מוכר לוקשים למוכר רהיטים - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מוכר לוקשים למוכר רהיטים

מופע האימים של נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, כלל אזהרות קשות מפני היחלשות הדולר ועלבונות אישיים בראש הממשלה, ש"לא מכר כלום בחייו חוץ מרהיטים". ברוש רוצה הנחות, הקלות והטבות, אבל לא רוצה שייתנו לו עצות. אבל הנה עצה אחת בכל זאת מפרופ' מייקל פורטר: תחרותיות בשווקי היצוא מתחילה בתחרותיות בבית

7תגובות

>> אל תיגע במשכורות, אל תתעסק בריכוזיות המשקית, אל תמנע מיזוגים ורכישות שעלולים לפגוע בתחרות, אל תלאים את עסקינו, אל תפלוש לנו לכיס, לעמלות ולדמי הניהול, ואל תהפוך אותנו למדינה בולשביקית. תן לעבוד ולהרוויח בשקט. זה, בתמצית, המסר שאנשי העסקים בישראל אוהבים לשדר.

אבל לאבירי השוק החופשי יש מדי פעם תאונות עבודה שסותרות את האג'נדה הליברלית הזו ומשנות את המסר מקצה לקצה. ראינו זאת לפני שנתיים, בעיצומו של המשבר הגלובלי, כשאנשי עסקים שמכרו לציבור איגרות חוב וקיבלו בתמורה מאות מיליוני שקלים מהחוסכים התחננו שנפרוס להם, שנמחק להם ושנדחה את פירעון החובות שלהם. ואנחנו רואים זאת כעת, כשהיצואנים זועקים למדינה "לעשות משהו" אל מול היחלשות הדולר.

כל התיאוריות של שווקים חופשיים ונקיים מהתערבות הרגולטורים מתפוגגות מיידית כשהמגזר העסקי נתקל בקושי המאיים על רווחיותו. פתאום דורשים שראש הממשלה יתחיל לזוז, ששר האוצר יתחיל לשפוך כסף, ששר התמ"ת יקים קרנות עידוד, שהממשלה כולה תוזיל את תשומות הייצור לתעשייה, ומה לא.

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, יזם השבוע כנס חירום בהשתתפות כמה מחבריו היצואנים, כדי להפעיל לחץ על הממשלה ועל העומד בראשה, בנימין נתניהו, לפעול ולעצור את היחלשות הדולר. ברוש נמצא עם רגל וחצי בדרך לפוליטיקה (מתכוון להתמודד ברשימת קדימה), ולכן המסר שלו מכוון ישירות לנתניהו: "הבעיה היא שמי שקובע את המדיניות לא מכר כלום בחייו חוץ מרהיטים; המנהיג הכלכלי היחיד שיש פה הוא נגיד בנק ישראל". ברוש לא הסתפק בהעלבת ראש הממשלה, אלא גם דרש לא להשיא לו עצות: "שלא יגידו לנו ללכת לאסיה, אנחנו יודעים את זה".

לא צריך להיות איש מכירות מעולה כדי להבין שהדיל שברוש וחבריו מציעים לממשלה לא מספיק אטרקטיבי: אל תתנו לנו עצות, אל תעשו רפורמות, אל תתערבו לנו במשכורות, אל תתעסק במחירים שלנו ובעמלות וכו' - אבל תורידו לנו את מחירי החשמל, הארנונה, המים והמסים, תעיפו מכאן את הספקולנטים ותשפכו כסף על קרנות שיווק ויצוא וכו'. עם דיל חד-צדדי כזה, הייתם קונים מברוש ומחבריו רהיטים?

היחלשות הדולר מעוררת דאגה בקרב היצואנים, ובצדק. מטבע שעובד נגדך פוגע ברווחיות ומאלץ אותך לחשוב על פתרונות, שחלקם קשים יותר ליישום מאשר ללחוץ על ראש הממשלה ועל הנגיד "לעשות משהו". על פי נתוני התאחדות התעשיינים, מאז 2006 הדולר נחלש מול השקל ב-26%. מדובר במגמה עולמית, אבל בשווקים אחרים הפגיעה קשה פחות. מול היורו הדולר נחלש ב-20% באותה תקופה, וכך גם מול היואן הסיני.

למדינת ישראל אין יותר מדי מה לעשות אל מול מגמה עולמית שכזו, ולמרות זאת היא עושה לא מעט. נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, מוביל כמעט שלוש שנים מדיניות אגרסיבית של רכישות דולרים במטרה למנוע את קריסת הדולר כאן. רכישות הדולרים, שכבר הגדילו את יתרות המט"ח של ישראל לכ-77.4 מיליארד דולר, בוצעו בעקביות ואין לדעת היכן היה הדולר אלמלא מדיניות זו. גם האוצר הודיע כי ימסה תנועת הון קצרות, הנתפשות כספקולטיביות, במטרה לבלום את זרימת ההון הזר לכאן, שהיא אחד הגורמים העיקריים להתחזקות השקל - אבל זה עדיין לא קרה (וזה דווקא צעד שיכול לסייע).

הנעלם הגדול הוא איך, למרות כל הקשיים שמתארים היצואנים, היצוא בכל זאת גדל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חל גידול של 6.2% ביצוא הישראלי ברבעון הראשון של 2011. היצואנים טוענים כי אנחנו נראה את ההשפעות של היחלשות הדולר ברבעונים הבאים. האם שקלול הנתונים מחייב התערבות ממשלתית ואם כן, איזה התערבות?

לפני ששופכים כסף כדי להרגיע את היצואנים, כדאי לבחון את השאלות היותר חשובות בנוגע ליצוא הישראלי ולרמת התחרותיות של המשק. לצורך זה כדאי להשתמש בתובנות של פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הרווארד, שחקר את היתרון התחרותי של חברות ואומות. פורטר לא מייחס חשיבות רבה מדי לאלמנטים מקובלים, כמו שערי חליפין, שערי ריבית, שליטה במשאבי טבע, כוח עבודה זול ואפילו התערבות ממשלתית גסה. בעיניו, האלמנט המשמעותי ביותר בקביעת מידת התחרותיות של אומה הוא הפריון והיכולת לשפרו עם הזמן. פורטר מתייחס הן לפריון של העבודה והן לפריון של ההון, כלומר ליכולת להפיק מהם תועלת מקסימלית. קוראים לכך גם "הקצאת משאבים יעילה".

וקנין עופר

התובנה השנייה של פורטר בעניין התחרותיות היא שרמת תחרותיות של משק כלפי חוץ קשורה לרמת התחרותיות הפנימית השוררת בו. תחרותיות פנימית מדרבנת חברות להשתפר, להתייעל ולחדש - וכך הן יוצאות לשווקים הבינלאומיים ומתחרות בהם, כשבאמתחתן ניסיון בתהליך ההשבחה האינסופי של המוצרים והשירותים.

המשמעות היא שמי שרוצה לדאוג רק ליצואנים ולכושר התחרות שלהם בעולם ומתעלם או מתנגד לבעיית חוסר התחרותיות בענפים ובמקטעים שונים בשוק המקומי, לא באמת רוצה לחולל כאן מהפכה. מי שחושב שלמדינה יש זכות וסמכות לטפל רק בתחרות החיצונית ולא בתחרות הפנימית, מונע מהמשק הישראלי לבנות כושר תחרות אמיתי ובר-קיימא.

למעשה, מה שפורטר אומר זה שתחרותיות זה עניין תרבותי כלל משקי. אם לא נדאג לתחרות פנימית, חברות ייצאו החוצה בלי שרירים שיאפשרו להן להתחרות בשווקים הבינלאומיים. ולכן, אם הממשלה תאמץ את הצעתו של שרגא ברוש "לייחד ישיבה שלמה ליצוא הישראלי", ראוי שהסוגיה הזו תיבחן כחלק מהשאלה הרחבה יותר של התחרותיות במשק.

נ.ב.

הדרישה של ברוש, שהממשלה תוזיל את תשומות הייצור של התעשיינים, אינה מקדמת אפילו במילימטר את כושר התחרות של המשק. אם ישראל תחליט כי הדרך שלה לטפל בתחרותיות של המשק היא באמצעות הורדת עלויות חשמל, מים, ארנונה וכו' - זה אולי יקל בטווח הקצר על היצואנים, אבל יסיט אותם מהצעדים החשובים יותר לבניית כושר תחרות בר-קיימא. כי להוריד עלויות ולסבסד תשומות ייצור ניתן לעשות בכל מקום על פני הגלובוס באפס זמן. זה לא בונה תחרותיות וזה לא בונה משק. זה רק מוריד קצת מהלחץ להשתפר, לחדש ולהגדיל את הפריון. וזה דבר שגם מוכר רהיטים מבין.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#