מחפשים מקורות לצדק חברתי? "הכלכלה השחורה" בישראל מגלגלת כ-190 מיליארד שקל בשנה

הפעילות הכלכלית שלא מדווחת לרשויות המס ישראל גדלה ב-8.5% בעשור האחרון - הקצב המהיר ביותר מ-23 המדינות ב-OECD

דרור רייך

בתוך כל ההפגנות, הסיקורים והכתבות שעוסקות במחאה, כמעט שאין התייחסות לנושא של "כלכלה שחורה" (Shadow Economy) בישראל. "כלכלה שחורה" מוגדרת כפעילות כלכלית המתבצעת מחוץ למסגרת הרגולטורית של המדינה, וככזו היא אינה מדווחת לרשויות המס. מדוח של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל המבוסס על נתוני הבנק העולמי עולה כי ישראל נמנית עם המדינות בהן היקף הכלכלה השחורה ביחס לתמ"ג הוא מהגבוהים והחמורים בעולם המפותח.

הכלכלה שחורה נפוצה יותר ככל שהמשק מפותח פחות והיא מופיעה בעיקר בענפים בהם מרכיב העבודה הוא הדומיננטי וההון האנושי בהם נמוך, כגון: שיפוצים, הלוואות בשוק האפור, שירותי מין, שיעורים פרטיים, עבודות ניקיון בדירות ובבתים פרטיים, טיפול בילדים (מטפלות), הימורים, עובדים לא חוקיים (זרים), הברחת ציוד וטובין לארץ וסחר בסחורה גנובה. מאפיין נוסף של הכלכלה השחורה הוא פעילות ביחידים או בקבוצות קטנות ולא בקבוצות גדולות.

על פי דו"ח של פרופסור דן בן-דוד ומרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, הסיבה להתרחבות התופעה של ה"כלכלה השחורה" בישראל בשנים האחרונות היא העלאת המסים על הצריכה והפחתת המיסוי על ההכנסות. הבעייתיות שנוצרת היא שאת המסים על הצריכה משלמים כולם, בעוד שאת המסים על ההכנסה, הכלכלה השחורה אינה משלמת.

כמה זה עולה לנו?

עד כמה הכלכלה השחורה בארץ גדולה? לפי מחקר של שניידר, בון ומונטנגרו (2010), שפורסם לאחרונה על-ידי הבנק העולמי, חלקה של הכלכלה השחורה בישראל הגיע ל-23% מהתמ"ג בשנת 2007. זה גדול בהרבה מהיקפה בגרמניה (16.7%), בבריטניה (13.2%), ביפן (12.1%) ובארה"ב (9%).

גם אם מניחים שהיקף הכלכלה השחורה בתוצר של 2010 היה דומה לשיעורו ב-2007 ולא גדול יותר, עדיין מדובר בממדים גדולים מאוד של פעילות כלכלית הנעשית מחוץ לעין הציבורית הפורמלית. ההערכה היא שמדובר בהיקף של כ-190 מיליארד שקל בשנת 2010 בלבד.

לדוגמה, במדינות הפוסט-קומוניסטיות (בעיקר מדינות חבר העמים) יותר ממחצית מכלל התוצר של המשק מיוצר בפעילויות לא מדווחות, או אף פליליות. באפריקה, למשל, היקף הכלכלות השחורות כה גדול עד שמדובר למעשה בכלכלות מקבילות לכלכלות הרשמיות.

למעשה, הכלכלה השחורה מעוותת את הנשיאה בנטל הציבורי במידה רבה ומובילה לתשלום מס גבוה על חלקים של האוכלוסיה בעוד שחלקים אחרים שעובדים, אך מופיעים באופן רשמי כלא עובדים, אינם נושאים את חלקם במיסי המדינה. בנוסף לכך, הם מנפחים את ממדי הנטל עוד יותר באופן מלאכותי, בכך שהם מקבלים תמיכות וסובסידיות משום שהם מצטיירים כעניים בהרבה ממה שהם באמת.

