הגל השני של הסדרי החוב: 2.5 מיליארד שקל של הציבור בסכנה - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגל השני של הסדרי החוב: 2.5 מיליארד שקל של הציבור בסכנה

יותר מ-25 חברות נמצאות כיום בהסדר חוב או מנהלות משא ומתן על הסדר חוב ■ התשואות הגבוהות של אג"ח נוספות בבורסה מעידות כי היקף חדלות הפירעון עלול אף לגדול השנה ■ פרויקט הסדרי חוב מיוחד

8תגובות

>> גל הסדרי חוב הגיע בחודשים האחרונים לאחד העם, והפך את צמד המלים המטריד "הסדר חוב" ללגיטימי. נראה שהסדר חוב הפך למעין תהליך הבראה לחברה שלוותה כסף מהציבור ומתקשה להחזירו. יותר מ-25 חברות נמצאות כיום בהסדר חוב, או מנהלות משא ומתן על הסדר חוב.

אם מתרגמים את הסדרי החוב למספרים עולה כי 2.5 מיליארד שקל נמצאים כיום בחדלות פירעון. בין בעלי השליטה נמצאים אנשי עסקים ידועים, כמו רוני אלרואי בעל השליטה בקמן, אבי ורטהיים, בעל השליטה באינספייר, ובצלאל איגר מדוראה.

התשואות הגבוהות של אג"ח נוספות בבורסה מעידות כי היקף חדלות הפרעון עלול אפילו לגדול השנה. יש עשרות חברות נוספות שהתשואות הגבוהות על האג"ח שלהן משקפות את חששות המשקיעים מיכולת החזר החוב של החברה. חברות אלה עדיין לא הודיעו למחזיקי האג"ח על בקשה להסדר חוב, אך קשיי הנזילות שלהן עלולים להביא אותן למצב דומה.

כך, למשל, האג"ח של קווינקו, חברת הקזינו של יגאל זילכה, נסחרות בתשואת זבל של 19%; והאג"ח של טאו, חברת האחזקות של אילן בן דב, נסחרות בתשואות של עד 25%. מוטי זיסר, בעל השליטה באלביט הדמיה, הצליח להפתיע את המשקיעים בשבועיים האחרונים עם הבעיות בחברה הפרטית, והמשקיעים החלו לחשוש לגבי החזר החוב גם בחברה הציבורית, אלביט הדמיה. חששות אלה הקפיצו את תשואות האג"ח לשיעורים של עד 12%. דלק נדל"ן של יצחק תשובה מצליחה בינתיים לעמוד בכל התשלומים למחזיקי האג"ח, ועדיין תשואות האג"ח הנעות בין 20% ל-30% רומזות שהמשקיעים דרוכים לגבי המשך התשלומים.

האופוריה התחלפה

הגל הנוכחי של הסדרי חוב הוא השני שמגיע לאחד העם. הגל הראשון פקד את שוק ההון ב-2009 והביא לקשיים בכמה מהחברות הגדולות במשק. קשיים אלה הביאו בין השאר להסדרים גדולים באפריקה ישראל שבשליטת לב לבייב, צים שבשליטת האחים עופר, גמול השקעות של ליאון רקנאטי וסקורפיו נדל"ן של בני שטיינמץ.

הכלכלה העולמית נכנסה למשבר נזילות, הפניקה חילחלה גם לבורסה המקומית והתשואות באפיק הקונצרני זינקו. את החשש הגדול ליכולת החזר החוב ניתן היה לראות במרווחים בין האפיק הקונצרני למדד היחס - האפיק הממשלתי הצמוד. המרווחים - כלומר פרמיות הסיכון שביקשו המשקיעים במדדי התל בונד ביחס לאפיק הממשלתי - זינקו עד 5%. הפער בין האג"ח הקונצרניות הלא מדורגות לאג"ח הממשלתיות היה אף גדול יותר.

ואולם מאז תיקן האפיק הקונצרני את הירידות: סביבת הריבית הופחתה, המשק חזר לשיעורי צמיחה גבוהים של כ-5%, האבטלה בשפל, מנהלי קרנות הנאמנות קיבלו הפקדות של מיליארדים לקרנות האג"ח הקונצרניות וגל של הנפקות חוב הגיע לבורסה. כל אלו צימצמו את המרווחים בין האפיק הקונצרני לממשלתי לפחות מ-1%. הנהירה לאפיק הקונצרני והצטמצמות המרווחים הביאה את קובעי המדיניות, ובהם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, להזהיר כי התשואות על האג"חים אינן משקפות את הסיכונים הטמונים בהשקעה.

TheMarker

אם כך, כיצד ייתכן ש-2.5 מיליארד שקל נתונים שוב בסיכון? חברות הנאבקות כיום בתזרים דליל שאינו מאפשר החזר החוב הן חברות שהקשיים מלווים אותן כבר כמה שנים. חלק מהחברות נתקלו בקשיים בעיצומו של המשבר ב-2009 וחלקן הצליחו לגרור רגליים עד עכשיו. ואולם בתקופה זו, כשמגיע גל פירעונות אג"ח, הן מבינות שהכסף בקופה אינו מספיק כדי להחזיק את ההלוואות שנטלו. כך נסללת הדרך להסדרי החוב.

שטף הסדרי החוב החדשים, בצד חשש לבעיות תזרימיות של חברות גדולות, החזירו את האי ודאות לאפיק הקונצרני - ומחירי האג"ח יורדים. קרנות הנאמנות המשקיעות באפיק הקונצרני מדווחות בשבועות האחרונים על פדיונות של מיליארדי שקלים.העניין הוא שאף שמדובר באותן הבעיות, התנאים שונים, והם מאתגרים יותר עבור החברות.

הגל הקודם של הסדרי החוב שטף את הבורסה ב-2009, בעיצומו של המשבר העולמי. כדי להאיץ את הצמיחה הפחית פישר את סביבת הריבית עד לשיעור הנמוך אי פעם של 1%. ואולם התאוששות המשק ולחצים אינפלציוניים הביאו אותו להעלות את הריבית ל-3.25%. עליית הריבית מעיקה על החברות ומלבה את הקשיים של חלקן.

חברות מגלגלות הלוואות, כלומר מגייסות חובות נוספים כנגד אלו שאמורים להיפרע. ואולם בניגוד לשוק ההנפקות הנוח שהיה כאן ב-2010, העלייה במפלס הסיכון וסביבת הריבית הגבוהה יותר מאלצות חברות להציע ריבית גבוה יותר כשהן מנפיקות אג"ח. במלים אחרות, החוב הופך להיות הרבה יותר יקר, לעתים יקר מכדי לגייסו.

חברות רבות נמצאות במשא ומתן עם המשקיעים, בעיקר משקיעים מוסדיים המנהלים את החסכונות שלנו. הנוכחות שלהם באסיפות מעידה שאת החלק הראשון של העבודה הם כנראה לא עשו מספיק טוב והשקיעו את כספינו בחברות שאינן מסוגלות להחזיר חובות. עכשיו מגיע החלק השני - להילחם על מה שיש. בעידן שבו הבושה אבדה וחלק מבעלי השליטה מנסים להתנער מאחריות, על המוסדיים לדרוש מבעלי השליטה ללא עכבות להכניס את היד לכיס - ולהחזיר לנו את החסכונות שלנו במלואם.

שרית מנחם

אנגל

גיוס של כסף ציבורי וזול הביא למינוף עצום

>> זה היה לב ההסתבכות העסקית של שעיה בוימלגרין. בסוף 2006 רכש איש העסקים את השליטה (62%) בלגנא הולדינגס הממונפת תמורת 430 מיליון שקל ולפי שווי של 693 מיליון שקל - 54% יותר משוויה בבורסה באותם ימים. הזרוע הבעייתית של לגנא היתה זו שעסקה בשוק הנדל"ן האירופי, ובפרט במזרח היבשת, באמצעות החברה הבת אנגל אירופה והחברה שתחתיה אנגל משאבים.

מיד לאחר הרכישה פנה בוימלגרין לגיוסים, תוך הרחבת סדרת אג"ח ג' של אנגל אירופה. ההנפקה זכתה לביקושי יתר של 600 מיליון שקל מצד המשקיעים המוסדיים, בעוד שבחברה תיכננו לגייס רק 75 מיליון שקל - ולכן הגיוס הוגדל ל-125 מיליון שקל.

שנה וחצי אנגל אירופה נקלעה לקשיים בפעילות במזרח אירופה, ומעלות הורידה לחברה את דירוג האג"ח ל-BBB פלוס עם תחזית שלילית. בשל תנאי האג"ח, נאלצה החברה להגדיל את הריבית למחזיקים בהן ל-6.6% בתחילת 2009. חצי שנה לאחר מכן המצב כבר נהפך לקשה מנשוא. קשיי נזילות בחברה גרמו למעלות להוריד עוד יותר הדירוג ל-CC, מה שאיפשר לבעלי האג"ח לדרוש פירעון מיידי ולהתחיל בתהליך הסדר חוב מול החברה.

הבעיות התפשטו מהר לכל חברות הקבוצה, וגם בעלי האג"ח בחברה הבת אנגל משאבים נזעקו. באופן יוצא דופן, ההסתבכות גרמה לאנגל אירופה לחדול מפרסום דו"חות ומשקיעיה עדיין מחכים לדו"חות 2009, שכנראה לא יפורסמו לעולם.

חלפו שנתיים, ונראה כי הצרות בקבוצה דעכו והלכו, עת בוימלגרין נאלץ להעביר את השליטה באנגל לידי איל ההון היהודי-בריטי קונרד מוריס. קבוצה בראשות מוריס תקבל 61% מהשליטה באנגל משאבים תמורת הזרמת הון לחברה בהיקף של 45 מיליון שקל והעמדת קו אשראי של 50 מיליון שקל. בעלי האג"ח של אנגל אירופה יקבלו 8% מאנגל משאבים. בנוסף, תונפק להם סדרת אג"ח בהיקף של 52 מיליון שקל, שתיפרע בתוך שש שנים וחצי. גם בעלי האג"ח של אנגל משאבים יקבלו סדרת אג"ח חדשה צמודה בהיקף של 125 מיליון שקל ובריבית של 5.45%.

נועם בר

צ'יפ פי.סי

הבכירים התפטרו - מחזיקי האג"ח מבקשים פירעון מיידי

>> לאחר שנבחרה ב-2005, ב-2007 וב-2009 לאחת מחברות הטכנולוגיה המתפתחות במהירות הרבה ביותר על ידי דלויט-ברייטמן-אלמגור, דו"חותיה של חברת התוכנה צ'יפ פי.סי לרבעון הראשון של 2011 לא היטיבו עם מחזיקי האג"ח שלה - החברה הודיעה כי קיים ספק ממשי ליכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפיהם. בעקבות ההודעה, זימנו מחזיקי האג"ח ביום שני כינוס אסיפה, שבה ידרשו להעמיד את אג"ח לפירעון מיידי.

צ'יפ פי.סי, העוסקת בווירטואליזציה של מערכות מחשוב לחברות, נכנסה לבורסה בימיה של בועת ההנפקות של 2007, רגע לפני המשבר העולמי. כחלק מהנפקתה הראשונה לציבור, גייסה החברה 13.9 מיליון שקל באג"ח הניתנות להמרה. ב-2010 היא הוסיפה 10 סדרות בהיקף של 200 מיליון שקל.

טואג אייל

בהמשך הגיעה החברה למצוקת תזרים מזומנים קשה - ועל כן לדו"חותיה אזהרת "עסק חי", שבעקבותיה נושים החלו לפעול נגדה. היקף עסקיה של החברה עבר טלטלה קשה עם המשבר של 2008, ומאז עסקיה מסרבים להציג שיפור. צ'יפ פי.סי עדיין לא הצליחה להעריך את היקף ההשלכות הכלכליות הישירות מהמשבר, מה שעלול להמשיך לפגוע בערכי נכסיה וכדאיות מימושם, בנזילות החברה ובגיוס המימון הבנקאי.

עם הדו"חות העגומים של הרבעון הראשון, הגישו את התפטרותם שלושה מחברי הדירקטוריון, יום לאחר התפטרותו של יו"ר החברה, מכיוון שלא קיבלו שכר עבור 11 החודשים האחרונים. בעקבות האירועים, שיגרו בעלי האג"ח בקשה דחופה לכינוס אסיפת מחזיקי אג"ח. בבקשה נכתב: "בהתנהלותה של החברה נפלו פגמים אשר יש לתת עליהם את הדעת, לרבות בנוגע למצגים שונים שהוצגו על ידיה באסיפת בעלי האג"ח האחרונה".

ליאור זנו ושלי אפלברג

נאות הפסגה

במקום לקבל את הכסף, מחזיקי האג"ח מחכים לאישור על הקרקעות

>> נאות הפסגה, שבשליטת הרב פנחס זלצמן, שלמה מאיר ומשקיעים זרים, היא חברה בפירוק שהתמחתה בבנייה למגורים עבור המגזר החרדי. החברה נקלעה לקשיים לאחר שהבנייה במודיעין עילית הוקפאה על ידי משרד הביטחון מסיבות מדיניות.

נאות הפסגה נותרה חייבת לנושיה המובטחים - בנק ירושלים, בנק הפועלים, מחזיקי אג"ח ונושים אחרים - כ-105 מיליון שקל. כיום מצפים יזמים בשוק שמשרד הביטחון יחדש את חוזה הפיתוח במודיעין עילית ומגישים לכונס הנכסים הצעות רכישה מותנות בהארכתם של ההסכמים, מהלך שצפוי להחזיר לנושים חלק מהחוב.

נאות מחזיקה בזכויות מקרקעין ביהודה ושומרון, שנרכשו מהמדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל ב-2001 וב-2006. באפריל 2009 הוציא אלוף פיקוד מרכז צו איסור בנייה לרוב שטחי המקרקעין של נאות, בשל שינוי תוואי גדר ההפרדה, שתוקפו פג בסוף 2013. בנוסף, בנובמבר 2009 החליטה הממשלה להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון לעשרה חודשים בעקבות לחצים מצד הממשל האמריקאי.

אי חידושם של הסכמי הפיתוח גרם להפסקתה של פעילות החברה, מה שגרר מינויים של כונסי נכסים זמניים ומינוי מפרקים זמניים, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שהתקבלה בסוף מארס 2011.

עד כה הגישו ארבעה יזמים את הצעותיהם לרכוש קרקע במודיעין עילית המיועדת לבניית כ-2,400 יחידות דיור: משקיע יהודי-אמריקאי הציע תמורת הקרקע 240 מיליון שקל, חברת מנרב הציעה 135.2 מיליון שקל, חברת מצלוואי 135.5 מיליון שקל ואמונה ייזום וניהול 97 מיליון שקל.

עם זאת, לא מתנהל כל משא ומתן להסדר חוב עם הנושים, מאחר שמונה לחברה כונס נכסים ובעלי המניות ממשיכים לממן את החברה עד סוף 2011. הם מקווים שיחודשו הסכמי הפיתוח וכך יוכלו לממש את מכירת הקרקעות והחזרת החובות. מקורבים לחברה מעריכים כי מחזיקי האג"ח יקבלו חלק מהריבית מיד עם מכירת הנכס, ובהמשך את כל הקרן והריביות שהצטברו, בתנאי שימתינו לקבלת היתרי הבנייה.

ואדים סבידרסקי

תשואה 10

ההימור על נדל"ן במזרח אירופה כשל - והחברה  מנהלת מו"מ למכירתה לגילאון אחזקות

>>תשואה 10 , שבשליטת הח"כ לשעבר ויצמן שירי (49%), נמנית גם היא עם קבוצת החברות שהסתבכו בהשקעות נדל"ן כושלות במזרח אירופה.

לשם מימון פעילותה באזור, ב-2007 הנפיקה תשואה 10 שתי סדרות אג"ח: סדרה א' עם ריבית שנתית קבועה של 7%, וסדרה ב' (אג"ח להמרה) עם ריבית שנתית של 2.5%.

בין השאר רכשה החברה נכסי נדל"ן לבנייה ברומניה, שמומנו באמצעות הלוואות מבנקים. קריסת שוק הנדל"ן העולמי הביא למחיקות ערך גדולות שביצעה החברה, ואילצה את בעליה להגיע להסדר נושים עם בעלי האג"ח. במאי הגישה החברה בקשה דחופה לכינוס אסיפת נושים שבה ייאושר ההסדר.

בנובמבר האחרון, כשתשואה 10 כבר היתה שקועה בחובות, הודיע שירי כי לא יעביר מיליון שקל לתשואה 10 כפי שהתחייב, אלא יוותר על משכורתו. מחזיקי האג"ח לא אהבו את הפתרון והעמידו את האג"ח לפירעון מיידי.

אפלבאום תומר

במסגרת ההסדר, דרשו בעלי האג"ח להחליף את המנהל והיו"ר שירי ולמנות במקומו מנכ"ל מטעמם. בימים אלה פועלת גילאון אחזקות, המחזיקה ב-22% מהאג"ח של תשואה 10, לרכישת השליטה בחברה ומנהלת מגעים עם כל בעלי האג"ח לגיבוש הסדר מוסכם.

לחברה יש זכויות בנייה של נכס בבאר שבע, קרקע להקמת בנייני משרדים בבוקרשט, וכן קרקע להקמת שני בניינים רבי קומות בבוקרשט. על חלק מהנכסים במסגרת העסקות רובצת משכנתא לבנקים ברומניה. החברה חייבת לבנק לאומי 1.6 מיליון שקל, כשחוב זה מובטח לבנק באמצעות משכנתא הרובצת על הנכס בבאר שבע.

לפי מתווה הסדר הנושים שאושר בידי מחזיקי סדרה א' ברוב מיוחד, יועברו כל הנכסים וההתחייבויות של תשואה 10 לתאגיד חדש שיוקם ולמחזיקי האג"ח יוקצו מניות בחברה שיקנו להם את מלוא האחזקות בחברה, למעט שיעור זניח שייוותר בידי בעלי המניות.

ערן אזרן

פטרו גרופ ומטיס קפיטל

הצרות של מוני הראל לא נגמרות בהפועל תל אביב:  בעלי האג"ח דורשים 92 מיליון שקל מיידית

>> מוני הראל עבר שנה לא קלה, ולא רק בשל הסכסוך המתוקשר עם שותפו לשליטה בקבוצת הכדורגל הפועל ת"א. גם חברותיו הבורסאיות לא הסבו לו נחת והוא לא מסב נחת לבעלי האג"ח שלו.

הראל שולט (68%) בחברת מטיס קפיטל, שבספטמבר 2009 רכשה את השליטה בפטרו גרופ מכונס הנכסים של ארקדי גאידמק לפי שווי של 83 מיליון שקל. עד לפני כשנה החזיקה מטיס ב-50% מיבואנית סובארו יפנאוטו. ביוני 2010 נפרד הראל גם משותפו לשליטה במטיס, אמנון ברזילי, ורכש את חלקו בחברה.

לאחר תהפוכות אלה נותרה מטיס עם אחזקתה המהותית היחידה בחברת תחנות הדלק האמריקאית GPM, הנמצאת בשליטתה הישירה של פטרו גרופ. נכון לסוף 2010, נותרה מטיס עם התחייבויות של 147 מיליון שקל לבעלי אג"ח (33 מיליון שקל מתוכן כהתחייבויות שוטפות), חוב שוטף של 140 מיליון שקל לבנקים והון עצמי שלילי של 22 מיליון שקל. בינתיים, פטרו מסתבכת, עם הערת עסק חי בדו"חותיה וחוב של 70 מיליון שקל לבעלי אג"ח. באמצע מאי הודיעה החברה כי בשל אי עמידה בהתחייבויות, מימש הבנק המלווה שלה בייסייד את השעבוד על מניות GPM ונטל את זכויות הניהול מהראל. בייסייד העמידה ל-GPM מסגרת אשראי של 35 מיליון דולר בריבית מפלצתית של 18.5%.

מוצא לקשייה המימוניים של פטרו הגיע באחרונה מצד ארקו, שבשליטת אריק קוטלר, שרצתה לרכוש 51% מ-GPM תמורת 20 מיליון דולר, שמתוכם תזרים 5 מיליון דולר לתשלום הקרוב לבעלי האג"ח. הראל התנגד לכך בתוקף, בטענה כי השווי שמשקפת העסקה לחברה נמוך מדי. חברי הדירקטוריון התכוונו לאשר את ההצעה, אך הראל איים בתביעה. בתגובה, התפטרו כל הדירקטורים.

מצוקת המזומנים של פטרו רק החמירה, עד שבאחרונה הגיש הראל בעצמו הצעה זהה לזו של קוטלר, שהתקבלה על ידי אסיפת בעלי האג"ח. הבעיה היא מחזיקי האג"ח של מטיס, החוששים כי אם הראל יבצע צעד זה, לא יהיה לו כסף לשלם להם. בהצבעה שהתקיימה לפני חג השבועות החליטו מחזיקי האג"ח לדרוש את פירעונן המיידי - ודורשים מהחברה להעביר לנאמן 92 מיליון שקל עד היום.

ליאור זנו

דוראה

הבעלים מבקשים זמן, בעלי האג"ח רוצים פיצוי במניות

>> חברת הנדל"ן דוראה, שבשליטת בצלאל איגר, היתה אמורה לפרוע החודש את תשלומי קרן האג"ח. ואולם החברה זימנה אסיפת בעלי מניות והודיעה כי אין ביכולתה לעשות כן. בעקבות זאת, נדחו בשלושה חודשים הפירעונות בכל הסדרות, ששוויין בשוק מסתכם ב-110 מיליון שקל.

ההודעה לא הגיעה בהפתעה. בדו"חותיה הכספיים של החברה ל-2010 נכללה הערת "עסק חי", ורואי החשבון של החברה מציינים כי יש לה גירעון בהון חוזר של 204 מיליון שקל וחורגת מאמות מידה פיננסיות, בגין הלוואה של 110 מיליון שקל.

מחזיקי סדרות האג"ח א', ב' ו-ד' בחרו באיש העסקים אדוארד קלר כנציגם וינסו לגבש הסדר עד אוגוסט. התשואות לפדיון של דוראה, השולטת בליברטי ומחזיקה באורתם סהר (נכון ל-6 ביוני), הן 83% באג"ח סדרה א' בעלות מח"מ של חצי שנה, 55% לסדרה ב' במח"מ של שנה ו-56% בסדרה ד' במח"מ של שנתיים. את בעלי סדרה ג', שהיא סדרה להמרה, נבחרה לייצג חברת מנורה. בשנתיים הקרובות תידרש דוראה לפרוע התחייבויות בסך 100 מיליון שקל, בתוספת 14.5 מיליון שקל ריבית.

החברה מחזיקה בשני נכסים מהותיים, אך שניהם משועבדים כנגד חובות: אחזקות החברה באורתם סהר משועבדות לקרנות הגמל של פסגות; ומניות ליברטי פרופרטיס (78%) משועבדות לקרן המנוף בראשית. מצבה הפיננסי של ליברטי, המחזיקה בעיקר מרכזי מסחר, נחשב יציב יותר מזה של דוראה ובתחילת 2011 הצליחה לגייס 70 מיליון שקל בהנפקת אג"ח.

הנכסים הנוספים שמחזיקה החברה הם בעיקר נדל"ן ברוסיה, גרמניה ובולגריה. נכסים אלה, חלקם פרויקטים בהקמה, יקבעו את שוויה של החברה ואת יכולתה להחזיר את החוב לבעלי האג"ח.

מאז שנכשל ניסיון ההנפקה בסוף נובמבר 2010, נקטה דוראה שני צעדים למימון פירעון התחייבויותיה. בתחילת אפריל הודיעה על מכירת אחזקותיה בקרן מלונות פתאל, שצפויה להזרים לקופת המזומנים שלה 25 מיליון שקל, ובנוסף הודיעה על משיכת דיווידנד של קרוב ל-5 מיליון שקל מליברטי.

איגר טוען כי אם יינתן לו זמן, יוכל להביא לעליית ערכם של נכסי החברה ולכיסוי החוב. עם זאת, בשוק מעריכים כי בהסדר החוב הצפוי לאוגוסט, הוא ייאלץ לוותר על נתח גדול ממניותיו בחברה.

רם עוזרי

מלרג

הודעה שקרית וירידת שווי: החריקות התחילו הרבה לפני הבעיות בתשלומים

>> משקיעים שחפצו בכך היו יכולים לשמוע כבר ב-2008 את החריקות הראשונות בחברת ההנדסה והבניין מלרג, אף שבתחילה האמון מצד המשקיעים היה גדול.

מלרג היא אחת החברות הידועות בישראל בתחום התשתיות. היא הקימה פרויקטים כמו המחלפים גלילות, לה גווארדיה, איילון דרום וצומת קפלן בתל אביב. שמה מורכב מ"מל" של יוסף מלמד ו"רג" של מיכאל הרשברג, הבעלים והמייסדים.

מריבות וחיכוכים בין השניים אילצו אותם להפעיל מנגנון במב"י (Buy Me Buy You) להיפרדות ב-2008. הרשברג רכש את חלקו של מלמד (37%) לפי שווי חברה של 165 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן פירסמה מלרג כי קבוצת משקיעים, בהם המיליארדר הבריטי פויו זבלודוביץ', נמצאת במגעים עם הרשברג לרכישת 37% ממניות מלרג לפי שווי חברה של 180 מיליון שקל - הגבוה משוויה באותה עת בבורסה וגם מהשווי שלפיו רכש הרשברג את המניות של מלמד.

המניה זינקה, אבל זבלודוביץ' זעם. לדבריו, שרבבו את שמו להודעה שקרית ומעולם לא ניהל משא ומתן עם אנשי מלרג. פרסום המידע השקרי לא נחקר על ידי הרשויות, אבל גרם למחיר המניה להידרדר.

ב-2010 קיבל הסנטימנט השלילי רוח גבית מכיוון ריאלי. המדינה עיכבה למלרג תשלומים על פרויקטים, ובכך הקשתה עליה לקבל אשראי מהבנקים. ספקים לא קיבלו כסף ותשלומי אג"ח קרובים הוטלו בספק. הנושים של מלרג נזעקו והעניין התגלגל במהרה להסדר נושים, שבו איבד הרשברג את השליטה לארקו של אריה קוטלר. הנושים קיבלו 49% מהחברה וקוטלר קיבל את השאר תמורת הזרמת כסף חדש. בנוסף, הנושים ייהנו מהנפקה של סדרת אג"ח חדשה בהיקף של 70 מיליון שקל, שיחליפו את אג"ח מסדרות א' ו-ב' הקיימות.

נועם בר

ליטו גרופ

שנים של דיבורים על הסדרי החוב, אבל האג"ח עדיין לא נפרעות

>> הבלגאן בליטו גרופ התחיל מזמן. נדמה שלקבוצה, שעד לאחרונה נשלטה בידי צפריר בכנר, יאיר בן משה ודוד מימון, לא היה רגע של שקט. מאז 2006 היא מפסידה, ובסיכום של חמש השנים האחרונות מדובר ב-222 מיליון שקל.

החברה הבת, ליטו נדל"ן, הסתבכה כמו חברות רבות אחרות בהשקעות נדל"ן מפוקפקות במזרח אירופה בשנים שקדמו למשבר העולמי. החברה האם, שעוסקת גם בייצור והשכרה של מרכבים להובלה בקירור ויבוא ושיווק של חלפים למערכות מיזוג אוויר לכלי רכב וליחידות קירור, צברה הפסדים, כאמור - וב-2008 קיבלה הערת עסק חי מרואי החשבון שסיקרו את דו"חותיה.

בסוף 2008 הודיעה ליטו גרופ למחזיקי האג"ח בפשטות: "אין לנו כסף לשלם לכם". מאז ועד היום גובשו כמה הסדרים מול מחזיקי אג"ח מסדרות א' ו-ב', אך דבר לא נפתר. בכל פעם שהגיע המועד להחזיר כסף למחזיקי אג"ח, הודיעה החברה כי לא תשלם והפירעון יידחה.

באמצע 2009 הגדיל המנכ"ל והבעלים אז, בכנר, ובשיחה עם כתב TheMarker שביקש להבהיר הודעה שהוציאה ליטו נדל"ן לבורסה, ולפיה החברה לא תפרע במועד המתוכנן תשלום לבעלי האג"ח, אמר הבעלים: "אני בחופש ואתם מפריעים לי. אני לא יודע מה קורה בחברה בימים אלה".

בתחילת 2010 מכר בכנר את חלקו בליטו גרופ לשותפה השנייה אמ.בי.אמ, שבבעלות בן משה ומימון. בתחילת 2011 מכרו השניים את אחזקותיהם בחברה (49%) ליוסי בן חמו תמורת 2 מיליון שקל בלבד.

בינתיים, ההסדר עם בעלי החוב מבושש לבוא והאג"ח, כולל אלה של ליטו נדל"ן, ממשיכות להיסחר בתשואות "אג"ח זבל", כלומר 500%-1,000%. מלבד התחייבויות של 127 מיליון שקל לבעלי האג"ח, לליטו יש התחייבויות לבנקים בסך כ-117 מיליון שקל.

נועם בר

אינספייר

חברת ההשקעות של ורטהיים נותרה חסרת השראה - וללא אשראי

> אבירם ורטהיים, בעל השליטה בחברת ההשקעות אינספיייר, קיבל במשך כמעט שש שנים אשראי משוק ההון. האשראי הזה סייע לו לגייס 140 מיליון שקל בהנפקת אג"ח בנובמבר 2005 ולהגיע לפריסה מחודשת של החוב במארס 2010.

היום יתברר אם ורטהיים מיצה את האשראי בשוק ההון, כשבעלי אג"ח מסדרה ב' שהונפקה בנובמבר 2005 יחליטו אם להעמיד את סדרת האג"ח שיתרתה 74 מיליון שקל לפירעון מיידי. בעלי האג"ח יעמידו את הסדרה לפירעון מיידי אם לא יקבלו עד היום מכתב מבנק הפועלים וקרן אוריגו, שהם הנושים המובטחים של אינספייר, שמוותר על הזכות לטעון שבעלי האג"ח איבדו את זכותם לטעון כי ההסדר של החברה עם אוריגו ממארס 2011 כלל העדפת מרמה.

כחלק מההסדר ויתרה הקרן על זכותה להעמיד הלוואה של 80 מיליון שקל שנתנה לאינספייר לפירעון מיידי בשל ירידת אחזקתה של אינספייר בחברת תדירגן תמורת שעבוד עוד מניות של תדירגן בשווי 7 מיליון שקל לטובת אוריגו.

אינספייר חייבת לפרוע עד נובמבר 2012 74 מיליון שקל לבעלי האג"ח מסדרה ב', החברה חייבת בנוסף 82 מיליון שקל לאוריגו ו-52 מיליון שקל לבנק. אינספייר נסחרת בשווי של 8.2 מיליון שקל והאג"ח שלה נסחרות בתשואה של 520%. אינספייר הציעה במאי 2011 לבעלי האג"ח הצעה שקשה שלא לסרב לה, ולו בשל עזות המצח של בעל השליטה. אינספייר הציעה להם להמיר את מלוא החוב למניות אינספייר, שיקנו להם 40.3% מהונה של החברה, ובה בשעה להיות שותפיו הזוטרים של אבירם ורטהיים, שיוסיף להחזיק בשליטה (50.1%).

משמעות ההצעה היא המרת חוב של 74 מיליון שקל במניות ששווי השוק הנוכחי שלהן הוא 3.3 מיליון שקל. כלומר ורטהיים, שמשך מהחברה הכושלת שניהל שכר בעלות של 1.45 מיליון שקל, מבקש מבעלי האג"ח לוותר על 95.5% מחובם. ורטהיים עצמו לא הציע להזרים ולו שקל אחד לחברה לצורך מימון הסדר שיאפשר "תגלחת" פחות אכזרית לבעלי האג"ח.

אדרי לימור

הסיבה הנראית לעין לכך שוורטהיים לא נרתע מהתנערותו מכל מחויבות מוסרית לבעלי האג"ח היא שהחלופות העומדות לרשותם אינן טובות יותר. אינספייר מחזיקה ב-23.3% ממניותיה של חברת רימוני פלסט, ב-25% ממניותיה של תדירגן וב-61% ממניות רבינטקס, שבעצמה עומדת על סף הסדר חוב חדש בפעם השנייה בתוך שנתיים. השווי המצרפי של אחזקות אינספייר מסתכם ב-71 מיליון שקל. ואולם גם מניות אלו לא יושיעו את בעלי אג"ח ב' ביום שבו יבואו להעמיד את חובם לפרעון מיידי, משום שנכסי החברה שועבדו לאוריגו כשהלוותה לאינספייר 80 מיליון שקל במארס 2010

ורטהיים נאלץ לגייס כסף במהירות כדי לעמוד בתשלום הראשון למחזיקי האג"ח בהיקף של 36 מיליון שקל ולהזרים 25 מיליון שקל לרבינטקס ותדירגן בהלוואת בעלים ולפירעון מוקדם של חוב בנקאי ב-10 מיליון שקל.

כספה של אוריגו סייע לוורטהיים לדחות את הקץ, דפוס שחזר על עצמו גם ברבינטקס. ואולם כמו כל מכור ולחוץ לאשראי, גם ורטהיים שילם מחיר גבוה: ריבית גבוהה (6.9%) דמי ניהול 0.9% מההלוואה, תשלום מראש של ריביות ודמי ניהול לשנתיים, עמלה הלוואה של 1% ואופציות למניות בשווי של 8 מיליון שקל, כלומר 10% משווי ההלוואה.

השעבוד של נכסיה העיקריים של חברת האחזקות לאוריגו ולבנקים, שהרע את מצבם של בעלי האג"ח ביחס לאוריגו, ולבנקים, משום שאיפס למעשה את סיכוייהם של בעלי האג"ח - שראו את ההסדר כמות שהוא משום קניית זמן בידי מנהל כושל סדרתית - מיהרו לברוח מהאג"ח כל עוד נפשם בם. אלו שהתפתו להצעת ורטהיים איבדו 65% מערך האג"ח. עתה הם מוצאים עצמם במצב שבו ורטהיים אפילו לא מנסה להעמיד פנים או להמתיק את הגלולה המרה שיבלעו בשל האמון שנתנו בו.

העמדת האג"ח לפירעון מיידי ופנייה לבית המשפט בטענה שאינספייר ביצעה העדפת מרמה של אוריגו היא אמצעי הלחץ היחיד שנותר בידי בעלי האג"ח לגרום לאוריגו ולהפועלים להגיע להסדר גם עם הנושים הבלתי מובטחים. שכן נראה שלכל הצדדים ברור שהתכתשות ממושכת בבתי משפט בנוגע להעדפת המרמה לכאורה תגרום לכך שגם הנושים המובטחים, הפועלים ואוריגו, יאבדו נתחים חשובים משווי ההלוואות שנתנו לאינספייר אם תימשך ההידרדרות במצבה תחת ההנהלה הנוכחית.

יורם גביזון

אלוני מיתר

הסדר הנושים הושלם - ותשואות האג"ח יורדת

>> בדומה לרבות אחרות, חברת הנדל"ן אלוני מיתר הסתבכה עקב השקעות כושלות במזרח אירופה. החברה רכשה שני נכסים ברומניה ובפולין, שגרמו לה הפסדים ואילצו אותה להגיע להסדר חוב עם בעלי האג"ח, שלוש שנים לאחר הנפקתן.

בשבעות האחרונים השלימה החברה את הסדר החוב עם בעלי סדרה א', ועתה היא נדרשת להשלים הסדר גם עם בעלי חוב נוספים כמו ספקים. לפני כחודשיים הוסר המכשול האחרון מעל ההסדר, לאחר שבעלי האג"ח אישרו את הסכם הפשרה שנחתם עם שני אנשי העסקים רון הרברט ורפאל טל בנוגע לפרויקט הנדל"ן ברומניה.

למשקיעים יש אינטרס לאבטחת פעילותה של אלוני מיתר, שכן בנוסף לפעילותה במזרח אירופה, היא מחזיקה בבית הארחה בית אורן באילת, שעדיין פועל וממשיך להזרים מזומנים.

באחרונה קיבלה החברה הצעה להעביר את השליטה בה, תמורת השקעה פוטנציאלית של עד 20 מיליון דולר. תשואת האג"ח של אלוני מיתר היא כיום 88% - שיפור לעומת 233% לפני כמה חודשים.

ערן אזרן

רבינטקס

תרופת ההרגעה למשקיעים החזיקה מעמד שנתיים

>> חברות רבות נאלצו בשנים האחרונות להודות בפני בעלי האג"ח שאין להן מושג קלוש כיצד יפרעו את חובן. רק מעטות חזרו למצב המביך לאחר שנתיים בלבד. רבינטקס שייכת לחברות כאלו. רבינטקס גייסה 109 מיליון שקל בשני סבבים של הנפקת אג"ח נושאות ריבית צמודה של 3.4% מסדרה ב' ב-2005 וב-2006, כשפירעונן לא הובטח במאום.

תמורת ההנפקה נותבה לרכישת חברות בתחומים משיקים, כדי להקטין את חשיפתה לתנודות בביקושים בתחום המיגון האישי ומתלות ב-3-4 לקוחות, שגרמו לקריסת ההכנסות ממיגון אישי ב-40% ב-2008; מה שהעביר את התחום מרווח תפעולי של 50 מיליון שקל ב-2007 להפסד תפעולי של מיליון שקל ב-2008.

המהלך המשמעותי היה רכישתה של חברת ברטק (Burtek) ב-2007 בעלות כוללת של 52 מיליון דולר במימון משולב של הון עצמי וחוב בנקאי של 28 מיליון דולר לטווח של 6 שנים. אלא שברטק הפכה בהדרגה מפתרון לבעיה. כבר ב-2008 נפגעה ברטק מירידה של 30% בהכנסותיה. ככל שהעמיק המשבר הכלכלי העולמי וההחלטה של ארה"ב לצאת מעיראק, הלכו והתדלדלו התקציבים והקבלנים הראשיים במכרזים.

במאי 2009, כשלפניה תשלום קרן וריבית של 29 מיליון שקל לבעלי האג"ח מסדרה ב', פנתה רבינטקס לבעלי האג"ח בהצעה להסדר, שהתבססה על דחייה של מועדי הפירעון ב-18 חודשים בתמורה להעלאת הריבית על האג"ח ב-2%-3%, וחיזוק הביטחונות באמצעות שעבוד מניותיה של גרדלינק, החברה הבת שבאמצעותה רכשה רבינטקס את ברטק האמריקאית.

בעלי האג"ח התעלמו מהעובדה שהנכס העיקרי של גרדלינק, אחזקתה בברטק, שועבד לבנק שמימן את רכישת ברטק. בעלי האג"ח נאותו להסדר על אף שתוספת הריבית כשלעצמה לא ענתה על הסיכון הגדל שנבע מההרעה ברמת הביקושים למוצריה של ברטק. רבינטקס הסבירה לבעלי האג"ח שכבר ב-2011 תפחת משמעותית יתרת ההלוואה שמימנה את רכישת ברטק - כך שהתזרים שתייצר החברה האמריקאית יסייע לפרוע את ההתחייבויות לבעלי האג"ח.

רבינטקס בעלת השליטה בברטק תרמה את חלקה כשהעמידה הלוואת בעלים ב-12 מיליון שקל לברטק במארס 2010 והמירה אותם למניות בהנפקת זכויות שהתקיימה חודשיים מאוחר יותר.

לרוע מזלם של בעלי האג"ח, המשבר בתעשייה הביטחונית האמריקאית העמיק ולקוחותיה העיקריים של ברטק קיצצו בהזמנותיהם, כך שסיכוייה לשמש כפירעון ההתחייבות לבעלי האג"ח התאפסו. ברטק וגרדלינק לא עמדו בהתניות שנקבעו בהסכמי המימון ונאלצו לתקן לא פחות מארבע פעמים את הסכמי ההלוואה.

רואי החשבון של רבינטקס, שהפסידה 58 מיליון שקל ב-2010 ו-112 מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות, קבעו בסקירה שליוותה את דו"חות 2010 שקיים ספק משמעותי בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי, לנוכח חוב של 73 מיליון שקל לבעלי האג"ח ו-92 מיליון שקל למערכת הבנקאות. רבינטקס נאלצה לכנס לפני חודש את בעלי האג"ח כדי להניע את הסדר החוב השני בשנתיים. הפעם לא היו בשורות מבעל השליטה, מעבר לדיווח על ניסיון להשיג מימון ביניים לצורך הקטנת ההתחייבויות של ברטק כלפי הבנקים.

האג"ח של רבינטקס מסדרה ב' למח"מ של פחות שנה נסחרות בתשואה של 392%, כך שייתכן שבעלי האג"ח כבר אינם משלים את עצמם בנוגע לאפשרות שאבירם ורטהיים, חתנו של מוזי ורטהיים, יעדיף לתרום מכספו האישי לחילוץ החברה ממצוקותיה.

יורם גביזון

אלי דסה

קמן

מסע הקניות של אלרואי הסתיים בהסדר חובות

>> חברת קמן שבשליטת רוני אלרואי נקלעה למצוקת נזילות קשה בעקבות אסטרטגיית רכישות ממונפות של עשרות חברות בתחומי התעשייה והסחר שהוביל אלרואי במהלך שנות הגאות בשווקים. מצוקה זו באה לביטוי בדו"חותיה ל-2010, שכללו מחיקות כבדות שהובילו להפסד ענק של 144 מיליון שקל ולגירעון של 28 מיליון שקל בהון העצמי.

בשבוע שעבר אישרו מחזיקי האג"ח מסדרה ג' את מתווה הסדר החוב של החברה. במסגרת המתווה המוצע יוותרו המחזיקים על אמות מידה פיננסיות שבהן צריכה החברה לעמוד כחלק מהתחייבויותיה אליהן תמורת פירעון מוקדם של 5 מיליון שקל, שעבוד מניות קמן טכנולוגיות בשווי 20 מיליון שקל והעלאה של 1% בריבית המוצעת ל-7.45%. לפי התנאים המקוריים, הריבית היתה 6.45%. ואולם מאז אוקטובר 2010, כשקמן החלה שלא לעמוד באמות המידה הפיננסיות שלהן התחייבה, הוגדל שיעור הריבית המקורי ב-1.5% ל-7.95% בשנה - כך שאישור זה בטווח הקצר מיטיב עם החברה.

שוויה של קמן טכנולוגיות הוערך באחרונה בידי החברה ב-17.2 מיליון שקל (שווי שימוש של 28 מיליון שקל בניכוי התחייבויות פיננסיות נטו של 10.9 מיליון שקל). לסלדון, חברה הבת של קמן טכנולוגיות, המשמשת כמעבדת שירותים בתחום המכשירים הסלולריים, יש הלוואת בעלים של 3.7 מיליון שקל להחברה האם, שתשועבד אף היא למחזיקים, כך שבסך הכל מעריכה החברה את שווי השעבודים ב-20.9 מיליון שקל.

בנוסף, תבצע קמן פירעון מוקדם של אג"ח בסך 5 מיליון שקל ותציע אופציות לבעלי איגרות החוב, הניתנות למימוש ל-7% מהונה של החברה לאחר הזרמת בעלים, לפי מחיר מימוש של 1.25 שקלים למניה, הגבוה ב-17% ממחירה בשוק, עד יוני 2012. לאחר מכן לפי מחיר מימוש של 2.07 שקלים למניה.

בחודשים האחרונים הפעילה קמן אסטרטגיית מימושים, ומכרה את אחזקותיה ביצרנית המצברים שנפ תמורת 50 מיליון שקל, בחברת הדלקים האמריקאית אמפייר תמורת 5.2 מיליון דולר, וכן את זכויותיה במקרקעין ברומניה שהוחזקו על ידי קמן נדל"ן.

מכיוון שמדובר במתווה בלבד, מתכננת החברה לקיים בשבועות הקרובים שיחות אינטנסיביות עם הנציגים של בעלי האג"ח כדי שיאשרו את ההסדר הסופי. קמן מציינת כי במקביל למימושים היא ממשיכה לפעול לאיתור פרויקטים בעלי צמיחה, תוך התמקדות בתחום תעשיות התעופה, באמצעות תאת תעשיות, וכן בתחום הסחר (הזורמים) באמצעות חברת מנדלסון.

קמן היא חברת אחזקות הפועלת בעיקר בתחומי המים (באמצעות קמן מים) והתעשייה (באמצעות ישאל). אחזקותיה העיקריות הן תאת תעשיות, המתמקדת במגזר התעופה, ומנדלסון, הפועלת בתחום הסחר. מאז 2010 היא מימשה בין השאר 50% מאחזקותיה ביצרנית המצברים שנפ ואת זכויות בפרויקט נדל"ן ברומניה.

כתוצאה מאסטרטגיית המימושים של החברה עברה קמן לרווח נקי של 10 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2011, לעומת הפסד של 4 מיליון שקל ברבעון המקביל. ואולם היא זכתה גם להערת עסק חי בדו"חות, בשל העובדה כי אם יחליטו בעלי האג"ח להעמידן לפירעון מיידי החברה לא תוכל לעמוד בתשלומים.

הכנסות החברה עלו ב-16.4% לעומת הרבעון המקביל והסתכמו ב-407 מיליון שקל ושולי הרווח הגולמי (אחוז הרווח הגולמי מהכנסות החברה) היה 18.6%, לעומת 18.6% ברבעון המקביל. את הגידול בהכנסות ובשולי הרווח הסבירה החברה במכירת תאת תעשיות ובעליית מחירי המתכות שמכרה החברה הבת פינקלשטיין, המייצרת מוצרי נחושת ומוכרת אותם.

אלרואי הודיע בסוף מארס כי יזרים לחברה 30 מיליון שקל, אם הבנקים יאשרו לו נטילת הלוואה בהיקף כזה. נכון לעכשיו, עדיין לא סוכמו התנאים הפיננסיים לנטילת ההלוואה האישית.

ליאור זנו ושלי אפלברג

אולימפיה

חברת הנדל"ן לא הצליחה להתנזל - וביקשה ממחזיקי האג"ח להתאזר בסבלנות

>> הסיפור של חברת הנדל"ן אולימפיה, שבשליטת אוסקר כצנלסון, אלכס גור וחיים גוטרמן, דומה לזה של חברות נדל"ן אחרות: בעקבות ההשקעות הכושלות בנדל"ן במזרח אירופה (באוקראינה) היא נקלעה לקשיי נזילות ואינה מסוגלת לפרוע את התשלומים לבעלי האג"ח במועדים שנקבעו במקור. זאת למרות ההתאוששות בשווקים ופתיחת ברזי האשראי הבנקאיים והחוץ-בנקאיים.

באולימפיה היו מודעים למצב ובחודשים האחרונים פעלו בכמה מישורים כדי להשיג את מקורות נזילות, אך ללא הצלחה. כך, לא הצליחה החברה למממש את הסכם ההשקעה בה באמצעות קרן השקעות קנדית יורקוויל, לא הצליחה לגייס אג"ח פרטי בסכום של 46 מיליון שקל, לא קיבלה תשלום של 11 מיליון שקל בגין פרויקט פארק אולימפיה, וכן לא השלימה מכירה של כמה נכסים בישראל.

בעקבות כך פנתה החברה לפני כמה שבועות למחזיקי האג"ח (סדרות ב' ו-ג') בבקשה לדחיית מועדי התשלומים הקרובים של החברה בהיקף של כ-70 מיליון שקל, שהיו אמורים להתבצע בסופי מאי ואוגוסט השנה. הסיבה לדחייה, לטענת אולימפיה, נעוצה בכך ש"נוצרו סטיות בין התקבולים שהיו צפויים להתקבל לפי דו"ח תזרים המזומנים החזוי האחרון לבין הנתונים בפועל".

באולימפיה מציינים כי עקב חוסר הוודאות בשוקי הנדל"ן בתקופה האחרונה נוצרו לה ביטול ועיכובים במכירות של נכסים. בהתאם לכך מבקשת החברה מבעלי האג"ח למנות נציגות מטעמם כדי לנהל מגעים. כיום האחזקה העיקרית של אולימפיה היא בחברת הנדל"ן נאנט (32%), הפועלת לייזום מגורים במזרח אירופה, ששוויה הוערך באחרונה בידי חברת הייעוץ גיזה זינגר אבן ב-97 מיליון יורו.

קידר ניר

לאולימפיה יש שתי סדרות אג"ח במחזור: אג"ח ב' בהיקף של 90 מיליון שקל, בעלת מח"מ (משך חיים ממוצע) של 1.33 שנים, העומדת לפירעון ב-2011-2013; ואג"ח ג', בהיקף סדרה של 120 מיליון שקל, בעלת מח"מ של 1.4 שנים, העומדת לפירעון ב-2011-2015. האג"ח של אולימפיה נסחרות בתשואות זבל לפדיון של 54%. החברה חייבת לבעלי האג"ח והבנקים 110 מיליון שקל עד סוף ינואר 2012, בעוד קופת המזומנים שלה ריקה. מניית אולימפיה איבדה בשנה האחרונה כ-70% והחברה נסחרת סביב שווי שוק של כ-20 מיליון שקל.

באחרונה מימשה חברת ישראלום, שבשליטת מתיו ברונפמן (מבעלי שליטה בבנק דיסקונט) ושולם פישר, את השקעתה באולימפיה בסכום של 170 מיליון שקל תמורת 25 מיליון שקל. בעקבות ההרעה במצבה חתכה ערב חג השבועות חברת הדירוג מידרוג את דירוג האשראי של אולימפיה בשמונה דרגות - מרמה של Ba1 לרמה של Caa3 (רמה נמוכה של יכולת החזר החוב) עם אופק שלילי, כלומר תיתכן הורדת דירוג נוספת בטווח הקרוב.

בעקבות ההרעה במצבה דיווחה מידרוג כי הכניסה את סדרות האג"ח של אולימפיה, המדורגות Ba1 עם אופק שלילי, לרשימת מעקב עם השלכות שליליות. אולימפיה התקשרה עם פרופ' אמיר ברנע לצורך קבלת ייעוץ והכנת תוכנית עסקית כלכלית מעודכנת לגבי מקורות פירעון התחייבויותיה בשנתיים הבאות, שמסתכמות בכ-220 מיליון שקל עד סוף 2012.

מיכאל רוכוורגר

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#