שיטת מצליח: איך גורפים הון בלי למשוך אש - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיטת מצליח: איך גורפים הון בלי למשוך אש

6תגובות

תגמול לבכירים מזוהה בשנים האחרונות עם משכורות עצומות, אופציות למניות ומענקים. בטבלת מקבלי השכר בולטים מנכ"לים ונושאי משרה בכירים אחרים שמקבלים שכר בעלות של מיליוני שקלים לשנה. המנהלים המאיישים את צמרת טבלת מקבלי השכר מכונים "חתולים שמנים", ושמם הופך במשך השנים לשם נרדף לחמדנות ולתאוות בצע.

אלא שלבעלי שליטה יש יכולת להיטיב לא רק עם מנהלי-העל שזוכים למשכורות אדירות ולערימה נאה של אופציות, אלא גם עם קרובים. אמנם המקורבים אינם מאיישים בהכרח את העמדות הבכירות ביותר בארגון, אבל זוכים לתנאים נוחים עמוק מתחת לרדאר של המשקיעים.

מה תרם חתנו של תשובה לדלק רכב

רמי נאור, למשל, הוא חתנו של יצחק תשובה, לשעבר בעל השליטה בחברת דלק רכב, יבואנית הרכב מתוצרת מאזדה ופורד. נאור מונה לסגן יו"ר הדירקטוריון באפריל 1999 - 14 חודשים לאחר שתשובה השתלט על קבוצת דלק מתחת לאפה של קבוצת אי.די.בי, אז בשליטת משפחת רקנאטי.

נאור העניק את שירותיו לדלק רכב תמורת 17 אלף שקל ברוטו צמוד למדד יולי 1999, כלומר, 24 אלף שקל לחודש בערכים מתואמים לאינפלציה בתוספת החזר הוצאות. הסכום הזה אולי לא הכניס אותו לחמישייה הפותחת של מקבלי השכר וגם לא לחמישייה השלישית או הרביעית, אבל מדובר בשכר גדול פי 3 מהשכר הממוצע במשק

בעשור האחרון הפכה דלק רכב לחברה הדומיננטית בשוק הרכב בישראל. החברה הרוויחה בתקופה זו 3.2 מיליארד שקל, חילקה דיווידנדים ב-3.3 מיליארד שקל והמניה שלה הניבה למשקיעים בה - תשובה הגדול שבהם - תשואה של 1,630%.

בכר דודו

קשה להעריך את חלקו של נאור במסע המפואר של דלק רכב בעשור האחרון. יש בשוק הרכב שאומרים כי גיל אגמון עשה זאת כמעט בעצמו עם עזרה צנועה משלושה סמנכ"לים. ואולם, אפשר לנסות למפות את תרומתו של נאור לדלק רכב על פי התפתחות הקריירה שלו בחברה. נאור מונה לתפקיד זמן קצר לאחר שיצחק תשובה קיבל לידיו את השליטה בדלק רכב, ואף זכה לכך שכהונתו תוארך בנובמבר 2002. עם זאת, במקרה או שלא במקרה, רמי נאור החליט שתרומתו הניהולית לדלק רכב הגיעה למיצוי - שמונה ימים לאחר שאגמון העביר את השליטה בחברה לידיו מידי תשובה כאשר קנה באוקטובר 2010 תמורת מיליארד שקל 22% ממניותיה.

אי.די.בי תיירות הפסידה, פישר לא

קבוצת אי.די.בי פרושה היטב במשק וככזו היא מספקת כר נרחב לעסקות שבמסגרתן משולבים בעלי השליטה ובני משפחתם בקבוצה. יוסי פישר הוא אחיו של אבי פישר, המשנה ליו"ר אי.די.בי פיתוח. פישר האח מועסק בחברת אי.די.בי תיירות מיולי 2005. הפסדיה של אי.די.בי תיירות האמירו מ-31 מיליון שקל ב-2009 ל-97 מיליון שקל ב-2010, אך עלות שכרו של פישר צמחה מ-856 אלף שקל ב-2009 ל-909 אלף שקל ב-2010.

משפחת מנור, גם היא מבעלי השליטה בקבוצת אי.די.בי, מיוצגת במערך כח האדם של הקבוצה על ידי ד"ר תמר מנור מורל, בתם של רות ויצחק מנור. ד"ר מנור מונתה באפריל 2004, פחות משנה לאחר שקבוצת דנקנר-לבנת-מנור רכשה את השליטה בקבוצת אי.די.בי, כמנהלת לענייני ביו-טכנולוגיה ומדעי החיים בכלל תעשיות, בשכר חודשי של 54 אלף שקל לחודש צמוד למדד ובעלות כוללת של עד 72 אלף שקל לחודש. כלל תעשיות שילמה לה שכר בעלות של 1.2 מיליון שקל ב-2010.

בלי להטיל דופי בכישוריה של מנור, עולה החשד לקיומה של כפילות ניהולית מסוימת בקבוצת אי.די.בי, שהרי כלל תעשיות מרכזת את פעילותה בתחום הביוטק באמצעות חברת כלל ביוטכנולוגיה, המנוהלת על ידי ארטה, חברת ניהול חיצונית בראשות ראובן קרופיק. קרופיק וחבריו בעצמם משכו ב-2010 שכר מענקים ואופציות בשווי כולל של 15.5 מיליון שקל.

החיבור בין פאלאס לכיס של שופרסל

שלום פישר אינו קוטל קנים בכל הקשור לשכר. פישר, יו"ר משותף בשופרסל, קיבל תגמול בעלות כוללת של 3.8 מיליון שקל מהחברה ב-2010, אבל לו ולשותפו, מתיו ברונפמן, יש דרך מחוכמת יותר להפיק תועלת כלכלית מאי.די.בי מאשר סתם לקבל שכר, מענקים ואופציות. פישר וברונפמן שמחזיקים ב-19% ממניותיה של שופרסל באמצעות חברת ישראלום, הם גם בעלי השליטה בפאלאס תעשיות העוסקת בייצור ושיווק של נרות, מגבונים, מוצרי אלומיניום וכלים חד פעמיים מפלסטיק.

ישראלום רכשה את השליטה בפאלאס בנובמבר 2007 ובאפריל 2008 העבירו ברונפמן ופישר את הפעילות התעשייתית שהיתה בבעלותם לתוך החברה הציבורית. החיבור בין פאלאס לכיסה העמוק של שופרסל עשה פלאות למצבה הפיננסי של יצרנית מוצרי הפלסטיק. שופרסל, שכאמור היו"ר המשותף שלה הוא שלום פישר, רכשה מפאלאס מוצרים ב-31 מיליון שקל ב-2008, הסכום גדל ל-54 מיליון שקל ב-2009 וטיפס ל-66 מיליון שקל ב-2010. במקביל עברה פאלאס מהפסד תפעולי של 7 מיליון שקל לרווח תפעולי של 10.5 מיליון שקל ב-2010.

כל העסקות אושרו כדת וכדין על פי כל הכללים של עסקות בעלי עניין ושמץ רבב לא דבק בהן. ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מהרושם שגורם חשוב בהתאוששותה של פאלאס היה העלייה בחלקה של שופרסל במחזור המכירות, מ-11% ב-2008 ל-21% ב-2010. והיד עוד נטויה: שופרסל אישרה רכישה של מוצרים מפאלאס בסכום של עד 85 מיליון שקל ב-2011.

צמיחה של 29% במכירות ללקוח המרכזי אינה עניין של מה בכך - כשמדובר בחברה המעידה על עצמה שהיא נמצאת בתחרות חריפה עם יבואנים מהמזרח הרחוק, ומתמודדת בימים אלה עם הירידה בכושר התחרות שלה בשל התיסוף בשער השקל והעלייה במחירי חומרי הגלם, שהם נגזרי נפט.

