מה רוצים המיליונרים מהפקידים? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה רוצים המיליונרים מהפקידים?

הנושאים המטרידים באמת את איילי ההון שנוסעים אל אריק לחווה - שגורמים להם להתרעם על "הפקידים" - רחוקים מלהיות קשורים לאידאולוגיה פוליטית

איפה אתם בסוף השבוע? לא בחוות השקמים? אתם לא שוחטים איזה כבש טוב עם אריק? כנראה שאתם לא בעניינים. חוות השקמים היא היום הבון-טון - לפחות בקרב המולטי-מיליונרים ואיילי ההון במשק. אם אתם לא מוזמנים באחת השבתות הקרובות לחווה - פשפשו היטב במעשיכם - אתם בבעיה.

במפגש האחרון בחוות השקמים היה קונצנזוס אחד בין הנאספים: "לפקידים יש יותר מדי כוח". כמובן, אין הכוונה לפקידים במחלקת המים בעיריה או למחלקת התה בהסתדרות - כשאומרים היום "פקידים", מתכוונים בדרך כלל למנהלי האגפים במשרד האוצר, משרד התקשורת, משרד התעשייה והמסחר, ובנק ישראל.

מיהם הנאספים בחוות השקמים? מדובר ב"ראשי המשק" - כך הם מכונים בכלי התקשורת. האם מישהו בחר בהם להיות "ראשי המשק"? כמובן שלא. רק מנגנון השוק בחר בהם; מדובר בעיקר בראשי המשפחות העשירות בישראל, המנכ"לים של החברות הגדולות, איילי ההון וסתם מולטי-מיליונרים שמופיעים מספיק פעמים בעיתון או בקוקטיילים הנכונים - מה שהופך אותם ל"ראשי משק" בעיני עוזריו של אריק שרון.

על פניו, הטענה של ראשי המשק כי לפקידות יש יותר מדי כוח נראית לגיטימית ואולי אף מוצדקת. תופעה ידועה בהרבה תחומי ממשל היא שהמדיניות בפועל נקבעת בעיקר על ידי הפקידים ולא על ידי הפוליטיקאים - נבחרי הציבור. בכך יש אבסורד גדול: שהרי הציבור בוחר את הפוליטיקאים כדי שיפעילו מדיניות מסוימת - ואם ההחלטות נשארות בידי הפקידים, מה הטעם בבחירות ובחילופי שלטון?
המציאות הרי שונה ואכן, בחינת המדיניות הכלכלית בישראל בשורה ארוכה של תחומים מעלה כי בתחומים רבים נשמרת מדיניות קבועה - שנקבעת על פי הפקידים ואינה משתנה עם החלפת השלטון. דוגמה טובה לכך היא המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, שחתרה בעשור האחרון להורדת האינפלציה - גם תחת שלטון השמאל וגם תחת שלטון הימין. דוגמה נוספת היא מדיניות האוצר בנוגע לגירעון התקציבי, מדיניות שחתרה להקטנתו - ללא קשר לזהות המפלגה השלטת.

אבל הטענה של איילי ההון ומנכ"לי החברות שנוסעים אל אריק לחווה היא במקרה הטוב מטעה ובמקרה הגרוע צבועה. שהרי הנושאים המטרידים באמת את איילי ההון - אלה שבאמת גורמים להם להתרעם על "הפקידים" - רחוקים מלהיות קשורים לאידאולוגיה פוליטית. מה שלוחץ וכואב לבכירי המשק הוא ההחלטות של הפקידים בנושאי הזכיונות שלהם והרפורמות שהאחרונים רוצים להנהיג - צעדים שפוגעים בדרך כלל בחברות ובמפעלים של איילי ההון.

ברוב המקרים עמדות פקידי האוצר מייצגות בנושאים אלה את האינטרס של ציבור הצרכנים, הלקוחות או משלמי המסים. תיאורטית, לכנסת ולוועדת הכספים של הכנסת צריך להיות משקל גדול בגיבוש המדיניות וההחלטות בעניינים כלכליים חשובים; שהרי לשם מה בחרנו את נבחרינו, אם לא כדי שהם יחוקקו עבורנו חוקים העולים בקנה אחד עם המצע שלהם? אבל המציאות הרי שונה בעליל.

ועדת הכספים של הכנסת, ועל זה יכול להעיד כל מי שביקר בה יותר מכמה פעמים, היא אחד המקומות הציניים והמדכאים ביותר בממשל. כל מי שמבקר בוועדה נדהם מרמת הדיון השטחית והרדודה בה, מהסחר-מכר הפוליטי ובעיקר מהאווירה שממנה נושבים דברים רבים, למעט מקצועיות נטולת פניות.

את הסיפורים מסמרי השיער ביותר על הדרך שבה מתקבלות החלטות במליאה יכולים לספר לא אחרים מאשר ה"לוביסטים" עצמם - אותם אנשי יחסי ציבור-שיווק שחברות גדולות ואנשי עסקים שוכרים כדי לייצג את עניינם בכנסת, בעיקר בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה.
להפריד בין הטענות ה"לוביסטים" מוכרים את עצמם לחברות כאלה שיכולות "לסדר" עניינים. הלוביסטים, כבודם במקומם מונח - תפקידם להתפרנס; איילי ההון - גם כבודם במקומם מונח - הם הרי אנשי עסקים, ותפקידם לייצר רווחים לעצמם ולבעלי המניות שלהם. אבל חברי הכנסת - את מי הם משרתים? את אלה שבחרו בהם? לא תמיד. לעתים קרובות מתעורר החשש כי הם משרתים את אותם איילי הון או קבוצות לחץ שיודעות ללחוץ על הכפתורים הנכונים ומכירות את המנגנון הפוליטי.

גם במבחן התוצאה הטענות על "כוח היתר" של פקידי האוצר לא מחזיקות מים. חלק גדול מהרפורמות החשובות ביותר שבוצעו בחמש עשרה השנים האחרונות הובלו על ידי פקידי האוצר, בנק ישראל ושאר המשרדים הכלכליים. פתיחת המשק ליבוא, למשל, שחוללה תמורות דרמטיות במבנה המשק והוזילה בעשרות אחוזים את מחיריהם של חלק ניכר מהמוצרים, הובלה על ידי הפקידות תוך מלחמה בלתי פוסקת בפוליטיקאים ובשרים שהוזנו על ידי ראשי התעשייה בישראל.

התוצאות הכלכליות החיוביות של אותן רפורמות ברורות היום כשמש, ולכן אפילו התעשיינים ואילי ההון במשק אינם מתכחשים לחשיבותן. נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, הודה לא מזמן בראיון ל"הארץ" כי פתיחת המשק ליבוא, בה הוא נלחם כמנכ"ל מפעל הזכוכית פניציה, הועילה בסופו של דבר לכל המשק ואפילו לחברה שלו, שכתוצאה מכך התייעלה, השתפרה ולכן גם הצליחה לפרוץ לחו"ל.

לכן, אם ראש הממשלה החדש, אריק שרון, באמת רוצה לשנות את דרכיו - כדאי שיידע להפריד בין הטענה העניינית והלגיטימית שלפיה יש לתת לנבחרי הציבור לקבוע את המדיניות הכלכלית, לבין הכעס של איילי ההון על הפקידים - שלא תמיד מתיישרים לפי האינטרסים הכלכליים שלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#