עמלות שערורייתיות על חשבון הצרכנים

האוצר עשה דרך ארוכה של כניעה: ממצב של עמלה אפסית, שתחול רק לאחר שהבנקים יסיימו למכור את הקרנות שלהם, למצב שבו הם יקבלו עמלות שמנות מהרגע הראשון - לפני שהם נקפו אצבע למכירת הקרנות

צבי סטפק
צבי סטפק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
צבי סטפק
צבי סטפק

שתי סוגיות עיקריות ברפורמת בכר עומדות להכרעת משרד האוצר: מועד תחילת תשלום עמלת ההפצה ושיעור העמלה.

עמלת ההפצה אינה עמלת הפצה במשמעותה המקובלת. בפועל היא עמלת אחזקה מתמשכת שהבנקים מבקשים לגבות ממנהלי קרנות הנאמנות בעבור שירות הייעוץ שלהם, גם אם הקנייה היתה ביוזמת הלקוח ללא כל ייעוץ מצדם. עמלה זו תשולם כל עוד הלקוח ממשיך להחזיק בקרן.

הבנקים טענו בדיונים כי מגיע להם פיצוי על אובדן ההכנסות כתוצאה מהאילוץ שלהם למכור את קרנות הנאמנות שבניהולם. הם טענו, כי מה שמחזיק את מערך הייעוץ הוא קרנות הנאמנות שבניהולם. טענה נכונה רק באופן חלקי, שכן מערך הייעוץ משרת את מכלול נושא ניירות ערך ולאו דווקא את קרנות הנאמנות. והנה, בניגוד לכל היגיון, מבקשים הבנקים שעמלת ההפצה תחול מהיום הראשון לרפורמה, עוד לפני שהם מכרו ולו אחוז אחד מאחזקותיהם. כלומר, כבר בתקופת המעבר.

תקופת המעבר עשויה להיות ארוכה (4 שנים אצל הבנקים הגדולים ו-8 שנים אצל הבינוניים והקטנים). אסור שהבנקים יקבלו עמלת הפצה בתקופת המעבר, וזאת מהטעמים הבאים:

* בתקופה זו הבנקים יימצאו בניגוד עניינים חמור, ויהיה להם עניין מובהק להשביח את ערך הנכסים שבניהול קרנות הנאמנות שלהם לקראת מכירתן. אותם לקוחות שירכשו את קרנות הנאמנות שבניהולינו יעשו זאת לא כי קיבלו ייעוץ בבנקים, אלא כי נחשפו לפרסום ולשיווק שלנו שהוא יקר מאוד.

* לתת לבנקים אפשרות לגבות עמלת הפצה לפני שמכרו את הקרנות שבבעלותם, זה לתת להם מקור הכנסה נוסף למה שיש להם כיום. כיום הם גובים דמי שמירה על הקרנות הפרטיות שנרכשות באמצעותם, כך שהטענה שלהם על "ארוחות חינם" היא מופרכת.

* הצמדת מועד תחילת תשלום עמלת ההפצה לבנקים למועד שבו הם ימכרו את קרנות הנאמנות שבבעלותם תהווה תמריץ חיובי לבנקים למכור את הקרנות שלהם בהקדם האפשרי ולמלא את חלקם במימוש רפורמת בכר.

* כיום, כל בנק מהווה מונופול הפצה כלפי לקוחותיו בכל הקשור לקרנות נאמנות, מכיוון שלא ניתן לרכוש קרנות נאמנות באופן ישיר אצלנו. רשות ניירות ערך עובדת על פיתוח ערוצי הפצה חלופיים, אבל זהו תהליך שדורש, מטבע הדברים, זמן רב. להחליש את הגופים הפרטיים בתקופת המעבר, על ידי אילוצם לשלם לבנקים שיעור גבוה מהכנסותיהם, ועוד יותר - מרווחיהם, זה ההפך ממה שדרוש.

* מובן וברור שאם ניאלץ לשלם עמלת הפצה, נעלה ללקוחות את דמי הניהול - וזה יקשה עלינו גם להגיע לגודל הקריטי שיאפשר לנו, בתוקף של יתרונות לגודל הקיימים בשוק ההון, להוריד את דמי הניהול שאנחנו גובים.

אנחנו מבקשים לקבוע שמועד גביית העמלה יחל מיד לאחר שכל אחד מהבנקים ימכור את קרנות הנאמנות שבניהולו.

שיעור העמלה

שיעור העמלה שהבנקים דורשים הוא שערורייתי. הבנקים נסמכים על הטענה שכך "מקובל בחו"ל". אין טענה שקרית מזו:

א. בחו"ל העמלה נמוכה לאין שיעור מזו שמציגים הבנקים.