אפשר גם לנחש מה היה מצבה של פאלאס אלמלא הקשר האמיץ שלה עם שופרסל. מכירותיה של פאלאס לא יכלו לצמוח ב-20 מיליון שקל ב-2008-2010 אלמלא המכירות לשופרסל לא היו גדלות ב-35 מיליון שקל בתקופה זו, וכנראה גם הרווח התפעולי המצומק שלה ב-2010 היה הופך להפסד. ברונפמן ופישר היו צריכים להגדיל את ההלוואות שהעניקו לפאלאס מעבר ל-10.5 מיליון שקלים שהעמידו לרשותה, כדי שתעמוד באמות המידה הפיננסיות שנקבעו בהסכמי המימון שלה עם הבנקים.

לרוע מזלה של פאלאס בארה"ב אין לה ולבעלי השליטה בה קשרים דומים עם רשת קמעונית גדולה. החברה הבת האמריקאית ספגה ירידה של 37% במכירות וגרמה לקריסה של 37% ברווח התפעולי של הקבוצה כולה, כך שאלמלא המכירות לשופרסל היתה פאלאס מציגה ירידה במכירותיה ב-2010 במקום צמיחה מזערית של 1%.

אבי פישר, המשנה למנכ"ל אי.די.בי אחזקות, היה מעורב בעסקת בעלי ענין שבמסגרתה סיפקה חברה שפישר מחזיק ב-33% ממניותיה שירותי שליחות של העברת חבילות לחברת סלקום שבשליטת קבוצת אי.די.בי, תמורת 13.4 מיליון שקל. הכל, כמובן, "במהלך העסקים הרגיל ובתנאי שוק".

נוחי דנקנר עושה בית ספר בארקיע

בחברה עתירת עסקות בעלי עניין, אך סמלי הוא שאת עסקת בעלי העניין המשמעותית ביותר יבצעו נוחי ("ציוני ופטריוטי") דנקנר, יו"ר הדירקטוריון, ואבי פישר, המשנה למנכ"ל. דנקנר, אמן ההליכה מתחת לרדאר, קיבל ב-2010 מאי.די.בי אחזקות שכר בעלות של 2.9 מיליון שקל ללא מענקים וללא אופציות, ואילו אבי פישר הסתפק ב-2.5 מיליון שקל. שכר בעלות כזו שולח את דנקנר ופישר למקום עלוב למדי בטבלת החתולים השמנים.

דנקנר כנראה מודע לכך שהציבור הרחב מרכז את מרב תשומת הלב בטבלאות השכר, האופציות והבונוסים ופחות מתעמק בעסקות בעלי ענין מסובכות, וחבל. באוקטובר 2009 מכרו נוחי דנקנר (47%) אבי פישר (33%) וחבריהם לשליטה בגנדן הולדינגס את חברת ישראייר הכושלת וגנדן תיירות לאי.די.בי פיתוח תמורת 1.2 מיליון דולר. העסקה אמנם נעשתה בשנת הכספים הקודמת, אבל את נזקיה המלאים רואים בדו"חות של השנה האחרונה.

האופן שבו גלגלו לציבור ערבויות בסכום כולל של 45 מיליון דולר, עוד יילמד בבתי ספר למינהל עסקים. בעצם, מקומו של השיעור בבית ספר לממשל תאגידי. דנקנר ופישר הצליחו לשכנע את הציבור, בחסות חוות דעת מוזמנת של משרד סוארי ושות', לקחת על עצמו חברה שהפסידה מאז הקמתה 109 מיליון דולר. דנקנר אישית נחלץ מהסיכון לממש ערבות בסכום של 79 מיליון שקל בגין ישראייר - סכום שיכול לפרנס שלוש שנים תמימות את דוד עזריאלי, העומד בראש טבלת מקבלי השכר ב-2010 עם תגמול של 25 מיליון שקל.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#