משבר והזדמנות: האם הצונאמי יעורר את הכלכלה הרדומה של יפן? - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משבר והזדמנות: האם הצונאמי יעורר את הכלכלה הרדומה של יפן?

כלכלת יפן תקועה במקום כבר 20 שנה; הצמיחה מדשדשת, האוכלוסייה מזדקנת - והדור הצעיר איבד את החשק; האם דווקא האסון שפקד את המדינה יחלץ אותה מהתרדמת?

4תגובות

>> "אנחנו גמישים. לא הלך לנו בפרל הרבור, אז הלכנו על מכשירי חשמל" - כך אומר ג'וזף טקגי היפני, סגן נשיא קבוצת נאקטומי, לג'ון מקליין (ברוס וויליס) בסרט "מת לחיות".

ההתייחסות לכוחם העולה של היפנים רווחת בסרטים הוליוודיים ובספרי מתח אמריקאיים מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. הסרטים והספרים האלה שיקפו את החשש האמריקאי שהיפנים ינשלו את ארה"ב ממעמדה ככלכלה הגדולה בעולם.

החברות היפניות ניהלו באותן שנים מסע רכישות נרחב בארה"ב. ב-1989 למשל רכש תאגיד מיצובישי 80% מקומפלקס המבנים של מרכז רוקפלר בלב מנהטן, שנחשב לסמל אמריקאי, תמורת 2 מיליארד דולר.

גם ענקית האלקטרוניקה סוני רכשה את אולפני קולומביה. העסקות לא בהכרח היו טובות, אך הן סימנו מגמה ברורה: היפנים קונים את ארה"ב. אמריקאים רבים חששו מכך.

בין תום מלחמת העולם השנייה לאמצע שנות ה-70 היתה יפן הפלא הכלכלי של העולם. כלכלתה צמחה ב-10% בשנה בממוצע - כמו סין של ימינו. באמצע שנות ה-70 הואט קצב הצמיחה, אך גם כך שיעורה הממוצע היה 4.5% בשנה. המנועים שהצעידו את כלכלת יפן היו מערכת חינוך מובילה, שיטות ייצור יעילות ומדיניות ממשלתית שעודדה את תעשיות האלקטרוניקה, הכימיקלים והמכוניות.

המדינה ביססה את הצמיחה שלה על יצוא תעשייתי, ייצור יעיל ומתוחכם ושיתוף פעולה פורה בין הסקטור הפרטי לזה הממשלתי. יפן עשתה בתקופה זו את הקפיצה המואצת שלה, ללא כל החוליים של הקפיטליזם. פערי השכר לא התרחבו יתר על המידה, והצמיחה חילחלה לכל שכבות החברה.

ואז, ב-1990, השתנתה התמונה מהקצה אל הקצה. התפוצצות בועת הנדל"ן של תחילת שנות ה-90 גרמה ליפן לשקוע לדשדוש מתמשך של שני עשורים תמימים.

הדשדוש היפני מפליא את החוקרים בכל פעם מחדש. כיצד קורה שכלכלה שהיתה כה מתקדמת ומודרנית אינה מצליחה לצמוח מהר יותר? האם זוהי הריבית האפסית שמעוותת את התמונה? האם זוהי הנטייה היפנית לחסוך יותר מדי? האם אלו הזדקנות האוכלוסייה או העובדה שהדור הצעיר כבר לא רעב לחידושים והמצאות?

לאחר שני עשורים אבודים נותרה יפן עם חוב ממשלתי עצום ועם יחס חוב-תוצר שהוא הגרוע בקרב המדינות המפותחות. על אלה נוספו באחרונה רעידת האדמה והצונאמי ההרסניים, שהביאו למותם של יותר מ-20 אלף איש. הנזק מהאסון נאמד ביותר מ-300 מיליארד דולר - סכום המתקרב ל-5% מהתמ"ג של המדינה.

ועדיין, למרות כל זאת, מדובר בכלכלה השלישית בגודלה בעולם, עם תוצר שנתי לנפש של כ-40 אלף דולר (נכון לסוף 2010).

האם אסון הטבע שפקד את יפן יחולל בכלכלתה שינוי, כפי שמעריכים לא מעט כלכלנים בעולם, או שאולי הוא דווקא יאיץ את תהליכי ההתפוררות שלה? מה שברור הוא שכדי להיחלץ מהמצוקה ולחזור לנתיב הצמיחה, יפן נדרשת להתמודד עם בעיות רבות שמלוות אותה בעשורים האחרונים. הנה כמה מהבולטות שבהן.

הצעירה ביותר נהפכה לזקנה ביותר

יפן סובלת מבעיה דמוגרפית - האוכלוסייה שלה מזדקנת ומצטמצמת. שני עשורים של חוסר צמיחה ודפלציה גרמו לצניחה בשיעור הילודה, מיחס של 22 לידות ל-1,000 איש ליחס של 7.4 לידות ל-1,000 איש, או כ-1.5 ילדים בממוצע למשפחה - נתון שהוא מהנמוכים בעולם.

יפן, על 128 מיליון תושביה, נהפכה מהמדינה הצעירה בעולם - תואר שהוענק לה בשנות ה-50 - למדינה המבוגרת ביותר כיום. תוחלת החיים של היפנים היא הגבוהה בעולם. הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא 44. 23% מתושבי המדינה הם בני יותר מ-65, לעומת 10% בישראל ו-13% בארה"ב.

"בארבע השנים האחרונות אוכלוסיית יפן מתכווצת. היפנים צופים שב-2100 ייוותרו רק 50 מיליון איש במדינה", אומר ד"ר ניסים אוטמזגין מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. לדבריו, "הזדקנות האוכלוסייה יוצרת בעיה לביטוח הלאומי, שכן פירמידת הגילאים מתהפכת - מעט צעירים נדרשים לכלכל שכבה מתרחבת של מבוגרים. הצעירים כיום לא יודעים אם יזכו לביטוח פנסיוני בעתיד. הם מפסיקים לשלם ביטוח לאומי, והבעיה מחמירה".

בן עמי שילוני, פרופ' (אמריטוס) לתולדות יפן, סבור ששיעור לידות נמוך ושיעור נישואים נמוך אינם תופעה יפנית. "בכל העולם חיים יותר זמן, מתחתנים פחות ומולידים פחות", הוא אומר. "היפנים מגדירים בתור זקן אדם בגיל 65 ומעלה - כמו בשאר העולם. זוהי הגדרה שהיתה נכונה לפני 30-40 שנה".

TheMarker

מדיניות של הסתגרות

כדי להצעיר את האוכלוסייה היפנים צריכים ללדת יותר ילדים. דרך אחרת היא לפתוח את השערים להגירה, כפי שעושות לא מעט מדינות באירופה, אולם היפנים נרתעים מכך.

"הגירת צעירים תוכל לפרנס יותר קשישים, אבל היפנים חוששים שתהליך כזה יפגע בהרמוניה של החברה היפאנית", אומר שילוני. "החברה היפנית הצליחה לשמור על הומוגניות חברתית ועל רמת פשיעה נמוכה.

"יש הגירה לא חוקית ביפן, במיוחד מסין. היפנים רואים בכך תופעה לא רצויה, שמגבירה את שיעורי הפשיעה. לדעתי, החשש של היפנים מההגירה הוא מוגזם. בחלק מהענפים יש מחסור בידיים עובדות. יש, למשל, מחסור באחיות. אבל היפנים חוששים שפתיחת שערי ההגירה תחולל התבוללות", אומר שילוני.

פרופ' ישי יפה מבית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית מסכים: "הרבה אנשים במזרח אסיה היו שמחים לעבור לעבוד ביפן. גם גרמניה הצליחה באמצעות פתיחת השערים שלה למהגרים. בהשוואה למערב, שיעור המהגרים ליפן הוא זעום".

שוק עבודה קשיח

היפנים נוהגים לעבוד במקום אחד במשך רוב חייהם - מגיל צעיר ועד היציאה לגמלאות. מוסר העבודה שלהם גבוה, והנאמנות למעסיק היא מוחלטת. בתמורה, המעסיקים ישתדלו מאוד להימנע מפיטורים גם בתקופות קשות. כתוצאה מכך, שיעור האבטלה ביפן הוא מהנמוכים בעולם, 5% (ב-1989 הוא היה 2%), עם לא מעט אבטלה סמויה.

"לאחר מלחמת העולם השנייה התגבשה ביפן מסורת תאגידית של עבודת צוות", מסביר שילוני. "היפנים האמינו בקידום עובדים פנימי ובמניעת תחרות על משרות. במשך תקופה ארוכה הנוסחה הזאת עבדה. העובדים היפנים קיבלו רושם שדואגים להם, וכתוצאה מכך היתה להם תחושת מחויבות ומוטיבציה. מספר השביתות ביפן הוא הנמוך בעולם.

"הנוסחה הזאת פעלה היטב כשהמשק התפתח, ולכן גם המשכורות עלו עם הוותק, אבל ברגע שהמשק הפסיק לצמוח מפעלים החלו לקרוס - והשכר ירד. כיום יש מגמה של מעבר ממקום עבודה אחד למשנהו. יש יפנים שרואים בה דבר איום ונורא, אבל היא מאפשרת לכוח העבודה להיות גמיש יותר".

"ההצלחה היפנית לא קשורה לחריצות יוצאת הדופן שלהם", מנתץ אוטמזגין מיתוס שכיח. "הם חרוצים כשמשלמים להם היטב. אם התיאוריה על חריצות היתה נכונה, יפן היתה כנראה חוזרת לצמוח מזמן".

לדברי יפה, "היפנים אינם משלבים נשים בכוח העבודה שלהם באופן ראוי. יש הרבה נשים מוכשרות שעובדות במקצועות שלא תואמים את השכלתן או בעבודות זמניות. אחת הסיבות לכך היא שגם המעסיק וגם העובדת יודעים שאם יהיה לה ילד, היא תפסיק לעבוד כדי לטפל בו. זוהי גם הסיבה לכך שהמעסיק לא מוכן להשקיע בה".

שיעור חיסכון גבוה

TheMarker

היפנים רגילים לחסוך ולחיות בצנעה. כל עוד היצוא של המדינה פרח, תרבות החיסכון של האזרחים לא הפריעה לצמיחתה. ואולם כיום, לאחר שהתחרות מצד מדינות המזרח האחרות גברה, החיסכנות היפנית פוגעת בתעשייה המקומית.

בשנות ה-90 היו שיעורי החיסכון מסך ההכנסה הפנויה ביפן 10%-15%. מאז השיעור ירד ל-6%. עם זאת, הנתונים מספקים רושם מוטעה משום שהאוכלוסייה הקשישה, שהפסיקה לעבוד, צורכת את חסכונותיה.

בניסיון לעודד את הצריכה שומר הבנק המרכזי של יפן על ריבית אפסית כבר שנים ארוכות, וגם זה לא מצליח לעודד את הצמיחה. "ברגע שהמשק היפני הפסיק לצמוח, הציבור הפסיק לצרוך ועבר לחסוך", אומר שילוני. "המצב הכלכלי והחשש מפני העתיד גרמו ליפנים לשמור על מה שיש - ולא לבזבז כסף. הם כבר לא זורקים מוצר ישן כדי לקנות חדש.

"הממשלות ממש חילקו כסף, אבל היפנים שמו אותו מיד בבנק. העניקו להם תלושי קיצוב, אבל גם אותם הם מכרו. הם חוששים מהעתיד ומקטינים ביקושים. עם זאת, המבוגרים הרבים נאלצים לצרוך יותר, ולכן שיעור החיסכון הכולל יורד".

"כשהמחירים יורדים, היפני הממוצע מחליט להמתין למחר, אז אולי המוצר יהיה זול עוד יותר", אומר פנחס לנדאו, יועץ כלכלי ופיננסי. "אם המשק היה תחרותי ופתוח יותר, היפנים היו נחשפים למוצרים זולים מהעולם והיתה נותרת להם יותר הכנסה פנויה, ואז הם גם היו יכולים לצרוך יותר".

חוב של 225% מהתוצר

הצורך לחלץ את המשק מהמשבר של שנות ה-90 ומהקיפאון שהגיע בעקבותיו הוביל את הממשלות ביפן לנסות לא פעם להמריץ את הפעילות הכלכלית באמצעות תוכניות מיוחדות. התוכניות האלה מומנו באמצעות הנפקת אג"ח בריבית נמוכה. האג"ח האלה נהפכו ללהיט בשוק היפני נוכח שיעורי החיסכון הגבוהים.

החוב תפח משיעור של 50% מהתוצר ב-1989 ל-225% כיום - השיעור הגבוה בעולם. ליפן יש כיום חוב של של יותר מ-11 טריליון דולר. סוכנות הדירוג S&P הורידה את דירוג החוב של יפן מ-AA ל-AA מינוס בתחילת 2011 בשל היעדר מדיניות ממשלתית לצמצומו.

TheMarker

הניסיון לעודד אינפלציה כדי לשחוק את החוב באמצעות הזרמות כספים לא צלח גם הוא. "כל עוד היצוא היפני גדל, הכלכלה תיפקדה", אומר שילוני, "אבל היצוא התכווץ בגלל התחרות מול סין ודרום קוריאה. כדי לעודד את המשק, הממשלה עודדה עבודות ציבוריות - היא בנתה כבישים שלא נסעו בהם ושדות תעופה שלא היה בהם צורך והעניקה המון סובסידיות. הציבור היפני קנה את האג"ח משום שהוא נותן אמון בממשלה. הם לא מעלים על דעתם שהממשלה לא תחזיר את הכסף. זהו עניין של כבוד".

עדיין לא ברור כיצד יגייסו היפנים כסף לשיקום ההרס שגרמו רעידת האדמה והצונאמי. בעולם היו שחששו שהיפאנים יממשו אג"ח של ממשלת ארה"ב ויגרמו לתשואות שלהן לעלות. אלחנן הראל, המנהל והמייסד של הראל הרץ אינווסטמנט, בוטיק השקעות המתמחה בפיתוח עסקי עם חברות יפניות, מסביר: "היפנים ישקיעו 340 מיליארד דולר. זה לא הרבה, אבל זה משמעותי.

"ליפן יש טריליון דולר באג"ח אמריקאיות ו-450 מיליארד דולר באירופה. ייתכן שהם יממשו חלק מזה - אבל לא בבת אחת, אלא בתיאום עם ממשלות העולם. ייתכן גם שהבנק העולמי יאפשר ליפאנים לגייס עוד הון - ובלבד שהם לא יממשו אג"ח אמריקאיות".

דור צעיר עצל ואדיש לחדשנות

יפן ביססה את כלכלתה על יצוא של כמה ענפים מובילים, בעיקר רכב ואלקטרוניקה. חברות כמו טויוטה וסוני נהפכו למובילות עולמיות עם מוצרים איכותיים ובעלי מוניטין. במשך השנים נהנתה יפן מעודף קבוע במאזן המסחרי, אך בשנים האחרונות, כשהדגש בכלכלה העולמית עבר לתקשורת ואינטרנט, זזה המטוטלת לארה"ב - שפתחה פער ניכר מול יפן.

"היפנים קיבלו יותר פרסי נובל במדעים מאשר הודו וסין. יפן היא בין המובילות בעולם ברישום פטנטים. יש להם את הפוטנציאל, אבל הוא לא מתפתח", אומר שילוני. "הטלפונים הסלולריים שלהם מצוינים, אבל הכל מותאם לשוק היפני. המדינה מסתגרת והולכת דווקא בתקופה של גלובליזציה".

את האשם תולה שילוני בחוסר האמביציה של הדור הצעיר. "הדור המבוגר בנה את יפן לתפארת. בעבר הם חיו בתחושת נחיתות, כמו הקוריאנים כיום. הם האמינו שאם לא יתאמצו מאוד, הם ייפגעו. כיום הצעירים של יפן שבעים ועצלים. הם מעדיפים להסתגר בחדר עם הגיטרה.

"חברת השפע של יפן יצרה את העצלנות הזאת. הדור הצעיר איבד את החשק, יש צעירים שנושרים מהעבודה, יש כאלה שמתאהבים בדמויות וירטואליות. הרבה צעירות יפניות מבטאות את החוש האמהי שלהן דווקא כלפי כלבים וחתולים. ביפן יש כיום יותר חיות מחמד מילדים עד גיל 15. אפילו החשק המיני של היפנים נמצא במגמת ירידה. בעבר צעירים יפנים למדו במערב, וכיום הם מעדיפים את האוניברסיטאות המקומיות. לכן גם רמת האנגלית שלהם מידרדרת".

שילוני מסייג מעט את הדברים: "היפנים פסימיים מאוד לגבי דור העתיד, אבל הם מגזימים. זה קיים בעוד מקומות בעולם, ובגיל מסוים זה חולף. הנה, המון צעירים יפנים מתנדבים לעזור באזורים מוכי קרינה".

הראל: "המשבר ביפן נבע מבועה כלכלית שראתה את הטווח הקצר - ולא את הארוך. סוני תמיד עמדה בחזית של ענף המוסיקה עם הטרנזיסטור, הרדיו, הטייפ והווקמן. שם היא נעצרה - ואז הגיעה אפל וגנבה את השוק עם אייפוד ואייטיונז. היפנים חושבים במושגים מקומיים. הם סובלים משביעות רצון עצמית.

"הדור שניהל את יפן בשנות ה-80 צמח לאחר הטראומה של מלחמת העולם השנייה. הדור שבא אחריו נולד לחברת שפע, והוא מפונק יותר. הם כבר יותר אינדיווידואליסטים. הם מעדיפים מערכות יחסים חבריות באינטרנט על פני מפגשים פנים אל פנים".

"לאחר מלחמת העולם השנייה היו ליפנים לכידות גבוהה, חזון משותף ורצון לשתף פעולה", אומר לנדאו. "הם רצו לכבוש את העולם. הם בנו הכל על יצוא, כי היה למוצרים שלהם ביקוש רב. כיום הם צריכים לשתף פעולה עם סין, כי הייצור בה זול יותר. הם יודעים לשכלל הכל, אבל מתקשים ליזום בעצמם".

מערכת פוליטית לא יציבה

שישה ראשי ממשלה התחלפו ביפן בעשור האחרון. מספר מערכות הבחירות היה גדול עוד יותר. כשהמערכת הפוליטית נראית כך, קשה להוביל שינויים. ג'וניצ'ירו קואיזומי כיהן כראש ממשלה ב-2001-2006 לאחר שצלח שלוש מערכות בחירות.

במשך כהונתו ניסה קואיזומי להעביר רפורמות במערכת הבנקאות ולצמצם סובסידיות לחקלאות. אחת הרפורמות הגדולות שהוביל היתה הפרטת בנק הדואר - אחד הבנקים הגדולים בעולם במונחי פיקדונות, שרבע מהפיקדונות של אזרחי יפאן מנוהלים בו.

למרות הרצון לשנות, תוכנית ההפרטה הוקפאה. "בנק הדואר היפני מתנהל תוך בזבוז עצום. שנים מנסים להפריט אותו ללא הצלחה", אומר אוטמזגין. "כבר תקופה ארוכה רוצים להעלות את המע"מ מ-5%, ולא מצליחים".

"ממשלות לא מתפקדות לא מסוגלות להעביר החלטות ולבצע אותן. בהיבט הזה יפן דומה מאוד לישראל", אומר יפה, שמוצא גם כשלים מבניים שמעיקים על הכלכלה. "מערכת הבנקאות אהבה להלוות כספים ולממן חברות שמייצרות דברים שניתן לגעת בהם", אומר יפה. "אופי כזה פחות מתאים להשקעה בטכנולוגיות חדשניות שמובילות חברות ההיי-טק. שיטות הייצור שפותחו בטויוטה, שמבוססות על היעדר מלאי, נועדו לחסוך בקרקע יקרה, אבל השיטה הזאת כבר לא עובדת במערכת ייצור גלובלית".

"בעקבות הצונאמי אנשים גוועים ברעב, אבל לא מצניחים להם מזון ותרופות בשל הגבלות ביורוקרטיות", אומר שילוני. "יש מאגרים עצומים של דלק, אבל לפי החוק לא הכריזו על מצב חירום, ולכן המאגרים עדיין סגורים".

איך אפשר לשבור את הקיבעון הזה? "הפתרון הוא לא כלכלי אלא מבני, ומצריך רפורמות. המשק היפני הוא בלתי יעיל בצורה משוועת. לא הכל בו טויוטה", אומר לנדאו. "המשק היפני מנופח מבחינת כוח אדם עקב הגנות על תוצרת מקומית. יש איגודים מקצועיים ובעלי הון חזקים. המערכת הפוליטית משועבדת לאינטרסים, ואינה מצליחה להצמיח מנהיגים שישנו דברים. אי אפשר לייבא אורז, כי מגינים על החקלאים. התוצאה היא שהצרכן משלם מחיר גבוה בהרבה מהמחיר בשוק העולמי".

האם אסון הטבע יסייע למדינה לשוב לצמיחה או שרק ירע את מצבה? על כך הדעות חלוקות. "יפן יצאה מאסונות בעבר הרבה יותר טוב מאשר היא נכנסה אליהם. על סמך העבר, היא תצא מהמשבר במצב טוב יותר", אומר שילוני. "רעידת האדמה שינתה את היחס לזרים. מעביד יפני שניסה להציל עובדת סינית ונספה יחד אתה בצונאמי ריגש מאוד את הסינים, והוביל אותם להתייצב ולעזור ליפן. השנאה ההדדית בין המדינות התחלפה באהדה. יש שוב תחושה של סולידריות".

"אני לא מאמין ששיקום ההרס בעקבות רעידת האדמה הוא שיחלץ את יפן", אומר יפה. "הרס שנובע ממלחמה זה שונה, כי שם ההון הפיסי נהרס אבל ההון האנושי נשאר. האסון הנוכחי לא שינה את העובדות הבסיסיות. האוכלוסייה עדיין מזדקנת. למזלה של יפן, יש לה נקודת פתיחה טובה - האוכלוסייה הומוגנית וכמעט בלי עוני ופשע. נראה לי שהעתיד של יפן טוב יותר מזה של איטליה או ספרד".

"היפנים מגדירים את האסון כמעשה ידי אדם מכיוון שהמתכננים לא חשבו עד הסוף", אומר הראל. הוא גם חולק על תפישת היעילות היפאנית. "תיאוריית ה-Just in time שפותחה ביפן, פירושה לצמצם כמה שניתן את המלאי. התפישה הזו ספגה עכשיו מהלומה. לכולם חסרים רכיבים. ליצרני הרכב אין מלאי לייצר מכוניות. גם חברות זרות כמו בואינג וקטרפילר, שמתבססות על רכיבים שמיוצרים ביפן, נפגעו. האסון הוכיח כי הימצאות של מלאי חירום היא חיונית לכל מפעל".

עם זאת, הראל מאמין ביכולתה של המדינה להיחלץ: "הסיסמה כיום ביפן היא ‘גמברו יפן', כלומר ‘קדימה יפן'. בסופו של דבר היא תתעשת. האסון הוא הזדמנות בשבילה. הם יודעים שהם פיספסו את עידן האינטרנט - אין להם גוגל או פייסבוק יפניות אלא רק חיקויים מקומיים - אבל המדינה החלה להתעמק בשני תחומים מרכזיים: ננו-טכנולוגיה ובינה מלאכותית. שני אלה יכולים להזניק אותה קדימה"

גם אוטמזגין, שעמו שוחחתי בעת ביקורו ביפן, נשמע אופטימי: "מוקדם להספיד את היפנים. למדינה יש תשתית פיסית ואנושית ברמה גבוהה. יכול להיות שהמשבר הזה יאפשר תהליך של בנייה מחודשת". לדבריו, "אין מחסור במזון ויש תיירות פנים, אבל חלק מהמפעלים עדיין לא שבו לעבוד. הטלוויזיה והעיתונים מתעסקים באסון כל הזמן", הוא מספר. "שומעים יותר ויותר פרשנויות על התנהלות הממשלה. ההתמודדות עם האסון היא המבחן האמיתי של יפן".

לנדאו נשמע מעט יותר פסימי: "יש אפשרות שבגלל האסון תחזור יפן לפסים של צמיחה, אבל כלל לא בטוח שהם יוכלו לממן את השיקום הנדרש. בסופו של דבר, לאדם זקן ותשוש שסופג מכה קשה יותר להתאושש".

בועת נדל"ן ושני עשורים אבודים

>> יפן שקעה למיתון בעקבות התפוצצותה של בועת נכסים, שכללה בעיקר נדל"ן ומניות. הכל החל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהממשלה עודדה את הציבור לחסוך.

בשנות ה-80 העלתה המדינה מסים בניסיון לצמצם גירעון בתקציב, אבל גרמה בעקיפין לעלייה נוספת בשיעור החיסכון ולירידה בצריכה הפרטית. הכספים הושקעו בבנקים המקומיים, שהגדילו את היצע האשראי לחברות ולתאגידים. השילוב של כסף רב שזמין להשקעות, הקלות פיננסיות ותחושת אופוריה הוביל לעלייה חדה במחירי הנדל"ן.

כדי להחליש את הין, ובכך לסייע ליצוא, חתך הבנק המרכזי היפני ב-1986 את הריבית בחצי ל-2.5%, מה שדחף עוד יותר את מחירי הנדל"ן והבורסה כלפי מעלה, בזמן שהבנקים איפשרו נטילת הלוואות מסוכנות. מחירי הנדל"ן הרקיעו שחקים. באזור היקר בטוקיו טיפסו המחירים למיליון דולר למ"ר. ארמון הקיסר היה שווה כמו קנדה כולה, ושטח בגודלו של ספר פתוח על רצפת דירה בטוקיו היה שווה 20 אלף דולר.

ב-29 בדצמבר 1989 הגיע מדד ניקיי לשיא של 38,957 נקודות, לאחר שזינק פי ארבעה בחמש שנים. כדי לעצור את ההשתוללות העלה הבנק המרכזי את הריבית ל-6%. האוויר החל לצאת במהירות. מ-1989 ועד 1992 צנח הניקיי ב-60%. חברות התקשו להחזיר הלוואות, ולבנקים נגרמו הפסדי ענק.

יפן שקעה למיתון. בין 1991 ל-1998 צנחו מחירי הנדל"ן ב-80%. הבנק המרכזי הוריד את הריבית, אך המהלך לא הצליח לעורר את המשק. הבנקים חששו להמשיך להלוות.

היעדרו של טיפול החלטי ויעיל במערכת הבנקאות העמיק עוד יותר את המשבר. הציבור קיצץ את הצריכה, והשקיע בזהב ובאג"ח של ממשלות יפאן וארה"ב.

בשנים האחרונות מציגה יפן קצב צמיחה ממוצע של כ-1%. הבורסה היפנית נמצאת ברמה שבה היתה לפני כ-20 שנה. מדד ניקיי עוד הספיק להגיע ל-18 אלף נקודות לפני כארבע שנים, אך שב וירד לרמה של 10,000 נקודות - מרחק של כ-75% מהשיא של 1989.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#