תעלומת עוצמתו של היורו

לפני כשלוש שנים פירסמו הכלכלנים כרמן ריינהרט וקנת' רוגוף מחקר שבחן את היסטוריית חדלות הפירעון של יוון ושל מדינות נוספות באירופה. מהמחקר התברר כי מאז שיצאה לעצמאות ב-1829 היתה יוון צריכה לבצע חמש פעמים מחיקת חובות או פריסה שלהם מחדש.

יוון העצמאית שהתה כמחצית מהזמן במצב של חדלות פירעון או ארגונו מחדש. עם היסטוריה פיננסית שכזו די מפליא שמשקיעי העולם הסכימו להמשיך להלוות ליוון עתירת החובות כספים נוספים ועוד בריבית נמוכה למדי, כפי שהיה נהוג במדינות היורו. הם עשו זאת בעיקר בשל האמון שרחשו לתהליך האיחוד הפיננסי של אירופה.

בעלי החוב הניחו שיוון אולי תתקשה להחזיר חובות, אבל שגוש היורו לא ייתן לה ליפול. במחצית הראשונה של 2010 עמדה האמונה הזו למבחן. תשואת האג"ח הממשלתית של יוון ל-10 שנים טיפסה לרמה דו-ספרתית, ושוקי ההון נסגרו בפניה. כדי לשלם את חובותיה הקרובים נזקקה יוון לסיוע חירום.

חלפה שנה, ומתברר שהסיוע שקיבלה יוון לא סייע לה במצוקתה. תשואות האג"ח שלה חצו השבוע רף של 15%. תשואות כאלה מעידות כי רוב המשקיעים מפנימים שבשלב הבא תלך יוון להסדר חובות ופריסתם מחדש.

מהלך כזה עלול להתפשט גם לפורטוגל או אירלנד. קשה להעריך לאן יתגלגלו הסדרים כאלו, ועד כמה הם יכרסמו באמינות של הגוש ובחוסנו הכלכלי והפוליטי. עבור כלכלנים רבים, קריסה פיננסית שכזו עלולה להיות צעד ראשון לקראת נסיגה מחזון המטבע האירופי האחיד ומעבר למשטר מטבעי אחר.

על רקע זה די מפליאה העוצמה שמגלה היורו לעומת הדולר האמריקאי. מאז חילוץ יוון לפני שנה התחזק היורו בכ-9% מול הדולר, כאשר במהלך הזמן משבר החובות באירופה הלך והעמיק. נכון, גם ארה"ב סובלת מבעיה של חוב גבוה וגירעון בתקציב. אבל אצלה לפחות אנו פטורים מהחשש שהיא תתפרק לפתע ל-50 מדינות נפרדות.