תמרורי האזהרה שמציגות חברות לפני הנפילה - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תמרורי האזהרה שמציגות חברות לפני הנפילה

חברות ציבוריות נותנות לא פעם איתותים מוקדמים שמרמזים למשקיעים מנוסים להתרחק; לימוד שלהם יכול לסייע למשקיע להימנע מהפסד צורב

8תגובות

>> מי שמשקיע במניות, נחשב כבעל מניות בחברה - כלומר יש לו חלק בחברה. אבל מי שמשקיע במניות בדרך כלל מחפש דבר אחד בלבד - תשואה על כספו. בהיבט התשואה, המשקיעים נחלקים לשניים: משקיעים קצרי טווח, ומשקיעים ארוכי טווח.

בקבוצה הראשונה, של המשקיעים קצרי הטווח, ניתן למצוא את סחרני היום וקרנות הנאמנות. אותם מעניינת תשואה גבוהה בטווח קצר. כלומר, לאחר שהם השיגו את התשואה המבוקשת, הם מוכרים את המניות. בקבוצה השנייה, של המשקיעים ארוכי הטווח, ניתן למצוא את קופות הגמל, קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים ומנהלי התיקים. אלה רוכשים את המניה ורואים במשקיעים חלק מהחברה - כלומר, הם משקיעים בחברה לאורך שנים, וישאפו לראות את החברה צומחת וגדלה.

מנקודת מבט זו, משקיעים ארוכי טווח דומים לבעלי שליטה בחברה. מלבד תשואה לאורך זמן, הם ישאפו לראות את החברה שורדת לאורך זמן ונשארת בגודלה. ואולם, אם נבחן את רשימת המניות שהשתתפו במדד ת"א 100 לפני עשור, נראה כי כיום רק 65 מניות מתוכן נמצאות במדד זה. חלקן הקטן אוחד, כמו למשל בינלאומי 1 ו-5. היתר פשוט נפלטו מהמדד והסבו נזק למשקיעים. השאלה היא כיצד ניתן להעריך את החברות שעשויות למחוק ערך למשקיעים. הכוונה היא לזהות את החברות שבסיכום העשור העניקו למשקיעים הפסד צורב.

הצלחה עסקית של חברה מובילה לעתים את המנהלים לחפש אפיקי השקעה חדשים - כאלה שאינם בליבת הפעילות העסקית של החברה. כך למשל, סקורפיו של בני שטיינמיץ בחרה לעסוק בהשקעות בנדל"ן במזרח הרחוק. ההתמחות של שטיינמיץ היא יהלומים ומכרות יהלומים. התוצאה היא שהחברה מצאה את עצמה נכנסת להליך של הסדרי חוב מול הבנקים ובעלי האג"ח.

מתגמלים מנהלים חדשים

תפקידו של מנהל הוא להצעיד את החברה שבה הוא עובד לעבר פסגות ושיאים חדשים. על כך הוא מקבל תגמול, ולעתים אף תגמול שמן מאוד. אחת התופעות המוזרות היא תגמול שמן למנהל שרק החל את עבודתו. ייתכן שמדובר בכוכב עולה, שאכן יצעיד את החברה לשיאים - אבל להתחיל לשלם לו הרבה כסף לפני שהוא הוכיח משהו - זה צעד תמוה.

ב-2008, למשל, בין שיאני השכר היה פיני צרפתי, המנכ"ל והבעלים של חברת סיביל יורופ. הוא קיבל שכר של 12 מיליון שקל. השכר שולם לאחר שהחברה הציגה עלייה חדה ברווחים בעקבות עלייה בשערוך הנדל"ן במזרח אירופה. בתקופה זו הנדל"ן במזרח אירופה היה בשיא המשבר. כיום החברה נמצאת בהליכי פירוק, לאחר שלא עמדה בתשלומי החוב לבעלי האג"ח.

מינוף ומבנה החוב

מינוף משמש כלי להגדלת רווחי החברה. אך עם מינוף יש בעיה קטנה: הלוואות צריך להחזיר. כשהשוק האיר פנים לכולם, המחשבה כי את החוב לא יצליחו לגלגל נחשבה מאוסה. החברות הניחו כי לא יצטרכו להחזיר את החוב, אלא למחזר אותו. כך מצאו את עצמן חברות עם חוב שאינו עולה בקנה מידה אחד עם יכולתן העסקית. שעיה בוימלגרין, למשל, עם הגיעו לישראל, החל במסע רכישות תוך לקיחת הלוואות מהגופים המוסדיים והבנקים. כמו כולם גם הוא פנה למזרח אירופה, שם נמצא הזהב בצורת נדל"ן. החובות שהיו גדולים על הפעילות של החברה, הובילו לקריסתה. בוימלגרין לא היה היחיד שנפל במלכודת מיחזור החוב. כך גם החברות ארזים ומנופים פיננסיים. האחרונה חייבה את בעל השליטה, ג'קי בן-זקן, להכניס את היד לכיסו הפרטי כדי לחלץ את מנופים פיננסיים. הסמן של חוב בעייתי הוא אג"ח שמגיעות לתשואות דו-ספרתיות.

חשיפה לשווקים בעיתיים

החוק הבסיסי במימון קובע פיזור. פיזור בין שווקים וגם בין נכסים. אך לא כל השווקים ראויים לפיזור. מאחר שכמשקיעים מקומיים אנו עוקבים אחר שווקי העולם דרך האינטרנט, היכרות השוק אינה מורכבת רק מהכרת המדד העיקרי שלו, אלא מבחינה כיצד מתנהלים שמה העסקים הריאליים, מהו מוסר התשלומים, כמה יעיל הפיקוח ועד כמה השוק אכן שקוף, או שבלי קשרים לא ניתן לעשות שם עסקים. שווקים כאלה עשויים להניב למשקיעים בהם תשואות פנומנליות, אך בשעת משבר הם עלולים את המשקיע.

אף מנכ"ל לא אוהב למחוק השקעות שהוא ביצע. המחיקה היא ציון נכשל על העסקה שבוצעה. אך כשאין ברירה ונאלצים למחוק, סביר להניח כי יימחק המינימום הנדרש. אבל הציון על העסקה כבר ניתן. בנק ההשקעות בר סטרנס היה הראשון למחוק כ-1.5 מיליארד דולר על שתי קרנות גידור שלו, רגע לפני המחיקה הגדולה.

לבסוף, מי שמעוניין לבדוק את יכולת ההישרדות של החברה שהשקיע בה, יכול לחשב את מדד אלטמן. אלטמן היה הראשון לנסות ולכמת את סיכויי ההישרדות של חברה באמצעות חמישה יחסים פיננסיים עיקריים:

1. רמת הנזילות של החברה

2. רווחיות החברה

3. מבנה ההון של החברה

4. יכולת הפירעון של החברה

5. יעילות ניצול נכסי החברה

הציון המשוקלל נקרא "Z". על פי מחקרים, אם לחברה ציון משוקלל הנמוך מ-1.8, יש לחברה סיכויי שרידות קלושים. אם Z שווה 1.8-3, החברה נמצאת בתחום האפור, כלומר מצבה בעייתי אך לא קריטי. אם הציון גבוה מ-3, החברה יציבה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#