מי ייצא גבר, ויביא יותר מיליונים הביתה? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי ייצא גבר, ויביא יותר מיליונים הביתה?

5תגובות

>> ניר גלעד, לשעבר החשב הכללי באוצר, עשה מעבר מוצלח מבחינתו מהמגזר הציבורי לפרטי. גלעד, כיום מנכ"ל החברה לישראל שבבעלות משפחת עופר, זינק היישר אל פסגת מקבלי השכר עם עלות שכר של 23.5 מיליון שקל ב-2010.

"85% מהשכר שלי הוא תגמול מותנה בתוצאות עסקיות", הסביר גלעד לתקשורת את ההיגיון שעומד מאחורי שכרו הגבוה. "זהו תגמול על הצלחה לנוכח התוצאות העסקיות המצוינות של החברה לישראל ב-2010. זוהי שיטת תגמול המעודדת הצלחה, שממנה נהנים לא רק המנהל עצמו, אלא כלל בעלי המניות של החברה, לרבות אלה מהציבור הרחב".

ההסבר, שלפיו שכר המיליונים של המנהלים הבכירים מוצדק מכיוון שבזכותם הרוויחו החברות מאות מיליונים, הוא כיום הטיעון המוביל של כל המנהלים הבכירים במשק. הם מוצלחים, מוכשרים, מבריקים, בזכותם החברות הצליחו כל כך, נכון לתגמל אותם על ההצלחה הזאת - ונכון עוד יותר לקשור בין גודל הצלחה לגודל התגמול. ככל שהרווח יגדל, כן יגדלו המענק ושווי האופציות שמהם נהנה המנהל הבכיר.

ללא ספק מדובר בטיעון משכנע, עד שנזכרים שבזכות הטיעון הזה גרפו המנהלים בוול סטריט מיליארדי דולר לכיסם ב-2003-2007 - רגע לפני שדירדרו את החברות שבניהולם ואת הכלכלה העולמית לתהומות של המשבר הפיננסי העולמי.

התפישה של "תשלמו לנו כי אנחנו מוכשרים נורא ובזכותנו רווחי החברות מרקיעי שחקים", התבררה כעגל של זהב. המנהלים בוול סטריט לא היו מוכשרים מאוד, הם היו מהמרים בחליפות של אלפי דולרים. התשלום שניתן להם לא היה שיקוף הוגן של ההצלחה שלהם וכן לא שיקף דבר פרט לתאוות הבצע שלהם והתחרות של "מי יוצא יותר גבר בכך שהוא מביא יותר מיליוני דולרים הביתה". והגרוע מכל, התגמול לא תימרץ אותם להצליח יותר, הוא רק תימרץ אותם לקחת יותר סיכונים, ובכך התגמול היה הגורם שהביא לפרוץ המשבר.

לא לומדים לקח

לקחי משבר 2008 היו אמורים להיות ברורים: מנהלים אינם בנים של אלוהים, צריך לבחון היטב את שכרם, ובעיקר לבחון היטב את הקשר שבין השכר לביצועים. לא עוד שכר הנגזר מרווח של החברה בשנה אחת, אלא שכר הקשור לרווחיות לאורך זמן ותוך התחשבות במרכיב הסיכון.

הלקחים הללו הביאו לפרץ של יצירתיות בבניית תוכניות התגמול החדשות של מנהלים בארה"ב ונקבעו תקרות לגובה המענק. אופציות - שמשקפות רווח יותר מאשר סיכון - הומרו במענקי מניות. מדידת הביצועים והרווח נקבעה על בסיס רב שנתי. מן הביצועים והרווח יש גם מי שמנכים את מדדי השוק, כדי שהמנהל יקבל שכר רק עבור ביצועים עודפים, ולא סתם ביצועים. בחברות יצירתיות במיוחד קשרו בין שכר המנהל לבין שער המניות והאג"ח של החברה יחד, כדי שהמנהל יזכור שהוא צריך לשרת את החוב של החברה ולא רק את הרווח למניה.

לא בטוח שפרץ היצירתיות הזה יביא לריסון שכר המנהלים בארה"ב, אבל לפחות יש שם ניסיון רציני להסיק מסקנות מהמשבר לגבי הדרך שבה מנהלים את המנהלים. בישראל, לעומת זאת, אין כל זכר לניסיון דומה. דירקטוריון החברה לישראל, למשל, שיגר הודעה מנומקת וארוכה לבורסה, שבה הוא מצדיק את 23.5 מיליון השקלים ששילם לניר גלעד.

