סוכני הביטוח על הכוונת - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סוכני הביטוח על הכוונת

רשות שוק ההון ואגף התקציבים באוצר מתכננים לפתור את ניגוד העניינים המובנה בין סוכני הביטוח למבוטחים, ולהפוך את הסוכנים ליועצים אובייקטיביים ■ כדי לבצע מהפכה כזאת דרוש ראש רשות נועז — אך האם הדרג הפוליטי יסכים למנות אחד כזה?

44תגובות
דורית סלינגר, ראש רשות שוק ההון הפורשת
אייל טואג

המינוי של עודד שריג למפקח על הביטוח הוא הטראומה המכוננת בהיסטוריה של רשות שוק ההון. שריג, פרופסור חשוב למימון, התמנה אחרי שני מפקחים שבאו מתוך אגף הפיקוח. אייל בן שלוש וידין ענתבי צמחו כסגנים בפיקוח על הביטוח, ושניהם התבלטו כמפקחים אקטיביים ומהפכניים. כל כך מהפכניים — שהמינוי שלהם הוביל לבסוף לריאקציה.

אחרי בן שלוש וענתבי, המערכת הפוליטית החליטה שדי לה, מה שהוביל לבחירה במועמד חיצוני — שריג — שעמד בציפיות ממנו: תקופת הכהונה שלו היתה החלשה ביותר בפיקוח בעשורים האחרונים, והתאפיינה בגרירת רגליים וחוסר מעש.

עמלות ששולמו לבעלי רישיון, לפי ענפים, במיליארדי שקלים

המפקחת הפורשת, דורית סלינגר, היתה אמנם גם היא מינוי חיצוני, אבל היא הפתיעה כמפקחת אמיצה ונשכנית, בין השאר משום שנתנה יד חופשית לדרג המקצועי ברשות להוביל מהלכים מהפכניים. הסגנים של סלינגר — אסף מיכאלי, הראל שרעבי, יואב גפני ועבד חסדייה — פרחו תחת סלינגר, והובילו את רשות שוק ההון לשיאים חדשים.

על רקע זה, ההחלטה של ועדת המינויים לבחירת ראש רשות שוק ההון לפסול על הסף את כל המועמדים שהגיעו מתוך הרשות, מעוררת חשד כבד מפני חזרה לימי שריג. עד כה נפסלו לתפקיד שני סגנים מכהנים של סלינגר, וכן משנה לשעבר של המפקח על הביטוח, שפרש בינתיים לשוק הפרטי — אף ששלושתם נתפשו כמועמדים מצוינים. התחושה היא של ריאקציה מחודשת מצד המערכת הפוליטית, שרוצה מפקח שיהיה "רק לא סלינגר".

אם אכן אנו צועדים לעידן של מפקח מוחלש נוסף, שיתאמץ להדוף את מורשתה של סלינגר, ההפסד עלול להיות עצום. זאת, בגלל אותן תוכניות אדירות ממדים שסלינגר החלה לקדם בשלהי כהונתה, ולא הספיקה להשלים: המוסד לבוררות תביעות ביטוח; שינוי המבנה התאגידי של חברות הביטוח; ותוכנית שלישית, שטרם פורסמה, לגבי שינוי מעמדו של סוכן הביטוח.

שלוש התוכניות האלה מחייבות עימות עם אילי הון ועם מוקדי כוח פוליטיים, ורק מפקח בעל תעוזה ציבורית יוצאת דופן יעז לקדם אותן. במצב העניינים הנוכחי, המהפכות האלה נתונות בסכנת ביטול מוחשית. התוכנית היחידה שיש לה עדיין סיכוי קל להתממש היא התוכנית לשינוי מעמדו של סוכן הביטוח. זאת, בזכות התמיכה שהיא מקבלת מגורם מקצועי חשוב — אגף התקציבים באוצר.

הצורך לבצע שינוי דרסטי במעמדו של סוכן הביטוח נובע מההכרה כי קיים כשל מובנה בתפקודו כיום: סוכן הביטוח אינו פועל לטובת המבוטח, מאחר שהוא מוטה על ידי עמלות בסכומים שונים (עמלות דיפרנציאליות) שהוא מקבל מחברות הביטוח.

ביטחון תעסוקתי

ההטיה הזאת, למרות ההכחשות הנמרצות של סוכני הביטוח, ברורה לעין. כך, סוכני הביטוח מרבים בשנים האחרונות לשכנע מבוטחים לרכוש ביטוח מנהלים, אף שמדובר במוצר יקר בהרבה ובעליל נחות לקרן פנסיה. הסיבה: ביטוחי המנהלים משלמים לסוכנים עמלות עדיפות.

כך, בתהליך האישור של מחירי ביטוחי הבריאות החדשים התברר לרשות שוק ההון כי הסעיף האחד בתמחור הביטוח שהוא החשוב ביותר לחברות הביטוח הוא זה של עמלת הסוכן. זאת, מאחר שרק תשלום של עמלה גבוהה ישכנע את סוכן הביטוח לשווק במרץ את אותו ביטוח בריאות.

עוד הוכחה היא העובדה שזה חמש שנים מפרסמת רשות שוק ההון את מדד שירות תביעות הביטוח, החושף אילו חברות ביטוח הן הגונות יותר בתשלום תביעות. אלא שסוכני הביטוח אינם מרבים להשתמש בנתונים הפומביים הללו, ולא נראה שהם משווקים יותר את חברות הביטוח המצטיינות בתשלום תביעות. זאת, מאחר שההגינות כלפי המבוטחים אינה שיקול עבור הסוכנים — אלא רק גובה העמלה שחברת הביטוח משלמת להם.

סוכני הביטוח אינם אנשים רעים. הם אנשי מקצוע מצוינים, הידע שלהם בתחום הביטוח והנגישות שלהם למבוטחים הם חסרי תחליף. על פיהם יישק דבר בענף הביטוח. הבעיה היא שעולם התמריצים שבו הם פועלים הוא מעוות, וגורם להטיה מקצועית שלהם. את העולם הזה יש לתקן.

השירות של למונייד. השיבוש בענף הביטוח התחיל
עופר וקנין

מודל הברוקר ומודל היועץ

התיקון שרשות שוק ההון ואגף התקציבים שואפים לבצע אמור לפתור את בעיית ההטיה של סוכני הביטוח, ולהפוך אותם אובייקטיביים בעצות שהם משיאים למבוטחים.

לאובייקטיביות הזאת יש שני מודלים. הראשון הוא מודל הברוקר: סוכן הביטוח יקבל את העמלה מחברת הביטוח, אך עמלה זו תהיה זהה לכל המוצרים ולכל החברות. מודל זה דומה לאופן הפעולה של הבנקים כיועצים בתחום החיסכון הפנסיוני, שלפיו הם מקבלים עמלה קבועה של 0.25% מדמי הניהול על כל מוצר פנסיוני שהם מוכרים, ללא הבדל.

מודל הברוקר הוא פשוט יחסית ליישום, אבל הוא מעורר בכל זאת כמה בעיות. בעיה אחת היא שהמודל הזה ממשיך לתמרץ מכירה של ביטוחים מיותרים. אחת מהרעות החולות של השנתיים האחרונות היא המכירה האגרסיבית של מאות אלפי פוליסות של ביטוח תאונות אישיות לציבור הרחב, אף שמדובר בביטוח מיותר בעליל. מודל הברוקר מותיר על כנו את התמריץ למכור לציבור ביטוחים מיותרים, והוא בוודאי אינו כולל תמריץ לשכנע את הציבור לבטל אותם.

בעיה נוספת היא ההטיה המובנית לטובת חברת ביטוח מסוימת. כיום, רבים מהסוכנים עובדים עם חברת ביטוח וחצי — כלומר, עובדים עם שתי חברות ביטוח כדי להראות שהם אובייקטיביים וגם כתוכנית גיבוי, אבל בפועל מוכרים בעיקר מוצרים של חברת ביטוח אחת — זאת שמשלמת להם את העמלות הגבוהות ביותר.

אם ייבחר מודל הברוקר, תידרש הקפדה על כך שהסוכן יעשה סקר שוק ויבחר את המוצר הטוב ביותר ללקוח מבין כמה חברות. כלומר, יהיה צורך לקבוע מספר מינימלי של חברות ביטוח שמולן יידרשו סוכנים לעבוד.

המודל השני, שהוא נקי וקלאסי יותר, הוא מודל היועץ, שמקבל את שכרו מהמבוטח ולא מחברת הביטוח. מודל זה פותר את כל הבעיות של מודל הברוקר, לרבות ההבטחה לביטול ביטוחים מיותרים. זהו גם מודל הייעוץ המקובל בעולם.

עם זאת, המודל הזה יחייב מאמץ "לחנך" את שוק הביטוח המקומי. המבוטח הישראלי, שכבר הורגל לקבל עצות בחינם מסוכן הביטוח שלו, יצטרך להתרגל לשלם עבור עצות ביטוח טובות ונכונות, במקום להסתפק בייעוץ חינמי אך מוטה. זה לא יהיה קל.

הסיכוי היחיד של הסוכנים לשרוד

כל אחד מהמודלים הללו, אם ייבחר לבסוף, יצטרך להכיל בתוכו את התחום החדש של חברות ביטוח דיגיטליות והפצת ביטוח דיגיטלית. ההפצה הדיגיטלית נחשבת אחת ההבטחות הגדולות דווקא בתחום הגינות ההפצה, דווקא משום שאתרי השוואות מחירים לביטוח והצעות ביטוח דיגיטליות הם פתרון נוח ונגיש.

כיום, אסור למפיצים דיגיטליים (כמו למונייד) לפעול בישראל, משום שהם מחויבים ברישיון סוכן ביטוח. הדבר יצטרך להשתנות, כמובן, והמפיצים הדיגיטליים יצטרכו לקבל רישיון של ברוקר או יועץ.

כניסתם של המפיצים הדיגיטליים לישראל אמורה לחולל מהפכה בתחרות בתחום הביטוח, אבל גם היא טומנת בחובה סכנות: צריך יהיה לוודא כי האלגוריתם של חברת הביטוח הדיגיטלי אינו מוטה (למשל, מציע תמחור גבוה יותר לנשים או למיעוטים).

בנוסף לשני המודלים האובייקטיביים, התוכנית כוללת מודל שלישי שאינו אובייקטיבי, לסוכני ביטוח שירצו להמשיך לפעול כפי שהם עושים כיום. סוכנים אלה יצטרכו לשנות את מעמדם למשווקים של חברת ביטוח מסוימת — כלומר לפעול כזרוע שיווקית בלבד, של חברת ביטוח בודדת.

התוכנית הזאת עשויה לחולל את אחת המהפכות הצרכניות הגדולות שהיו כאן אי־פעם. לראשונה, הציבור בישראל יזכה לקבל יעוץ ביטוחי מקצועי ואובייקטיבי; לראשונה, 1.5 טריליון שקל של נכסי ציבור המושקעים בחיסכון הפנסיוני ינותבו לפי טובת הציבור ולפי איכות הניהול הפנסיוני. קשה לכמת את ההשלכות החיוביות שיכולות להיות לכך על העתיד הפנסיוני והפיננסי של הציבור בישראל — וזה גם ההסבר להתלהבות של אגף התקציבים.

אך כגודל ההבטחה הטמונה בתוכנית, כך גודל הקשיים הצפויים ביישומה. התוכנית הגדולה הזאת ממתינה להזדמנות פוליטית — לממשלה חדשה, שר אוצר חדש וגם מפקח נועז חדש לרשות שוק ההון, החיסכון והביטוח, שיעזו לקדם את התוכנית בלי לחשוש מזעמם של הסוכנים.

השינוי במעמד סוכני הביטוח לא יפגע בסוכנים — להפך. זהו כנראה המודל היחיד שיאפשר למקצוע שלהם לשרוד לאורך שנים, כי הוא יבטל את ניגוד העניינים המובנה בינם לבין המבוטחים, שמעיב כל כך על הענף כיום. סביר להניח שיהיו לא מעט סוכנים שיתקשו להתרגל לשינוי וינסו להילחם בו. האם למפקח הבא יהיה אומץ מספיק לכך?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#