ההחלטה נגד דנקנר היסטורית - אבל הרצת המניות היא רק קצה הקרחון - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההחלטה נגד דנקנר היסטורית - אבל הרצת המניות היא רק קצה הקרחון

החלטת העליון הבהירה ששום טייקון או אוליגרך לא נמצא מעל החוק בישראל — אפילו אם עובדים אצלו היועצים הגדולים ביותר ■ אבל יש גם חלק חסר, חמוץ, בסיפור הרצת המניות של נוחי דנקנר: השיטה של המועדון עדיין לא נחשפה

118תגובות
נוחי דנקנר
עופר וקנין

קריאת פסק וגזר הדין בן 141 העמודים של שופטי העליון ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ, בעניין ערעורם של נוחי דנקנר ואיתי שטרום על הרשעתם בפרשת הרצת מניות אי.די.בי, עשויה להשאיר את הקורא עם טעם חמוץ־מתוק. מצד אחד הקורא מרגיש סיפוק עמוק. ההחלטה של שופטי העליון לא רק מאשררת את ההרשעה של שופט בית המשפט הכלכלי, חאלד כבוב, היא מחמירה את עונשם של השניים ומפרקת פעם נוספת ובעוצמה גדולה יותר את טענות ההגנה ואת הטיעונים של הנאשמים.

כיום כבר אין ספק, אם למישהו נותר כזה אחרי ההרשעה הראשונה: דנקנר ושטרום ביצעו קנוניה במחשכים כדי לנפח את מניית אי.די.בי, וידעו היטב כי הם בצד הלא־נכון של החוק. רבים שאלו כיצד ייתכן שדנקנר, במעמדו, סיכן את החופש שלו בצורה כה שלומיאלית. היום הם קיבלו את התשובה: כי היה חשוב לו לשמור על השליטה באי.די.בי.

גם מעבר לעניינו של דנקנר, ההחלטה של בית המשפטי העליון היא היסטורית. מעתה יודע כל עם ישראל, כל איש עסקים, כל טייקון, כל בנקאי להשקעות, כל ברוקר, כל עורך דין וכל יועץ השקעות: בגין עבירות על דיני ניירות ערך הולכים לכלא. גם אם אתה דג גדול, גם אם אתה חבר בכיר במועדון ההון־שלטון־עיתון, גם אם יש לך חברים בכל מקום, גם אם הדלת של ראש הממשלה פתוחה בפניך, גם אם אתה נוהג להעסיק גדודים של בכירים לשעבר ברשות ניירות ערך, גם אם שר האוצר הוא זה שמגיע למשרד שלך. גם אם קוראים לך נוחי דנקנר. מהיום, אף אחד אינו חסין.

במעגל הבכיר של מועדון ההון הישראלי, שם נמצאים האוליגרכים, מנכ"לי חברות האחזקות, מנהלי הבנקים ועורכי הדין ורואי החשבון הגדולים, היתה עד כה תחושה שהם מוגנים מפני צרות שכאלה. חסינים מהן. ההנחה של המועדון היתה כי עורכי הדין הבכירים — כולנו מכירים את שמותיהם — יידעו תמיד לרקוח תבשיל כלשהו כדי להוציא חבר מועדון מצרה. ההרשעה של כבוב, ועוד יותר מכך ההחלטה של בית המשפט העליון היום, היא הלם עבורם. לא קל להפנים, בן לילה, שהורידו אותך ואת חבריך ממעמד של אלים, גזע עליון שעליו החוקים לא חלים, למעמד של בני תמותה פשוטים.

בדומה להרשעתם של הנשיא לשעבר, משה קצב, ושל ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ההרשעות של דנקנר מבהירות לציבור שגם במגזר העסקי וגם באוליגרכיה הישראלית, איש אינו מעל לחוק, ולא משנה כמה כסף, קשרים וחברים עומדים לרשותו. זהו מסר חשוב מאין כמותו, והמוסדות הישראליים — רשות ניירות ערך, המשטרה, הפרקליטות ובעיקר בתי המשפט — יתחזקו ממנו. זהו כלל אינו דבר מובן מאליו: במדינות רבות, אוליגרכים עם קשרים לשלטון לא הולכים לכלא כי נפגשו עם כמה חברים וקצת ניפחו מחיר של נייר ערך. גם לא בארה"ב, שם השתרש המונח Too Big For Jail ("גדולים מדי מכדי לכלוא"). כולנו צריכים להיות גאים שיש לנו מערכת כזאת ונורמות חברתיות כאלה, וגם לשמור עליהן מכל משמר.

איתי שטרום
עופר וקנין

החלטת שופטי העליון להחמיר את עונשם של דנקנר ושטרום היא גם אירוע היסטורי עבור שוק ההון. כשבוחנים את התנהלותם של דנקנר ושל הנהלת אי.די.בי מגלים כי לכל אורך העשור שקדם להרצת המניות, הם תמיד הקפידו לעבוד לפי הספר, תוך קבלת ייעוץ צמוד משורה ארוכה של עורכי דין ורואי חשבון. המקרה הזה שונה: דנקנר עבד לבד, נפגש בלילות, לא התייעץ עם מומחים ומשפטנים — וזה הכניס אותו לכלא. השיעור של שוק ההון יהיה כזה: גם טייקונים חייבים להקפיד, יותר מאי פעם, תמיד, וללא שום יוצא מהכלל, לעבוד לפי הספר ולקבל את האישור והחותמת של משפטנים.

החלק החסר הוא גם החלק החמוץ

יחד עם נוחי דנקנר, כוכב הפרשה הוא שוק ההון. החלטת שופטי העליון מתייחסת אליו ולמשקיעים בו פעמים רבות, ומפרטת כמה חשוב להגן עליו. גם הפקידים הבכירים, הרגולטורים והפרשנים שהגיבו להכרעת העליון הסבירו עד כמה היא חשובה עבורו ועבור הבורסה. אלא שבדיוק כאן הפספוס הגדול: מה עם כל העוולות הרבות האחרות שטייקונים כמו דנקנר עשו ועושים, שאינן אסורות על פי דיני ניירות הערך? מתי הן ייחשפו לציבור?

זהו החלק החסר, החמוץ, בסיפור הרצת המניות של נוחי דנקנר: אין בו חשבון נפש. אין חשיפה של השיטה כולה, פירוט של השותפים האחרים, חרטה או הבעת רצון לתיקון. לא נחשפו הקשרים של נוחי דנקנר עם הבנקים, מערכת היחסים שלו עם העיתונים וההגנה שהוא קיבל מהם, השימוש בכספי ציבור ובחסכונות הפנסיוניים לצרכיו הפרטיים, העיוותים שהוא נהג להכניס בדו"חות החברות שלו, קשרי ההון־שלטון שניהל, מערכות התן־וקח שפיתח עם הדירקטורים שמינה או האיומים שהוא ואנשיו השמיעו כלפי פוליטיקאים, אנשי שוק ההון ועיתונאים. מדובר ברשימה חלקית. מאוד חלקית.

כל אחד מהמעשים הללו, מבחינה כלכלית, הוציא מכיסי הציבור יותר כסף מהרצת המניות בהנפקת החברים. כל אחד מהם פגע יותר בכלכלה, בתחרות, בנורמות שעל פיהן מתנהלים הציבור והמגזר הפרטי, בערך החברות הציבוריות — ולכן גם בציבור. נכון, בית המשפט שופט אדם אך ורק על הסיפור האחד שמפורט בכתב האישום, ורק אם יש בסיפור עבירה פלילית. הוא אינו שופט אדם על סך מעשיו, המוסר או האתיקה שלו, וכיצד הוא השפיע על הנורמות, על המשק ועל הציבור כולו. ההרשעה של דנקנר וההחלטה של בית המשפט העליון צריכה לחזק את שוק ההון, אבל גם להזכיר לנו שזהו רק קצה הקרחון, שזהו המקום שבו הפנס מאיר הכי חזק, ויש עוד הרבה מאוד חושך מסביב לו.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#