"לאישור המענקים קדמו דיונים פרטניים בוועדת התגמול", נכתב בהודעה, שבה מפורטים כל הפרמטרים שלפיהם נקבע גובה המענק שניתן לגלעד (ולמנהלים בכירים אחרים בחברה לישראל). עם שאר הנימוקים נמנו התוצאות העסקיות של החברה ב-2010, העמידה של כל אחד מנושאי המשרה בדרישות התפקיד, הערכה ביחס לביצועיו ולתרומתו לפעילות החברה ולהצלחתה, השוואה לעומת תנאי תגמול בשנים קודמות, בחינת תנאי התגמול המקובלים בחברות בסדר גודל דומה.

"יצוין כי המענק השנתי לנושאי המשרה ב-2010 הוא הוגן וסביר, אף אם גבוה מהמקובל בחברות שנבחנו, שאינן דומות במהותן, באופיין ובמורכבותן לחברה לישראל", נכתב בדברי ההסבר. בהמשך מפרטת ההודעה מדוע החברה לישראל היא גוף מורכב במיוחד לניהול, ומדוע לכן מוצדק לשלם לגלעד ולשאר המנהלים מענקים גבוהים במיוחד.

כפי שניתן להבין ממקרא דברי ההסבר, דירקטוריון החברה לישראל טרח לבדוק לעומק כמה מקבלים מנהלים בחברות מקבילות (תחרות ה"מי יוצא יותר גבר") וטרח גם לבדוק כמה הוא שילם לאותם מנהלים בשנים קודמות (תחרות ה"איך אני דואג כל שנה לשלם למנהלים שלי יותר משנה שעברה"). פרט לכך, לא היה במלל הארוך דבר העולה בקנה אחד עם מדידת ביצועים לטווח ארוך, עם ניכוי של מדדי סיכון, עם ניכוי של העליות שהיו בשוק המניות או בשוק הספנות (ושלהן גלעד לא תרם דבר), עם קביעת תקרות לגובה התגמול, וכמובן שום התחשבות בתרומה שהיתה גם לעובדים הזוטרים יותר לרווחי החברה.

כך יוצא שמשלמים למנהל 23.5 מיליון שקל לשנה ועושים זאת בדיוק לפי כל הכללים והנהלים. וזאת שנתיים אחרי שאותה חברה ערכה הסדר חוב ומחקה שיעור ניכר מהחוב שלה לגופים המוסדיים בישראל, כלומר, לחוסכים לפנסיה בישראל. כמובן שאותם חוסכים לפנסיה היו יכולים לריב את ריבם ולדרוש כי החברה תשלם למנהליה שכר המבוסס על עקרונות ניהוליים ראויים. אבל לשם כך זקוקים החוסכים לפנסיה לשומרי סף, הגופים המוסדיים, שימלאו את חובת הנאמנות שלהם כלפי החוסכים ויוודאו כי החברות שבהן הם משקיעים מנהלות כראוי את תוכנית תגמול הבכירים שלהן.

ואולם שומרי הסף אינם שומרים כלל, מכיוון שהם נהנים מאותן תוכניות תגמול בדיוק. חברת ההשקעות דש איפקס, למשל, הודיעה עם החברה לישראל כי שילמה לכל אחד משני המנכ"לים המשותפים שלה, עידו נויברגר וויקטור שימריך, עלות שכר של 7.8 מיליון שקל ב-2010. מתוך הסכום הזה 5.8 מיליון שקל הם מענק - 5% מרווחי החברה מעל לרווח של 10 מיליון שקל.

מאחר שדש איפקס הרוויחה 77 מיליון שקל ב-2010, ומאחר שגם התגמול של שימריך ונויברגר אינו כולל מדדי סיכון, הסתכלות על הטווח הארוך, תקרות לגובה מענק סביר או ניכוי העליות שהיו בשוק ההון, הרי שגם הם נהנו ממענקים של מיליונים. עם תגמול כל כך נדיב, אין ספק שלמוסדיים אין כל תמריץ לשמור על האינטרס של הציבור בנוגע לשכר המנהלים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#