הבעיה בישראל אינה רק בגודלה של ה"כלכלה השחורה" אלא גם בכך שחלקה בתוצר גדל בקצב מהיר יותר מאשר בכמעט כל המדינות האחרות ב-OECD. לפי שניידר, בון ומונטנגרו, חלקה הממוצע של "הכלכלה השחורה" מתוך התמ"ג גדל ב-6% בממוצע ב-25 מדינות ה-OECD בעשור האחרון. לעומתם, הכלכלה השחורה של ישראל גדלה ב-8.5 אחוזים באותן השנים, זהו קצב המהיר מהגידול ב-23 מהמדינות האחרות, למעט יפן וקוריאה, שהינן בעלות שיעורי גידול מהירים עוד יותר.

בנוסף לכך, שיעורי אי-התעסוקה הגבוהים מאוד בישראל (כ-18.9% בישראל לעומת 11.9% בממוצע במדינות ה-OECD) משקפים לא רק הרגלי עבודה בעייתיים של חלק גדול של האוכלוסייה, אלא גם התחמקות מתשלום מסים הנראית כתופעה רחבת היקף.

ראייה לעתיד

הבעיות הכלכליות הקשות, שחוו מספר מדינות אירופאיות בזמן המיתון העולמי האחרון (2008), הדגישו בעיות שבחלקן משותפות לישראל. גם אם מדינת ישראל צלחה את המשבר בצורה טובה יותר ממרבית המדינות אנחנו עדין צריכים להבחין בין המצב הטוב יחסית ששורר כעת לתמונת הטווח הארוך החשוכה הרבה יותר. 

ביוון ואיטליה קיימות כלכלות שחורות גדולות שמגבילות מאוד את יכולתן של הממשלות לגייס את המשאבים המקומיים הדרושים להן במטרה להתמודד עם הבעיות הכספיות שלהן. כמו כן, הן אינן מספקות תמריץ גדול לאזרחי מדינות אחרות באיחוד האירופי (כמו גרמניה) להעניק סיוע כספי מתוך המסים שהם משלמים במדינותיהם.

אף על פי שבעיותיהן של יוון ואיטליה גדולות משל ישראל בתחום הכלכלה השחורה, מתקיימת בישראל פעילות ענפה המוסתרת מעיני רשויות המס. כמו כן, ישראל,  המקבלת אף היא תמיכה כספית יוצאת דופן מחו"ל, צריכה להתייחס בכובד ראש להקבלות שאולי ייעשו יום אחד בהקשר דומה.

קשה לאמוד את מידת אי הציות לחוקי המדינה בישראל, אך השתרשות התופעה בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסייה ושל סקטורים עסקיים מקשה מאוד על התעלמות ממנה. אינדיקטור מסוים למדידת היקפן של עסקות הכלכלה השחורה ניתן להסיק מההפרש שבין התפוקה הלאומית הגולמית ובין ההוצאה הגולמית.

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ירום אריאב, התייחס לנושא וכתב כי "תכנון הכנסות המדינה לוקה בחסר באופן מהותי. ניתן גם להוסיף שהמשך קיומה של 'כלכלה שחורה' גדולה מאוד מוסיפה אף היא ליצירת נטל גדול יותר על פחות מדי כתפיים שנושאות אותו".

על פי פרופ' בן דוד, "התופעה של 'כלכלה שחורה' בישראל זוכה לתשומת לב קטנה ואילו הפגיעה שלה במעמד הביניים רק הולכת וגדלה. למעשה, מדובר בסקטור שלם, שההכנסות אינן מדווחות ושהפעולות בו, שבחלקן כוללת גם היבטים פליליים, אינן זוכות לטיפול המתאים. זה בהחלט יכול להיות מקור טוב לא רק להכנסה, אלא בעיקר לצדק חברתי".

עוד הוסיף פרופ' בן דוד כי "אנשים דורשים עוד שירותים - וצדק חברתי עולה כסף. כמו שצריך לחלק את הכסף הקיים בצורה שוויונית יותר, כך צריך לגייס כסף ממסים בצורה שווה יותר - אפשר וצריך לטפל בתופעה". דוגמה קונקרטית נוספת נתן בן דוד בגיוס למשטרה גם צעירים שלא עשו צבא (כגון חרדים וערבים): "בכך הם גם ירגישו 'חלק מהממלכה' וגם תעלה את רמת הגבייה המוניציפלית הנמוכה ממילא באזורי מגוריהם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker