"מודל קרנות הפנסיה בישראל הוא בעייתי - והחוסכים ישלמו את המחיר" - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מודל קרנות הפנסיה בישראל הוא בעייתי - והחוסכים ישלמו את המחיר"

אלן פפרמן, בעבר האקטואר הראשי של משרד האוצר וכיום מנכ"ל ושותף בחברת שקל אקטואריה, מזהיר את החוסכים: "חברה מנהלת של קרן פנסיה לא משתתפת בסיכונים וגם לא אחראית להם. רק העמיתים נושאים אותם על עצמם"

תגובות

אימוץ כללי החשבונאות החדשים של ה-IFRS בתחילת 2008 עשה טוב לאקטוארים, אבל עורר גם בעיות של ניגודי עניינים, פגיעה במוניטין של המקצוע וירידה בשכר האקטוארים. עד אז עבדו האקטוארים בעיקר בחברות הביטוח, כשכירים. אבל מתחילת 2008 החברות הציבוריות נזקקות לשירותי ייעוץ של האקטוארים, כדי להציג בדו"חותיהן הכספיים הערכות מדויקות יותר של התחייבויותיהן לעובדים - כספי הפיצויים שישולמו להם, תשלום ימי מחלה והגידול הצפוי בשכר.

בכל פעם שמתקרבת עונת הדו"חות מוצפים האקטוארים בהצעות עבודה, כשבשונה מהעבודה המסורתית בחברות הביטוח, כאן הם לא מועסקים כשכירים. המצב החדש העמיד את האקטוארים במקום בעייתי.

מצד אחד, הם מקווים שהחברות הציבוריות יבחרו בהם כאקטוארים שיעשו את העבודה הנדרשת. מצד שני, הם נאלצים לא פעם להתעמת עם האינטרסים הסמויים של החברות, שלפעמים חותרות להתאים את ההתחייבויות שיוצגו בדו"חות לתמונה הכוללת שהן חפצות להציג - חברה שתרצה להציג רווח גדול יותר, תשאף להקטין ככל האפשר את התחייבויותיה.

אקטואריה זה ענף שעוסק בהערכות למצבים הכרוכים באי-ודאות. כל אומדן שעושים האקטוארים מבוסס על הנחות ראשוניות, שבמקרים רבים הן גם כלי שבאמצעותו החברות מנסות להשפיע על התוצאות הסופיות. הבעיה היא שההנחות שונות מחברה לחברה ומי שמספק אותן לאקטואר הוא בדרך כלל המעסיק עצמו.

"אם המעסיק מניח משהו על קצב העזיבה של העובדים ועל התחזית לעלייה בשכר, אז קשה לחלוק עליו - הוא אמור לדעת את הדברים האלה הכי טוב; בארה"ב מבקשים מהאקטואר להביע דעה על ההנחות ועל התמונה כולה; בישראל, האקטואר משמש עוזר למעסיק ובאמצעותו המעסיק מביע את מה שהוא רוצה", אומר אלן פפרמן, מי שהיה האקטואר הראשי של משרד האוצר וכיום מנכ"ל ושותף בחברת שקל אקטואריה מקבוצת שקל.

"צילצלתי ליו"ר ואמרתי שאני לא מוכן לחתום"

"היו פעמים שהרמתי טלפון ליו"ר ואמרתי שאני לא מוכן לחתום על העבודה", מספר פפרמן, אבל מרגיע ומעריך כי מתוך מאות דו"חות מדובר אולי ב-1% של מקרים כאלה. "לא תמיד זו מניפולציה - לפעמים זו פשוט עמדה שונה שמשקפת מחלוקת אמיתית. בדרך כלל המעסיקים רוצים לדעת מה האמת. זה חשוב גם להם".

פפרמן זיהה את הצורך החדש שהתעורר בחברות ציבוריות לשירותים אקטואריים עם יישומו של תקן ה-IFRS. כשבאמתחתו ניסיון של יותר מ-20 שנה כאקטואר בישראל ובעולם, הקים פפרמן יחד עם מאיר אוזן, יו"ר קבוצת שקל, את חברת שקל אקטואריה המעניקה שירותי ייעוץ ואקטואריה לחברות. פפרמן מחזיק ב-25% ממניות החברה. "בתקופת דו"חות אני בקושי ישן", הוא אומר.

החברות הציבוריות, לדבריו, בסך הכל יצאו מורווחות מכללי החשבונאות החדשים, המחייבים כאמור שימוש באקטואריה: "עד ה-IFRS הכל בישראל היה יותר שמרני". כך, חברה שרצתה להעריך את התחייבויות המעסיק בפיטורי עובדים, העריכו אותה בהנחה קיצונית שכל העובדים מפוטרים ביום אחד - זה יצר התחייבויות גדולות מאוד לחברות, שלא בהכרח נכונות.

באמצעות האקטואריה, לעומת זאת, מעריכים את ההתחייבויות על סמך סטטיסטיקות של פיטורי עובדים בכל שכבה בחברה. כתוצאה מכך ההתחייבויות ירדו ביותר מ-80%, כשהסטטיסטיקה מעריכה את שיעורי הפיטורים ב-10%-15% מהעובדים.

