות קיום. הגודל שלנו מאפשר להשקיע במחקר ובכוח אדם איכותי וכוח להכות את המדדים".

לא מעט מחקרים בעולם מצאו שלאורך זמן רוב מנהלי הקרנות לא מכים את המדדים. בעקבות זאת יש צמיחה מהירה בתחום תעודות הסל בישראל ובעולם. מה זה אומר על עתיד תעשיית קרנות הנאמנות?

"תעודת סל היא כלי לגיטימי למשקיע שמגדיר לעצמו מראש שהוא רוצה להיחשף למדד מסוים. זה רחוק מהפילוסופיה הניהולית שלנו, שאומרת שעל ידי תהליך נכון של בחירת מניות ניתן להכות את המדדים. אין זכות קיום לקרן נאמנות שרק נצמדת למדדים או מפגרת מאחריהם.

הציבור בישראל, שזה כולל את היועצים בבנקים ואת המשקיעים הפרטיים, יותר חכם ועירני ממה שהמומחים מייחסים לו. הציבור יודע להעניש את מנהלי הקרנות שלא נותנים לו תשואות טובות ולא קונה את הקרנות שלהם. ברור שגם לנו יכולה להיות תקופה שבה נעשה ביצועים פחות טובים, אבל אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי להשתפר ולהיות טובים לאורך זמן".

בארה"ב יש לכם קרן בשיתוף עם חברת האריס. למה בחרתם דווקא אותה?

"היתה לנו היערכות ארוכת טווח לקראת השוואת שיעורי המס בין ניירות ערך ישראליים לזרים. לצורך כך חיפשנו גורמים שיעזרו לנו לנהל כספים בהשקעות בחו"ל. בארה"ב הציעו לנו הרבה שמות מוכרים, אבל כאלו שהם לאו דווקא בעלי ביצועים מוכחים. את האריס בחרנו בגלל הרקורד המוכח שלה בניהול קרנות נאמנות תחת המותג Oakmark. זו חברה שדורגה במקום הראשון ב-2005 על ידי המגזין בארונ'ס.

"האריס התאימה לנו מבחינת פילוסופיית ההשקעות שמתבססת על השקעות ערך לטווח ארוך ולכן החלטנו ללכת איתם".

את מי מהמתחרים שלך בארץ אתה מעריך?

"יש לנו מתחרים טובים בכל אחת מהנישות. אנליסט נותנים תחרות חזקה במניות הישראליות. אי.בי.אי בולטים בתחום האג"ח בישראל. היתרון הגדול שלנו הוא המשאבים הגדולים שמאפשרים לנו לנהל קרנות בכל התחומים".

מה זמן ההחזקה הממוצע למניה שאתם משקיעים בה?

"זה משתנה מנייר לנייר. תהליך החשיבה לפני ההשקעה במניה הוא ארוך, וכך גם תקופת ההחזקה בנייר. אנחנו פחות מתעניינים אם הרבעון הקרוב היה יותר טוב או פחות טוב וחשוב לנו יותר אם העסק מתנהל טוב לאורך זמן.

"המסר שלנו למחזיקי היחידות הוא שככל שטווח ההחזקה בקרן יותר ארוך, כך התשואה להשקעה יותר גבוהה. לצערי הציבור בישראל רק מתחיל להפנים את העיקרון הזה. בחלק גדול מהמקרים אנשים ממהרים לממש את הההחזקה שלהם ולא נצמדים מספיק לעיקרון שמניות זה נכס שצריך להחזיק בו לזמן ארוך. טווח ההחזקה המינימלי בקרן נאמנות מנייתית צריך להיות שנה לפחות, אבל עדיף שיהיה יותר מכך".

ההצעה המפתה של לובש וקס נדחתה באדיבות

ההצלחה של פסגות-אופק בגיוסי כספים והמחיר הגבוה ששולם עליה לא נעלמו מעיניהם של הגופים שרכשו את קבוצות קרנות הנאמנות הבנקאיות האחרות. ואכן, אחרי שסוכם דבר מכירתה של פסגות לקרן יורק פורסם בעיתונות הכלכלית כי גבי רביד ורועי ורמוס קיבלו הצעה מפתה לקבל לידיהם את ניהולה של קבוצת הקרנות פ.ק.ן, שמכר בנק פועלים לקרן מרקסטון. את מרקסטון מנהלים בישראל רון לובש ואמיר קס.

רביד וורמוס לא היו צריכים להתלבט יותר מדי. בקרן יורק הבהירו להם מייד שהם מעוניינים בהישארותם.

ורמוס אינו מוכן להגיב כלל בנושא ההצעות שקיבל מבחוץ. הוא כן מוכן להגיד כי הוא מצפה לשיתוף פעולה פורה עם האנשים של קרן יורק. "יורק באה מאותו המקום שאנחנו באים - ניהול כספים, ואנחנו מאמינים שהם יעזרו לנו לפתח את הידע הדרוש לניהול השקעות בחו"ל", הוא אומר. "אנחנו מאמינים שביורק ישאירו לנו את הגמישות הניהולית ויאפשרו לנו היערכות מתאימה מול פני השוק החדש".

כתבות מומלצות

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן