"ידעתי היטב מיהו קובי מימון ועד כמה לא כדאי 'להסתבך' איתו": העדות של מנכ"ל ישראמקו

יוסי לוי, שכיהן במשך 23 שנים כמנכ"ל נפטא וישראמקו, מספק עדות שצריכה לעניין את רשויות המסים וניירות ערך: "נדרשתי לאשר מראש עם קובי מימון כל פעילות שיזמתי" ■ נפטא בתגובה: "מימון שימש כיו"ר דירקטוריון פעיל בתקופתו של לוי"

קובי מימון
קובי מימוןצילום: מוטי קמחי

עדות נוספת לכך שקובי מימון הוא בעל הבית האמיתי באימפריית הגז והנפט של קבוצת אקויטל ניתנה באחרונה על ידי יוסי לוי, מי שהיה עד ל-2011 מנכ"ל חברת נפטא ושותפות ישראמקו מקבוצת אקויטל. עדות זו מצטרפת לאמירות נוספות שהיו לאורך השנים על ידי שותפים לשעבר, עובדים לשעבר או מקורבים ברמה האישית, לפיהן מימון הוא בעל השליטה בפועל בקבוצת הגז והנדל"ן.

ב־2010 מימון התפטר מתפקידיו השונים בחברות הציבוריות של אקויטל (דירקטור או יו"ר), עבר להתגורר באירופה ומאז מוגדר יועץ לקבוצת אקויטל. באותה שנה נפתחה חקירה פלילית נגדו על ידי רשויות המס ורשות ניירות ערך. חקירה זו קשורה גם היא קשר הדוק לשאלת זהותו של בעל השליטה באקויטל. מבחינת רשויות המס, אל בעל השליטה האמיתי זורמות ההכנסות ולכן מימון העלים לכאורה מס. מבחינת רשות ניירות ערך, החשד הוא שבמשך שנים היו דיווחים כוזבים לכאורה לבורסה בנוגע לזהות בעל השליטה האמיתי. לא ברור בדיוק מה תוכן החקירות, היקפן והאם הרשויות מקדמות אותן.

מימון פעיל כאיש עסקים החל מאמצע שנות ה-80, אז החל את דרכו במכירת תמונות שמן באירופה. בשנות ה–90 הוא נכנס לפעילות בבורסה דרך קבוצת החברות קווי אשראי. עיקר המסתורין סביבו נובע מהשאלה מי בעל השליטה האמיתי בקבוצת החברות אקויטל הבורסאית: מימון עצמו, כפי שנהוג היה לחשוב במשך שנים, או חברו חיים צוף, שרשום כבעל השליטה.

בתצהיר עדות ראשית שהגיש לוי לבית דין לעבודה בתל אביב בסוף פברואר הוא כותב כי מימון הוא בעל השליטה האמיתי בקבוצה. לדבריו, "אקויטל והחברות שבשליטתה (יואל, נפטא, איירפורט סיטי וישראמקו) נמצאות בשליטתו של חיים צוף אך מי ששלט בכל פעולתן היום יומית הוא יעקב (קובי) מימון. מימון כיהן במרבית תקופת העסקתי כמנכ"ל הנתבעת (למעט בשנה האחרונה) כיו"ר החברות הרלוונטיות לתביעה דנן וללא אישורו לא ניתן היה לבצע כל מהלך או לקבל כל החלטה מהותית בהן".

מבנה האחזקות

התצהיר הוגש במסגרת תביעה שהגיש לוי נגד נפטא באוקטובר 2017 ובה הוא טוען כי מגיע לו פיצוי בשווי 12 מיליון שקל בשל הפרת התחייבות כלפיו למתן אופציות לרכישת מניות החברה. לטענתו הוא תרם תרומה מכרעת למציאת מאגרי הגז, לשינוי משק האנרגיה של מדינת ישראל ולהגדלת ההכנסות והשווי של נפטא מ-100 מיליון שקל ב-1996 (כשעברה השליטה לחברת יואל) ל-1.4 מיליארד שקל בעת פרישתו ב-2011.  לדבריו, העלייה בשווי החברה לאחר פרישתו ל-2.8 מיליארד שקל לא נבעה מפעילויות חדשות אלא אך ורק מפיתוח מאגר תמר ותחילת הפקת הגז ממנו ב-2012.

לוי החל לכהן כמנכ"ל נפטא בעת שהיתה חברה ממשלתית. ב-1996 התקבלה החלטת ממשלה להפריט אותה, ויואל - שמחזיקה בשותפות הגז ישראמקו באמצעות נפטא - קנתה את מניות המדינה והפכה לבעלת השליטה. בתצהיר נכתב כי מימון הציע ללוי להמשיך ולכהן כמנכ"ל נפטא ולהיות אחראי על כל פעילות הנפט והגז בקבוצת יואל ובהתאם גם לכהן כמנכ"ל ישראמקו ישראל. "ניהלתי עם מימון (בלבד) מו"מ על תנאי העסקתי, לרבות זכאותי לאופציות ומאחר והגענו להסכמות בעניינם המשכתי בתפקידי כמנכ"ל", נכתב.

משה כחלון וקובי מימון
משה כחלון וקובי מימון

בהמשך כותב לוי כי בכל תפקידיו הוא עבד צמוד למימון כשכיהן כיו"ר נפטא, ישראמקו, יואל ואקוויטל. "מימון היה יו"ר דומיננטי, פעיל ומעורב עד מאוד, ולפיו נקבעה הן האסטרטגיה והן הפעילות היום-יומית בחברה. הלכה למעשה, כל פעילות אותה יזמתי וביקשתי לבצע נדרשתי לאשר מראש עם מר מימון וכן נדרשתי לקבל מראש את אישורו לכל הוצאה, בכל אחת מהחברות ובכל סכום. בשל כך, קיימתי עם מימון שיחות יום-יומיות, דיווחתי לו אודות פעילותי ונפגשתי עמו באופן תדיר".

את התמיהה שהעלתה נפטא בכתב ההגנה, לפיה מדוע לוי לא העלה את נושא האופציות לדיון בדירקטוריון או כיצד הוא חתם על הדו"חות הכספיים ללא הערה או הסתייגות – הוא מכנה "היתממות", שכן לדבריו שליטתו של מימון בחברה היתה מוחלטת. "ידעתי היטב מיהו קובי מימון, מה רב כוחו ועד כמה לא כדאי 'להסתבך' איתו שהרי הוא יכול לפטר אותי במחי יד, וחששתי מכך, וקל וחומר מאחר שאני מתמחה בתחום האנרגיה ובישראל מדובר על שוק מצומצם ביותר של חברות העוסקות בתחום".

לוי כתב כי גם לאחר שמימון כבר לא כיהן כיו"ר נפטא (החל מ-2010) אלא צוף, הוא המשיך לשבת במשרדו בחברה. "בפועל המשכתי להתנהל מולו ולקבל ממנו הוראות כפי שהיה עד אז. בשל כך, גם את ההודעה על סיום עבודתי מסרתי לו". התיק שמתנהל בפני השופטת אסנת רובוביץ-ברכש נמצא לפני דיוני הוכחות.

"מימון הוא זה שקובע את הכללים"

כשמשה כחלון נכנס לתפקיד שר האוצר ב־2015 הוא פסל את עצמו מלטפל בסוגיית מתווה הגז בשל חברותו עם מימון – וזאת אף שכבר אז הוגדר מימון רשמית כיועץ לקבוצת אקויטל. את הסתירה שבין היותו של מימון שכיר או יועץ, לבין ההימנעות של כחלון מטיפול בעניין הגז, פתר השר בטענה כי מימון "דומיננטי ועומד בראש קבוצה של הרבה מאוד חברות".

יוסי לוי
יוסי לויצילום: דודו בכר

בעניין אחר, שי כהן, שהיה על־פי הגדרתו איש אמונו של מימון הגיש ב-2017 לבית המשפט תצהיר ארוך במסגרת סכסוך משפטי בינו לבין חברת איירפורט מקבוצת אקויטל. בתצהיר תיאר כהן בהרחבה את תמונת המצב האמיתית בקבוצת אקויטל, כפי שהוא תופש אותה. "מימון הוא זה שקובע את הכללים, שואל את השאלות, עונה תשובות, ולא בדיוק 'מייעץ', כפי שהוא מגדיר את עצמו או מוגדר על ידי בעלי התפקידים בקבוצה, שהם למעשה 'בובות על חוט', המנצלים את מעמדם ואת עמדת הכוח שלהם ועושקים את הציבור".

זמן קצר לאחר מכן שופט בית המשפט המחוזי בלוד, בנימין ארנון, שדחה את הערעור של חברת נצבא על הסדר החוב שגיבשו הנאמנים של התחנה המרכזית, התייחס למימון כאל בעל השליטה בנצבא. גם גרושתו של מימון, כרמלה וילנסקי־מימון ניסתה לטעון ללא הצלחה במסגרת סכסוך גירושין שמימון בעל השליטה האמיתי בקבוצת אקויטל, ושבהתאם לכך, היא זכאית לקבל לידיה מחצית מכלל נכסיו.

קבוצת אקויטל – שנסחרת לפי שווי של כ-4 מיליארד שקל, היא מהקבוצות העסקיות הגדולות בבורסה. הקבוצה פועלת בתחומי הנדל"ן, באמצעות איירפורט סיטי ונצבא, וכן בתחומי האנרגיה, באמצעות שותפות ישראמקו. באחרונה ביצעה הקבוצה שרשרת של פעולות פיננסיות בבורסה, במטרה להתיישר עם "חוק הריכוזיות" ולרדת למבנה של שתי שכבות של חברות ציבוריות.

חיים צוף
חיים צוףצילום: תומר אפלבאום

אקויטל נמצאת בשליטת יחק השקעות, חברה פרטית, שבעל השליטה (74%) הרשמי בה הוא  צוף. באוגוסט 2018 נהפך מימון לבעל עניין באקויטל, לאחר ששיעור אחזקותיו חצה רף של 5%. עם השלמת המיזוג בין אקויטל לחברה הבת יואל באחרונה, דוללו אחזקותיו של מימון – כך שלא ניתן לדעת היום מה שיעור אחזקותיו, אם בכלל. לפי הדיווח לבורסה, המען למשלוח מכתבים עבור מימון – שככל הידוע מתגורר בהולנד - הוא גיברלטר, מקלט מס ידוע.

מעו"ד ירון אלכאוי ממשרד גורניצקי ושות' המייצג את חברת נפטא נמסר בתגובה: "כפי שציין לוי בתצהירו, הגם שמימון אינו בעל השליטה בקבוצת אקויטל, במשך כמעט כל תקופת כהונתו של מר לוי כמנכ"ל נפטא (מ-1996 ועד יוני 2010), כיהן מימון כיו"ר דירקטוריון פעיל של החברה, ומתוקף תפקידו זה היה כמובן מעורב מאוד בפיקוח על לוי ובקביעת התגמול שלו. וכי אפשר אחרת? לעניין טענותיו הכספיות של לוי, הרי שכפי שציינתם בפנייתכם, החברה הגישה כתב הגנה השולל את הטענות, והדברים יתבררו בבית המשפט. מעבר לכך, אין בדעת החברה להתייחס בעיתונות למחלוקות הקיימות עם מי שכיהן בעבר כמנכ"ל שלה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