בנק ישראל בוחן חלופות למכירת מניות נוחי דנקנר בפועלים אם עסקת אלרן לא תאושר

מאת אורה קורן ושלומי שפר

בנק ישראל בוחן את התשובה שקיבל השבוע מנוחי דנקנר לשאלות שהציג לו הפיקוח על הבנקים, בדבר ניתוק הזיקה בין עסקת אלרן (אלרן: ת"א) לעסקת אי.די.בי; דנקנר הבהיר לפיקוח כי בכוונתו למכור את אחזקותיו בתעשיות מלח (מלח: ת"א) , המחזיקה בבנק הפועלים (פעלים: ת"א) , גם אם בנק ישראל לא יאשר את מכירתן לאלרן.

כמו כן הציע דנקנר להפקיד את מניותיו בתעשיות מלח בנאמנות עיוורת עד להכרעת הבנק בעסקת אלרן; אם עסקת אלרן לא תאושר, תישאר הנאמנות ל-18 חודשים ובסוף התקופה יקבע בנק ישראל כמה מאחזקות דנקנר בתעשיות מלח יימכרו. זאת, כדי שהיציבות הפיננסית של תעשיות מלח תישמר לשביעות רצונו של בנק ישראל.

בעסקת אלרן שנחתמה באחרונה, תיהפך אלרן לחברת האחזקות של משפחת דנקנר ותרכוש את השליטה בחברות תעשיות מלח, דנקנר השקעות ודור כימיקלים. במסגרת זו יתנהלו אחזקות הקבוצה בגרעין השליטה בבנק הפועלים באמצעות אלרן, ולא באמצעות תעשיות מלח. בעסקה זו ימכור נוחי דנקנר את רוב אחזקותיו בתעשיות מלח לאלרן.

הפיקוח על הבנקים צפוי לבחון את השפעת המהלך על היציבות הפיננסית של קבוצת דנקנר, שתמשיך להחזיק בגרעין השליטה בפועלים. החשש בבנק ישראל הוא שיציאת נוחי דנקנר מתעשיות מלח תחליש את היציבות הפיננסית של קבוצת דנקנר, שכן זו תישאר עם פחות שותפים.

במסגרת עסקת אי.די.בי ירכוש נוחי דנקנר באמצעות חברת גנדן שבבעלותו ובמסגרת קונסורטיום את גרעין השליטה (52%) באי.די.בי. קבוצת אי.די.בי היא לווה גדולה של בנק הפועלים, והפיקוח על הבנקים דורש מדנקנר להתנתק מבנק הפועלים כתנאי לאישור עסקת אי.די.בי. ההתנתקות של דנקנר מבנק הפועלים אמורה להתבצע באמצעות מכירת אחזקותיו לאלרן, ומכאן הזיקה בין שתי העסקות.

הבעיה שהתעוררה בשבועות האחרונים היא שהמועד להשלמת עסקת אי.די.בי נקבע ל-21 בנובמבר 2002, ובבנק ישראל העריכו כי עד אז לא ישלימו את בדיקת עסקת אלרן. כדי למנוע עיכוב במתן ההיתר לעסקת אי.די.בי, התבקש דנקנר להגיש הצעות לגבי מעמד אחזקותיו בתעשיות מלח עד שבנק ישראל יחליט בעניין עסקת אלרן.

על רקע זה הציע דנקנר לפיקוח על הבנקים להפקיד את מניותיו בתעשיות מלח בנאמנות עיוורת למשך 18 חודשים - משך הזמן שבנק ישראל הציע בשיחות מקדימות רשמיות למחצה. אם בנק ישראל ישלים את בדיקת עסקת המכירה לאלרן ויאשרה, יימכרו מניותיו של דנקנר לאלרן. אם ידחה אותה, יוכל בנק ישראל לקבוע בתום תקופת הנאמנות אם על נוחי דנקנר למכור את כל המניות בתעשיות מלח, או להישאר עם חלק מהן (9.9% או 5.9%), כדי לתמוך ביציבות הפיננסית של גרעין השליטה בבנק הפועלים. זאת, מבלי שיהיה מעורב בניהול הבנק.

אישורו של בנק ישראל לרכישת השליטה באי.די.בי נדרש עקב אחזקותיה של הקבוצה בבנק דיסקונט. בעניין עסקת אלרן נדרש אישור בנק ישראל, משום שעסקה זו תשנה את מבנה השליטה בתעשיות מלח, המחזיקה במניות בנק הפועלים. נוחי דנקנר, המבקש לזרז את עסקת רכישת השליטה באי.די.בי, מבקש למעשה מבנק ישראל להגמיש את עמדותיו ואת נהליו.

בנק ישראל עובד לפי כללים ונהלים ברורים, שאינם מאפשרים אחזקות צולבות בבנקים ואוסרים על גופים להיות חייבים לבנקים מעל לאחוז מסוים מההון העצמי שלהם. זאת הסיבה שבנק ישראל דורש מנוחי דנקנר למכור תחילה את אחזקותיו בתעשיות מלח, כלומר בבנק הפועלים, לפני שעסקת אי.די.בי תאושר.

הצעתו של דנקנר להפקיד את מניותיו בבנק הפועלים בידי נאמנות עיוורת לא תתקבל בהכרח בברכה בבנק ישראל, ואף תאלץ אותו להגמיש נהלים. המוסד של "נאמנות עיוורת" לא קיים בנהלים, ובבנק ישראל עשויים לומר כי אין לו משמעות בפועל; כלומר, גם אם מניות הבנק לא יוחזקו רשמית בידי נוחי דנקנר, תהיה לו זיקה לבנק.

אם עסקת אלרן לא תצליח מכל סיבה שהיא, ייאלץ בנק ישראל לחייב את דנקנר למכור את מניותיו בבנק הפועלים. בנק ישראל לא יהיה נלהב להתערב במכירת מניות הבנק, מה גם שמכירת המניות לפי דרישה של בנק ישראל לא תיטיב עם הפועלים ואף עלולה להביא לירידה במחירו. יש לציין כי גם כאן מדובר בנוהל חריג. עם זאת, קשה לצפות כיצד ינהגו בבנק ישראל כשיצטרכו לקבל החלטה. לדוד קליין יכולה להיות ראייה כוללת יותר של מצב המשק, והוא עשוי לאשר את העסקה למרות חריגה מסוימת מהנהלים, כדי לקדם עסקה גדולה וחשובה למשק.