דירוג הקרנות - הסברים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דירוג הקרנות - הסברים

תגובות

1. דירוג TheMarker לקרנות נאמנות הוא דירוג הקרנות המתמחות באג"ח, בהשוואה לתשואה שהניב שוק האג"ח. בדירוג נבחנו שישה ענפים של קרנות אג"ח, בהתאם לחלוקה ענפית שקבעה רשות ניירות ערך.

חלוקה זו מסווגת את קרנות האג"ח בהתאם לסוג האג"ח שבהן הן משקיעות (ממשלתיות צמודות, ממשלתיות שקליות, אג"ח חברות והמרה או אג"ח כלליות) בהתאם לטווח הזמן (אג"ח המיועדות לפדיון בתוך פרק זמן קצר, בינוני או ארוך) ובהתאם לשיעור המניות שנכלל בהן. בנוגע לסעיף האחרון קבעה הרשות ארבעה מדרגים - חשיפה 0 למניות (אין מניות), חשיפה 1 (עד 10% מניות בתיק), חשיפה 2 (עד 30% מניות) וחשיפה 3 (עד 50% מניות).

2. הדירוג התמקד בענפים המרכזיים של קרנות האג"ח, ורק בענפים שבהם מרוכזות קרנות רבות.

3. לשם בחינת הענפים בהשוואה למדדי השוק פיתחה AlphaBeta - החברה שערכה את הדירוג - סדרה של מדדים שהם שילוב של מדדי השוק לפי סוגי האג"ח ולפי מועדי הפדיון עם שיעורי חשיפה למניות.

לאחר התייעצות עם מנהלי קרנות קבעה AlphaBeta ששיעור החשיפה למניות של קבוצה יהיה שיעור ממוצע בלבד - ממוצע בין שיעור החשיפה של המדרגה הקודמת לשיעור המקסימלי של אותה קבוצה. כך, אם קבוצת קרנות האג"ח עם חשיפה 2 למניות היא קבוצה ששיעור המניות בה הוא 10%-30%, לצורך החישוב נלקח שיעור השקעה ממוצע במניות של 20%.

ההערכה היא שמנהל שהקרן שלו מדורגת בחשיפה 2 לא יבחר אף פעם בחשיפה המקסימלית של 30%, מחשש שעלייה פתאומית בשוק תביא אותו לחריגה מה-30% המותרים. לפיכך המנהלים יחזיקו שיעור מניות ממוצע הגבוה מזה של הקבוצה הקודמת (10%), אבל עדיין אינו מגיע לשיא. הרמה שנבחרה על ידי AlphaBeta היא בדיוק באמצע - 20%.

4. עבור אג"ח המרה ואחרות נבנה מדד המשקלל בין מדד אג"ח להמרה (20%) למדד האג"ח הקונצרניות (80%), לפי התפלגות שווי השוק של שני סוגי האג"ח. עבור קבוצת האג"ח הממשלתיות נבנה מדד המשקלל בין מדד האג"ח המדדיות הממשלתיות (50%), מדד האג"ח הממשלתיות השקליות בריבית קבועה (25%) ומדד האג"ח הממשלתיות השקליות בריבית משתנה (25%). עבור האג"ח הכלליות נבנה מדד המשקלל את תל בונד 60 (34%) עם מדד AlphaBeta לאג"ח ממשלתיות (66%).

5. הדירוג נעשה לשלושה טווחי זמן: שמונה שנים (מ-31.12.2002 עד 31.12.2010), חמש שנים (מ-31.12.2005 עד 31.12.2010) ושלוש שנים (מ-31.12.2007 עד 31.12.2010).

6. לא נכללו בדירוגים קרנות שלא היו קיימות ב-31 בדצמבר 2002 (דירוג לשמונה שנים), ב-31 בדצמבר 2005 (דירוג לחמש שנים) או ב-31 בדצמבר 2007 (דירוג לשלוש שנים). לא נכללו גם קרנות ששינו את מדיניות ההשקעות שלהן במשך התקופה ומנהלי קרנות שניהלו קרן יחידה.

7. התשואות בדירוג הן תשואות נומינליות נטו (לאחר דמי ניהול). התשואות של הקרנות, תשואת השוק, התשואה העודפת (אלפא) והשפעת דמי הניהול על התשואה הכוללת מובאות במונחים שנתיים.

8. הדירוג מבחין בין תשואת השוק (בטא) לתשואה העודפת (אלפא) שהניבה הקרן. אם התשואה של קרן הנאמנות נמוכה מתשואת השוק, הרי שהאלפא היא שלילית. כך היא גם הוצגה בטבלאות.

9. בניגוד לדירוגים הקודמים של TheMarker, הפעם אין הצגה של הביצועים של קרנות נאמנות בודדות, אלא רק של קבוצות של קרנות נאמנות לפי מנהל. הסיבה היא הנטייה של מנהלי הקרנות להרבות בקרנות באותה קטגוריה, מסיבה שיווקית בלבד (ראו מסגרת). כדי שלא ליפול בפח השיווקי, ההתייחסות לכל הקרנות של המנהל באותה קטגוריה היתה כאל קבוצה ממוצעת אחת.

10. האלפא הממוצעת למנהל חושבה על ידי ממוצע האלפא שלו בכל הקרנות שבניהולו - ממוצע רגיל.

11. בדירוג נכללו שני מדדי סיכון. האחד, מדד drawdown rate, מציג את ההפסד המירבי לתקופה רצופה של 12 חודש. בדירוג לשמונה שנים נמדד ההפסד המירבי ל-24 חודשים. מדד זה בודק מה היתה הירידה המקסימלית בשער הקרן במשך 12-24 חודשים, שנמדדים חודש בחודשו במשך שלוש עד שמונה שנים.

12. מדד סיכון נוסף שחושב הוא מדד שארפ - זהו מדד לבחינת התשואה נטולת הסיכון, בהתבסס על הפיזור (סטיית התקן) של התשואות. המדד מתקבל באמצעות חישוב היחס של עודף התשואה של הקרן מעל נכס חסר סיכון (מק"מ) מחולק בסטיית התקן של הקרן. יחס זה מודד את שיעורי התשואה העודפת המתקבלים עבור כל יחידת סיכון.

13. קביעת המנצחים בדירוג: בטבלת המנצחים נכללו רק מנהלים שניהלו קרנות בתקופות של שמונה שנים, חמש שנים ושלוש שנים גם יחד. עבור כל תקופה נעשה דירוג ביצועים לכל מנהל, לפי האלפא הממוצעת שהניבו הקרנות שבניהולו ומדד ההפסד המירבי הממוצע שלו. החישוב הוא של ממוצעים רגילים.

בציון ניתן משקל של 65% לתשואה (אלפא) ו-35% למדד ההפסד המירבי. בנוסף ניתן ציון שארפ לקרנות של כל מנהל. לאחר שנקבע ציון לכל תקופה, נעשה לכל מנהל שיקלול הציונים לתקופות של שמונה שנים, חמש שנים ושלוש שנים - ולשלוש התקופות ניתן משקל שווה.

14. השיקלול של מדד שארפ עם הציון שהתקבל משיקלול האלפא וההפסד המירבי קבע את הציון הסופי בדירוג. שני המדדים קיבלו משקל שווה. הציונים עברו תיקנון.

15. ביצועי המנהלים המנצחים הושוו למדד המשקלל את כל מדדי האג"ח ששותפו בדירוג בניכוי דמי ניהול של 0.4% לשנה. ניכוי דמי ניהול מביצועי השוק נעשה כדי לאפשר השוואה הוגנת ומציאותית של ביצועי מנהלי הקרנות לביצועי השוק.

16. הנתונים בדירוג חושבו על ידי AlphaBeta של קובי שמר, העוסקת בפיתוח אסטרטגיות השקעה מבוססות אינדקסים. כל האינדקסים מבוססים על מחקרים שלAlphaBeta על פני 12 השנים האחרונות. האינדקסים מצוטטים ברויטרס, ומפורסמים בזמן אמת באתרTheMarker .

***ביצועים משוקללים עם סיכון

<<דירוג TheMarker למנהלי קרנות הנאמנות נעשה על סמך ציון משוקלל של ביצועיהם. השקלול בחן את התשואות שהניבו הקרנות - אם התשואות היו עודפות על תשואות שוק האג"ח, ובאילו שיעורים - ואיזה שיעור מסך הקרנות של אותו מנהל הניב תשואה עודפת. בנוסף בחן השיקלול את רמת הסיכון שבה פעלו הקרנות.

שלושת המרכיבים האלה נבחנו לתקופה של שמונה שנים (2003-2010 כולל), לתקופה של חמש שנים (2006-2010 כולל), ולתקופה של שלוש שנים (2008-2010 כולל). השילוב של כל הגורמים האלה יחדיו הוא שקבע את הציון של מנהלי הקרנות, והוא שהביא לקביעה כי אלטשולר שחם הוא מנהל קרנות האג"ח הטוב בישראל.

מנהלי הקרנות המנצחים בדירוג הם מי שהציון המשוקלל של ביצועיהם לאורך התקופות השונות היה הגבוה ביותר. בכך מבטא TheMarker את החשיבות שהוא מייחס לבחינת ביצועי מנהלי קרנות הנאמנות לא רק בטווח הקצר, אלא גם ובעיקר בטווח הארוך.

הניסיון מלמד שמנהלים רבים יחסית מצליחים להניב תשואות נאות בטווח הקצר, אבל רק מנהלים ספורים מצליחים להניב תשואות גבוהות לאורך שנים. הבחינה האמיתית ליכולתו של מנהל קרן, לכן, היא ביצועיו לאורך שנים - ואין מקום להתרשם מביצועים בטווח הקצר בלבד.

הדירוג מתמקד בבחינת התשואה העודפת, כלומר בכמה גבוהה התשואה שהצליח המנהל להניב מזו של שוק המניות או של שוק האג"ח. זוהי הבחנה קריטית: לו היינו בוחנים רק מי הניב תשואה גבוהה יותר, באופן אוטומטי קרנות אג"ח עם מרכיב גבוה של מניות היו תמיד הראשונות בדירוג בשנים של עליות, או האחרונות בדירוג בשנים של מפולת - מבלי שהדירוג היה מלמד דבר על היכולת המקצועית של מנהליהן.

המקצועיות נבחנת ביכולת להניב יותר ממדדי השוק - למשל, להניב תשואה גבוהה יותר מזו של מדדי האג"ח ומדדי המניות כשהם משולבים יחדיו, כאשר מדובר בקרן אג"ח בעלת רכיב גבוה של מניות. רק מנהל קרן שהגיע לכך צריך להיחשב למי שמצדיק את דמי הניהול המשולמים לו.

כמו כן, הדירוג נותן משקל גבוה גם לסיכון של קרנות האג"ח. המפולת האחרונה, שבה היו קרנות שרשמו נפילות של עשרות אחוזים, המחישה עד כמה חשוב לבחון לא רק את צד התשואה - אלא גם את רמת הסיכון שליוותה את השגת התשואה הזאת.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#