ישראל רחוקה מלהידמות לחברותיה ב-OECD - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל רחוקה מלהידמות לחברותיה ב-OECD

שלטון מקומי

תגובות

<< הצטרפות ישראל למועדון המדינות המפותחות (OECD) בישרה על עידן חדש בכלכלה הישראלית. לראשונה הוכרה ישראל באופן רשמי כבעלת כלכלה מתקדמת וחזקה, כזו שמסוגלת להבטיח למשקיעים מקומיים וזרים יציבות כלכלית ותמורה להשקעתם.

ואולם במקביל לכיבודים, החלה גם סדרת בדיקות השוואתיות הבוחנות את התנהלותו של המשק הישראלי לעומת המדינות האחרות החברות במועדון היוקרתי. באמצעות בדיקות אלה אנו מגלים שיש כברת דרך ארוכה שבה ישראל צריכה לצעוד עד שתשווה עצמה למדינות המפותחות. אחד הקריטריונים המהווים אינדיקציה לניהול ציבורי תקין הוא מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי.

התפישה הרווחת כיום במדינות מתקדמות היא שהעירייה היא הגוף השלטוני הקרוב ביותר לאזרח, המשקפת את הקהילה המקומית על גווניה. ככזו, חולשת העירייה על קשת רחבה של סמכויות וכוחות בנוגע לתכנון ולניהול החיים בעיר, ומהווה מצע להתגבשות דמוקרטיה מקומית תוססת וסביבת חיים איכותית ובת-קיימא.

בישראל התפתחה תפישה הפוכה. השלטון המרכזי מחזיק במרבית הסמכויות הניהוליות והתכנוניות, ואילו השלטון המקומי נדרש לבוא בבקשה ובתחינה בכל דבר ועניין. הסיבה העיקרית לכך היא שפקודת העיריות הנוכחית התפתחה מתוך פקודת העיריות המנדטורית הבריטית שהתקבלה בארץ ישראל ב-1934.

פועל יוצא של חוסר הסימטריה שיש בישראל בין השלטון המרכזי למקומי הוא השליטה בתקציב ובהכנסות. השלטון המרכזי שולט באופן מוחלט בהכנסות ובתקציבי העיריות. חדשות לבקרים הוא מלאים מקורות הכנסה של השלטון המקומי, שואב אותן אל אוצר המדינה או מטיל על העיריות את החובה לתקצב מטלות שמחובת הממשלה לתקצב. מחקר של OECD שפורסם באחרונה בוועידת השלטון המקומי מראה שההשקעה של מדינת ישראל ברשויות המקומיות בישראל היא מהנמוכות מבין המדינות המפותחות. עם זאת, הדרישות של הממשלה ובית המחוקקים הישראלי מהרשויות המקומיות למימון שירותים ממלכתיים גבוהה באופן משמעותי מרוב מדינות המערב.

לפי המחקר, התקציב הכללי של הרשויות המקומיות בישראל נמוך מאוד - כ-13% בלבד ביחס לתקציבה השנתי של ממשלת ישראל. תקציב זה נמוך באופן ניכר מרוב מדינות ה-OECD ולמעשה ממוקם רביעי מהסוף מתוך 34 החברות בארגון. בבריטניה, איטליה והולנד, למשל, תקציב השלטון המקומי הוא יותר מ-30% מהתקציב הלאומי. במדינות סקנדינוויה השיעור גבוה אף יותר ומתקרב למחצית מהתקציב הלאומי. יתר על כן, חלקן של הרשויות המקומיות בישראל בסך ההכנסות ממסים ואגרות (כולל הארנונה) הוא כ-7% בלבד, בעוד הממשלה נהנית מ-93% מכלל המסים. בדנמרק ושוודיה, לשם השוואה, הרשויות המקומיות נהנות מ-35% מכלל הכנסות המסים במדינתן.

בתחום ההוצאות אנו עדים לתמונה מדאיגה אף יותר. הרשויות המקומיות בישראל אחראיות על מימון 32% מתקציב החינוך הממלכתי, על אף שבישראל החינוך מוגדר כשירות ממלכתי שבאחריות הממשלה לספק. נתון זה מעמיד את ישראל במקום השישי מהסוף מבין המדינות המפותחות בקטגוריה זו.

אגב, במדינות שבהן חלקן של הרשויות המקומיות בתקצוב החינוך גבוה כשל ישראל, נושא החינוך נמצא בבעלותן ובסמכותן הכמעט בלעדית של הרשויות המקומיות. יוצא מזה שהממשלה בישראל אוחזת במקל בשני קצותיו: החינוך הממלכתי נמצא בבעלותה, בניהולה ותחת סמכותה, ובו בזמן אין לממשלה כל בעיה לכפות על הרשויות המקומיות לממן יותר מ-30% מן הסכום שהיא עצמה אמורה לתקצב.

מגמה דומה אנו רואים בהשתתפות הרשויות המקומיות בתחום התרבות. השלטון המקומי בישראל מממן כ-13% מסך ההוצאה הציבורית בתחום חשוב זה, לעומת שיעורי השתתפות נמוכים בהרבה של 3%-7% במרבית מדינות OECD.

הפער האדיר בין הדרישות של המחוקק מהרשויות המקומית בישראל לבין האפשרויות התקציביות המוגבלות העומדות לרשותן יכול להסביר את המשבר הכמעט תמידי שבו נמצא השלטון המקומי בישראל. אבל יש גם זווית נוספת. פקודת העיריות המיושנת מביאה לכך שכל מהותו ואופיו של השלטון המקומי אינם מוסדרים כהלכה.

הרשויות בישראל משתתפות בהוצאות ממלכתיות באופן החורג באופן ניכר מהדרישות של פקודת העיריות, וכאילו להוסיף על הנטל המעיק, לא אחת פוגעת הממשלה ומצמצמת את הכספים שהיא עצמה מעבירה לתקצוב השירותים הממלכתיים, והעיריות הן אלה הנכנסות בלית ברירה בנעלי הממשלה ומגדילות את השתתפותן התקציבית כדי ששירותים אלה לא יחסרו לתושב. כל אלה אינם מאפשרים לפתח שלטון מקומי יציב בעל אופק.

בניגוד לעולם, שבו המגמה היא לעודד רשויות מקומיות ודמוקרטיה קהילתית, המצב בישראל הפוך. בעידן הגלובלי ערים בישראל נאלצות להתחרות מול ערים ומטרופולינים ברחבי העולם. במדינות רבות כבר הבינו שהעברת תקציבים וסמכויות לשלטון המקומי מאפשרת פיתוח כלכלי וסביבתי טוב יותר לאזרח ומפתחת את המעורבות הקהילתית. ישראל יכולה וצריכה ללמוד ממדינות ה-OECD כיצד לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא מנכ"ל פורום ה-15 (פורום הערים העצמאיות)

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#