גיבורים על רמי לוי - לא על נוחי דנקנר

רמי לוי היה אמור לאשר בקרוב את הסכם השכר שלו, שבו הציע להפחית את הבונוס שלו מ-4% ל-2% מהרווח השנתי המבוקר ולהעלות את שכרו החודשי מ-75 אלף שקל ל-112 אלף שקל.

עלות שכרו של לוי הסתכמה ב-6.3 מיליון שקל ב-2010 לפי ההרכב הבא: שכר של 1.3 מיליון שקל ובונוס של 5 מיליון שקל (4% מהרווח). עלות שכרה של אשתו הסתכמה ב-3.4 מיליון שקל, המורכבים משכר בסיס של 900 אלף שקל בשנה ובונוס של 2.5 מיליון שקל (2% מהרווח).

לכאורה המשקיעים צריכים להיות מרוצים. ביצועי מניית רמי לוי הניבו למשקיעים בה תשואה של 314% בארבע השנים האחרונות, לעומת תשואה של 73% בלבד בשופרסל ותשואה של 2% במדד ת"א 100. מאז השפל בתחילת 2009 זינק שוויה של רמי לוי בבורסה פי 8 ל-1.8 מיליארד שקל.

ואולם הסיפור לא כל כך פשוט. נראה שחברת רמי לוי צמחה מהר מדי, שזה טוב, תוך שהיא לא מקפידה מספיק גם על התקדמות גם בכל מה שקשור לשותפים מהציבור ולכללי ממשל תאגידי, שזה פחות טוב. לוי מכהן כיום כמנכ"ל וגם כדירקטור, והוא גם בעל השליטה - והמשקיעים המוסדיים דורשים ממנו לוותר על מקומו בדירקטוריון.

זוהי טענה מוצדקת. הפרדה בין הדירקטוריון להנהלת החברה היא אבן יסוד בשוק ההון, שכן הדירקטוריון מפקח על המנכ"ל, והוא יתקשה לעשות זאת כשהמנכ"ל הוא גם בעל השליטה וגם דירקטור. וזה לא הכל. בדירקטוריון של לוי מכהנים גם בתו של לוי ואחיו, ויו"ר הדירקטוריון הוא חתנו. ממש חגיגה בסופר.

הצעד האמיץ של המוסדיים ראוי להערכה, אך הוא מעלה גם תהיה אם מדובר בשינוי מגמה של המוסדיים או רק באירוע נקודתי. קשה שלא לתהות היכן נעלמו המוסדיים בשלל מקומות אחרים שבהם היו צריכים להופיע, כמו למשל בעת אישורה של עסקת ישראייר. מלבד שלושה, כל המוסדיים תמכו בעסקה של נוחי דנקנר שמכר לאי.די.בי הציבורית של ישראייר הכושלת.

בעסקה ההיא הסכום ששולם בעבור המניות היה נמוך יחסית אך המחיר האמיתי היה שחרורם של דנקנר ואבי פישר, המשנה למנכ"ל החברה, מערבויות אישיות של 43 מיליון דולר. ההפסד של ישראייר ב-2010 הסתכם ב-61 מיליון שקל.

יש לקוות שפיתוח עמוד השדרה מול הקטנים יעמוד להם גם מול החזקים יותר.