מן הפח אל הפחת: תקנות ארכאיות לחישובי פחת מימי המנדט הבריטי מיושמות ב-2019 - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מן הפח אל הפחת: תקנות ארכאיות לחישובי פחת מימי המנדט הבריטי מיושמות ב-2019

התקנות הקובעות את שיעורי הפחת בישראל מבוססות ברובן על מסמך ארכאי ולא רלוונטי שראשיתו בימי המנדט הבריטי ■ לעמדת רשות המסים, הזכאות לניכוי הוצאות הפחת מותנת בהימצאותו של הנכס בתקנות המיושנות ■ הדבר עומד בסתירה לעיקרון של הטלת מס אמת, ויש לפעול לשינויו

3תגובות
רשות המסים
ליאור מזרחי

פחת, לעניין דיני המס, הוא ניכוי הוצאה הנפרשת על פני תקופה (כלומר אינה מוכרת במלואה באופן מידי), באופן שנועד להתחקות אחר אורך החיים השימושי של הנכס, תוך הכרה בתקופה שבה הוא צפוי לשמש להפקת הכנסה. מנקודת מבט אחרת, ניתן לראות בפחת כמייצג את הבלאי המביא לירידת ערכו של הנכס לאורך זמן.

התקנות הקובעות את שיעורי הפחת בישראל מבוססות ברובן על מסמך ארכאי ולא מאוד רלוונטי, שראשיתו בימי המנדט הבריטי, 1941. הקושי העיקרי נובע מכך שלעמדת רשות המסים המסורתית, הזכאות של נישום לנכות את הוצאות הפחת מהכנסתו החייבת במס, מותנת בהימצאותו של אותו הנכס בתקנות המיושנות, תוך שהפחת יוכר לפי השיעורים שנקבעו באותן תקנות. זאת, בעוד מאז ועד היום כמעט לא נוספו נכסים לרשימה המופיעה בתקנות, באופן שבו נכסים מודרניים רבים כלל אינם מופיעים בהן ולכאורה לא ניתן לתבוע בגינם פחת.

לדוגמה, לא ניתן למצוא בתקנות הוראות בנוגע למרבית הנכסים הבלתי מוחשיים (כגון זכויות יוצרים ותיקי לקוחות) ואף רמת הפירוט הנוגעת למכשור טכנולוגי הינה דלילה ביותר. לצד זאת, יש לציין כי לגבי נכסים מסוימים, אשר היו משמעותיים מאוד בעבר אך איבדו מחשיבותם ומרכזיותם בכלכלה בימנו, התקנות נוקטות בפירוט נרחב אשר נראה מעט אבסורדי נוכח היעדר ההתייחסות לנכסים מודרניים.

התקנות מבחינות למשל בין שיעור הפחת על מטע חרובים (6.67% פחת לשנה), מטע אבוקדו (15%), מטע הדרים (15%), מטע בננות (20%) מטע שסק (15%) ומטע תאנים (6.67%). באופן דומה יש הבחנה בין שיעורי הפחת החלים על חמור (10%), סוס (8.5%) ופרד (5%), וכן קיימת הבחנה בין "באר עם מסנן בשכבת חול" (20% פחת לשנה) לבין בארות אחרות (10%).

אמנם נדמה היה שרשות המסים מאמצת בשנים האחרונות גישה מתקדמת יותר, העוקבת אחר אורך החיים הכלכלי של הנכס, מתוך שאיפה להטלת מס אמת, ואולם בפרסום עדכני הנוגע לתכנוני מס החייבים בדיווח, ננקטה שוב הגישה המסורתית שלפיה "לא יותר ניכוי פחת בשיעור השונה מהקבוע בדין" וכן ש"במקום בו לא נקבע שיעור פחת בדין בשל אותו נכס, לא יותר ניכוי פחת בגין הנכס".

ראוי היה כי רשות המסים היתה מאמצת כלל לפיו מקום בו לא נקבע שיעור פחת בתקנות, או שנקבע שיעור פחת שאינו הולם את אורך החיים הכלכלי של הנכס, יש לעקוב אחר כללי החשבונאות גם בעת חישוב הפחת לצרכי מס. עמדה כזאת היתה אף מתמרצת את רשות המסים ומשרד האוצר לשמור על תקנות הפחת מעודכנות ורלוונטיות בכל עת, דבר שהיה מביא לוודאות מיסויית מחד, ולהטלת מס אמת מאידך.

עד אשר רשות המסים תאמץ את עמדה זו, על הנישומים לשקול את עמדתם בנוגע לניכוי הוצאות פחת, תוך שבמקרים המתאימים ניתן לנקוט בפוזיציה לפיה יש לדרוש הוצאות פחת בהתאם למהות הכלכלית, אף אם זאת אינה עולה בקנה אחד עם עמדת מס הכנסה ותקנות מיושנות.

לגישה זאת ישנם תימוכין טובים גם בפסיקה ובספרות המקצועית, אך מומלץ לנקוט בה רק לאחר קבלת ייעוץ מקצועי מלא ומקיף, ולאחר בחינת הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

הכותב הוא רואה חשבון (עו"ד) ממשרד עמוס כץ ושות' – רואי חשבון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#