"לא היה דבר כזה בישראל": תעשיית הקרנות איבדה 25% מהנכסים

ב-19 בפברואר הגיעו נכסי תעשיית קרנות הנאמנות לרמה גבוהה של 357 מיליארד שקל ■ מיטב דש: "הציבור, כהרגלו, הגיב מתוך הבטן מחשש שכספו יתמוסס, ויום אחר יום הוציא את כספיו מקרנות הנאמנות"

אסא ששון
משבר הקורונה בישראל. למצולמים אין קשר לנאמר
משבר הקורונה בישראל. למצולמים אין קשר לנאמרצילום: אמיל סלמן

תעשיית קרנות הנאמנות חווה את אחת התקופות הקשות ביותר שלה, בעקבות משבר הקורונה. בחמש השנים האחרונות (2019-2014), יצא ממנה סכום מצטבר של כ-15 מיליארד שקל. ינואר 2020 נפתח עם גיוסים נאים שנחלשו מעט, ונמשכו לתוך חודש פברואר.

ב-19 בפברואר הגיעו נכסי תעשיית קרנות הנאמנות לרמה גבוהה של 357 מיליארד שקל. בתוך 15 ימי מסחר בלבד איבדה התעשייה כ-25% מנכסיה, כלומר, כ-1.6% ליום. בסקירה של בית ההשקעות מיטב דש נכתב: ״בכל ההיסטוריה של שוק ההון המקומי לא היה דבר הזה בקצב הזה. גם לא ב-2008, שהיתה שנת המשבר הגלובלי הקשה ביותר מאז השפל הגדול של 1929 ושנות השלושים של המאה הקודמת״.

על פי הסקירה, סכום הוצאת הכספים מן הקרנות האקטיביות המסורתיות היה, נכון ל-15 במארס, ב-24 מיליארד שקל (ב-16 במארס: 26 מיליארד שקל). שווי נכסיהן הצטמק ב-44 מיליארד שקל - מ-191 מיליארד שקל ל-147 מיליארד שקל. המשמעות היא שיותר ממחצית מהירידה בנכסים נבעה מיציאת כספים ענקית של כ-1.6% ליום, ומעט פחות נבע מירידת ערך עקב הירידות בשווקים.

בקרנות הפסיביות (קרנות סל + קרנות מחקות) קרה דבר דומה. ערך נכסיהן הצטמק ב-21 מיליארד שקל בקרנות הסל וב-9 מיליארד שקל בקרנות המחקות. גם במקרה זה מדובר על צירוף קטלני של פדיונות ושל ירידת ערך. רק הקרנות הכספיות ניצלו מן הסערה, וגייסו סכום זניח של 100 מיליון שקל.

עוד עולה מהסקירה כי ברמה של הקטגוריות השונות של התעשייה האקטיבית המסורתית, הפודות הגדולות היו הקרנות המתמחות במניות בישראל, הקרנות הגמישות ואחריהן הקרנות המתמחות במניות בחו"ל. הקורבן העיקרי של יציאת כספים וירידת ערך היתה הקטגוריה של קרנות המתמחות באג"ח כלליות (רובן עם רכיב מסוים של מניות), שאיבדה 20 מיליארד שקל.

"הציבור הגיב מתוך הבטן"

״הציבור, כהרגלו, הגיב מתוך הבטן מחשש שכספו יתמוסס, ויום אחר יום הוציא את כספיו מקרנות הנאמנות, ויד היועצים במערכת הבנקאית היתה קצרה מלהושיע", כתבו במיטב דש. "אין ספק שהמשבר החריף הזה הוא עוד הוכחה למחיר שמשלם הציבור הישראלי והמשק הישראלי על מחדל מתמשך של ממשלות ישראל, מחדל של היעדר חינוך פיננסי הכי בסיסי. לו היה כזה, עדיין היו משיכות כספים - אולם הן היו קטנות משמעותית וגורמות פחות נזק למשקיעים.

"הניסיון של מפולות קודמות - 2008, 2011, 2015, 2016, דצמבר 2018 - מראה שהציבור מוכר בבהלה לתוך הירידות, מרגיש מיד טוב כי הירידות נמשכות, אבל אינו יודע לחזור לשוק, אלא לאחר שהמחירים בשוק הרבה יותר גבוהים״.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker