המהפכה הבאה?

"שוק ההון שבוי בידי קומץ אינטרסנטים שמייצרים רווחים וחוסמים מתחרים"

80 בכירי הענף התכנסו כדי לנסח את המהפכה הדרושה בשוק הסובל מריכוזיות יתר, חסימת תחרותיות ורגולציה לא יעילה; המסקנה: נדרש שינוי יסודי ומערכתי

ערן אזרן
ערן אזרן

>> עונת המהפכות בעיצומה. בסוף השבוע התכנסו עשרות אלפי צעירים בתל אביב במחאה על מחירי הדיור המאמירים. חודש קודם לכן מאות אלפים התאגדו לחרם הצרכנים הגדול ביותר שהיה עד כה בישראל ולא קנו גבינת קוטג' במשך כמה שבועות. ובשבוע שעבר, מאות רופאים ומתמחים צעדו ברחובות הערים ודרשו רפורמה בתנאי העסקתם ובשכרם. נראה שהגיע הזמן להציף תחום נוסף המשווע למהפכה - שוק ההון.

מהפכה בשוק ההון אינה קלה לביצוע. במקרה זה, כנראה שיהיה קשה יותר להוציא את ההמון אל הרחובות, לא בטוח שקבוצת מחאה בפייסבוק או חרם צרכנים יעשו את העבודה - וייתכן שרוב האנשים כלל לא יבינו את חשיבותה.

אף על פי כן, בכירים בשוק ההון המקומי ובעולם העסקי, אנשי ממשל, אקדמיה ורגולטורים התכנסו בסוף יוני למרתון דיונים מיוחד בבית הספר למנהל עסקים ע"ש רקנאטי אוניברסיטת תל אביב, שעסק במהפכה הבאה בישראל - המהפכה הפיננסית. הדיונים התקיימו במסגרת פורום TheMarker ישראל 2021 לתכנון ארוך טווח, בשיתוף בית הספר למנהל עסקים ע"ש רקנאטי באוניברסיטת תל אביב.

המשתתפים העלו טענה יסודית: שוק ההון בישראל שבוי בידי קומץ בעלי אינטרסים, שמייצרים לעצמם רווחים על חשבון אחרים וחוסמים כל אפשרות לתחרות או לחדשנות שעשויות לפגוע בהם. המסקנה שלהם היא חד משמעית: נדרש שינוי יסודי ומערכתי כולל בשוק ההון המקומי. שינוי כזה, אם יתרחש, עתיד להשפיע בצורה מרחיקת לכת על כל תחומי הכלכלה - החל בנדל"ן, דרך ענף הקמעונות ועד לצרכנים הסופיים - ויחסוך יציאה לכמה מאבקים חברתיים.

הסוגיה הראשונה והמרכזית שנדונה היתה הריכוזיות בשוק ההון הישראלי. בעניין זה שרר קונסנזוס סביב השולחן, רמת הריכוזיות בישראל גבוהה מאוד. אחד המשתתפים הסביר: "50% מהכסף בבורסה מגיע לקבוצה קטנה של 20 אנשים, שהם בדרך כלל ראשי פירמידות גדולות. קבוצה קטנה של אנשים מנהלת את ההון ומונעת נגישות אליו מאחרים. הריבון האמיתי בשוק, האזרח, נדחק החוצה על ידם".

הפירמידות העסקיות, שבעזרתן מחזיקים בעלי השליטה בצורה משורשרת עשרות חברות בורסאיות ופרטיות, עמדו במוקד הדיון. "המבנה הפירמידיאלי הוא אובססיה ופרנויה של בעל עניין, שחושב שאסור לו לאבד שליטה - ולכן משרשר חברות עד לרמת חברות נינות", אמר אחד המשתתפים.

משתתף אחר הוסיף: "באמצעות החזקות קטנות, האיש בראש הפירמידה מגיע לשליטה על קונגלומרטים עצומים שמסרסים לחלוטין את יכולת בעלי מניות המיעוט להשפיע על החברות. המבנה הפירמידיאלי גם גורם לכך שבעלי השליטה 'בוזזים' חברות רחוקות בפירמידה באמצעות משיכת כספים מתוך החברה דרך שכר גבוה או עסקות בעלי עניין שנעשות לטובתם".

רואה חשבון בכיר ציין כי בעל השליטה בפירמידות נהנה מפרמיית שליטה שמאפשרת לו ליהנות מהטבות שונות המופקות מאותה "עוגה כלכלית" שנקראת פירמידה: "בפרוסות של העוגה יש גם פרוסה ששייכת לציבור, אבל ככל שפרמיית השליטה משמעותית יותר - כך הציבור 'נדפק' יותר. הדירקטוריון של חברות בפירמידה צפוי לאשר עסקות שיטיבו עם בעלי השליטה על חשבון הציבור, ועשוי לאשר שכר בכירים שינגוס בדיווידנד שהחברה עשויה לחלק".

משתתף נוסף הדגיש: "הבעיה היותר חמורה בפירמידה היא שבא מישהו וקונה צעצוע לא מהכסף הפרטי שלו, אלא באמצעות מינוף. ככל שהשוק מרוכז יותר, כך פחות אנשים מביעים ביקורת ודעה חופשית - הריכוזיות מסרסת.

צילום: TheMarker

"עד כמה ההשקעה של כור בבנק השווייצי קרדיט סוויס התקבלה על סמך החלטה מושכלת שקיבל הדירקטוריון? עד כמה העסקה לרכישת 'מעריב' התקבלה על סמך החלטה כזו - 'מעריב' הוא גוף שמפסיד כסף והרכישה היא לא הכי כדאית מבחינה כלכלית; למרות זאת, הדירקטוריון אישר את הרכישה ודנקנר קנה לעצמו בעזרת כסף לא שלו בובת משחק", הוא פירט.

"מועדון אקסקלוסיבי של מגייסי הון"

המשתתפים בדיון התריעו על בעיה מרכזית שנגזרת מהמבנה הפירמידיאלי - שליטה של ראשי הפירמידות הן על עסקים ריאליים (כאלה הפועלים בענפי התעשייה או הטכנולוגיה) והן על גופים פיננסיים (בתי השקעות, בנקים או חברות ביטוח) המעניקים מימון. הקצאת הכספים משוק ההון אל החברות נעשית באמצעות הגופים הפיננסיים, שמנהלים את כספי החיסכון של הציבור (על ידי הנפקה של מניות או איגרות חוב) או דרך הבנקים (באמצעות הלוואות בנקאיות).

בדיון נטען כי הבעלות המקבילה של ראשי הפירמידות על עסקים ריאליים ופיננסיים פוגעת בהליך הקצאת האשראי משוק ההון למגזר העסקי, ומתבטאת בהבדלים ביכולת גיוס ההון בין פירמידות עסקיות גדולות לבין חברות קטנות ובינוניות. אחד הבכירים אמר כי הקצאת האשראי משרתת בעיקר את החברות הגדולות בשוק ואינה נגישה לחברות הקטנות: "קיים מועדון אקסקלוסיבי שיכול להנפיק חוב בצורה טובה. נוחי דנקנר יכול לגייס חוב בתוך חצי שעה ובקלות, בעוד לחברות קטנות ובינוניות קשה יותר לגייס.

צילום: TheMarker

"למעשה, החברות הגדולות נהנות מהריכוזיות בהקצאת האשראי, וניתן לראות זאת בביקושים הגדולים שנרשמים בגיוסים של חברות הענק", הסביר הבכיר, שעם דבריו הסכים משתתף נוסף: "גוף שלא מחובר, כמו החברות הבינוניות והקטנות - שיעילות יותר מהחברות הגדולות - נמצא מחוץ למשחק גם בשוק ההון וגם מול הבנקים".

המשתתפים הדגישו בדיון כי הריכוזיות בשוק, המתבטאת בפירמידות העסקיות, מקשה גם על הפיקוח של הגופים המוסדיים על החברות. המוסדיים, שמייצגים את הציבור, מחזיקים נתחים קטנים בחברות - דרך קרנות הנאמנות, קופות הגמל וקרנות הפנסיה - ומתוך כך אמונים על שמירת האינטרס של הציבור.

"עצם העובדה שקיימים מוקדי כוח כה גדולים, כמו הפירמידות, מזיקה לשוק", נטען. "במבנה שוק מבוזר המוסדיים יכולים לעמוד חזק יותר מול הקונגלומרטים. ככל שמוקד הכוח גדול יותר, כך קיים חשש שהגוף הפיננסי לא יאבק בבעל הון, כי הוא יודע שיש לו מה להפסיד במקום אחר. אם דנקנר, למשל, לא היה חולש על אימפריה כה גדולה המוסדיים לא היו סופרים אותו".

