השקעות אלטרנטיביות - האם התוספת לדמי הניהול באמת שווה את זה?

הריבית האפסית באג"ח מחייבת את המוסדיים למצוא אפיקי השקעה נוספים, מלבד מניות, שיכולים להשיא תשואה לחוסכים ■ נשאלת השאלה עד כמה ההשקעה בנכסים אלה תורמת לתשואה, והאם התרומה מצדיקה את התשלום הנוסף לדמי הניהול

אסא ששון
הבורסה בת"א
הבורסה בת"אצילום: בלומברג

השקעות הגופים המוסדיים במה שמכונה נכסים אלטרנטיביים (קרנות השקעה פרטיות, קרנות גידור, קרנות הון סיכון ונדל"ן) זינקו בשנים האחרונות במאות אחוזים. כיום הגופים האלה מנהלים כ-100 מיליארד שקל בנכסים אלטרנטיביים מתוך סך נכסים מנוהלים של 1.7 טריליון שקל (כלומר 5.9%). זאת, לעומת 22.8 מיליארד שקל בנכסים אלטרנטיבייים בסוף 2012.

הזינוק של 338% בהשקעה בנכסים אלטרנטיביים והגדלת חלקם בתיק הנכסים של המוסדיים לא התרחש בגלל רצונם של המוסדיים להגדיל את התשואה לחוסכים, אלא בעיקר עקב ירידת הריבית החדה והיעדר ריבית בנכס הסיכון העיקרי של המוסדיים - האג"ח. הריבית האפסית באיגרות החוב (ריבית האג"ח שמנפיקות חלק מהמדינות כיום היא שלילית) מחייבת את המוסדיים למצוא אפיקי השקעה נוספים, מלבד מניות, שיכולים להשיא תשואה לחוסכים.

קרן ההשקעות של אוניברסיטת הרווארד היא אחד מגופי ההשקעה המובילים בעולם, ומנהלת נכסים בסך 41 מיליארד דולר. הקרן משקיעה בנכסים אלטרנטיביים כ-56% מכספיה, כש-33% נוספים מושקעים בקרנות גידור. הגישה של הרווארד קיצונית למדי. קרן קלפרס - קרן הפנסיה הגדולה בעולם, שמנהלת נכסים בהיקף של 395 מיליארד דולר - משקיעה בנכסים אלטרנטיביים כ-18% מהתיק שלה, כשמתוך כך ההשקעה הגדולה ביותר היא בנדל"ן. זהו שיעור מתון הרבה יותר מזה של הקרן של הרווארד, אך עדיין גבוה בהרבה מזה של המוסדיים הישראליים.

ההשקעה בנכסים אלטרנטיביים באה למתן את התנודות בתיק ההשקעות המוסדי, ולהוות אלטרנטיבת השקעה לשוק ההון שבו מושקע עיקר נכסי המוסדיים. בעיה אחת בסוג ההשקעה הזה נובעת מהעובדה ששוויים נקבע באמצעות שיערוכים - מה שיכול להוות מקור למניפולציות שונות, שכן שיערוכים מאפשרים למשערך לקבוע את הפרמטרים שלפיהם ייקבע השווי, כשכל שינוי קטן משפיע על שווי הנכס.

בעיה נוספת היא התשלום שנכפה על החוסכים בגין ההשקעות האלטרנטיביות. הממונה על שוק ההון, משה ברקת, כבר הכיר בעבר כי השקעה בנכסים אלטרנטיביים - כמו השקעות הון סיכון בחברות טכנולוגיה, בקרנות השקעה פרטיות, בנדל"ן וכיוצא באלה - מצריכות רמת מומחיות שאינה קיימת אצל מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים. בחלק מההשקעות, כמו קרנות ההשקעה, המוסדיים לא יכולים מבחינה חוקית להחזיק יותר מאחוז מסוים בחברה. לכן, כדי לאפשר השקעה בתחומים אלה, דרך נכסים אלטרנטיביים, הממונה מאפשר למוסדיים להעמיס את דמי הניהול שגובה המכשיר הפיננסי האלטרנטיבי על החוסך. עמלה זו נקראת עמלת הוצאות ישירות.

בניגוד לדמי הניהול הרגילים, עמלה זו לא ניתנת למיקוח, והיא גם לא שקופה. כיום היא מוגבלת ל-0.25% מהנכסים. בהתחשב בכך שדמי הניהול הממוצעים בפנסיה הם 0.4%-0.3% - הרי שמדובר בתוספת של 50% לתשלום דמי הניהול, שהציבור לא ממש מודע אליה. אם כך, נשאלת השאלה עד כמה ההשקעה בנכסים אלה תורמת לתשואה, והאם התרומה מצדיקה את התשלום הנוסף.

מי שעומדים בראש טבלת התשואות בשנים האחרונות הם בתי ההשקעות ילין לפידות ואלטשולר שחם. ילין לפידות הניב לחוסכים בקופות הגמל שלו בעשור האחרון תשואה של 103%, ואילו באלטשולר שחם הניבו 99.5%. ואולם סך ההוצאות הישירות בילין לפידות היה 0.04% לשנה בממוצע מתוך סך הנכסים, ואילו באלטשולר שחם הוא היה 0.17%. ההוצאות הישירות הן אומדן טוב מאוד להיקף ההשקעה בנכסים אלטרנטיביים. משמעות הפערים הגדולים בין מובילי טבלת התשואות היא שאין מסקנה חותכת לגבי התרומה של הנכסים האלטרנטיביים לתשואה שמשיג החוסך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker