שירות המילואים הכי משתלם שיש - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שירות המילואים הכי משתלם שיש

במשק תחרותי יותר, לרגולטורים לשעבר יש אפשרויות תעסוקה רבות יותר

4תגובות

יומיים לאחר שהודיעה על מינויו של רוני חזקיהו לתפקיד בכיר בקבוצת דלק, דיווחה אתמול החברה כי המינוי לא ייצא לפועל במועד המתוכנן ביוני. הסיבה: חזקיהו, לשעבר המפקח על הבנקים, ביקש לדחות את כניסתו לתפקיד עד לבירור המגבלות החלות עליו בשל תקופת הצינון. התוצאה תהיה כנראה עיכוב בכניסתו של חזקיהו לתפקיד מנהל בכיר בתחום האנרגיה והשקעות פיננסיות בקבוצת דלק.

לכאורה, כמפקח על הבנקים לא היתה לחזקיהו נגיעה לענייניו של תשובה, ולכן הוא סבר כי אין בעיית צינון. ואולם למעשה, למפקח על הבנקים יש נגיעה לכל אחד מהלווים הגדולים במערכת הבנקאות - ותשובה הוא אחד משלושת הגדולים. לפיכך, אף שתשובה אינו בעלים של בנק, הוא רלוונטי מאוד למערכת הבנקאות. אין ספק שבמהלך כהונתו עסק חזקיהו בענייניו של תשובה ושל טייקונים ממונפים אחרים, ולכן תקופת הצינון מתבקשת.

עם זאת, זו הבעיה הקשה פחות, כי יש להניח שחזקיהו ישמור על שמו הטוב ולא יסטה מהוראות הצינון. הבעיה העיקרית היא אחרת ונוגעת למסר שבמינוי כזה. המקרה של חזקיהו הוא דוגמה טובה לבחינת המסר שמתקבל ממעברו האפשרי לקבוצת תשובה.

כרגולטור שפיקח על הבנקים במשך ארבע שנים, עשה חזקיהו עבודה טובה מאוד: הוא הפגין נחישות וקשיחות במקומות שבהם סבר כי הדבר משרת את האינטרס של המפקידים בבנק הפועלים כשהדיח את היו"ר דני דנקנר; פעל לחיזוק האיתנות של הבנקים ולשמירה על יציבותם בתקופה רגישה במיוחד למערכת הבנקאות העולמית; לא נרתע מחיכוכים עם הבנקים ומנהליהם, ועל כך זכה להערכה אפילו ממתנגדיו. חזקיהו נהנה כמובן מגיבוי מלא של הבוס שלו לשעבר, נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר (שאליו נגיע בהמשך).

חזקיהו לא גדל כמשרת ציבור, אלא צמח כבנקאי בקבוצת בנק הפועלים ובהמשך בדיסקונט. תקופת כהונתו כמפקח על הבנקים היתה במובן זה גיחה קצרה מהמגזר העסקי לשירות הציבורי. יש המכנים גיחות מעין אלה "שירות מילואים", כלומר מילוי של תפקיד תובעני וקשה המשרת את טובת הכלל תמורת שכר זעום.

זוהי טעות. השכר במגזר הציבורי אמנם נמוך מזה שבמגזר העסקי, אבל המשימות בשירות הציבורי לעתים מאתגרות בהרבה. לעתים קרובות מדובר במערכות גדולות יותר, במשימות מורכבות יותר ובחשיפה להתמודדויות ששום תפקיד במגזר הפרטי לא יספק.

התפקידים הציבוריים גם מספקים עוצמה תוך חשיפה למידע וכלים שמשפרים את מצבו של הרגולטור הפורש בשוק העבודה. תפקיד של כמה שנים במגזר הציבורי עשוי לקצר את הדרך למשרות הכי נחשקות במגזר הפרטי. לכן, גם אם השכר נמוך ומסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים לחודש, זאת השקעה כדאית. המגזר העסקי יידע להעריך את הידע, הקשרים והניסיון שצברת במגזר הציבורי, ולתגמל ולפצות אותך על השכר הנמוך.

הרגולטורים לשעבר אכן רואים בכך פיצוי, אבל לא כך רואים זאת הטייקונים - חברת ההשמה של הרגולטורים לשעבר. לטייקונים אין עניין לפצות איש. יש להם אינטרס להגדיל את רווחיהם ולשמר את עוצמתם וכוחם. לכן, הם מוכנים לשלם ביד נדיבה (בין השאר על חשבון הציבור) לכל מי שיכול לסייע במלאכה. כאן מתחילה הבעיה ששום תקופת צינון אינה יכולה לפתור.

דרושים: אנשים ש"היו שם"

המסר שמעבירים הטייקונים למשרתי ציבור, רגולטורים וחכ"ים הוא שיש מי שידאג להם בחוץ. בעלי השליטה בקבוצות הגדולות (יצחק תשובה, נוחי דנקנר, עידן עופר) הם אנשים שתמיד יש ברשותם מה להציע. מוטת השליטה שלהם מתפרשת על פני חברות רבות בענפים שונים, על שותפות עם הציבור בחברות הבורסאיות (שמאפשרת לגלגל על הציבור חלק מהשכר הגבוה של המנהלים) ומבוססת על חיבה לאנשי מפתח בכלכלה הישראלית - אם זה בבית המחוקקים, אם ברשויות החוק ואם במוסדות הרגולציה.

לקבוצות העסקיות הגדולות יש חיכוך מתמיד עם אנשי הרגולציה והכנסת במרבית עסקיהם המקומיים: פיננסים, תשתיות, אנרגיה, משאבי טבע, תקשורת וסלולר וכמובן גם בנושאים רוחביים יותר כמו מיסוי, מענקי השקעות, מכרזים ורפורמות משקיות. הכנסת, משרדי הממשלה והרשויות השונות הן זירת התמודדות יומיומית של הקבוצות העסקיות הגדולות. בזירה זו יש צורך במפקדים, באנשי מודיעין ובאנשים ש"היו שם". ככל שיש בקבוצה עסקית יותר אנשים ש"היו שם", כך ברור שהצרכים שלה בקשרים עם פותחי דלתות ומשחררי חסמים הוא גדול יותר. ככל שיש בקבוצה עסקית אנשים רבים יותר ש"היו שם", ברור שהאינטרסים שלה בשוק המקומי גדולים יותר. במשוואה הזו לא פעם הצרכים של הקבוצה באים על חשבון הצרכים של כלל הציבור.

זו הסיבה שמעבר של אנשים כמו חזקיהו מהרגולציה למגזר העסקי מעוררים בציבור חרדת נטישה ואכזבה. האפשרות שאדם שהעמיד את כל מרצו ויכולותיו להגנה על האינטרס הציבורי יעמיד אותם בעזרת הקשרים שצבר לטובת אינטרס של קבוצה עסקית אחת מלחיצה את הציבור.

נסו לחפש רגולטור לשעבר או ח"כ לשעבר בחברות כמו נייס, צ'ק פוינט או אמדוקס. לא תמצאו שם כאלה. הסיבה פשוטה: אלה חברות המבוססות על יצוא, אין להן עניין ברגולציה הישראלית. הן לא מושפעות כמעט אף פעם מחקיקה בכנסת. מינוי של שר, או ח"כ, או חשב כללי לשעבר, לא יקדם את עסקיהם מעבר לים. בשוק העולמי הכל פתוח. לעומת זאת, זירת ההתמודדות של פירמידות השליטה הגדולות בישראל היא בעיקר השוק המקומי, שבו יש משקל עצום לקשרים וחיבור למוקדי קבלת ההחלטות בכנסת ובממשלה. זוהי אחת הבעיות שוועדת הריכוזיות נדרשת לפתור.

המשק הישראלי ישמח אם חזקיהו יוכל למצוא עבודה מתגמלת לאחר קדנציה מוצלחת בבנק ישראל. אבל המשק הישראלי צריך לוודא שהוא מספק לחזקיהו יותר משתיים-שלוש אופציות תעסוקה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#