תיק השקעות, הגרסה הזולה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תיק השקעות, הגרסה הזולה

10תגובות

אצלנו, בשוק ההון הישראלי, קצב החידושים הפיננסיים אינו גבוה. לפעמים זה טוב - הציבור הישראלי לא קפץ על עגלת תיקי איגרות החוב המגובות במשכנתאות, וכך חסך לעצמו הפסדים כבדים. אלא שלעתים השמרנות שלנו והמבנה הבלתי תחרותי של חלקים נרחבים מהשוק הפיננסי מונעים מהציבור הישראלי הזדמנות לייעל את הצרכנות הפיננסית שלו, או במלים אחרות להרוויח יותר.

לא תמיד קל לדעת אם חידוש פיננסי או אופנת השקעות חדשה תורמים משהו לציבור שמשקיע ומתעניין בהם. לפעמים, כמו ברבים ממכשירי ההשקעה המובנים (סטרקצ'רים) שנמכרו בשנים האחרונות, החידוש הוא לא יותר מאריזה שיווקית חדשה, יחד עם ערפול של הסיכון שמתלווה לכל השקעה. במכשירים המובנים הוקסמו המשקיעים מניירות ערך שבהם הקרן מובטחת, ומצד שני הם לא הבינו את סיכוני הנזילות, את סיכוני האשראי ואת המשמעות הכלכלית של הוויתור על תשואה אלטרנטיבית. בפועל ישנם בישראל מאות משקיעים שרכשו נייר ערך עם "קרן מובטחת", רק כדי לגלות שאיבדו את כל כספם כאשר בנק ליהמן ברדרס קרס.

אם מישהו מציע לכם השקעה מעניינת שנראית כמעט טובה מדי - היא כנראה כזו. כדי לבחון את הסיכונים בהשקעה חדשנית ישנם כמה כללי אצבע: האם הפרטים והעובדות על ההשקעה שקופים? האם הנזילות של הנכס ראויה? האם משקיע שרוצה לממש את הבטוחה שעמה אמור הנכס להגיע, יכול באמת לעשות זאת? והכי חשוב: האם האיתנות הכלכלית של הנכס שעומד בבסיס ההשקעה - ותמיד יש נכס כזה - אכן נבדקה ושוקללה באופן רציני? המציאות מלמדת שבדרך כלל אין ארוחות חינם בעולם ההשקעות.

ישנן התפתחויות שהיטיבו גם עם יזמים וגם עם משקיעים, וכמעט תמיד השיפור הגיע דרך הפחתת עלויות. התפתחות שוק איגרות החוב של חברות בישראל, למשל, שאיפשרה לחברות ולמשקיעים לחתוך את המתווך - הלוא הוא הבנק המסחרי - הורידה את עלויות המימון של החברות מחד גיסא, והציעה למשקיעים תשואות גבוהות יותר מאידך גיסא.

תעודות הסל והקרנות המחקות את המדדים הן דוגמה נוספת למכשיר שבאמת שיפר את עולמם של המשקיעים. עד לפני עשרה שנים היה המשקיע חייב לרכוש קרן נאמנות שגובה עמלה שנתית של 2% כדי לקבל תיק השקעות מפוזר. כיום ניתן לקבל תעודת סל בעלות של פרומילים בודדים, וחוסך לא מתוחכם יכול לנהל תיק השקעות מפוזר היטב בעלות נמוכה.

ומה עם משקיע המעוניין בתיק השקעות שגם נושא עלויות ניהול נמוכות, וגם מעניק ניהול מקצועני וביקורת תקופתית? עד היום לא היה שירות כזה, לא בעולם המערבי ובוודאי שלא בישראל. אלא שגופים פיננסיים מסוג חדש בארה"ב מציעים בדיוק את זה - והם הופכים לפופולריים יותר מיום ליום.

"העדר השועט הבא"

כך דיווחה סוכנות הידיעות בלומברג בסוף השבוע: "העדר השועט הבא בוול סטריט עשוי לבוא מתוך עולמם של מנהלי תיקים בסגנון לואו קוסט (Low cost), כגון מרקט ריידרז ופוליו אינווסטינג.

"אלה הם אתרי אינטרנט שמוכרים תיקי השקעות שנארזו מראש, והם גייסו בשלוש השנים האחרונות יותר מ-3 מיליארד דולר כתוצאה ממעבר של משקיעים שנטשו את הברוקרים הרגילים שלהם".

בכל אחת מהחברות הללו יכולים הלקוחות לבחור אסטרטגיה המתאימה להם מתוך עשרות תיקי השקעות שונים, כמו גם לקבל ביקורת שנתית או חצי-שנתית, בעלויות שנעות בין 29 ל-200 דולר לחודש. לשם השוואה, לקוח של בית השקעות טיפוסי בישראל עם תיק של חצי מיליון שקל עשוי לשלם עמלה שנתית של כ-1.5%, כלומר 7,500 שקל.

האם ההצעה אטרקטיבית? מי שמכיר את תעשיית ניהול התיקים בישראל יודע שלמרות העמלות המלאות, אין שום הבדל בין תיקי הלקוחות השונים. לאחר קביעת היעדים הראשונית, כל הלקוחות מקבלים בדיוק אותו תיק השקעות. הסיסמה "תיק השקעות אישי" היא כמעט תמיד ריקה מתוכן. בפועל, אותם אתרי אינטרנט המייצרים תפריט של תיקי השקעות עבור סדרה של סוגי לקוחות מספקים אותו שירות שיקבל בישראל לקוח של בית השקעות טיפוסי - אבל בעלות נמוכה הרבה בהרבה, למשל של 0.25% לשנה.

את מרבית תיקי ההשקעות שלהם מייצרים אנשי הלואו קוסט על ידי שימוש בתעודות סל, ואילו בישראל רוב תיקי ההשקעות "האישיים" מורכבים מתערובת כלשהי של קרנות נאמנות של אותו בית השקעות. השאלה הגדולה היא מי ינצח: תיק ההשקעות (הזהה לכולם) - או תעודת הסל. את ההיסטוריה כולם מכירים: ברוב המוחלט של המקרים המדד הוא שמניב תשואה גבוהה יותר.

אבל ישנה עוד טענה, קיצונית אפילו יותר: לא צריך אף מנהל תיקים, לא את הוותיקים ולא את הגופים האינטרנטיים החדשים - כך לפחות אומר לבלומברג פרופ' ברטון מלקיאל מאוניברסיטת פרינסטון. לשיטתו, כל שצריך לעשות הוא לבנות תיק המורכב מתעודת סל של מניות ותעודת סל של איגרות החוב, ולאזן אותו פעם בשנה. והוא מסביר: "אני לא רוצה לשלם למישהו רבע אחוז כדי שיעשה זאת עבורי".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#