משתתף אחר הצביע גם על הפוטנציאל לניגוד עניינים שבפניו ניצב המשקיע המוסדי בשל ההחזקה המקבילה בעסקים ריאליים ופיננסיים: "דירקטור בבית השקעות מייצג אמנם את החוסכים, אבל מקבל שכר מהבעלים של חברות שבהן הוא משקיע. לעתים, הוא שוכר בניין מבעלי חברות שבהן הוא מושקע, ופעמים אחרות הוא מדווח לאדם שיושב בדירקטוריון של בנק שמלווה לחברות שהוא משקיע בהן".

משתתף אחר התייחס לדבריו, וטען כי הקושי של נציגי המוסדיים לעמוד מול מוקדי הכוח ולייצג את בעלי מניות המיעוט נכון גם לגבי הבנקים: "במקרה זה, הריכוזיות הגדולה יוצרת עיוות בניהול סיכונים ובהקצאת המקורות של הבנק. היכולת של בנקאי בכיר לעמוד מול לווה גדול ולקבל החלטה בנוגע לניהול סיכונים ולהקצאת אשראי - קשה. כתוצאה מכך, כשיציבותה של אחת הקבוצות הגדולות מתערערת, הסיכון שנטל על עצמו הבנק שהעמיד את ההלוואה גובר משמעותית".

"קורס טיס לדח"צים"

"הבעיה ברורה. השרשור מסוכן וצריך למצוא דרך למנוע היווצרות של פירמידות", הצהיר אחד הדוברים בסבב השיחות השני שבו גובשו פתרונות לבעיית הריכוזיות. "ראשית, ניתן להגביל את האחזקה של פירמידות בגופים פיננסיים בשוק ההון והביטוח או בתחום העיתונות. הכוונה היא להגביל לאחזקת מיעוט (עד 25%) או במקרים מסוימים, אף לאסור על בעלות כזו בכלל. איסור שכזה יקטין את השפעתם של ראשי הפירמידות על הקצאת האשראי", הוא הסביר.

משתתף אחר גרס כי הפתרון לבעיית הריכוזיות נעוץ ברגולציה, שצריכה לוותר על האידיאולוגיה שבעלי שליטה הם דבר טוב. לדבריו, יש להמיר את מבנה השליטה במוסדות פיננסיים לבעלות מפוזרת - כלומר לחברה שפועלת בלא גרעין שליטה מובהק.

"הרגולטור צריך למצוא את המודל הנכון לבצע את ההפרדה, ולאפשר לגופים הפיננסיים ללא בעלי שליטה להתנהל בלא קשיים", הוא שטח את משנתו. "ניתן למכור את השליטה במוסדות הפיננסיים בבורסה או למכור אותה למי שבידיו אחזקות ריאליות שאינן בישראל. קיים חשש שלא יימצא רוכש למניות, מכיוון שהוא לא יהיה בעל שליטה מלא - אבל הטיעון הזה הופרך בעבר, ולכן לא צריך להוות מכשול".

אחד המשתתפים ציין כי הפתרון העדיף לבעיית הפירמידות הוא קביעת הרכבי הדירקטוריונים בחברות השונות בפירמידה בהתאם לאחזקתו המשורשרת של בעל השליטה. כלומר, ככל שהאחזקה המשורשרת תהיה קטנה יותר, כך הוא יוכל למנות פחות דירקטורים. "ניתן לקבוע שאם בעל השליטה מחזיק פחות משיעור מסוים בצורה משורשרת, הוא לא יכול למנות דירקטורים כלל", הוא הסביר. "צריך לבצע שקלול של זכויות ההצבעה מלמעלה, כך שאם הציבור מחזיק ברוב המניות - עליו למנות גם את רוב הדירקטורים".

בהמשך לכך, המשתתפים הציעו להגביר את אי תלותם של הדירקטורים החיצוניים (דח"צים) בבעלי השליטה, כדי שיוכלו לייצג את האינטרסים של בעלי מניות המיעוט בצורה נאמנה. אחת האפשרויות שהועלו היתה שהמוסדיים יבחרו בעצמם דח"צים לחברות מתוך קבוצה נבחרת של דירקטורים, שתאומן ותלמד את רזי המקצוע ("קורס טיס של הדח"צ") - "לאחר מכן הדח"צים המוכשרים יוצבו בחברות, תוך תגמול גבוה שינטרל השפעות חיצוניות". משתתף אחר הציע להקים מכון מחקר עצמאי שייעץ למוסדיים איך להצביע באסיפות כלליות, בדומה ל-ISS בארה"ב.

