הסכנה הגדולה שמגולמת בחינוך פיננסי

חינוך פיננסי עדיף על בורות או אדישות, אבל אסור שהוא ישכנע את הציבור שהוא מסוגל להשקיע לבד בבורסה או לזהות "קוסמים" שיכולים להכות את השווקים ■ שלל הקרנות המתוחכמות שבהן השקיעו המוסדיים לאורך השנים הניבו תשואת חסר לעומת קרן מדדית פשוטה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הבורסה בת"א. אם המשקיעים המנוסים לא עלו על הגל, החדשים ודאי לא יכוליםצילום: אייל טואג

כמו הטמפרטורה אתמול ברוב חלקי ישראל, הפעילות סביב מה שמתרחש אצלנו תחת צמד המילים "חינוך פיננסי" — רותחת. המרכז הבינתחומי הרצליה ובנק הפועלים, למשל, יקיימו מחר (שני) "כנס פיננסי", שבו הדיונים יעסקו ב"פעילות חברתית לחינוך פיננסי" וב"יעדים ופעילות לחינוך פיננסי"; ואילו תאגיד השידור כאן השיק סדרת סרטוני טיקטוק על כלכלה והתנהלות פיננסית עבור צעירים.

אין ספק שכל מידה של חינוך פיננסי, לילדים ולמבוגרים, עדיפה על בורות בתחומי הכספים — אלא שיש בחינוך פיננסי, ובעיקר בחינוך להשקעות, גם סכנה ברורה ומיידית. אם חינוך פיננסי משכנע את הציבור שהוא יכול להשקיע בבורסה ובשווקים ולהכות אותם (כלומר לחלץ מהם תשואה עודפת על בסיס קבוע וארוך טווח) הוא גורם נזק גדול לבריאות הפיננסית של הציבור.

מדוע? כיצד ייתכן שלימודי שוק ההון — החל מהשתתפות בקורס אינטרנטי ועד תואר אקדמי במימון — יכולים לפגוע בהון הפיננסי של הלומד? התשובה פשוטה: אם המקצוענים הגדולים ביותר בשוק ההון — אנשים עם עשרות שנים של ניסיון, IQ גבוה מהממוצע ותקציבים גדולים למחקר ולאנליזה — אינם מצליחים להכות את השווקים, גם משקיעים חדשים שזה עתה למדו כמה מושגים בשוק ההון לא יצליחו לעשות זאת.

חינוך פיננסי. עדיף מכלום, אבל בלי אשליותצילום: Getty Images

היעדר היכולת של מנהלי השקעות — האנשים שבוחרים תיק ני"ע, וקונים ומוכרים כל היום כדי להשיא עבור לקוחותיהם את התשואה הגבוהה ביותר — אינו חדש. זה יותר משלושה עשורים מחקרים מראים כי לאורך זמן מנהלים לא מצליחים להכות את השוק, כלומר לייצר תשואה גבוהה מזו של תיק ניירות פסיבי בעלות נמוכה, שמחזיק ניירות ערך בהתאם להרכב המדדים של הבורסה (למשל מדד S&P 500 בארה"ב או מדד ת"א 125 בישראל).

בכל המחקרים הללו, ובכל תקופות הזמן שנבחרו, התברר שהרוב המוחלט של המנהלים מניבים תשואה שמפגרת אחרי המדד, ואם בכל זאת נמצא מישהו שהיכה אותו — בתקופה שלאחר מכן הוא יפגר אחרי האחרים. זאת הסיבה שמנהלי השקעות מוסיפים במסמכי השיווק שלהם את המשפט "תשואות העבר אינן ראייה לתשואות בעתיד".

תוצאת המחקרים הללו היא שמשקיעים רבים אכן השתכנעו שקרנות נאמנות לא יכולות לעזור להם, ורבים הסיטו את השקעותיהם לקרנות מדדיות בניהול פסיבי ודמי ניהול נמוכים.

המיתוס על "השווקים האלטרנטיביים"

בדרך כלל, אנשי המחקר והאקדמיה ביצעו את המחקרים הללו על ענף קרנות הנאמנות, כי שם המידע על תשואות הקרנות מתפרסם באופן שוטף וגלוי. ואולם מיתוס אחד עדיין מחזיק מעמד: האמונה שיש ענפים ואנשים שפועלים אחרת, והם מכים את הקרנות המדדיות.

הכוונה היא למה שמכונה "שווקים אלטרנטיביים": קרנות גידור, שלהן מותר ליטול אשראי, לבצע שורט ולסחור בנכסים לא קונוונציונליים; קרנות הון סיכון, שמתמקדות בסטארט־אפים בתחילת דרכם; קרנות הון (Private Equity) שרוכשות חברות ומשביחות אותן; וקרנות נדל"ן שפועלות באופן דומה בענף הנדל"ן.

רבים עדיין חושבים ששם יש למנהלים יתרונות שאין לאחרים בשוק ניירות הערך הסחיר, והם עובדים בחשאיות המתבקשת, ולכן מייצרים תשואה טובה יותר מהבורסה. תעשיית הפיננסים דואגת לתדמית הזאת באמצעות פרסומים חלקיים, סיפורי הצלחה על מנהלי קרנות שנהפכו למיליארדרים, ואפילו באמצעות התרבות העממית. רבים, גם בישראל, נתקלו בסרטים ובטלוויזיה בדמויות של מנהלי הקרנות הללו, וגם אם לעתים הם מקבלים את התפקיד של הנוול בסיפור — עדיין מובן מאליו שהם טיפוסים מתוחכמים שיודעים להרוויח כסף, הרבה מעבר ליכולות של המשקיע הפשוט.

התוצאה של הנרטיב הזה הוא שבעשור האחרון רבים נדחפים לתת להם את הכסף: הגופים המוסדיים בישראל, אלה שמנהלים את הפנסיות של הציבור, הגדילו את ההשקעות שלהם בקרנות הללו, מ–1.8% מתיק ההשקעות של המוסדיים ב–2010 ל–4.8% בסוף 2019. זה הרבה כסף: היקף תיק ההשקעות המוסדי של הציבור הישראלי כולו בשנה שעברה היה כ–1.9 טריליון שקל, ומדי שנה זורמים אליו 136 מיליארד שקל נוספים — כך שחלקן של הקרנות פרטיות הוא כמעט 100 מיליארד שקל.

גם בעלי ההון, מיליארדרים ומיליונרים, אנשים מתוחכמים באופן כללי, מאוהבים בקרנות הללו, ומרבים להפקיד בהן כספים. הפעילות הזאת מחזקת את המיתוס שלפיו יש אנשים וגופים שיכולים להשקיע כסף טוב מאחרים. ואם הם יכולים, אז מדוע, אם רק ארכוש חינוך פיננסי ואלמד את מה שצריך, לא אוכל גם אני? אם רק אעקוב אחרי סיפורי ניירות הערך ואדע כל פיסת מידע עליהם, לא אוכל גם אני להכות את השווקים?

משה ברקת, הממונה על רשות שוק ההוןצילום: דוברות משרד האוצר

אלא שזה לא נכון. בדו"ח יוצא דופן שפורסם בשבוע שעבר — שהוזמן על ידי הממונה על רשות שוק ההון, משה ברקת, ובוצע על ידי צוות חוקרים בראשות פרופ' ישי יפה מהאוניברסיטה העברית — נבדקו התשואות של כל הקרנות הפרטיות שבהן השקיעו המוסדיים הישראליים בעשור האחרון. החוקרים מצאו כי קרנות הגידור, קרנות הון הסיכון וקרנות הפרייבט אקוויטי שבהן השקיע הציבור בישראל באמצעות המוסדיים — לא הצליחו להכות את השוק הסחיר.

