פישר וברננקי - ראש בראש: זה ששופך כסף וזה שמייבש - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פישר וברננקי - ראש בראש: זה ששופך כסף וזה שמייבש

זה היה שבוע דרמטי עבור הנגיד הישראלי ומקבילו האמריקאי ■ פישר הטיל פצצה על בועת הנדל"ן וייקר את המשכנתאות ■ בן ברננקי ערך מסיבת עיתונאים ראשונה אי פעם והשיב לשאלות קשות ■ השוואה בין שני המנהיגים הכלכליים

3תגובות

סטנלי פישר: אל תטעו בחיוך הביישני

מאת מוטי בסוק

>> סטנלי פישר הגיע אלינו ב-2005 - נגיד תוצרת חוץ, אבל דובר עברית לא רעה בכלל. פישר (68) נולד ברודזיה הצפונית, שנהפכה עם עצמאותה לזמביה. הוא נשוי לרודה ואב לשלושה בנים החיים בארה"ב. ב-1994-2001 היה המשנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית וב-2002-2005 היה סגן יו"ר סיטי גרופ. ב-2005 מונה לנגיד בנק ישראל.

המשנה הכלכלית: פישר הוא חסיד כלכלת השוק החופשי. עם זאת, הוא סבור כי במקרים של כשל שוק, על הגורמים השלטוניים - כמו בנק ישראל והאוצר - להתערב. לכן נקט מדיניות אקטיבית של רכישת דולרים בשלוש השנים האחרונות, כדי לתמוך בצמיחה, ביצוא ובתעסוקה.

התדמית: כמו מכבי תל אביב שמנצחת באירופה וגורמת (כמעט) לכל ישראלי לחוש גאווה, כך סטנלי פישר: ב-2010 הוא קיבל את פרס נגיד הבנק המרכזי המצטיין של המזרח התיכון לשנה היוצאת של המגזין היוקרתי "שווקים מתעוררים". כעבור יום קיבל את פרס נגיד השנה בעולם של המגזין המוביל בתחום הבנקאות והמימון, "יורו-מאני". שני הפרסים ניתנו לנגיד במהלך הכנס השנתי בוושינגטון של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי.

החלטות חשובות בשנה האחרונה: אל תטעו בחיוך הביישני של פישר - מאחוריו מסתתר אדם שלא חושש להציב את עצמו בקדמת הבמה כמעט בכל נושא כלכלי שעולה על סדר היום - הריכוזיות, ועדת ששינסקי ואפילו תעסוקת חרדים וערבים. בשנה האחרונה הוא היה מהגורמים המובילים במאמצי ישראל להצטרף ל-OECD - מהלך שנשא פרי ב-2010. הוא גם נלחם להעביר את חוק בנק ישראל החדש, ועשה זאת השנה.

בתחום המדיניות השוטפת של בנק ישראל הוא היה - ועדיין - קברניט המדיניות האגרסיבית של הבנק להגדלת יתרות המט"ח של המדינה. מסוף מארס 2010 ועד סוף מארס 2011 גדלו היתרות ב-12 מיליארד דולר ל-74.5 מיליארד דולר. פישר גם היה החלוץ העולמי שהחליט להעלות את הריבית במדינתו, במטרה לשמור על יציבות מחירים בישראל ולהגיע לאינפלציה שנתית של 1%-3%, בהתאם להנחיות הממשלה. ב-2010 זה עבד - האינפלציה באותה שנה הסתכמה ב-2.7%, וזו הפעם הראשונה לאחר ארבע שנים שבהן הצליחה הממשלה לעמוד ביעד. בשנה האחרונה העלה פישר את ריבית בנק ישראל חמש פעמים - הריבית שעמדה במאי 2010 על 1.5%, תהיה במאי 2011 3.0% - עלייה של 100%.

ההודעה הדרמטית של השבוע: אחת המלחמות הקשות ביותר של פישר בתקופה האחרונה היא נגד מחירי הדיור ההולכים וגואים. אבל פישר לא נמצא כאן כדי לדאוג לצעירים שאינם יכולים למצוא לעצמם קורת גג - אותו מעניינת יציבות הבנקים. כאשר יש משהו שנראה כמו בועה ומריח כמו בועה - אפילו אם הבנק מתעקש כיום לא לקרוא לזה בועה - המקל של פישר מתחיל להכות.

השבוע, לאחר שני צעדים קודמים, הורה פישר להגביל את הריבית על האשראי למשכנתאות. ההנחיה מגבילה את חלק ההלוואה בריבית משתנה לשליש מסך ההלוואה שמעמיד הבנק. משמעות ההחלטה היא ייקור המשכנתאות למי שיזדקקו לאשראי בגובה של יותר משליש עלות הדירה.

האתגרים לשנה הקרובה: כשנכנס פישר לתפקידו, הוא התבטא כי היעד הראשון שלו הוא חוק חדש לבנק ישראל, במקום החוק הישן מ-1954. הוא לא העלה ולו בחלומותיו הרעים ביותר כי יידרשו לו חמש שנים להעברת החוק. כיום, לאחר שהחוק העבר, יהיה על פישר להוביל את יישומו של החוק, ולוודא כי שני הגופים המנהלים החדשים של הבנק - ועדה מוניטרית ומועצה מינהלית - יקומו סוף סוף ויתחילו להנהיג את הבנק.

בלומברג

פישר כמובן ימשיך לדאוג לשמירה על יציבות מחירים, צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה, אבל יש לו כאב ראש אחד גדול: איך יוצאים סוף סוף מרכישת מיליארדי הדולרים בשנה כדי לשמור על שער נמוך לשקל? אולי בשנה הקרובה הוא יגלה את הנוסחה.

היריבים: במהלך כהונתו ידע פישר מאבקים קשים - בעיקר עם אנשי האוצר, על רקע השכר בבנק, המדיניות שלו וגם על השליטה בפיקוח על הבנקים. השנה, קרבות אלה היו פחות ייצריים - והתמקדו בעיקר בוויכוח המגדרי סביב הדמויות שיופיעו על שטרות הכסף החדשים. אולי הסיבה לכך היא שהסגל הבכיר הנוכחי באוצר אנמי משהו.

השורה התחתונה: ישראל התברכה בשורה של נגידים גדולים: דוד הורביץ, מיכאל ברונו, יעקב פרנקל ועתה סטנלי פישר. כשהדרג הכלכלי-פוליטי בממשלה מזייף לא פעם, טוב שבבנק ישראל יושב אדם שבדרך כלל ניתן לסמוך עליו.

אבל גם נגיד טוב מבצע מדי פעם שגיאות. כך למשל, לא ברור אם ועדה מוניטרית בבנק ישראל היתה תומכת ברכישת 46 מיליארד דולר בשוק המט"ח מאז מארס 2008, ואם כן - אולי היתה מתחזקת אותם בדרך אחרת, כדי למזער את הפסדי בנק ישראל. פישר גם לא הצליח בדרך כלל במדיניות המינויים הבכירים שלו. עם שכר חודשי ממוצע של יותר מ-45 אלף שקל ברוטו לראשי החטיבות, ניתן היה להביא לבנק כוחות מובילים בכלכלת ישראל.

בן ברננקי: האיש שחילץ את אמריקה

אשר שכטר

>> בן שלום ברננקי, ממוצא יהודי, היה עד למינויו ליו"ר הבנק הפדרלי איש אקדמיה אפרורי. היו שחששו אפילו שהפרופסור ה"חנון" יגיב באיטיות להתפתחויות בשווקים. אבל ברננקי, ששימש פרופסור באוניברסיטת פרינסטון בין 1985 ל-2005 והיה אחד הכלכלנים המצוטטים בעולם, הראה לכולם כיצד הוא יוצא לכמה מהמהלכים האגרסיביים והשנויים במחלוקת בתולדות הבנק הפדרלי.

המשנה הכלכלית: ברננקי, שבקריירה האקדמית שלו התמקד בסיבות הכלכליות והפוליטיות שהובילו לשפל הגדול בארה"ב, הבין היטב כיצד הפאסיביות של הבנק הפדרלי בשנות ה-30 היתה בין הגורמים המובילים למשבר הכלכלי. לכן הוא פעל באגרסיביות במהלך המשבר כדי למנוע שפל כלכלי נוסף, בין באמצעות סדרה של הורדות ריבית או באמצעות מהלכים שהרחיבו את סמכויותיו של הבנק הפדרלי באופן הקיצוני ביותר מאז שנות ה-30.

"דוקטרינת ברננקי", שפורטה לראשונה בנאום שנשא על סכנת הדפלציה בארה"ב ב-2002, עברה שדרוג משמעותי וכללה גם התערבות מאסיבית במערכת הפיננסית והדפסת כספים, למען עידוד הצמיחה. כמו כן, בניגוד לקודמו בתפקיד, אלן גרינספאן, שהעניק ראיונות בודדים במהלך כהונה בת יותר מ-20 שנה, הביא ברננקי רוח של פתיחות תקשורתית לבנק הפדרלי.

התדמית: בעיני רבים - בהם נשיא ארה"ב ברק אובמה - ברננקי נחשב לאיש בה' הידיעה שהציל את הכלכלה האמריקאית משפל כלכלי חסר תקדים. ב-2009 נבחר לאיש השנה של המגזין "טיים", שהגדיר אותו כ"שחקן החשוב ביותר בכלכלה החשובה ביותר בעולם". "מנהיגותו היצירתיות עזרה להבטיח ש-2009 היתה שנה של התאוששות חלשה ולא של שפל קטסטרופלי", כתב המגזין.

לצד זאת, כיאה לאדם שהוביל כמה מהמהלכים השנויים במחלוקת בתולדות הבנק הפדרלי, צבר לו ברננקי לא מעט אויבים: היו כאלה שטענו שלא פיקח כראוי על שוקי הדיור ועל המערכת הפיננסית לפני פרוץ המשבר, היו כאלה שטענו שחילוץ המערכת הפיננסית - שהיה בין אדריכליו - שירת בעיקר את הבנקאים המושחתים שכמעט הפילו את הכלכלה האמריקאית למשבר. רבים גם טוענים כי מדיניות הכסף הקל של הבנק הפדרלי, הכוללת ריבית אפסית שעליה הבנק מתעקש לשמור ומדיניות הרחבה כמותית מאסיבית, מגבירה את פעילות הספקולנטים בשווקים, מעודדת את נטילת הסיכונים וזורעת את זרעי המשבר הבא.

בנוסף, טוענים המבקרים, הכלכלה עדיין לא מתאוששת מספיק: שיעור האבטלה גבוה מ-9% והצמיחה לא מספיק מהירה.

ההחלטות החשובות בשנה האחרונה: עקב הצמיחה המדשדשת בארה"ב, הוביל ברננקי את QE2, תוכנית ההרחבה הכמותית השנייה מאז פרוץ המשבר, שבמסגרתה ירכוש הבנק הפדרלי נכסים כמו אג"ח ממשלתיות בסך 600 מיליארד דולר כדי להגדיל את כמות הכסף במשק - במטרה להמריץ את הכלכלה. במקביל, בחר להותיר את הריבית ללא שינוי למרות החשש מהאצה באינפלציה.

המהלך הדרמטי של השבוע: בניגוד לכל יו"ר בנק פדרלי לפניו, עמד ברננקי השבוע מול תקתוקי המצלמות ושאלות העיתונאים לאחר פגישת ריבית של הבנק והסביר את ההחלטה שהתקבלה, ואת מדיניותו. עד 1994, הבנק הפדרלי אפילו לא הודיע לשווקים על שינויי מדיניות. ברננקי, לעומת זאת, מאמין כי מדיניות הבנק תהיה יעילה יותר אם השווקים והציבור יבינו מה הוא עושה ומדוע.

ברננקי הודיע באירוע כי "אינני יודע כמה זמן יחלוף עד שנתחיל במדיניות מוניטרית מצמצמת. נעקוב מקרוב אם ההתאוששות היא בת קיימא, ונבחן גם את מצב שוק התעסוקה". לדבריו, משמעות הביטוי "תקופה ממושכת" שבו משתמש הבנק לגבי תחזיתו לפרק הזמן שבו יותיר את הריבית הנמוכה, היא מספר קטן של פגישות ריבית של הבנק הפדרלי, הנערכות מדי שישה שבועות.

האתגרים לשנה הקרובה: ברננקי ירש שוק דיור על סף קריסה ומערכת בנקאות על סף משבר אשראי, עם כלכלה שנפלה לשפל החמור ביותר שלה מאז שנות ה-30 וסכנה ברורה ומיידית של קריסה פיננסית. לאחר שחילץ את המערכת הפיננסית באמצעות הלוואות בסך טריליוני דולרים והציב את ארה"ב על מסלול התאוששות, נאלץ ברננקי להתמודד עם הבעיה הבאה: סכנת האינפלציה, על רקע עלייה חדה במחירי המזון והדלק, והאילוץ לתמרן בין הצורך לרסן את העלייה במחירים לבין הסכנה שבפגיעה בהתאוששות השברירית.

היריבים: במהלך כהונתו לא חסרו לברננקי יריבים שפיקפקו בשיקול דעתו. ביל גרוס טען שתוכנית ההרחבה היא "הונאת פונזי". ג'ים רוג'רס טען שברננקי הוא "אסון". שרה פיילין קראה לו "להפסיק ולחדול" מההרחבה הכמותית, בטענה שהוא יוביל להאצה חמורה באינפלציה, והתובע הכללי של ניו יורק לשעבר, אנדרו קואומו, האשים אותו בהונאה לאחר שתיכנן את רכישת מריל לינץ' על ידי בנק אוף אמריקה. פוליטיקאים משמאל ומימין ביקרו בחריפות את התנהלותו החשאית של הבנק הפדרלי, במהלך המשבר ולפניו, ודרשו ממנו לנהוג בשקיפות מלאה בכל הנוגע לכספים שהוא הזרים וממשיך להזרים למוסדות פיננסיים.

השורה התחתונה: האתגרים שעמם היה צריך ברננקי להתמודד עד כה, ושעמם יצטרך להתמודד בעתיד, הם יוצאי דופן בחומרתם. למרות זאת, הוא הביא עמו רוח של פתיחות ונגישות לבנק הפדרלי, והראה מוכנות להעז ולנקוט צעדים אגרסיביים במיוחד לעידוד הצמיחה. הנכונות הזאת להעז, לאור האי-ודאות שתיאר בעצמו במהלך מסיבת העיתונאים השבוע, תשרת אותו בעתיד.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#