"הרעיון של ה-IFRS הוא לייצר תמונה אמיתית של ההתחייבויות - לא שמרנית מדי ולא מקלה. גם שמרנות יתר זה לא דבר טוב, כי היא גורמת בעקיפין לייקור התעריפים ללקוחות", מסביר פפרמן.

הבעיות של תחום האקטואריה בישראל לא התחילו עם כניסתו לתוקף של תקן ה-IFRS. בניגוד לחו"ל, בישראל אין רגולציה הקובעת מי יכול להיות אקטואר. "בישראל כל אחד יכול להיות אקטואר. אין קריטריון רגולטורי בעניין. אז נכון, יש את אגודת האקטוארים, אבל לא חייבים להיות חברים בה בשביל לבצע עבודות לחברות ציבוריות".

אין אף דרישה בישראל שקובעת מי יכול להיות אקטואר?

"כלום. מזל טוב, בזה הרגע הפכתי אותך לאקטואר", ממחיש פפרמן את האבסורד.

"האקטואריה עוסקת בתחום כל כך חשוב ומשפיע, אבל אין שום דרישות. גם לא צריך התמחות. יש אקטוארים שעובדים בתחום מסוים ומבצעים עבודות בתחומי אקטואריה אחרים. ראיתי גם מקרים של אנשים בלי רקע מתאים שעושים עבודות אקטואריות. אלה שלא אמורים להיות בעסק הזה ונמצאים בו פוגעים בשכר שלנו, כי נוצר מצב שקל להשיג אקטוארים בשכר נמוך. אקטואר מביא לחברות ידע, התמחות וביטוח אחריות מקצועית - ולמרות כל זה מקבל שכר נמוך".

דמי הייעוץ משולמים לאקטואר לפי גודל החברה הציבורית ששכרה את שירותיו ומספר העובדים בה. כך, חברה עם 200 עובדים תשלם לאקטואר 10 אלף שקל בשנה על ארבע עונות דו"חות שילווה. בחברה גדולה מאוד יזכה האקטואר לתשלום של כמה עשרות אלפי שקלים בשנה.

כאן ראוי להצביע על הבדל משמעותי בין האקטוארים העובדים בחברות הביטוח ובקרנות הפנסיה לאלה שעובדים עבור החברות הציבוריות. בחברות ביטוח האקטואריה היא לב העסק ולחברות חשובה מאוד איכות האומדנים. בחברות ציבוריות, לעומתן, מדובר במשהו שהן צריכות בשביל הדו"חות הכספיים ולא חשוב להן ממש לביזנס עצמו - ולכן הן יחפשו את האקטוארים הזולים יותר.

"קרן פנסיה ללא אחריות"

פפרמן, שהיה בין השאר האקטואר הראשי של משרד האוצר, מזהיר מפני מודל הניהול הבעייתי של קרנות הפנסיה בישראל, שעלול לפגוע באופן משמעותי בחוסכים. הביקורת מכוונת בעיקר לעבר הנתק הקיים בין החברה המנהלת את הקרן לסיכונים הכרוכים בפעילות הקרן, כשבכל הסיכונים הדמוגרפיים והאחרים - עלייה בתוחלת החיים ירידה, אסונות גדולים, תשואה נמוכה בהשקעות ועוד - נושאים לבדם העמיתים במנגנון של ערבות הדדית.

פפרמן: "חברה מנהלת של קרן פנסיה לא משתתפת בסיכונים ולא אחראית להם - רק העמיתים נושאים אותם על עצמם".

אבל הן נדרשות להון עצמי.

"ההון העצמי הנדרש מקרן פנסיה כיום הוא פחות מ-10 מיליון שקל, שזה ממש קצת. ההון הזה לא אמור להגן ממקרים ביטוחיים, אלא רק מבעיות שיצוצו בתפעול השוטף. אם תתרחש רעידת אדמה, כל קרנות הפנסיה בישראל יצטרכו לבצע הפחתות זכויות משמעותיות לעמיתים שלהן. זה בניגוד לפוליסות ביטוחי המנהלים שמוכרות חברות הביטוח, שם חברת הביטוח היא זו שנושאת באחריות הביטוחית.

"בעולם ביטוחי המשנה נהוג לא לבטח חברת ביטוח אם היא לא נושאת בעצמה בחלק מהאחריות. במקרים כאלה מבטחי המשנה רואים את החברה ככזו שאי אפשר לסמוך עליה. בקרן פנסיה זה לא ככה. החברה המנהלת לא נושאת באחריות הביטוחית ולאף אחד זה לא מפריע", מסביר פפרמן.

מאיר אוזן, יו"ר קבוצת שקל שנכח גם הוא בראיון, מחזק את דבריו: "אצלי יש כלל - אני לא משקיע במקום שהיזם לא שם כסף שלו".

לדברי פפרמן, העובדה שהחברה מנהלת לא נושאת בסיכונים שעלולים להיגרם בקרן ושכתוצאה מהם יופחתו זכויות העמיתים, תורמת גם לניהול השקעות לוקה בחסר. "ההשקעות בקרנות הפנסיה מנוהלות בצורה שלא מתאימה להתחייבויות של הקרנות לעמיתים. במקום ניהול השקעות בכמה טווחי זמן - קצר, בינוני וארוך - הכל מנוהל כתיק אחד.

"ניהול השקעות בכמה טווחים מאפשר לקרנות לעמוד בהתחייבויות שלהן במגוון מצבים. אבל אם במקרה של משבר החברה לא נושאות באחריות בעצמה והכל מוטל רק על העמיתים - אז מה זה משנה לחברה איך הכסף מנוהל.

"כחברה מנהלת שלא נושאת בשום סיכון, מה שהיא צריכה לדאוג זה שפשוט יבואו כמה שיותר עמיתים לקרן ויכניסו לחברה כמה שיותר דמי ניהול, כי מזה החברה המנהלת חיה. מה שגורם שגם החיתום שעושות קרנות הפנסיה הוא לא כל כך טוב ורחוק מאיכות החיתום שעושות חברות הביטוח לפוליסות שהן מוכרות".

במצב הזה מזהיר פפרמן גם כי ההנחה הבסיסית שקרן הפנסיה תצבור במשך השנים בממוצע תשואה ריאלית שנתית של 4%, היא "בלוף. הכל בנוי על ה-4% האלה, אבל בפועל כבר הרבה שנים הריבית יותר נמוכה וקשה להשיג תשואה כזו. אנשים חושבים שיקבלו פנסיה מסוימת, אבל הם צפויים לגלות בעתיד שמפחיתים להם את הפנסיה כי התשואה היתה נמוכה ממה שהניחו.

"כיום, למעשה, העמיתים הפעילים מסבסדים את הפנסיונרים. על אף שהריבית בשוק השתנתה לגמרי, המקדמים נשארים אותם מקדמים והפנסיה מחושבת לפי שיעור ריבית שכבר לא קיים בשוק".

מה זה קשור לנתק שיש בין החברה המנהלת לסיכונים?

"אם החברה היתה מחויבת לתשואה הריאלית הזו, שנמצאת בבסיס ההנחות של הקרן, והיתה יודעת שהפחתה בעתיד של זכויות העמיתים תיאלץ גם אותה לשאת באחריות - אז היא לא היתה יושבת כעת בחיבוק ידיים ומקבלת את ההנחה הזו, כשהיא יודעת שהיא לא נכונה. החברה היתה פועלת כדי שהמפקח על הביטוח ישנה את הנחת התשואה".

רגולציה לא תפתור את המצב?

"אפשר להכניס רגולציה, אבל הבעיות כאן נובעות מהשיטה - מהנתק בין האינטרסים של מי שמנהל את הסיכונים למי שנושא בהם. החברה המנהלת לא משתתפת בסיכונים. תראה מה קרה בקרנות הוותיקות עם הגירעון שהתפתח. כאן הוא לא יתפתח כי יש כל הזמן איזון אקטוארי, אבל זכויות העמיתים פשוט יופחתו כתוצאה מכך".

לדבריו, קרנות פנסיה עם ביטוח הדדי, שנפוצות בישראל, לא ממש מוכרות בעולם. "הייתי בכנס של OECD ומישהו מאיטליה סיפר לי שיש להם משהו דומה לזה. בארה"ב יש מספר מצומצם של קרנות פנסיה במבנה כזה. אבל בארה"ב, בקנדה - ובעצם ברוב המדינות - בקרנות הפנסיה המעסיק לוקח על עצמו את כל האחריות לתשלום כספי הפנסיה".

אז מה אתה מציע?

"צריך לשתף את חברות הפנסיה בסיכונים הדמוגרפיים והאחרים שהעמיתים חשופים אליהם. החברה המנהלת תיקח על עצמה אחוזים מהסיכונים שמתממשים בקרן. זה ידחוף אותה לבצע חיתום טוב יותר, לבטח את הקרן בביטוחי משנה שיגנו עליה מקטסטרופות וגם לנהל את ההשקעות בצורה טובה יותר.

"ברגע שהחברות יבינו שאם הן לא משיגות לעמיתים תשואה שנתית ריאלית של 4%, אז הן נושאות בחלק מהאחריות כאן, הן יפנו למפקח על הביטוח ויבקשו שמקדמי הקצבה שמשמשים את הקרנות לחישוב גובה הפנסיה לא יהיו קבועים - אלא תלויים במצב הריבית חסרת הסיכון בשוק ההון".

אבל החברות לא פראייריות. הן יעלו את דמי הניהול.

"נכון. מה שאני מציע בהחלט ייקר את תוכנית הפנסיה לציבור, אבל לדעתי כל בר-דעת יהיה מוכן לשלם יותר כשהוא יודע שינהלו לו את הכסף בצורה טובה ובטוחה יותר".

פפרמן אומר כי הוא שוחח בעניין עם נציגים במשרד האוצר, וכי הוא מקווה שהנושא יעלה בקרוב לדיון ציבורי ויתפוס תאוצה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#