ליתר דיוק, הקרנות אמנם "ניצחו" את המדדים בשיעור קל, אבל לאחר קיזוז דמי הניהול וההצלחה הגבוהים שהן גובות מהציבור — כ–2% לשנה ועוד 20% מהרווח — התברר שהקרנות הניבו תשואות דומות למדדי הבורסה של תל אביב, ותשואות שפיגרו אחרי מדד S&P 500 האמריקאי. במילים אחרות: אם מנהלי הקרנות בכלל השיגו תשואות עודפות על השוק, הם לקחו אותן לעצמם באמצעות דמי ניהול.

פרופ' ישי יפה, האוניברסיטה העבריתצילום: תומר אפלבאום

המשמעות של הדו"ח עבור חסכונות הציבור היא גדולה. ראשית, הדו"ח מוכיח פעם נוספת שאף אחד — גם לא המנהלים המתוחכמים ביותר שנהנים כמעט מהיעדר מגבלות השקעה — לא מצליח לאורך זמן לספק תשואה גבוהה יותר מקרן מדדית פשוטה. זו מסקנה שצריכה להבהיר לכל שחקן בורסה חדש, לכל צעיר ולכל בוגר של קורס השקעות או השכלה פיננסית, שגם הוא, לאורך זמן, ייכשל כמעט בוודאות בהשקעות שהוא יבצע.

הערת האזהרה היא קריטית

לכן, הערת האזהרה מפני אי־הבנה על מהותו של חינוך פיננסי היא קריטית: חינוך פיננסי הוא חשוב, אפשר לחסוך הרבה כסף בהתנהלות פיננסית נכונה יותר, בהשוואת מחירים ובמיקוח על עמלות ותעריפים. אפשר גם להימנע מטעויות מביכות. אבל אסור לאדם לחשוב שהוא יכול להשקיע טוב מאחרים או להכות את המדדים. זה פשוט לא יקרה. תובנה זו הוכחה במחקר האקדמי בארה"ב: באופן לא מפתיע, נמצא שככל שאדם משכיל יותר פיננסית, כך הוא משתתף יותר במערכת הפיננסית ולא בורח ממנה. אלא שההשכלה הזאת אינה משפיעה על ההחלטות שלו. גם תוכניות ממשלתיות להשכלה פיננסית בבתי הספר לא שיפרו את ההחלטות של המשתתפים.

מדוע? כי פערי המידע בין ציבור המשקיעים, בוודאי ציבור שנחשף לעולם הפיננסים רק באחרונה, למנהלים ולאנשי השיווק שמוכרים לו את המוצרים הפיננסיים — הם כה גדולים, עד שהסיכוי של המשקיע הפשוט לקבל מהם עסקה טובה במחיר טוב הוא זעום. שנית, וזה חשוב גם למי שכבר הבין את הרמז ואינו מנסה לסחור בשווקים בעצמו, גם המוסדיים אינם מצליחים לספק לציבור החוסכים עסקה הוגנת. הם משקיעים, קונים, מוכרים, רצים, חוקרים, עושים "אנליזות", מגייסים מנהלים בקבלנות משנה (כמו הקרנות האלטרנטיביות) ולוקחים עבור כל זה עמלות גבוהות — אבל בסוף לא מספקים תשואה טובה מקרן מדדית פשוטה.

פרופ' יפה וחברי הוועדה מציעים בדו"ח רפורמה שתתמודד עם הכשל היסודי הזה: היא תכלול מחיר יחיד למוצרי השקעה (במקום מוצרים עם שורה של עמלות שמקשה על השוואה); עידוד משקיעים לטובת אפיקים של קרנות מדדיות זולות; השקה של מוצרים שבהם גם למנהל יהיה חלק בתוצאות ההשקעה, כך שדמי ניהול יוחזרו במקרה של כישלון; וגם הגדלת השקיפות בתעשייה. למען הבריאות הפיננסית של הציבור כולו, חשוב ליישם את ההמלצות הללו בהקדם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker