הפנסיה שלכם מופרטת, וזאת בעיה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפנסיה שלכם מופרטת, וזאת בעיה

21תגובות

>> במשרד האוצר סערו השבוע הרוחות, בשל מחלוקת מקצועית עזה בין אגף הפיקוח על הביטוח לבין אגף התקציבים. המחלוקת נבעה מההצעה של המפקח על הביטוח, עודד שריג, לערוך שינוי דרסטי בהטבות לחיסכון לפנסיה, ולהתחיל לייעד הטבות כאלה גם לחוסכים עניים שנמצאים מתחת לסף המס.

מאחר שהטבות מס אינן רלוונטיות לחוסכים אלה, הציע שריג כי המדינה תשלם להם כסף, שווה ערך להטבות המס שהם היו אמורים לקבל. על כל שקל שהם חוסכים, המדינה תפקיד לקרן החיסכון של החוסכים העניים 35 אגורות נוספות על חשבונה.

באגף התקציבים מאוד לא אהבו את ההצעה הזו, משלל סיבות. אחת מהן היא הפרטת הפנסיה. "מה פתאום שהמדינה תזרים סובסידיה ממשלתית לידי גופים פרטיים בשוק ההון - שהרי החיסכון הפנסיוני מנוהל בידי מנהלי קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי החיים?", שאלו באגף התקציבים, והוסיפו כי כתוצאה מכך חלק משמעותי מהסובסידיה הממשלתית צפוי לזלוג לכיסם של המתווכים הפנסיוניים, הגובים דמי ניהול גבוהים מאוד מציבור החוסכים, ולהעשיר אותם עוד. זה לא סוד שמנהלי החיסכון הפנסיוני הם גם כך בין הגופים העשירים ביותר בישראל.

לא נפוץ לשמוע את בכירי האוצר מלינים על הפרטה כלשהי, בוודאי לא כשמדובר בהפרטה רגישה ובעלת חשיבות אסטרטגית כמו זו של החיסכון הפנסיוני. גם היום, 23 שנה אחרי שההפרטה של הפנסיה החלה (הפסקת הנפקת האג"ח המיועדות לקופות הגמל ב-1988), אין מחלוקת באוצר כי ההפרטה היתה הכרחית - אבל אין גם מחלוקת לגבי המחיר הגבוה שהיא גבתה מהציבור.

מדובר במחיר כפול. האחד, דמי הניהול השערורייתיים שנגבים מהציבור. דמי ניהול בשיעור של עד 2% מהנכסים פוגעים באופן קשה ברווחי הפנסיה של הציבור, תוך שהם מעשירים את מנהלי הפנסיה.

צדו הנוסף של המחיר, שהוא כבד לא פחות, מצוי בתחום ניהול ההשקעות. ניגודי עניינים שמהם סובלים מנהלי החיסכון הפנסיוני, כמו גם היכולת המקצועית הבינונית בלבד שהם מגלים, מביאים לכך כי היחס בין הרווח לסיכון בחיסכון הפנסיוני בישראל רחוק מלהיות מיטבי. החוסכים לפנסיה מרוויחים הרבה פחות מדי, בסיכון הרבה גדול מדי, וגם זה מקטין משמעותית את קצבת הפנסיה שהם צפויים לקבל.

גם אחרי שזוהתה הבעיה, מסוכן מאוד להיחפז בהסקת מסקנות על הפתרונות. המסקנה המסוכנת ביותר היא זו שיש להחזיר את הגלגל אחורה, ולחזור לכך שהמדינה תנהל את החיסכון הפנסיוני (באמצעות הנפקה של איגרות חוב ממשלתיות ייעודיות לחיסכון הפנסיוני).

משמעות ההצעה הזאת היא הלאמת שוק ההון הישראלי, ובפועל גדיעת פוטנציאל הצמיחה של הכלכלה בישראל. כלכלה מודרנית, צומחת ומתפתחת מחייבת שוק הון מודרני, מפותח ומשגשג - ואסור לרגע לטעות בכך.

גם המסקנה המתבקשת הנוספת, כי ניתן לעקוף את מנהלי החיסכון הפנסיוני באמצעות מתן היתר לחוסכים לנהל את החיסכון הפנסיוני שלהם בעצמם (חשבונות IRA), היא מסוכנת. עד כמה שהיינו שמחים לראות את הציבור מנהל בעצמו את ההשקעות בתיק החיסכון הפנסיוני, תוך שהוא חוסך לעצמו את התיווך היקר של מנהלי קופות הגמל, הניסיון העולמי בהקשר זה אינו מעודד.

בדיקות שנערכו בארה"ב, המדינה שבה נולדו חשבונות ה-IRA, העלתה כי העברת האחריות לניהול החיסכון הפנסיוני לידיו של הציבור היא מתכון לאסון פיננסי. הציבור חסר את הידע, הזמן, והמשמעת הנדרשים כדי לנהל כראוי את כספי הפנסיה שלו - התשואות בחסכונות הפנסיה האישיים בארה"ב הן מזעזעות.

למעשה, היחידים שהיטיבו לנצל את החיסכון האישי לפנסיה היו העשירים - להם היו הידע והייעוץ המתאים שאיפשרו להם לחסוך כשורה. זו נקודה למחשבה על החשיבות הרבה של חינוך פיננסי כאמצעי להקטנת פערים בחברה, וגם על החשיבות הרבה של ייעוץ פנסיוני.

הפתרונות, לפיכך, אינם יכולים להיות פתרונות קסם. הם יהיו חייבים להיות מורכבים משורה של צעדים, שישתלבו זה בזה, ושרובם יישאו פירות רק בטווח הארוך: בניית תשתית לחינוך פיננסי לכל רובדי האוכלוסיה; יצירת תשתית לחיסכון אישי לפנסיה, גם אם בתחילה החיסכון הזה יוגבל רק לבעלי ידע ואמצעים, כדי להתחיל ולייצר תחרות כלשהי על ניהול החיסכון הפנסיוני; נקיטת כל צעד אפשרי לעידוד הייעוץ הפנסיוני - בבנקים, וייעוץ פנסיוני פרטי - כי רק היעוץ עשוי להציל את הציבור מטעויות שהוא עושה לעצמו; והגברת הרגולציה, על גובה דמי הניהול ועל דרכי ניהול ההשקעות.

צעד נוסף הוא פתיחת כלי השקעה פנסיוניים חדשים לציבור, כמו זה של פיקדונות ארוכי טווח בריבית מובטחת, ובדמי ניהול מינימליים בלבד. בעבר הציעו הבנקים פיקדונות כאלה לציבור הרחב, והציבור אהב אותם מאוד.

בעידן שבו הבנקים משמשים כיועצים פנסיוניים, הם לא יכולים להציע פיקדונות כאלה לציבור באופן ישיר - אבל ניתן לאפשר לקרנות הפנסיה או ביטוחי החיים להציע פיקדונות כאלה. באופן טבעי, בפיקדון יש מעט מאוד ניהול, ולכן דמי הניהול שבו יהיו בהכרח נמוכים.

אין תחליף לכך שהחיסכון הפנסיוני של הציבור ינוהל באופן פרטי. הפנסיה תוותר לעולם מופרטת. אפשר וצריך, עם זאת, לפקח טוב יותר על ההפרטה הזו - ובעיקר, להגביר את התחרותיות שלה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#