במטרה להתגבר על סכנת חוסר היציבות של המערכת הפיננסית בישראל בשל קיומן של פירמידות הענק, המשתתפים הציעו להגביל את השקעותיהם של המוסדיים בקבוצות העסקיות הגדולות ולהסיט חלק מההשקעות לחו"ל.

"המוסדיים צריכים להגביל את השקעתם בפירמידות באופן 'מצטבר' - כלומר שסך האחזקות של גוף מוסדי בגופים הנשלטים בידי אדם מסוים לא יעלה על 5% מהיקף תיק ההשקעות. בנוסף, נכון לקבוע מינימום להשקעות של המוסדיים בחו"ל, כדי להגביל מראש את החשיפה שלהם למגזר העסקי הישראלי", הוצע.

פתרון נוסף שהועלה היה פתיחת השוק למתחרים חדשים מהעולם תוך כדי הסרת חסמים. "כשיש יותר ריכוזיות צריכה להיות יותר גלובליזציה", נטען. "הטייקונים חשובים בישראל, אבל בחו"ל הם כלום. התשובה להעלאות המחירים של תנובה היא פתיחת השוק לעולם". פתרון אחר נגע לחיזוק האסיפה הכללית על חשבון הדירקטוריון, באמצעות שימוש באינטרנט והצבעה מרחוק.

"הרגולציה חוסמת התפתחות"

סבב דיונים נוסף התמקד ברגולציה בשוק ההון. הרגולטור הוא הזרוע הארוכה של הממשל, מי שתפקידו ליישם את הוראות החוק על חברות ואנשים. כיום קיימים כמה גופים רגולטוריים שפועלים לפיקוח על שוק ההון המקומי. בין אלה ניתן למנות את המפקח על הבנקים, את רשות ניירות ערך ואת הממונה על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר. רבים מהמשתתפים בדיונים קבלו על מבנה זה - והציעו לצאת למהלך כולל של איחוד רשויות הפיקוח.

"כיום ישנם כמה רגולטורים עם אינטרסים שונים, ואין גוף אחד בעל ראייה כוללת", הסביר אחד המשתתפים. "למרות ההשלכות העצומות שיש לכל החלטה של גוף מפקח על רגולטור אחר, גופי הרגולציה לא 'מדברים' האחד עם השני - הם סקטוריאליים. פורום המפקחים, שבו אמורים להיפגש כל הרגולטורים, אינו עובד.

"לכן, נדרשת כאן הסתכלות מערכתית. חייב להיות מישהו אחד שמסתכל על הכל מלמעלה עם מטרה אחת, שיכול לפעול באופן מיידי תוך שילוב בין האינטרסים השונים. רק איחוד הרגולציה ואיחוד כלל הגופים תחת קורת גג אחת יגרום לכולם לדבר זה עם זה. שינוי שכזה יסיר חסמים העומדים בפני התחרותיות, ויהפוך את הרגולטור לגורם שיוזם מהלכים חדשניים ומערכתיים לטובת פיתוחו של שוק ההון הישראלי", הוא הוסיף.

במהלך הדיון העלו המשתתפים כמה טענות כלפי הממשלה וקבלו על כך שהרגולציה פוגעת בהתפתחות של שוק ההון במקום לקדמו. "הרגולציה בצורתה הנוכחית מאפשרת לבעלי אינטרסים צרים להוביל את השוק, אינה פרו-אקטיבית וחוסמת התפתחות", ציין אחד המשתתפים.

כמו כן, נטען כי כיום יש עודף רגולציה, מה שפוגע בפעילות התקינה של השוק: "מעורבות היתר של הגופים המפקחים מונעת הקצאת משאבי זמן נכונים לניהול כספי הציבור ומכניסה פקטור של פחד למערכת השיקולים היומיומית. מנהלים חוששים שמא צעד כזה או אחר יאפשר למישהו לתבוע אותו באופן אישי", הוסבר.

עוד נטען בדיון כי הממשלה לא תמיד "חושבת לעומק" או מבינה את ההשלכות של צעדי הרגולציה. כדוגמה הציג אחד המשתתפים את החלת ה-IFRS (התקינה הבינלאומית לדיווח חשבונאי של חברות) וחוק SOX (בקרת ההליך החשבונאי על ידי הדירקטוריון) בשוק ההון הישראלי. "החוקים האלה יושמו בישראל תוך פרק זמן קצר ביותר של 16 חודשים, בעוד שבמדינות אירופה הם נכנסו בתהליך מדורג של 10 שנים".