ב. בחו"ל העמלה משולמת בעבור שיווק ולא בעבור ייעוץ. היינו, שיווק יזום שבו הגוף המתוגמל מפעיל מערכת שלמה שיוזמת שיווק מוצרים של כמה גופים נבחרים, ולא מייעץ פאסיווית, כפי שהדבר בישראל.

ג. בחו"ל יש למנהלי קרנות נאמנות ערוצי הפצה חלופיים שהם יכולים לבחור ביניהם. לנו אין את זה.

לא צריך להרחיק לחו"ל. גם בישראל יש הסכמי הפצה קיימים. למשל, בין אילנות-דיסקונט (בבעלות הבנק, ועד לאחרונה - קבוצת אי.די.בי) לבין בנק דיסקונט. הסכם שממנו עולה כי דמי ההפצה הם בשיעור ממוצע של 0.3%, וזה על הפצה אקסלוסיווית של גורם אחד ויחיד. מה שהבנקים מבקשים כיום זה הרבה יותר על הרבה פחות: שיעור עמלה גבוה הרבה יותר, על כך שאני כמנהל קרנות אהיה 1 מתוך 50 מנהלים על המדף שלהם.

לפיכך, השיעור הנמוך צריך להיות נמוך מהמצוין לעיל. במקביל, הבנקים יכולים גם כיום וגם בעתיד לגבות עמלת קנייה מהלקוח, עמלה שתהיה ניתנת למיקוח - מה שיוזיל אותה. זה בדיוק מה שהבנקים חוששים ממנו. הם מעדיפים עמלה במחשכים מהיצרן על עמלה שקופה וגלויה מהצרכן. עמלה סמויה וקבועה שאינה נתונה למשא ומתן היא בדיוק ההפך מדה-רגולציה, שזה הדבר ששוק ההון זקוק לו ביותר.

הטענה של הבנקים שהקונים הזרים דורשים לשלם מרצונם עמלת הפצה גבוהה, משמעה שהקונים הזרים מעוניינים לקבל "שימור" של התיק שאותו הם רוכשים, בתנאים של חוסר תחרות. בהיגיון הזה אפשר להמשיך, להכפיל ולשלש את דמי הניהול כדי לאפשר לרוכשים לשלם עמלות גבוהות מאוד לבנקים שאז יקבלו הקונים "שימור" הרמטי. כרגע מסתמן שהאוצר יאשר לבנקים עמלת הפצה בגובה הבא:

0.20% בקרנות השקליות, 0.35% בקרנות אג"ח, 0.70% בקרנות מנייתיות. אם אכן זה כך, אלה עמלות שערורייתיות שיעשירו את הבנקים על חשבון הצרכנים. למנהלי הקרנות הפרטיים לא תהיה ברירה אלא להעלות את דמי הניהול, מה שיפגום בכושר התחרות שלהם. עמלת הבנקים לא צריכה להיות כלל פונקציה של הכנסות מנהלי הקרנות הפרטיים, אלא עמלה אחידה על כל סוגי הקרנות בשיעור נמוך, כפי שצויין לעיל - בגובה של 0.2% לשנה.

המספרים מפחידים. האוצר עשה דרך ארוכה של כניעה לבנקים: ממצב של 0% עמלת יצרן למצב שבו דובר על "אפסילון קטן מאוד". מהו אם כך "אפסילון גדול"? בנוסף, בשיחות הראשונות עם משרד האוצר נאמר במפורש שהעמלה לא תהיה עד למועד שבו הבנקים יסיימו למכור את הקרנות שבניהולם. כך שסיימנו את החקיקה במצב שבו הם יקבלו עמלות שמנות על גב הצרכן לפני שנקפו אצבע למכירת הקרנות. זו דאגה לאינטרסים של הבנקים ולא של הצרכנים ושל שוק ההון. מגוחך, שתחת הכותרת "החוק לעידוד התחרותיות בשוק ההון..." מיצרים מצב של אנטי תחרות.

הכותב הוא מנכ"ל מיטב ובעל השליטה בה

כתבות מומלצות

מכוניות של טסלה במפעל החברה. מייצרת את המנועים וחלק ניכר מהאלקטרוניקה של המכוניות שלה

המכונית הפרטית עוברת מהפכה שסוחפת את כל התעשייה

קניון ממילא בירושלים. "גידול במכירות של מותגי אופנה מוזלים"

"חיים את הרגע": אוכלים במסעדות, יוצאים לבלות — וטסים לחו"ל

שיעור העובדים שמרגישים שהם בעלי השפעה, ושמקום העבודה שלהם מניע אותם לתרום ולהגיע
להישגים, ירד באופן משמעותי השנה

"הבטיחו לקדם אותי ואז הביאו מישהו מבחוץ. אם זה יקרה שוב – אתפטר"

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי. רכש את החברה בהנחה של 13% על מחיר הבורסה של המניה

נטישת מנהלים, חוב תופח — ותשואת חסר עמוקה: מה קורה בשיכון ובינוי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?