נוחי דנקנר - המונופולים רווחיים, בענפים התחרותיים יש בעיה - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נוחי דנקנר - המונופולים רווחיים, בענפים התחרותיים יש בעיה

אי.די.בי מרוויחה היטב מחברות הפועלות בענפים ריכוזיים ובהן סלקום, שופרסל ומונופול המלט נשר. בענפים עם מתחרות רציניות המצב שונה

6תגובות

פרויקט מיוחד: שיטת ההתעשרות של הטייקונים הישראלים

נוחי דנקנר - המונופולים רווחיים, בענפים התחרותיים יש בעיה

יצחק תשובה -תגליות הגז לא מסתירות את הצרות בנדל"ן

אילן בן דב - ההתנהלות בטאו צריכה להדאיג את בעלי החוב של פרטנר

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

מוטי זיסר - הצרות הפרטיות זולגות לבורסה

יוסי מימן - המהפכה במצרים הפילה את מחזיקי האג"ח

נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, עומד בראש הקונגלומרט העסקי הגדול בישראל. הפירמידה העסקית שרכש דנקנר ב-2003 כוללת עשרות חברות בנות, נכדות ונינות, הפועלות בענפים שונים וחולשת על נכסים מנוהלים ומאזן הקרובים ל-200 מיליארד שקל. ניתוח מבנה עסקיו של דנקנר יכול להסביר כיצד הצליח מי שרכש את הקבוצה בהון עצמי מוערך של 30-50 מיליון דולר להפוך בתוך כמה שנים לאחד הטייקונים הבולטים.

קבוצת אי.די.בי - בדומה לפירמידות עסקיות נוספות במשק הישראלי - מסתמכת על מינוף גבוה במיוחד. נכון לסוף 2010, היקף ההתחייבויות במאזנה של אי.די.בי, המבוסס על הלוואות מבנקים והנפקות של אג"ח לציבור - הגיע לכמעט 50 מיליארד שקל. היקף האשראי הבנקאי של הקבוצה הוא 16.7 מיליארד שקל, בעוד שהיקף האשראי החוץ-בנקאי - המגויס מהגופים המוסדיים המנהלים את כספי הציבור - כבר טיפס ל-32.4 מיליארד שקל. בסך הכל, שיעור המינוף של הקבוצה (ההתחייבויות נטו מול הנכסים) הגיע במהלך 2010 ל-60%-70%.

שוק האשראי הישראלי, המשמש כר נוח לגיוס חוב ולניפוח המאזן הכולל, הוא המקור התזרימי העיקרי של הקבוצה. המקור המשני, שמספק הכנסות קבועות בשיעורי רווח גבוהים, מבוסס על כמה חברות הפועלות בענפים מונופוליסטיים, קרטליסטיים או בכאלה המאופיינים במיעוט שחקנים (אוליגופולים).

אחת הדוגמאות הבולטות היא חברת הסלולר סלקום - "פרת המזומנים" של קבוצת אי.די.בי. סלקום, המוחזקת על ידי החברה הבת של אי.די.בי דיסקונט השקעות (דסק"ש), פועלת בענף ריכוזי שבו שלוש חברות שולטות ב-95% מהשוק. סלקום היא זו שאחראית באופן קבוע לחלק הארי ברווחיה של דסק"ש: ב-2010 תרמה החברה 626 מיליון שקל לחברה האם, ובין 2007 ל-2010 היתה סלקום אחראית ל-50% מהיקף הדיווידנדים שנכנסו לקופת דסק"ש.

גם רשת המזון שופרסל, שחולשת יחד עם רבוע כחול שבשליטת דודי ויסמן על 60% מענף השיווק הקמעוני המאורגן בישראל, מהווה מקור תזרימי משמעותי. שופרסל תרמה 158 מיליון שקל לרווחי דסק"ש ב-2010, והיתה אחראית ל-25% מהיקף הדיווידנדים שהתקבלו בין 2007 ל-2010.

קבוצת אי.די.בי כוללת גם שני מונופולים רווחיים שנמצאים באחזקה של החברה הבת כלל תעשיות: חברת נשר, המהווה מונופול בתחום המלט, שהרוויחה ב-2010 כ-170 מיליון שקל (הרווח מיוחס לבעלי המניות), ונייר חדרה, המהווה מונופול בתחום ייצור הנייר בישראל (ומחזיקה גם ביצרנית החיתולים חוגלה קימבלי), שתרמה 101 מיליון שקל לרווחי החברה האם ב-2010.

ומה קורה בחברות ש"סובלות" מתחרות? התוצאות לא מזהירות. אחת הדוגמאות המפורסמות היא חברת גנדן תיירות (בעבר פרטית), שמחזיקה בחברת התעופה ישראייר ובמותגים צבר, נתור, יוניטל ועוד. גנדן פועלת בתחום תחרותי במיוחד - ענף התעופה והנופש. ב-2009 החליט דנקנר, שהחזיק באופן אישי ב-47% מהחברה, למזג את גנדן תיירות לתוך קבוצת אי.די.בי. חברת התיירות רשמה לאורך השנים הפסדים קבועים (כ-60 מיליון שקל בין 2007 ל-2008), וצברה היקף התחייבויות גבוה. באמצעות מיזוגה של החברה הפרטית לתוך הציבורית הצליח דנקנר - שהיה ערב באופן אישי לחובותיה הגדולים של החברה - לגלגל את התחייבותיו לציבור המשקיעים.

גם כלל פיננסים, בית ההשקעות של כלל ביטוח מקבוצת אי.די.בי, פועל בענף תחרותי יחסית. כלל פיננסים רושם זה כמה שנים הפסד קבוע, שהסתכם ב-2010 ב-11.6 מיליון שקל (הפסד המיוחס לבעלי המניות), בהמשך להפסדים של עשרות מיליוני שקלים בשנתיים שלפניו. חברות אחרות בקבוצה הפועלות בשווקים תחרותיים אמנם מציגות רווחים, אך היקפם נמוך בהרבה מאלה של החברות בקבוצה הפועלות בענפים בעלי תחרותיות נמוכה.

דוגמה נוספת, שאף עלתה לכותרות באחרונה, היא מכתשים אגן, המייצרת חומרים להגנת הצומח. החברה, שנרכשה על ידי אי.די.בי ב-2006 כשהושגה השליטה בכור, היתה חברה מצליחה במשך שנים. עם זאת, מאז העברת השליטה נמשכו מהחברה דיווידנדים בהיקף גבוה ושולם לבכיריה שכר של מיליוני שקלים בשנה. כתוצאה מכך, החברה לא הצליחה לעמוד בתחרות עם השחקנים העולמיים, עד שב-2010 הוחלט על מכירתה לכמצ'יינה הסינית לפי שווי של 2.4 מיליארד שקל.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם