נווה צודק - סלינגר גרועה, אבל בעיקר לעורכי הדין - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נווה צודק - סלינגר גרועה, אבל בעיקר לעורכי הדין

יו"ר לשכת עורכי הדין תקף את הממונה על רשות שוק ההון, וכינה אותה "המפקחת על הביטוח הגרועה אי פעם" ■ סלינגר באמת גרועה - אבל לא לציבור, אלא לאינטרסים של חברי הלשכה

30תגובות
דורית סלינגר
אייל טואג

יש יתרון בלהיות ותיקים, כמונו. זה נותן פרספקטיבה. למשל, פרספקטיבה בדבר טיבם של המפקחים על הביטוח במשרד האוצר, שאנו עוקבים אחריהם מקרוב מאז 1992. שמונה מפקחים כיהנו ב–26 השנים הללו, ואין ספק בדבר שני המפקחים החשובים והבולטים ביותר. אחד מהם הוא אייל בן שלוש, שעשה את הסדר קרנות הפנסיה הוותיקות וגם היה אביה מולידה של ועדת בכר. השנייה היא המפקחת הנוכחית, דורית סלינגר, שמזעזעת שוב ושוב את אמות הספים של שוק ההון בכלל ושל ענף הביטוח בפרט.

סלינגר תיזכר, ובצדק, כאחת המפקחות הפוריות ביותר שהיו כאן. בתקופתה הפך הפיקוח על הביטוח מאגף במשרד האוצר לרשות עצמאית, והרשות שילשה בפועל את כוחה כשכל תחום האשראי החוץ־בנקאי (ספקי אשראי, שוק אפור, אתרי P2P, ובקרוב כנראה גם אפליקציות תשלומים, סולקים, מנפיקים וגמ"חים) נכנס תחת כנפיה.

סלינגר גם ביטלה את ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים, אכפה על חברות הביטוח ועל קופות החולים פוליסות בריאות וסיעוד אחידות, הקימה קרן פנסיה ברירת מחדל מוזלת, פירסמה מדדי שירות לחברות הביטוח, שינתה את כללי ההון של חברות הביטוח וניתקה את תגמול סוכני הביטוח מדמי הניהול.

אם כל אלה לא הספיקו, אז בשנה האחרונה העזה סלינגר להיכנס ראש בראש עם מוקדי הכוח הגדולים ביותר של הענף שלה. היא מעזה לקדם הצעה מהפכנית לגבי תגמול אחיד לסוכני הביטוח — הצעה שמשנה את מעמדם המקצועי של סוכני הביטוח, והופכת אותם בפועל מסוכנים ליועצים. היא גם מעזה לקדם הצעה מהפכנית שמפרקת את מבנה השליטה המשפחתי בחברות הביטוח, בכך שהיא אוסרת על בעלי שליטה בחברות ביטוח לכהן כיו"רים, ומחייבת את דירקטוריוני חברות הביטוח לשקול את טובת המבוטחים, ולא רק את טובת בעלי המניות. אם כל זה לא מספיק, היא מעזה, בנוסף לכל אלה, לקדם הצעה מהפכנית לחיזוק כוחם של המבוטחים מול חברות הביטוח. לפי ההצעה, למבוטחים יתאפשר לפנות לבירור תביעה שנדחתה על ידי חברת הביטוח שלהם במוסד בוררות שיוקם לצורך העניין, ולא בבית המשפט, תוך גזילת מטה לחמם של עורכי דין המתמחים בתביעות ביטוח.

חברות הביטוח דוחות יותר תביעות

סלינגר מעצימה את המבוטחים

שלוש ההצעות המהפכניות הללו מציבות את סלינגר כמפקחת הנועזת ביותר אי־פעם, וזאת מכיוון שבעוד השינויים המבניים שחולל אייל בן שלוש חיזקו והעצימו את חברות הביטוח — השינויים המבניים שסלינגר דוחפת בכל הכוח עושים בדיוק את ההפך מכך. הם מגבילים את כוחן של חברות הביטוח, ומעצימים את המבוטחים. בכל 26 השנים שאנחנו עוקבים אחר המפקחים הפיננסיים בישראל, ולא רק המפקחים על הביטוח, לא זכור לנו מעולם מפקח ענפי שהתנגש בעוצמה כזאת עם המפוקחים שלו.

יש לקרוא את דבריו של יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, נגד סלינגר בכנס לשכת סוכני הביטוח בשבוע שעבר על רקע הסקירה ההיסטורית התמציתית הזאת. נוה כינה את סלינגר "המפקחת הגרועה מאז ומעולם". הוא שילהב את קהל סוכני הביטוח נגדה, והטיח בה שהיא "כוחנית ואגרסיבית"; שהיא "לא סופרת ולא מכבדת את סוכני הביטוח"; שהיא "גונבת חקיקה ומנסה לחסום את דלתות בית המשפט" בהקשר של החקיקה להקמת מוסד לבוררות תביעות ביטוח; ושהיא עושקת את הציבור (לשם כך הוא נזקק להזכיר את תפקידה הקודם של סלינגר, שאין לו כל רלוונטיות לתפקידה כמפקחת על הביטוח). הוא סיים את דבריו בהבטחה להתייצב בכנס סוכני הביטוח גם בשנה הבאה, "רק כדי לוודא שסלינגר באמת פרשה".

אנחנו חייבים להסכים חלקית עם נוה. ראשית, אין ספק שבכנס בשנה באה סלינגר אכן כבר לא תהיה מפקחת. היא מסיימת את תפקידה באוגוסט, ועל פי החוק החדש של רשות שוק ההון לא ניתן להאריך כהונה של מפקח מכהן. שנית, סלינגר היא אכן המפקחת הגרועה ביותר אי־פעם — עבור עורכי הדין העוסקים בתחום תביעות הביטוח, היא ללא ספק כזאת.

הסיבה לכך היא מוסד לבוררות בתביעות ביטוח, או בשמו החדש, המוסד להכרעה בתביעות ביטוח, שסלינגר נכשלת שוב ושוב בניסיון לקדם אותו, על רקע התנגדות נחרצת של לשכת עורכי הדין להצעת החוק.

המוסד להכרעה מקודם על ידי סלינגר, ובתמיכתו של שר האוצר משה כחלון, עקב הצטברות של נתונים המחשידים כי חברות הביטוח דוחות תביעות ביטוח ללא סיבה מוצדקת, תוך שהן משתמשות באריכות ההליכים המשפטיים בישראל ובעלותם הגבוהה — ככלי להרתעת מבוטחים מהגשת תביעה משפטית נגדן.

שיעור התשלום

"שיטת מצליח" של חברות הביטוח

זהו סוג של "שיטת מצליח" שהחברות, ככל הנראה, משתמשות בה: חברות הביטוח דוחות תביעות, גם כשהן מוצדקות, תוך שהן מניחות כי מרבית המבוטחים לא יעמדו בעול של הגשת תביעה לבית המשפט, וייאלצו להתפשר. למעשה, זאת "תספורת" למבוטחים בחסות התארכות ההליכים המשפטיים בישראל.

יש עדויות מחשידות רבות לקיומה של "תספורת" שיטתית כזאת. ראשית, הזינוק במספר התלונות נגד חברות הביטוח ליחידת פניות הציבור של רשות שוק ההון. מספר הפניות זינק מ–6,800 ב–2010 ל–12 אלף פניות ב–2016. שנית, הזינוק במספר תביעות הביטוח שחברות הביטוח דוחות — מ-59 אלף ב–2012 ל–75 אלף ב-2016. למספר הזה יש להוסיף את הזינוק במספר התביעות שנסתיימו בפשרה, מ–19 אלף ל–48 אלף. ההנחה היא שחלק לא קטן מהפשרות הן למעשה "תספורת" כפויה על המבוטחים. למען ההגינות, צריך להוסיף שהרוב המוחלט של תביעות הביטוח, יותר מ–80%, מתקבלות ומשולמות על ידי חברות הביטוח.

שלישית, אותם מעט מבוטחים שמרהיבים עוז ותובעים את חברת הביטוח בבית המשפט, עושים שם חיל: מתוך 45 אלף תביעות ביטוח שניתן לגביהן פסק דין ב–2016, ב–10,000 מהן ניצחו המבוטחים, לעומת 5,000 נצחונות לחברות הביטוח. כלומר, הציבור מנצח בשתיים מתוך כל שלוש תביעות. אלא שלמספר הזה צריך להוסיף את המספר המשמעותי יותר, והוא עוד 29 אלף תביעות שהסתיימו בפשרה. ההערכה היא שהרוב המוחלט של הפשרות הן בפועל ניצחון של המבוטח. לחברת הביטוח החזקה, המלווה במחלקות משפטיות גדולות, אין סיבה להתפשר אלא אם אין לה ברירה אחרת — כך שהפשרות הרבות הן למעשה דרך

אלגנטית של חברות הביטוח להימנע מפסק דין נגדן. לכן, אם מצרפים את מספר הפשרות, מתקבל שהציבור מנצח את חברות הביטוח ב–85% מהתביעות המוגשות לבתי המשפט. מדובר בעדות מוחצת לחוסר ההגינות של חברות הביטוח בדחיית תביעות ביטוח על ידן.

לאור הנתונים הללו, סלינגר החליטה לעשות מעשה, ולשלול מחברות הביטוח את "שיטת המצליח" שלהן. לשם כך היא מנסה לקדם את המוסדות להכרעה בתביעות ביטוח — מוסד שלמבוטחים יש זכות לפנות אליו במקום לבית המשפט בכל מקרה שבו תביעת הביטוח שלהם נדחתה. היתרון של המוסד להכרעת תביעות ביטוח הוא היותו כלי בירור תביעות מהיר, זול ונגיש.

המפקחת הנועזת אי פעם - סלינגר

הכרעה על פי הצדק

הזכות לפנות למוסד היא של המבוטח. עבור חברת הביטוח מדובר בחובה. בנוסף, לפי ההצעה, מבוטח יוכל לגשת למוסד בעצמו, בלי ייצוג של עורכי דין; והאגרה על הגשת תביעה למוסד תהיה מזערית. המבוטח לא יידרש לעמוד בכל סדרי הדין המורכבים. מספיק יהיה לצלם את המסמך המבסס את התביעה, נניח חוות דעת של רופא, ולצרף מכתב קטן. ליתר ביטחון, המוסד לא יעסוק בתביעות ביטוח סבוכות של נזקי גוף (תביעות בתחום תאונות הדרכים, פלת"ד או תביעות נזיקין) וגם לא בתביעות ביטוח של עסקים — אלא רק בתביעות אישיות פשוטות יחסית בתחומי הרכוש, הבריאות והסיעוד.

לבורר, שיהיה איש מקצוע מתחום הביטוח שמנותק מזיקה לחברות הביטוח, תהיה זכות לסטות מסדרי הדין המקובלים, ולקבל הכרעה על פי הצדק. בנוסף, חברת הביטוח המתגוננת לא תוכל להיות מיוצגת בידי עורכי דין, ובכל מקרה מרבית הדיונים יהיו באמצעות הגשת מסמכים בלבד, בלי צורך להופיע בפני הבורר. לפי ההצעה, הבורר יהיה מחויב להכריע בתביעה בתוך 45 יום.

בקיצור, המוסד להכרעת תביעות ביטוח הוא ניסיון להעמיד בפני המבוטחים בישראל חלופה נגישה וזולה לתבוע את חברת הביטוח שלהם, שלא באמצעות ההליכים הסבוכים והיקרים של בתי המשפט. זאת חלופה בלבד. המבוטח תמיד יכול לבחור להביא את חברות הביטוח בפני בית המשפט, כשם שהבחירה אם לגשת למוסד עם ייצוג של עורך דין או בלי גם היא נתונה לבחירתו. בכך המוסד אמור לשנות את מאזן הכוחות, החד־צדדי כיום, בין המבוטחים החלשים לחברת הביטוח הגדולה והחזקה — ולהפוך אותו מאוזן והוגן יותר. מוסדות דומים קיימים כבר במדינות כמו בריטניה, קנדה ואוסטרליה, וזוכים שם להצלחה רבה.

אפי נוה, נשיא לשכת עורכי הדין
עופר וקנין

אנשי המקצוע במשרד המשפטים תומכים

מה פסול ברעיון של סלינגר? יש מי שמנסים לטעון כי המוסד מסכן את המבוטחים, שיגיעו לשעריו בלי ייצוג ובלי זכות ערעור. זאת טענה שנויה במחלוקת, לאור העובדה שמאזן הכוחות כיום מוטה באופן בוטה לרעת המבוטחים; שהפניה למוסד היא זכות של המבוטחים ולא חובה; שהמוסד נועד לשפוט על פי הצדק ולא על פי סדרי הדין הנוקשים; וכי מטרת המוסד היא לסייע למבוטחים ולמנוע מחברות הביטוח לנצל אותם.

בכל מקרה, הדיון בטענה הזאת היה ראוי להתקיים במסדרונות הכנסת — רק שהדבר אינו קורה, בגלל הלחץ הכבד שמפעילה לשכת עורכי הדין נגד ההצעה. פעמיים הונחה ההצעה במסגרת חוק ההסדרים, ופעמיים היא נדחתה בידי הכנסת — לרבות התנגדות של היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, להכללתה של בחוק ההסדרים. ניתן, כמובן, לקדם את הצעת החוק גם שלא במסגרת חוק ההסדרים, אבל איכשהו לאיש בממשלה או בכנסת לא בוער לקדם את הנושא, על אף שמדובר בהצעה צרכנית מהחשובות שהונחו על שולחן הכנסת.

אלפים רבים של מבוטחים התלוננו בפני הרשות

נציין כי שרת המשפטים, איילת שקד, מתנגדת להצעה, והצביעה נגדה בוועדת השרים לעניני חקיקה. כידוע נוה נחשב מקורב לשקד, ושיתוף הפעולה ביניהם הגיע בין השאר למינויים לבית המשפט העליון. ייתכן שהדבר קשור לכך שהשרה התנגדה להצעה, על אף שהצוות המקצועי במשרד המשפטים אישר את ההצעה, ואף תמך בה באופן נלהב.

בעוד שניתן לחלוק על התרומה של מוסד הבוררות לרווחת המבוטחים, לא ניתן לחלוק על הצדדים שייפגעו מהמהלך — חברות הביטוח, שמאבדות את נשק האיום המשפטי על המבוטחים שלהן; ועורכי הדין, שיאבדו לפחות חלק מהפעילות שלהם בתחום תביעות הביטוח. גם עו"ד נוה אישר ל–TheMarker כי משרדו עוסק בתביעות ביטוח. כלומר, יו"ר לשכת עורכי הדין צפוי להפגע באופן אישי מהמהלך. אנחנו לא חושדים בנוה כי הוא פועל מתוך מניעים אישיים, אבל בוודאי שניתן לחשוד בו שהוא פועל מתוך מניעים צרים של גילדת עורכי הדין, שעלולה לאבד את הבלעדיות שלה על ניהול תביעות הביטוח של הציבור.

האינטרס הכספי הצר של עורכי הדין, שרואים את מטה לחמם בתחום מצטמק, מדבר מגרונם ומגרונו של נוה. קשה אחרת להסביר כיצד מהלך שנועד להגן על זכויות המבוטחים, ושהוא זכות עבור המבוטח ולא חובה, מצדיק את הדבקת התואר "המפקחת הגרועה מאז ומעולם" לסלינגר.

מניסיון, כשיש ירידה לפסים אישיים, ועוד נגד רגולטור דומיננטי ומצליח כמו סלינגר, זה בדרך כלל לא מכיוון שהוא עושה דברים מופרכים, אלא בעיקר כי הוא עושה דברים חשובים ועוצמתיים, שפוגעים ללא מעט אנשים חזקים בכיס. עורכי דין, למשל. הניסיון של סלינגר מלמד שמסוכן להסתבך אתם.

שרת המשפטים, איילת שקד, והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט
דודו בכר

נוה: סלינגר חטאה בחטא היוהרה

אפי נוה מסר בתגובה: "המהלך של המפקחת היה שגוי קודם כל בגלל ההליך. אי־אפשר לקדם חקיקה כזו בחוק ההסדרים, ועוד פעמיים. זהו ניסיון לבצע מחטף, ולחסום זכות גישה לערכאות שיפוטיות. העובדה שמדובר באופציה למבוטחים, ולא בחובה, לא פותרת את הבעיה. מרבית המבוטחים לא מספיק מתוחכמים כדי להבין זאת. סלינגר קידמה את ההצעה מבלי לדבר עם איש — לא עם חברות הביטוח, לא עם סוכני הביטוח, לא עם עורכי הדין וגם לא עם משרד המשפטים. העובדה שהצוות המקצועי במשרד היה בסוד ההצעה אינה העניין, שכן שרת המשפטים והצוות שלה לא ידעו על כך דבר.

"זהו חטא היוהרה: היא לא טרחה לבדוק את עצמה, ולשמוע את העמדה שלנו. העברתי לה מסמכים אחרי הניסיון הראשון להעביר את ההצעה בחוק ההסדרים. חשבתי לתומי שהיא תבקש לשמוע אותנו, שנעשה סיעור מוחות, ואולי נצליח לשכנע. אבל לא, היה רק ניסיון מחטף נוסף מצדה בחוק ההסדרים האחרון.

"אין כל צורך בשינוי המצב המשפטי הקיים. הנתונים מלמדים ש–80% מתביעות הביטוח בבתי המשפט מסתיימות בניצחון המבוטחים. עורכי הדין מייצגים את הלקוחות שלהם נאמנה, ומשיגים להם ניצחונות. מה בכלל הבעיה כאן, שדורשת פתרון? זה, פרט לכך שלא מסבירים למבוטחים שהפניה למוסד לבוררות מסוכנת, כי אם הם הפסידו — אין להם זכות ערעור לבית המשפט. זהו ניסיון של המפקחת לבצע הפרטה של בתי המשפט, וללא סיבה. אנחנו סומכים על שיקול הדעת של בתי המשפט. יש אצלנו תמימות דעים מקצועית שזאת אלטרנטיבה שלא עושה טוב למבוטחים.

"המפקחת ניהלה נגדנו קמפיין דמגוגי, שלפיו לעו"ד יש אינטרס למשוך הליכים כדי לקבל יותר שכר טרחה. זה לא נכון. מרבית תביעות הביטוח מתנהלות על בסיס של אחוזים מהזכייה, ולא לפי שעות. זאת פעם שנייה שהיא עושה לנו קמפיין דמגוגי. קודם לכן היא האשימה את עורכי הדין שאנחנו מקדמים הצעת חוק לפוליסות ביטוח למנהלים שנחשדים בהטרדות מיניות, בשעה שהיא יודעת שהצעת החוק שלנו נועדה להגן על מנהלים רק אם הוכח שהם לא ידעו על ההטרדות בארגון שלהם, ופעלו כדי למנוע אותן. יש לי שלל של נימוקים מדוע סלינגר היא מפקחת גרועה. בכלל, השאלות שלך מעידות שהתקשרת אלי רק כדי לצאת ידי חובה. סוג של מארב עיתונאי. טוב שהשיחה שלנו מוקלטת".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#