הירידות בשווקים ממריצות למכור? היזהרו

כשמגיע משבר עולמי המשקיעים מתחילים לטעות - וכל הרווחים שצברו עד אז מתנדפים

אלי מלכי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי מלכי

תשואותיהן של קרנות הנאמנות הן מקור לניתוחים ופרשנויות רבים. אלה מתבססים לרוב על הנחה סמויה שהמשקיעים בקרנות הנאמנות מקבלים את התשואות שהניבו הקרנות. ואולם התשואה שמקבל המשקיע תלויה גם בעיתוי שבו הוא רוכש את הקרן ומוכר אותה.

אם משקיע מוכר את החזקתו בקרן רגע לפני שהיא עולה, הוא יקבל תשואה נמוכה יותר מתשואת הקרן. במקרה ההפוך - אם הוא מוכר את החזקתו לפני שהקרן יורדת - הוא יקבל תשואה גבוהה יותר.

חברת המחקר מורנינגסטאר ערכה חישוב של התשואה בפועל שקיבלו המשקיעים בקרנות הנאמנות בארה"ב. החישוב נעשה באמצעות תזרימי מזומנים של קניות ופדיונות בכל קרן, שבאמצעותם ניתן לחשב את שיעור התשואה שקיבלו המשקיעים באותה קרן. הממצאים ממחישים תופעה מטרידה: תשואות המשקיעים נמוכות באופן עקבי מהתשואות שמניבות הקרנות.

בחמש השנים שבין תחילת 2005 לסוף 2009 היתה התשואה השנתית הממוצעת של כל קרנות הנאמנות בארה"ב שמתמחות במניות של חברות בארה"ב 0.91%. לעומת זאת, התשואה שגרפו המשקיעים באותן קרנות היתה 0.64%. בקבוצת הקרנות שמתמחות בחברות שאינן אמריקאיות היה פער התשואה גדול יותר: הקרנות זכו בתשואה שנתית ממוצעת של 5.23%, ואילו המשקיעים קיבלו 3.27%.

גם הקרנות שמתמחות באג"ח הניבו למשקיעים תשואה נמוכה במקצת מתשואת הקרנות. כל הקרנות שנסחרו בארה"ב בתקופה זו הניבו תשואה שנתית ממוצעת של 2.38%, לעומת 1.66% בלבד של המשקיעים.

תמונה דומה עולה גם מבדיקה של תקופה ארוכה יותר, של 10 שנים (2000-2009). בקרנות שמתמחות במניות בארה"ב קיבלו המשקיעים תשואה שנתית ממוצעת של 0.22% לעומת 1.59% של הקרנות.

המשקיעים בקרנות שמתמחות במניות של חברות לא אמריקאיות זכו בתשואה שנתית ממוצעת של 2.64%, לעומת 3.15% של הקרנות. גם בקרנות האג"ח נרשם פער ניכר - 4% למשקיעים לעומת 5.33% לקרנות. בין 2000 ל-2009 הניבו כל קרנות הנאמנות שנסחרו בארה"ב תשואה שנתית ממוצעת של 3.18%, אבל המשקיעים נאלצו להסתפק ב-1.69%.

מדוע המשקיעים מפגרים אחר השוק?

כלכלני מורנינגסטאר טוענים שהסיבה לפערי התשואה היא החלטות גרועות שמקבלים המשקיעים בנוגע לתזמון השוק. משקיעים נוטים לרכוש קרנות נאמנות כשהשוק עולה ולמכור אותן כשהשוק יורד. המחקר של החברה ממחיש את התוצאות של התנהגות זו. בין 2000 ל-2009 נגס הניסיון לתזמן את השוק כ-1.5% בשנה מהתשואה שיכלו לקבל המשקיעים לו היו עוזבים את השקעתם לנפשה.

הסבר נוסף לפיגור המשקיעים אחר השוק מתקבל באמצעות מדד שפיתחה חברת הייעוץ דלבר, שבודק את מידת ההצלחה של המשקיעים לתזמן את השוק. המדד, שנקרא "יחס הניחוש הנכון" (Guess Right Ratio), משווה את תזרימי המזומנים של הרכישות והפדיונות של קרנות נאמנות לתשואות שהניבו הקרנות בשנה שלאחר מכן.

אם, למשל, בשנה מסוימת יש יותר קניות מפדיונות, ובשנה שלאחר מכן התשואה הממוצעת של הקרנות היתה חיובית, המשמעות היא שהמשקיעים ניחשו נכון את כיוון השוק. לעומת זאת, אם בשנה שלאחר מכן התשואה היתה שלילית, המשקיעים שגו בנחשם את כיוון השוק. מובן שהמדד של דלבר אינו מדויק לחלוטין, מכיוון שיש רכישות ופדיונות שאינם נובעים דווקא מניסיון לתזמן את השוק.

מתברר כי ב-1989-2009 היה המדד גבוה מ-50% ברוב השנים (14 מתוך 21), כלומר המשקיעים הצליחו לנחש את כיוונו העתידי של השוק. למעשה, היו רק ארבע שנים (2002, 1999, 1989 ו-2008) שבהן המדד היה נמוך מ-50%.

ואולם העיתוי של שנים אלה אינו מקרי. הוא תואם בדיוק את תקופות המשבר בשוקי ההון העולמיים, אלה שבהן השוק ירד בחריפות. ב-1989 היו המשקיעים עדיין תחת הרושם של נפילת שוק המניות באוקטובר 1987, ולא צפו את ההתאוששות שהחלה לאחר מכן. ב-2002 המשקיעים לא צפו את התאוששות השוק ממשבר מניות הטכנולוגיה, וב-2008 הם לא צפו את ההתאוששות מהמשבר הכלכלי.

המסקנה מהממצאים היא שפער התשואות של המשקיעים ביחס לשוק הוא תוצאה של התנהגותם בתקופות משבר. משקיעים רבים מצליחים לתזמן את השוק בתקופות נורמליות וליצור לעצמם עודף תשואה ביחס לשוק. בתקופות משבר, לעומת זאת, ההחלטות מתקבלות כתוצאה מפחד ולא כתוצאה משיקול דעת. לכן, בשנות משבר לא רק שעודף התשואה שנוצר בשנים הקודמות נמחק לחלוטין, אלא נוצר הפסד נוסף, שבגינו לאורך זמן המשקיעים מפגרים באופן עקבי אחר השוק.

חשוב לציין שהממצאים שהוצגו כאן אינם מתייחסים רק למשקיעים פרטיים. חלק גדול מהמסחר בקרנות נאמנות מתבצע על ידי משקיעים מוסדיים ומנהלי תיקים (עבור לקוחותיהם). הפיגור בתשואות ביחס לשוק אינו רק נחלתם של החובבנים, אל גם של המקצוענים.

הישמרו מטקטיקה

המסקנה העיקרית היא שניהול השקעות נכון מתבסס על אסטרטגיה שתואמת את צרכיו של המשקיע, ולא על ניסיונות טקטיים לתזמן את השוק.

קביעת אסטרטגיה כזו והתמדה בה בכל מצב של השוק יכולה להגן עלינו מפני המבנה הפסיכולוגי שלנו, שמכשיל אותנו פעם אחר פעם.

פועל יוצא של אסטרטגיה לניהול השקעות הוא קביעת מנגנון אוטומטי של איזון חוזר של התיק. מנגנון זה מבטיח כי בתקופות של ירידות בשווקים, משקיעים ירכשו מניות - במקום להיכנע לפחד ולמכור אותן - ובכך יצליחו להגדיל את התשואה שלהם אף מעבר לתשואת השוק.

-

הכותב הוא יועץ כלכלי ועורך האתר INBEST. אין לראות בכתוב המלצה לרכישה של ני"ע או ייעוץ השקעות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker