זאב פיננסי מאיים בעור של כבש - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זאב פיננסי מאיים בעור של כבש

2תגובות

"הקניות הטובות ביותר שלך הן אלה שאף פעם לא עשית" - פתגם עממי.

הופעתו של יואב היתה סולידית וללא רבב. הוא לבש חליפה כהה, אלגנטית ומכובדת, חולצה לבנה עם צווארון נוקשה ועניבה תואמת, קשורה לפי הספר. "יואב מייצג בנק אמריקאי גדול", הציג אותו חגי, מנהל השיווק של בית ההשקעות שלנו. "הוא מבקש לעניין אותנו במוצרים הפיננסיים של הבנק".

"נעים מאוד", אמר יואב, "אני שמח להציע לכם, וכמובן ללקוחות שלכם, מוצר שפיתחה מחלקת הנגזרים שלנו, שנקרא CDO".

TheMarker

"מה זה בדיוק CDO?", שאלתי.

"Collateralized Debt Obligation, המוצר הפיננסי המרשים והמתוחכם מכולם, המלה האחרונה", אמר יואב, מתקשה להסתיר את גאוותו. "מאות הפרופסורים והדוקטורנטים שלנו למתמטיקה וסטטיסטיקה בנו את המוצר המושלם".

"ומה יש במוצר שעושה אותו לכל כך טוב?"

"הסיפור מתחיל בארה"ב", פתח יואב בהסבר. "מיליוני אמריקאים רוכשים מדי שנה בתים ודירות ולוקחים בבנקים הלוואות משכנתא ארוכות טווח. הבנקים שמעניקים את המשכנתאות מוכרים אותן בחבילות גדולות לבנקי השקעות גדולים, ואלה בתורם יודעים להכניס את החבילות לתוך מוצרים פיננסיים, שנקראים CDO. אתם, לאחר שתרכשו מוצר כזה, תקבלו עד מועד הפדיון, בעוד עשר שנים, את כל הריביות המשולמות על ידי לוקחי המשכנתאות המקוריים".

"רעיון מדהים וגאוני", אמר חגי בהתפעלות.

"חכה, עכשיו אני מגיע לדובדבן שבקצפת", המשיך יואב. "בשנה האחרונה קיבלו המשקיעים תשואה של 17% מהמוצר הזה, ואנחנו צופים שגם בשנים הקרובות הוא ימשיך וייתן 15%-20% בשנה".

"וואו", אמר חגי, שלא הצליח להסתיר את התלהבותו.

תשואה כזו תעשה פלאים לתיקי הלקוחות, חשבתי. "איך אתה מגיע ל-20%", שאלתי, "הרי ריבית המשכנתאות בארה"ב היא רק כ-6%?"

"שאלה טובה", חייך יואב, ותיקן את הקשר המושלם בעניבתו. "הבנק שלנו מעניק לכל CDO הלוואה נאה בריבית נמוכה, שמאפשרת לצרף לכל מוצר כמות גדולה פי שלושה של משכנתאות".

"אני לא ממש מבין", אמרתי.

"תחשוב שהמוצר הוא ישות עצמאית. מצד אחד הוא מקבל כסף בהלוואה הנושאת ריבית נמוכה, ומצד שני הוא רוכש בכספי ההלוואה משכנתאות נוספות שמשלמות ריביות גבוהות יותר. ההפרש מגדיל את הכנסות המוצר".

"כלומר מדובר במוצר מסוכן שמינפתם עד צוואר", אמרתי.

"ה-CDO שלנו עבר בדיקה מדוקדקת של שתי חברות הדירוג הגדולות בעולם, מודיס ו-S&P, וקיבל משתיהן דירוג AA. להזכירך, זהו דירוג גבוה יותר מדירוגה של מדינת ישראל".

"גם תשואה גבוהה וגם דירוג גבוה", חשבתי. "הסיכון במוצר נמוך מאוד", המשיך יואב. "תסכים אתי שהסיכוי שאלפי אמריקאים יפסיקו פתאום לשלם את המשכנתאות שלהם אפסי. אתה ודאי יודע שהבנקים בארה"ב בודקים היטב למי הם נותנים הלוואת משכנתא".

היה היגיון רב בדברי יואב. מה שטוב למוסדות שמרניים כמו סיטיגרופ, בנק אוף אמריקה וקרדיט סוויס יהיה ודאי טוב ללקוחות שלנו. "במניות ובאג"ח אני מבין, המוצרים המהונדסים האלה קצת מפחידים אותי", אמרתי.

"קובי", אמר יואב בנימת תוכחה, "אנחנו חיים ב-2005. העולם צועד קדימה, ואנחנו בעד חדשנות שעוזרת לייצב את המערכת הפיננסית ועושה טוב לכולם". בזווית עיני ראיתי את חגי בולע את רוקו.

"אתם רושמים את המוצר שלכם למסחר בבורסה?", שאלתי.

"בשלב זה לא. אם תרצו למכור אותו לפני מועד הפדיון, תפנו לבנק שלנו, הוא יקנה מכם ישירות".

"אנחנו ודאי לא היחידים שמתעניינים במוצר הזה", אמרתי.

"מכרנו מוצר כזה למרבית הגופים המוסדיים בישראל", אמר יואב. "המוסדות הפיננסיים הגדולים והמכובדים ביותר באירופה ובארה"ב קנו מוצרים כאלה בהון העצמי שלהם, ותאמין לי, הם בדקו אותו היטב ומכל הכיוונים. 10,000 בנקים לא יכולים לטעות".

הנתונים שמסר יואב נשמעו הגיוניים ומשכנעים. התשואה מפתה, דירוג האיכות גבוה, המוכר הוא בנק מכובד, הקונים הם הבנקים הגדולים בעולם. עם זאת, הרגשתי שלא כל חלקי הפאזל במקומם. נתוני המוצר נשמעו לי Too good to be true, האינטואיציה שלי שידרה סימני אזהרה. לא הבנתי איך יכול להיות שמוצר פיננסי בדירוג AA (סיכון נמוך מאוד) יכול לתת תשואה שנתית כפולה משוק המניות האמריקאי, המסוכן יחסית. ידעתי שמדובר במוצרים הרווחיים ביותר של בנקי ההשקעות שמוכרים אותם, וזכרתי היטב את אזהרת וורן באפט, שקרא להם "נשק להשמדה המונית". "אני צריך לחשוב על זה", אמרתי ליואב.

באותו זמן לא העלינו על דעתנו, יואב ואני, שאנחנו מתפקדים כשחקנים תמימים בתיאטרון ענקי, חובק עולם, של בובות על חוט. השחקנים בהצגה הפופולרית הזאת הטעינו את חומר הנפץ, דרכו את המרעום והפעילו את השעון של פצצת הזמן המתקתקת. הפצצה הזאת עתידה להתפוצץ ברעם גדול כעבור שלוש שנים, לרסק את כלכלות המדינות המערביות לגזרים ולהכניס את העולם למיתון הקשה ביותר מאז ימי השפל הגדול.

המוצרים הפיננסיים האלה, שזכו מאוחר יותר בכינוי "מוצרים רעילים", הופצו ברחבי ארה"ב ואירופה באמצעות אלפי סוכנים בני דמותו של יואב. הבנקים וחברות הביטוח הגדולות, שעסוקים בחיפוש קדחתני אחר תשואות משופרות להון העצמי שלהם, לא יכלו לעמוד בפני הפיתוי של המוצרים האלה.

האם ניתן היה למנוע את המיתון הגדול? במבט לאחור אני סבור שלרגולטורים היה קשה מאוד לאתר ולנטרל את פצצת הזמן הזאת. הלובינג האגרסיבי של וול סטריט בוושינגטון, המנהלים של בנקי ההשקעות כיום שנהפכים לרגולטורים של מחר, הבנקים הגדולים מכדי ליפול, הרגולציה הרופפת, היעדר אחריות חוקית מצד החברות המדרגות ומעל לכל, תאוות הבצע האנושית, חברו יחד לחסום כל התראה. התזמורת הפיננסית על הטיטאניק ניגנה עד הרגע האחרון.

פתרון אפשרי היה מותנה בקיומו של רגולטור-על כלל עולמי (כמו הבנק העולמי או קרן המטבע), בעל זווית ראייה ופיקוח רחבה ומקיפה, והכי חשוב, בעל שיניים חדות, שהיה יכול לחבר בין הנעשה בשוק הנדל"ן האמריקאי להפצה באירופה של מוצרים פיננסיים מסוכנים - ואולי למנוע את האסון.

-

הכותב הוא יועץ מומחה בתחום ההשקעות הפיננסיות בחו"ל. לתגובות: kobiblum@gmail.com

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#