על רקע הבעיות והכשלים שאותרו במנגנון הרגולטורי, הסכימו המשתתפים כי יש לפעול לשינוי ולשיפור המערכת בכמה אופנים. ראשית, הוצע להקים צוותי חשיבה ("שולחן עגול"), שיהיו מופקדים על ניסוח חדש של תקני הרגולציה, ויכללו בעלי עניין משוק ההון, מומחים ונציגי ממשלה. עוד הומלץ לצרף לכל הנחיה רגולטורית הערכת תקציב להטמעתה ולאכיפתה.

בנוסף, הוצע לקבוע מדרג של חומרת הענישה על ידי הרגולטור - כך שתהיה הבדלה בין עבירות "קלות" לבין עבירות "כבדות". לבסוף, הוצע להתחיל באופן מיידי במהלך של איחוד הגופים המפקחים תחת קורת גג אחת.

"להפוך את השוק לנגיש לכל הציבור"

לשני הכשלים המהותיים שאותרו בשוק ההון הישראלי - ריכוזיות היתר והרגולציה המסורבלת - קיימות שתי השלכות משמעותיות: מניעת תחרותיות בשוק ההון (תחרותיות היא היכולת של שחקנים חדשים להיכנס לשוק ולהשפיע על השחקנים הקיימים) ומניעה משחקנים חדשים או קיימים להציג חדשנות.

אחד המשתתפים הסביר: "תפקידו של השוק הוא לשרת את הצמיחה באמצעות הצגת חדשנות, אימוץ פתרונות מתקדמים מהעולם, טיפול בחסמים, ויותר מכל - לאפשר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק ולגייס כספים. למרות זאת, בעלי אינטרסים רבים שולטים כיום בשוק ההון, מייצרים רווחים לעצמם וחוסמים את התפתחותו וחדשנותו".

מה שבעיני כמה ממשתתפי הדיונים פוגע באופן משמעותי ביכולת של שחקנים חדשים להיכנס לשוק ההון ולהתחרות בשחקנים הקיימים בו הוא תהליך קבלת האשראי, שמוטה באופן בוטה לטובת השחקנים הגדולים. "העלאת הרף של אפשרויות גיוס הכספים בבורסה בשנים האחרונות גורמת לכך שעסקים טובים ו'סקסיים' לא מצליחים לגייס, כי הם קטנים מדי.

"בצורה זו אין עידוד של תחרות ואין שוק משני לשוק ההון, שבו חברה יכולה לגייס כסף. שוק ההון אמנם מונע גיוס הון על ידי עסקים פחות טובים, אבל חלק מהעסקים הטובים לא מצליחים להגיע לכסף בגלל רף הדרישות הגבוה, שהציב החוק. צריך להשקיע חשיבה יצירתית כדי להנגיש יותר את שוק ההון לכלל הציבור", נטען.

אבל לא רק השחקנים הגדולים בשוק הון הישראלי מונעים תחרותיות וחדשנות. טענות רבות הועלו גם כלפי המערכת הרגולטורית, שלדברי המשתתפים אינה גמישה דיה ואינה פועלת לפתיחת השוק לשחקנים נוספים. "לכל פקיד או רגולטור יש אינסוף יכולת לטרפד יוזמות - אבל מעט מאוד יכולת לקדם יוזמות רוחביות לטובת השוק", נאמר.

"כדי לפתח חדשנות צריך לייצר שוק הון אטרקטיבי ולהסיר את חסמי הרגולציה", הדגיש רגולטור בכיר לשעבר. "הרגולציה כרגע מונעת אפשרויות של פיתוח שוק ההון. כדי לפתור את הבעיה צריך לשבת ולטפל בכל החסמים שמונעים חדשנות בשוק. יש כרגע את הצוות של יוג'ין קנדל (ועדת הריכוזיות - ע"א), אבל הפקידים שם חזקים מדי".

בכיר אחר לשעבר במגזר הציבורי הוסיף: "אסור שהרגולציה תגביל את היצירתיות. חייבים להתאים אותה למציאות. הרגולציה צריכה לוותר על מגבלות שהטילה על השחקנים בעבר, שלא מתאימות יותר כיום. חייבים לוודא שהיא לא מכבידה על השוק ולא הפכה למשקולת".

משתתף אחר: "הרגולציה הפכה להיות מטרה בפני עצמה, אף שהיא אמורה לאפשר ליותר בעלי עניין לקחת חלק פעיל בשוק ההון. כרגע, הרגולציה משמרת את המצב הקיים, כך שנוצר קונפליקט בינה לבין החדשנות. דבר ראשון, חייבים להגדיל את הנגישות של הציבור לשוק - וזה סוג של חדשנות. חייבים לתת לגופים נוספים כרטיס כניסה לגיוס כספים בשוק".

"הציבור הוא נכה"

פתיחת שוק האשראי וביסוס מערך רגולטורי מחודש הם שני צעדים הכרחיים לשיקום שוק ההון. ואולם, המשתתפים בדיונים הסכימו כי יש ללוות צעדים אלה במהלך "חינוכי" של הציבור.

מהלך כזה צריך להתמקד ביכולת הציבור להבין את אפיקי החיסכון השונים לטווח ארוך (קרנות פנסיה וקופות גמל) ואת אפיקי ההשקעה לטווח קצר (קרנות ההשקעה) - תוך מתן אפשרות לקבוצות נוספות לגייס הון בבורסה ושימת דגש על כוחו וטווח הפעולה של הציבור אל מול בעלי השליטה בחברות.

"הציבור הוא נכה, כי אין לו השכלה פיננסית. אף אחד ממי שמופקדים על ההשכלה לא נתן דעתו על כך שצריך לחנך לבקיאות בשוק. צריך לתת לציבור כלים שיאפשרו לו לבחור. יש להחיל תוכנית לימודים, כך שאנשים יגדלו להיות משקיעים פיננסיים. חייבים לייצר ידע, חינוך ותרבות של צרכנות נבונה, במיוחד בקרב צעירים", הסביר אחד המשתתפים, ואחר הוסיף: "צריך לפעול לחינוך - הן של החוסכים הן של הגופים שרוצים לגייס הון ואין להם את 'כרטיס הכניסה' לשוק".

ההיי-טק הישראלי הוצג כדוגמה לאחד הענפים שכמעט ואינם משתתפים בשוק הישראלי. "הקטרים של המשק הם ההיי-טק וההון אנושי שלו - אבל רוב הפעילות בבורסה היא של נדל"ן, בנקים וחברות ביטוח", הוסבר. "החוסך הישראלי רואה מיליונרים בתחום ההיי-טק, אבל המשקיעים לא רואים את זה בבורסה. הכלכלה הריאלית, שמבוססת על היי-טק, לא הולכת ביחד עם הכלכלה הפיננסית. לכן, צריך להקל על החברות שרשומות בנאסד"ק להנפיק גם בתל אביב. אם היו יותר חברות רשומות בישראל - היה קל יותר לשווק את התחום להשקעה".

מקצוענים סביב שולחנות עגולים

>> פורום ישראל 2021 לשוק ההון", שהתכנס בסוף יוני באוניברסיטת תל אביב, נערך כחלק מיוזמת "ישראל 2021" של TheMarker שנועדה לכוון את השיח הציבורי לתכנון ארוך טווח במדינת ישראל.

הכינוס באוניברסיטת תל אביב נערך במתכונת מיוחדת, שכללה שמונה דיונים סביב שולחנות עגולים. הדיונים עסקו בנושאי יסוד הקשורים לשוק ההון המקומי: ריכוזיות, רגולציה, תחרות, תחרותיות, השפעתו של שוק ההון על הכלכלה הריאלית, פיזור השקעות, סיכון וחדשנות.

בכל דיון קובצו יחדיו עשרה בכירים מתחומי עשייה מגוונים. בכל דיון היה ייצוג למגזרי פעילות שונים, כך שבין השאר נכחו בהם בכירים ממערכת הבנקאות, בתי ההשקעות, רגולציה, ממשל ועולם העסקים. במטרה להבטיח שהדיונים יתקיימו באופן חופשי וללא חשש מהשלכותיהם של הדברים הנאמרים - פרוטוקולי הדיונים נכתבו באנונימיות ותחת סודיות מלאה.

בשלב הראשון התבקשו המשתתפים לאפיין את המצב הקיים ולקבוע באיזו מידה מצב זה משרת את בעלי העניין השונים - בהם הממשלה והרגולטור, ציבור החוסכים, הפירמות המנפיקות, גופי ניהול השקעות, מוסדות בנקאיים וחברות ביטוח. בשלב השני התבקשו המשתתפים להציע ולגבש פיתרונות לבעיות שהועלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